מרכז ירושלים לזכויות אדם נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

6 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 26925-03-25 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט יחיאל כשר העותרים: 1. מרכז ירושלים לזכויות אדם 2. מועצה מקומית כפר מאדמא נגד המשיב: מפקד כוחות צה"ל באיו"ש עתירה למתן צו על תנאי תאריך ישיבה: בשם העותרים: י"א טבת התשפ"ו (31.12.2025) עו"ד מוחמד אבו סנינה בשם המשיב: עו"ד יונתן ציון מוזס פסק-דין השופט יחיאל כשר: עניינה של העתירה דנן בסגירת הכניסה הצפונית לכפר מאדמא, אשר בשומרון, באמצעות מחסום, המונע את מעבר תושבי הכפר, בדרך היוצאת מהכניסה הצפונית של הכפר, לאדמותיהם ולמיכל המים המשרת את אדמותיהם. רקע במהלך המחצית הראשונה של שנת 2024, הורה המפקד הצבאי בחטיבה המרחבית שומרון (להלן: המפקד הצבאי) על חסימת הדרך הסלולה המחברת בין הכפר מאדמא לבין הכפר תל, באמצעות מחסום ברזל שהוצב בכניסה הצפונית של הכפר מאדמא. בשלב ראשון, הוטלה מגבלת תנועה באמצעות הוראה לכוחות בשטח, בלי שהוצא צו כתוב. ביום 29.6.2024, פנו העותרים למפקד הצבאי וביקשו לבטל את מגבלת התנועה, מאחר שזו מונעת את הגישה למיכל המים של הכפר. לאחר מכן, ביום 22.7.2024, שלחו העותרים מכתב תזכורת בעניין למפקד הצבאי. ביני לביני, ביום 24.7.2024, עיגן המפקד הצבאי את מגבלת התנועה בצו כתוב ("הוראה בדבר הגבלת תנועה ותעבורה ("אזור מאדמא"), התשפ"ד-2024"), אשר תוקפו מיום פרסומו ועד ליום 1.1.2025. למחרת, ביום 25.7.2024, השיב המפקד הצבאי, באמצעות הקצין המוסמך בלשכת היועץ המשפטי לאיו"ש (להלן: הייעוץ המשפטי), כי המחסום הוצב על רקע אירועים ביטחוניים ומטעמים מבצעיים מובהקים, וזאת על מנת להבטיח את ביטחון תושבי האזור, להגן על הציר, ולשלוט על התנועה במרחב. עוד הודגש כי ציר גישה אחר, אל הכפר מאדמא וממנו, נותר פתוח. בהמשך, ביום 21.8.2024, פנו העותרים שוב למפקד הצבאי (באמצעות הייעוץ המשפטי), וביקשו כי המחסום יוסר, תוך שהדגישו את הצורך היום-יומי בהגעה למיכל המים. כמו כן, נטען כי אף שנותרה דרך גישה חלופית, מדובר בדרך צפופה, ארוכה ומסוכנת. ביום 13.10.2024, ניתן מענה מטעם הייעוץ המשפטי, בו הובהר כי הטענות שהעלו העותרים כבר זכו לתשובה במסגרת המענה הקודם, וכי לא חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק הידרשות נוספת לטענות אלה. ביום 25.12.2024, בטרם פקיעת ההוראה בדבר הגבלת התנועה, פרסם המפקד הצבאי הוראה המאריכה את תוקפה של מגבלת התנועה עד ליום 1.6.2025 ("הוראה בדבר הגבלת תנועה ותעבורה ("אזור מאדמא") (הארכת תוקף מס' 1), התשפ"ה-2024"). ביום 20.1.2025, פנו העותרים פעם נוספת אל המשיב (באמצעות הייעוץ המשפטי), בבקשה לדעת האם הוארך תוקפו של הצו. למחרת, ביום 21.1.2025, השיב הייעוץ המשפטי כי הצו הוארך, וכי בטרם הארכתו פורסמה ביום 27.11.2024 הכוונה להאריכו והובהר כי ניתן להגיש השגה בגין כך, אך לא התקבלה כל השגה. בעקבות כך, ביום 23.1.2025, הגישו העותרים השגה כנגד ההוראה המאריכה את תוקף מגבלת התנועה, בה שטחו את טענותיהם כנגד הארכת מגבלת התנועה. השגה זו נדחתה בהודעתו של הייעוץ המשפטי מיום 2.2.2025, וזאת נוכח הצורך הביטחוני בתיעול התנועה לצירים מסוימים לשם הגברת הפיקוח עליה, ונוכח קיומו של ציר גישה חלופי. בעקבות דחיית השגה זו, הגישו העותרים, ביום 11.3.2025, את העתירה דנן. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 19.3.2025, לאחר הגשת העתירה דנן, הודיע המפקד הצבאי על כוונתו לתקן את הוראת מגבלת התנועה, שכן תצלום האוויר שצורף לצו הקודם כלל רק את החסימה מושא העתירה דנן, ולא חסימת נוספת (צפונית יותר), אשר העותרים אינם מלינים עליה. בעקבות כך, הגישו העותרים השגה בה חזרו על טענותיהם הנוגעות לחסימה מושא העתירה דנן, וכן טענו כנגד חסימת עפר נוספת באזור, אך לא טענו בעניין החסימה הצפונית. בהמשך לכך, נדחתה ההשגה כאמור במכתבו של הייעוץ המשפטי מיום 26.3.2025, תוך שצוין כי מרבית הטענות נדונו כבר בהשגות קודמות, וכי בעניין חסימת העפר הנוספת מתקיימת בחינה בנוגע להמשך הצורך בה. בו ביום (26.3.2025) פרסם המפקד הצבאי את התיקון להוראת מגבלת התנועה ("הוראה בדבר הגבלת תנועה ותעבורה ("אזור מאדמא") (הארכת תוקף מס' 2) (תיקון), התשפ"ה-2025") אשר תוקפו עד ליום 1.6.2025. בעתירתם, הלינו העותרים על כך שהמחסום שהוצב מונע את הגישה לאדמות הכפר, ולמיכל המים של הכפר. לצד זאת, טענו העותרים כי הדרך שבה הוצב המחסום משמשת ציר מעבר מרכזי לתושבי הכפר המבקשים להגיע לכפרים אחרים. לטענתם, המחסום שהוצב פוגע בגישה שלהם לשירותים חיוניים ומאלץ את תושבי הכפר לנסוע מרחק הגדול פי שלושה ויותר, בדרכים צפופות, ארוכות ומסוכנות, שאינן מיועדות לנסיעה בהיקף התעבורתי שנוצר. על כן, לטענתם, המחסום מושא העתירה פוגע באופן בלתי-מידתי בזכויות יסוד, כגון חופש התנועה; חופש העיסוק; הזכות לחינוך; והזכות לבריאות. עוד טענו העותרים כי החסימה הינה למעשה ענישה קולקטיבית של חפים מפשע, בניגוד לדין הבינלאומי. כמו כן, לטענתם של העותרים, שיקול הדעת של המפקד הצבאי לוקה בחוסר סבירות ובשרירותיות, בשים לב לתקופה הארוכה שבה הדרך חסומה ולפגיעה הקשה בזכויות היסוד של תושבי הכפר. נוכח האמור, ביקשו העותרים כי נורה למפקד הצבאי ליתן טעם מדוע לא יוסר המחסום ומדוע לא ייקבע כי המשך סגירת הכניסה הצפונית של הכפר מאדמא הינו בלתי סביר ובלתי מידתי ומנוגד לדין הבינלאומי ולמשפט הישראלי. בתגובתו המקדמית לעתירה, טען המפקד הצבאי כי דין העתירה להידחות בהעדר עילה להתערבות בשיקול דעתו בענייני ביטחון. לטענתו, בהתאם לפסיקת בית משפט זה, אופן מימוש סמכותו להטיל מגבלות תנועה לשם שמירה על הסדר הציבורי, על בסיס הערכת המצב המבצעית המתעדכנת, ובשים לב לכמות המשאבים המוגבלת העומדת לרשותו, מצוי בליבת שיקול דעתו הביטחוני. בענייננו, לטענת המפקד הצבאי, ההחלטה בדבר חסימת הדרך התקבלה מטעמים ביטחוניים מובהקים: ראשית, הדרך מושא העתירה כוללת מעבר מתחת לכביש 60 אשר אינו מאפשר פיקוח ובקרה יעילים. שנית, החסימה מאפשרת סגירה יעילה יותר של הצירים המרכזיים במרחב, כנדרש באופן נקודתי בעתות חירום, ובכך מאפשרת לעצור גורמים עוינים המתקרבים למוצב המצוי בסמוך, ולהגן עליו. שלישית, חסימת הדרך מאפשרת להתמודד עם החשש הממשי כי היא תשמש להימלטות של מבצעי פעילות חבלנית ומיידי אבנים בכביש 60, לעבר שכם. אשר לפגיעה הנגרמת לתושבי הכפר מחסימת הדרך, הדגיש המפקד הצבאי כי החסימה אינה מונעת גישה לאף תא שטח, וזאת גם באמצעות כלי רכב. זאת משום שגישת רכבים מכפר מאדמא למגדל המים ולאדמות החקלאיות שבאזור החסימה מתאפשרת באמצעות דרך חלופית, שניתן לקיים עליה בקרה ופיקוח, היוצאת ממזרח הכפר אל עבר כביש 60, שאמנם מאריכה את מסלול הנסיעה בכתשעה ק"מ. בהקשר זה הוסיף המפקד הצבאי וציין כי החסימה אף אינה מונעת שימוש בדרך מושא העתירה עבור הולכי רגל או על גבי בעלי חיים, לאחר תיאום מוקדם מול מת"ק שכם. כמו כן, ציין המפקד הצבאי כי למיטב ידיעתו מרבית האדמות החקלאיות במרחב משמשות לגידולים עונתיים שאינם דורשים הגעה יום-יומית אל החלקות אלא ביקורים ספורים בעונות החריש והקציר, וכי בעונות אלו ניתן לתאם מראש, באמצעות מת"ק שכם, פתיחה של החסימה לשם הגעה ישירה לחלקות גם באמצעות כלי רכב. עוד ציין המפקד הצבאי, כי החסימה אינה מונעת הגעה לעיר שכם או לכפר תל הסמוך, שכן ההגעה מתאפשרת בדרך חלופית שארוכה יותר בכמה מאות מטרים בודדים (כתלות בנקודת המוצא הספציפית בכפר מאדמא). בהמשך לכך, הדגיש המפקד הצבאי כי ההחלטה על הארכת מגבלת התנועה התקבלה לאחר שבחן פעם נוספת את כלל השיקולים הרלוונטיים, ואותם בלבד, ולאחר שבחן חלופות אחרות, והגיע למסקנה כי בהינתן המצב הביטחוני אין מנוס מחסימת הדרך. בהקשר זה, ציין המפקד הצבאי כי כאשר המצב הביטחוני יאפשר זאת תיבחן הסרת מגבלת התנועה. נוכח האמור, להשקפתו של המפקד הצבאי מגבלת התנועה עומדת בשלושת מבחני המידתיות: מתקיים קשר רציונלי וישיר בין המגבלות לצורך הביטחוני; אין חלופה יעילה אחרת שפגיעתה פחותה; והתועלת הביטחונית ממגבלת התנועה עולה על ההכבדה הזמנית לתושבי הכפר, בפרט נוכח קיומם של הצירים החלופיים. לבסוף, ציין המפקד הצבאי כי בטרם הוגשה תגובתו המקדמית הוסרה חסימת העפר, עליה השיגו העותרים בהשגתם מיום 24.3.2025 (לאחר מועד הגשת העתירה). ביום 25.12.2025 ולקראת הדיון שהתקיים בפנינו ביום 31.12.2025, הגיש המשיב תגובה מעודכנת מטעמו. במסגרת תגובה זו עדכן המשיב כי ביום 1.6.2025 פג תוקפו של צו מגבלת התנועה מיום 26.3.2025 ("הוראה בדבר הגבלת תנועה ותעבורה ("אזור מאדמא") (הארכת תוקף מס' 2) (תיקון), התשפ"ה-2025"). עוד עדכן המפקד הצבאי כי לאחר בחינה מעמיקה הוחלט כי החסימה עודנה נדרשת מטעמים ביטחוניים, ולפיכך ביום 20.5.2025 פרסם המפקד הצבאי הודעה על כוונה להאריך את החסימה. בהמשך לכך, ביום 22.5.2025 הגישו העותרים אל המשיב (באמצעות הייעוץ המשפטי) השגה על הארכת מגבלת התנועה. בעקבות כך, ביום 28.5.2025, ניתן מענה המפקד הצבאי, באמצעות הייעוץ המשפטי, אשר דחה את השגת העותרים. בהמשך לאמור, ביום 1.6.2025, פרסם המפקד הצבאי הוראה המאריכה את תוקף המגבלות עד ליום 1.1.2026 ("הוראה בדבר הגבלת תנועה ותעבורה ("אזור כפר מאדמא") (הארכת תוקף מס' 2), התשפ"ה-2025"). המשיב הוסיף ועדכן כי פרסם לאחרונה הודעה על כוונתו להאריך את מגבלת התנועה עד ליום 1.7.2026, כי בעקבות כך הגישו העותרים השגה על הכוונה להאריך את תוקף המגבלה, וכי המשיב בוחן את ההשגה ויישלח מענה בעניין בתוך ימים אחדים. ביום 31.12.2025 התקיים בפנינו דיון בעתירה, במסגרתו עדכנו הצדדים כי ערב מועד הדיון נדחתה ההשגה שהגישו העותרים על הכוונה להאריך את תוקף המגבלה. לצד זאת, במסגרת הדיון שב המשיב והסביר את התכליות הביטחוניות שבבסיס מגבלת התנועה, קרי – שמירה על המוצב הצבאי הסמוך, ותיעול האוכלוסייה לנקודות מנוטרות. העותרים, מאידך, הדגישו את הקשיים שגורמת מגבלת התנועה לתושבי הכפר. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה ובתגובת המפקד הצבאי לה, ולאחר ששמענו את טענות הצדדים בפנינו, סבורני כי דין העתירה להידחות, בהעדר עילה להתערבותנו בהחלטתו של המפקד הצבאי, וכך הנני מציע לחבריי כי נפסוק. כפי שנקבע לא אחת בפסיקתו של בית משפט זה, למפקד הצבאי סמכות לנקוט בצעדים לשם שמירה על הסדר והביטחון באזור, ובכלל זאת להבטחת ביטחון התנועה באזור, תוך שקילת שיקולים הנוגעים גם לביטחונה של מדינת ישראל. סמכות זו נובעת הן מהמשפט הישראלי הפנימי, מתוקף חובת המדינה להגן על אזרחיה, והן מהמשפט הבינלאומי (בג"ץ 2150/07 אבו צפייה נ' שר הביטחון, פ"ד סג(3) 331, 362-354 (2009); בג"ץ 7007/23 תיים נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 11 (21.12.2023)). בהפעלת סמכות זו, על המפקד הצבאי, ככל רשות מנהלית, לנהוג בהתאם לעקרונות הסבירות והמידתיות, תוך איזון בין שיקולי הביטחון לבין הפגיעה הנגרמת לתושבי האזור, ושיקול דעתו בעניין זה נתון לביקורת שיפוטית של בית משפט זה (ראו: בג"ץ 8557/23 עיריית אבו דיס נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, פסקה 42 לפסק דינו של השופט א' שטיין (26.11.2024); בג"ץ 5779/22 עיריית חברון נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (25.1.2023)). בהקשר זה, נקבע כי החלטותיו של המפקד הצבאי בעניינים הנוגעים להבטחת ביטחון תושבי האזור, מצויות בליבת שיקול הדעת המקצועי המסור לו, וכי נוכח מומחיותו המיוחדת בסוגיות אלו, בית משפט זה לא ימיר את שיקול דעתו של המפקד הצבאי בשיקול דעתו-שלו (בג"ץ 7075/23 עיריית בית עווא נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 9 לפסק דינו של השופט י' עמית (15.9.2024); בג"ץ 12276-05-25 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הבטחון, פסקה 9 (9.5.2025)). בענייננו, כעולה מתגובתו המקדמית לעתירה, המפקד הצבאי הורה על החסימה מושא העתירה מטעמים ביטחוניים מובהקים. כך, נטען והוצהר כי חסימת הדרך הכרחית בשל חוסר האפשרות לקיים פיקוח ובקרה יעילים על הדרך מושא העתירה, בשים לב לכך שדרך זו כוללת מעבר מתחת לכביש 60. לצד זאת, בעת חירום, החסימה מאפשרת סגירה יעילה של הצירים במרחב כנדרש, וכן מאפשרת להתמודד עם החשש שהדרך תשמש להימלטותם של מפגעים מאזור כביש 60 לעבר שכם. בהחלטתו, איזן המפקד הצבאי בין צרכים ביטחוניים אלו לבין הפגיעה הנגרמת לתושבי הכפר. בהקשר זה, יודגש כי אף שחסימת הדרך פוגעת בתושבי הכפר מאדמא ומאריכה את הדרך למגדל המים ולאדמותיהם החקלאיות הסמוכות, החסימה אינה מונעת גישה באמצעות רכב לאף תא שטח, שכן מתאפשרת גישה באמצעות דרך חלופית. לצד זאת, כפי שציין המפקד הצבאי, לאחר תיאום ניתן להשתמש בדרך זו עבור הולכי רגל או על גבי בעלי חיים, ובעונות החריש והקציר גם באמצעות כלי רכב. נוכח האמור, ובשים לב לשיקול הדעת הרחב המוקנה למפקד הצבאי, סבורני כי אין להתערב בהחלטתו של המפקד הצבאי על בסיס הטענה כי הינה בלתי-מידתית או בלתי-סבירה או מנוגדת לדין הבינלאומי. לא למותר לציין כי חזקה שהמשך חסימת הדרך ייבחן לאור הערכות המצב הביטחוניות המתעדכנות מעת לעת, וכי כאשר הדבר יתאפשר תוסר מגבלת התנועה, כעולה גם מתגובתו של המפקד הצבאי. אשר על כן, דין העתירה להידחות. ניתן היום, י"ח טבת תשפ"ו (07 ינואר 2026). נעם סולברג משנה לנשיא דוד מינץ שופט יחיאל כשר שופט