עלי אלאטרש נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2688/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2688/13 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט א' שהם המערער: עלי אלאטרש נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 18.11.2012 בת"פ 50848-11-11 שניתן על ידי כבוד השופט נ' א' טהה תאריך הישיבה: ז' בתשרי התשע"ד (11.9.2013) בשם המערער: עו"ד א' סיף ותד בשם המשיבה: עו"ד ס' רוסו בשם שירות המבחן: גב' י' פולק פסק-דין השופטת ע' ארבל: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' אבו טהה) ב-ת"פ 50848-11-11 מיום 18.11.2012, שדן את המערער על בסיס הודאתו במסגרת הסדר טיעון לעונש של 28 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס. כן הופעל מאסר מותנה בן 12 חודשים מתיק קודם. עובדות 1. המערער הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף לפי סעיף 2(ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970, והכל לפי המיוחס לו בכתב האישום המתוקן. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 22.11.2011 בסמוך לשעה 13:00 נהג המערער ברכבו עת שהיה פסול מלנהוג על פי החלטת בית משפט. במקביל, התמקמה ניידת משטרה באזור הימצאו של המערער במסגרת פעילות משטרתית לצורך איתור רכבו של המערער. כשזיהו אותו השוטרים החלו לנסוע אחר הרכב תוך שהם קוראים למערער לעצור. המערער התעלם מקריאות השוטרים, האיץ את מהירות הנסיעה והחל להימלט מהניידת תוך שהוא מבצע עבירות תנועה ומסכן רכבים שנקרו בדרכו. לבסוף הצליח המערער לחמוק מהניידת. 2. לצורך גזירת הדין הורה בית המשפט המחוזי, בהסכמת הצדדים, על עריכת תסקיר בעניינו של המערער. מהתסקיר עולה כי מדובר בבחור צעיר בן 25, נשוי ואב לחמישה ילדים, המתגורר עם בני משפחתו בפזורה הבדואית. המערער שוחרר ממאסר קודם בשנת 2011 כאסיר ברישיון, ועולה כי הוא משתף פעולה עם גורמי הטיפול ומתמיד בתכנית הטיפול אשר נבנתה עבורו על ידי הרשות לשיקום האסיר. שירות המבחן התרשם כי מדובר באדם בעל קווים אישיותיים ילדותיים ובלתי בשלים הנעדר גבולות פנימיים מגובשים. נקבע כי תנאי חייו הקשים השפיעו עליו והוא נתון ללחץ סביבתי וכלכלי באופן שמקשה עליו להפעיל שיקול דעת עצמאי. עם זאת, המערער הודה בעבירה הנוכחית, לקח אחריות על מעשיו והביע צער וחרטה על התנהגותו, תוך שהוא טוען כי המניע לעבירה היה כלכלי. על בסיס דברים אלו, המליץ שירות המבחן על ענישה מרתיעה וחד משמעית אשר תבהיר למערער את חומרת מעשיו, לרבות הטלת עונש מאסר מותנה לחיזוק גבולותיו הרופפים של המערער. 3. בגזר דינו הדגיש בית המשפט המחוזי את חומרת העבירות שביצע המערער, ואת נטיית הפסיקה להחמיר את העונש בגין עבירות אלו. זאת, בפרט בנוגע לעבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה אותה הגדירה הפסיקה "מכת מדינה". נקבע כי מעשיו לאורך האירוע – החל בנהיגה ברכב על אף שרישיונו נפסל בהחלטת בית משפט, וכלה בהתעלמות מהוראות השוטרים אשר דלקו אחריו עד שהצליח להימלט – מבטאים זלזול בוטה בחוק ובגורמי אכיפתו. לכך מצטרפת העובדה שהמערער ביצע מעשים אלו שעה שתלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בגין עבירות קודמות מסוג פשע. כמו כן, ציין בית המשפט כי לנאשם עבר פלילי בלתי מבוטל, ונראה כי עונש המאסר שריצה לא היה בו כדי להרתיעו. מאידך, קבע בית המשפט כי יש לקחת בחשבון את גילו הצעיר, את נסיבות חייו האישיות והמשפחתיות, את העובדה כי הודה במעשיו זמן קצר לאחר שהחל המשפט בעניינו והביע חרטה, ואת הצהרתו על רצונו להשתקם. עוד מציין בית המשפט כי על אף חומרת העבירות, מדובר באירוע נקודתי, שנמשך זמן ומרחק קצרים בלבד והסתיים ללא פגיעה מכל סוג שהוא. על בסיס מכלול שיקולים אלו, לצד המלצת שירות המבחן, הגיע בית המשפט למסקנה כי המקרה דנן לא נמנה עם רשימת המקרים החריגים המצדיקים ענישה קלה מהרף המקובל, אך גם אינו מצוי ברף הענישה החמור ביחס למקרים דומים. על כן, הרשיע בית המשפט את המערער ב- 28 חודשי מאסר בפועל ו- 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, לבל יעבור עבירות מסוג פשע. כמו כן, הורה בית המשפט על הפעלת מאסר מותנה בן 12 חודשים אשר יופעל באופן מצטבר לצד עונש המאסר בהליך דנן. בנוסף, חייב את המערער בקנס בסך 5,000 ₪ (או בחודשיים מאסר חלף קנס) וכן פסל את רישיונו של המערער למשך 5 שנים מיום שחרורו. נקבע כי מאסרו של המערער יחל מיום מעצרו. מכאן הערעור שלפנינו. 4. יצוין כי ביום 15.8.2013 הוגש תסקיר משלים לקראת הדיון בערעור. התסקיר מתבסס על דיווחי גורמי הטיפול בבית סוהר אוהלי קידר בו מרצה המערער את עונשו. המערער מצוי בקשר רציף עם גורמי הטיפול והוא שולב בקבוצה טיפולית העוסקת בהקניית מיומנויות תפקודיות ושיקומיות. לאחרונה השתלב המערער בקבוצה טיפולית נוספת העוסקת בעבירות תעבורה. שירות המבחן מדגיש את שיתוף הפעולה המלא של המערער עם גורמי הרווחה ונראה כי הוא מפיק תועלת מהטיפול. טענות הצדדים 5. המערער משיג על חומרת העונש שנגזר עליו, בפרט בשל החלטת בית המשפט להפעיל את עונש המאסר המותנה באופן מצטבר. בטענותיו מלין המערער על המשקל הנמוך שניתן לנסיבות חייו החריגות, בפרט בהטלת קנס כספי חרף מצבו הכלכלי הקשה. בנוסף, טוען המערער כי יש לתת משקל רב יותר לנסיבות הקלות של ביצוע העבירה, שכן המרדף נמשך כמה מאות מטרים, ולעובדה שהמערער לקח אחריות על מעשיו והביע חרטה עמוקה וכנה. בא כוח המערער מבקש להדגיש את ניסיונותיו של המערער לעבור תהליך שיקום משמעותי ואת מעורבותו הרציפה בהליכי טיפול כפי שעולה מהתסקיר החיובי שהוגש בעניינו לבית משפט זה. כמו כן טוען המערער כי גזירת מאסר מאחורי סורג ובריח לתקופה כה ממושכת מהווה ענישה מפלה ובלתי שוויונית. נטען כי העונש שהושת על המערער חורג מרמת הענישה המקובלת בעבירות בהן הורשע ובנסיבות דומות. משכך, מבקש המערער לבצע את העונש המותנה שהופעל בחופף לעונש שנקבע בהליך הנוכחי. 6. המשיבה טוענת כי ממעשיו של המערער נשקפת חומרה רבה. הסיבה שלא נגרם נזק בסופו של יום בוודאי אינה תוצאה של התנהגות המערער, ויש לזכור כי סיכון ממשי וחמור לחיי אדם המגולם בעבירה בה הורשע המערער "מתחיל מהמטר הראשון", כך המשיבה. על כן, הפסיקה קבעה רף ענישה של 4 שנות מאסר לעבירה זו, וזאת גם בלא שנגרמה פגיעה לנזק או לרכוש. לעניין נסיבותיו האישיות של המערער, מבקשת המשיבה להדגיש כי למערער עבר פלילי מסוג העבירה הנדונה, אשר בוצעה פחות משנה לאחר שחרורו ממאסר קודם. אין ספק כי מדובר במקרה המצריך הרתעה משמעותית. כמו כן, התסקיר העיקרי בעניינו של המערער (שהוגש לבית המשפט המחוזי) הוא שלילי. המשיבה משיגה על טענת האפליה שהעלה המערער, ומתארת את הפער בין המקרים אותם הציג המערער לשם השוואה, לבין נסיבות המקרה לפנינו. נטען כי תסקיר שירות המבחן בעניינם של המערערים דשם היה חיובי ביותר, ועל כן ניתן עונש אשר נקבע כחריג לעונש הראוי במקרים דומים. לפיכך טוענת המשיבה כי יש לדחות את הערעור. הכרעה 7. דין הערעור להידחות. כידוע, אין ערכאת הערעור מתערבת בחומרת העונש שנקבע על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים (ע''פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); ע''פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998); ע''פ 9437/08 אלגריסי נ' מדינת ישראל (12.5.2009)). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם אותם המקרים המצדיקים התערבות. המערער לא הציג כל הצדקה משמעותית להקלה בעונשו. את אורכו הקצר יחסית של המרדף לקח בית המשפט המחוזי בחשבון, כמו גם את נסיבות חייו ואת מצבו המשפחתי והכלכלי. לא ניתן לומר כי שיקולים אלו, או שיקולים אחרים שהעלה המערער בפנינו, נעלמו מעיניו של בית המשפט המחוזי בבואו לגזור את דינו של המערער. כמו כן במקרה הנדון, לאור עברו הפלילי של המערער, שוכנענו כי יש מקום לתת משקל משמעותי יותר לצורך בהרתעתו וכן לאינטרס ההגנה על הציבור מפני הסכנות שהולידו מעשיו של המערער פעם אחר פעם. בא כוח המערער ציין בפנינו כי מדובר אך "בטעות בשיקול דעת באותו רגע". אין בידינו לקבל טענה זו, שכן מדובר במי שהורשע לפני שנים בודדות בלבד באותה עבירה שבענייננו (לצד עבירות נוספות), ואף שוחרר ממאסר בפועל בגין הרשעה זו זמן קצר ביותר טרם ביצוע העבירה הנוכחית, כאמור. על כן, צדק בית המשפט כאשר נתן משקל לעובדה זו ולצורך בהרתעת המערער, שדומה כי אינו סר למרות החוק. תקוותנו היא כי בתקופת מאסרו ינצל המערער את שירותם ותמיכתם של גורמי הטיפול, ויצליח לעבור תהליך שיקום משמעותי אשר יסייע לו להימנע מביצוע עבירות נוספות בעתיד. 8. לסיכום, מצאנו כי העונש שהוטל על ידי בית המשפט המחוזי מצוי ברף התחתון של הענישה ההולמת בנסיבות העניין, ואף יתכן כי בסטייה לקולה. זאת בהתחשב באורך המרדף מחד ובחומרת העבירות לצד מגמת הפסיקה להחמיר את הענישה בגינן מאידך, כמו גם בנסיבות שאינן נוגעות לביצוע העבירה. על כן, מצאנו כי התוצאה במקרה דנן, בסופו של יום, אינה מצדיקה התערבות ערעורית. הערעור נדחה. ניתן ביום, כ"ה בתשרי התשע"ד (29.9.2013). תוקן היום, כ"ט בתשרי התשע"ד (3.10.2013). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13026880_B01.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il