זינב נ' מדינת ישראל - משרד התחבורה, רשות הספנות והנמלים ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2691/21 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ע' ברון העותר: סעדו זינב נ ג ד המשיבים: 1. משרד התחבורה, רשות הספנות והנמלים 2. מנהל נמל יפו 3. חברת אתרים בחוף ת"א בע"מ עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד אמיר בדראן בשם המשיבה 1: עו"ד ענת גולדשטיין בשם המשיבים 3-2: עו"ד טלי רוד; עו"ד מיכאל ספרן; עו"ד רועי כהן פסק-דין השופט ע' פוגלמן: לעותר ספינה שניצבת במספנת נמל יפו מאז שנת 2000 (להלן: הספינה). לטענתו, הוא משפץ בעצמו את הספינה. המשיבים 3-2 מציינים שהספינה נמצאת באזור היבשתי במצב גרוטאה זה כ-20 שנים; מוקפת פסולת; מסכנת את הסביבה; ובעטיה אי אפשר לבצע עבודות תשתית חיוניות. ביום 29.6.2020 אישר הממונה על הנמלים למשיב 2 להוציא את הספינה מנמל יפו (להלן: הצו), בתוקף סמכותו לפי סעיף 28 לפקודת הנמלים [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: הפקודה). העותר טוען שהצו אמור להיות מוצא לפי סעיפים 28-27 לפקודה. לגישתו, בהפעלת סמכות זו בעניינו נפלו פגמים שונים: הסמכות חלה רק על כלי שיט שהוא גם טבוע וגם נטוש, והספינה אינה טבועה; אפשר להוציא צו מכוח הסמכות האמורה בהתאם לתקנות הנמלים, התשל"א-1971, אולם אלו אינן חלות בנמל יפו; אי אפשר להאציל את הסמכות, ומכל מקום לא נערכה כאן אצילת סמכות כדין; לפני הפעלתה יש לדרוש מבעל כלי השיט לסלקו, אולם לא פנו לעותר קודם להוצאת הצו ולא מסרו לו את הצו כדין; הצו הנדון הוא מכתב ולא צו מפורש. עוד נטען שביצוע הצו נקבע תחילה ליום 27.1.2021, ושמדובר בשיהוי מאיין; שלא הוכח שהספינה היא גרוטאה, ולמעשה היא בשיפוץ; שהעותר שילם דמי עגינה בשנים 2018-2000 בגין הספינה, ולכן אין לומר שננטשה בשנת 2000; שהחלטת הרשויות אינה מנומקת די; ושבבסיסה עומד שיקול זר, היות העותר יושב ראש ועד הדייגים ביפו. העותר מוסיף שביצוע הצו יגרום לו נזק בלתי הפיך בשווי ערך הספינה, כ-500,000 ש"ח. לשלמות התמונה, העותר פנה לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו בעתירה נגד הצו, אולם זו נדחתה ביום 12.4.2021 מחוסר סמכות עניינית (עת"ם 28511-02-21). לצד העתירה התבקשו צו ביניים למנוע את הזזת הספינה וגריטתה עד להכרעה בעתירה, וצו ארעי דומה עד שיינתן צו ביניים. ביום 20.4.2021 ביקשתי את תגובת הפרקליטות לבקשה זו והוריתי שהמצב הקיים יעמוד בעינו עד להחלטה אחרת. ביום 25.4.2021 התרתי למשיבים 3-2 להגיב לבקשה לצו ביניים. המשיבה 1 מתארת בתגובתה המקדמית את הרקע הנורמטיבי להוצאת הצו: הסמכויות לפי סעיפים 28-27 לפקודה נתונות לממונה על הנמלים, והן עוסקות בסילוק כלי שיט שטבע או שניטש, ולא בהכרח בכלי שיט שהתקיימו בו שני אלה; הממונה על הנמלים רשאי לאצול מסמכויותיו (סעיף 4); הוא אצל את הסמכות הנדונה לרוני זיסו, אז הממונה על המעגנות; זה שלח לעותר דרישות לסילוק הספינה בימים 18.4.2018, 21.10.2018, 9.1.2019 ו-2.6.2020; דרישות אלו, כמו פניות קודמות מטעם המשיבה 1 לעותר, לא נענו; הממונה על הנמלים הסמיך את המשיב 2 לשמש מנהל נמל, על הסמכויות שנלוות לתפקיד זה, והאציל לו במיוחד את הסמכות לפנות את הספינה – בצו נושא העתירה; המשיב 2 הוא גם מנהל מעגנה ומוסמך להוציא כלי שיט ממקומו במעגנה, לפי תקנה 56(א) לתקנות הנמלים (מעגנות), התשע"א-2010. המשיבה 1 עומדת על כך שהספינה חסרת כוח שיט משנת 2000; ניטשה לפני כ-20 שנה; נמצאת "במצב הזנחה מתקדם"; משמשת בחלקה לאירוח ובחלקה בית מלאכה; ומשבשת עבודות שיפוץ מקיפות בנמל יפו, ולכן היא מכשול לשימוש בו. משום כך נטען שדין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות בהחלטות המשיבים ולגופה. נוסף על כך, המשיבה 1 טוענת שיש לדחות את העתירה על הסף בשל שיהוי בכך שהעותר פנה למשיבה 1 ולערכאות כשלוש שנים לאחר שהרשויות החלו לדרוש ממנו לפנות את הספינה. עוד נטען שהעותר פעל בחוסר ניקיון כפיים בכך שהציג תמונות ישנות של הספינה כדי להסתיר את מצבה האמיתי, ובכך שעשה דין לעצמו וסירב לפנות את הספינה מהנמל. המשיבים 3-2 מציינים בתגובתם המקדמית שדרישה לסילוק הספינה הוצאה לעותר ביום 2.6.2020 לאחר דרישות דומות קודמות; שביום 29.6.2020 הסמיך הממונה על הנמלים את המשיב 2 להוציא לפועל את הפינוי (נוסף על אצילה כללית לכל מנהלי הנמלים של סמכויות הממונה על הנמלים לפי פרק ד' לפקודה); ושהמשיבים 3-2 אישרו את הפינוי ביום 5.7.2020. עוד נאמר שהמשיבה 3 מעוניינת בפינוי הספינה מנמל יפו, ולא בהכרח בגריטתה; ושמשא ומתן בין הצדדים למטרה זו – גם במהלך ההליך בבית המשפט לעניינים מינהליים – לא צלח, מחמת סירוב העותר להצעות שקיבל. המשיבים 3-2 מוסיפים שאת מכתב הסילוק מיום 2.6.2020 קיבל העותר לידיו ביום הבא, ושמכתב נוסף בעניין נמסר לרעייתו ביום 11.11.2020. כמו כן, דרישה לפי סעיף 27 לפקודה מוציאים לפי תקנות הנמלים (הודעה על סילוק אניות טרופות), 1947 (להלן: תקנות אניות טרופות), ולא לפי התקנות שהעותר ציין; הוראות תקנות אניות טרופות מולאו בענייננו; וגם אם נפל פגם טכני במילוין, הוא אינו יורד לשורש העניין. המשיבים 3-2 טוענים גם הם שבעתירה נפלו חוסר ניקיון כפיים – בין היתר בכך שהעותר לא שיפץ באמת את הספינה בעבר, וגם טענותיו הנוכחיות נוגעות לשיפוץ שלא ברור מתי יסתיים – ושיהוי. הם מפרטים מה הנזק שגורמת השארת הספינה במקומה: המשיבה 3 משפצת את נמל יפו זה זמן מה כחלק מפעולות להסדרת רישיון העסק שלו; הספינה נמצאת במרכז שטח שאמורות להתבצע בו עבודות תשתית; כדי לבצע עבודות תשתית חיוניות יש לפנות את הספינה ממקומה; נשקפת ממנה סכנה לסביבה הימית; והעותר התחבר חיבור "פיראטי ומסוכן" לארון החשמל של נמל יפו. לאחר שעיינתי בעתירה, בתגובות לה ובנספחים להן, הגעתי למסקנה שדין העתירה להידחות בהיעדר עילה. המשיבים פירטו בתגובותיהם את הבסיס המשפטי להוצאת הצו, ואחזור על הדברים הנדרשים בקצרה. הספינה נחשבת לכלי שיט נטוש לפי סעיף 27 לפקודה. כפי שעולה מהנספחים לתגובות המשיבים, היא אינה משמשת עוד לשיט, והשארתה במקומה מפריעה לעבודות תשתית חשובות בנמל יפו. את הסמכות לפי סעיף 27 לפקודה, לפי פשט לשונו, אפשר להפעיל על כלי שיט "שטבע ... או עלה על שרטון או ניטש". כותרת הסעיף, "דרישה לסילוק מבעל כלי שיט", אינה מצביעה על פרשנות שונה, אף שכותרת הפרק מדברת על "כלי שיט טבועים ונטושים". כידוע, לשון הסעיף גוברת על כותרתו (דנ"פ 2980/04 אויקו נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(4) 34, 49 (2005); עע"ם 2894/14 הר שמש נ' הממונה על חוק חופש המידע ברשות המסים בישראל, פסקה 15 (10.5.2015)); ודאי שלשון הסעיף תגבר על כותרת הפרק. בהתאם לסעיף 27 האמור נשלחו לעותר כמה דרישות לסילוק הספינה, האחרונה שבהן ביום 2.6.2020 בידי מי שהממונה על הנמלים אצל לו את הסמכות לכך לפי סעיף 4 לפקודה. הדרישה כוללת את כל הרכיבים הנדרשים לפי תקנות אניות טרופות, והיא הובאה לידיעת העותר במסירה אישית. מאחר שהעותר לא מילא אחר דרישה זו, הפעיל הממונה על הנמלים ביום 29.6.2020 את סמכותו לפי סעיף 28 לפקודה לסלק את הספינה מנמל יפו, באמצעות הצו נושא העתירה. טענות העותר על חוסר הנמקה ועל שיקול זר לא נתמכו בנימוקים וראיות מספיקים. בנסיבות אלו ונוכח הצהרת המשיבה 3 על כך שאינה מעוניינת בגריטת הספינה כי אם בפינויה, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת המשיבים. לצד זאת, אם המתווה לפינוי מוסכם של הספינה עודו ישים – ונדרשת לכך נכונות גם מצד העותר – הנחתי היא שהמשיבה 3 תשקול בחיוב ליישם אותו. העתירה נדחית אפוא. הצו הארעי מיום 20.4.2021 לשמירת המצב הקיים – בטל. העותר יישא בהוצאות המשיבה 1 בסך 3,500 ש"ח ובהוצאות המשיבים 3-2 בסך 3,500 ש"ח. ניתן היום, ‏כ"ג באייר התשפ"א (‏5.5.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 21026910_M06.docx מג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il