פלוני נ. פלוני

החלטה בתיק רע"א 2687/14 בבית המשפט העליון רע"א 2687/14 לפני: כבוד השופט צ' זילברטל המבקשים: 1. פלוני 2. אליהו חברה לביטוח בע"מ נ ג ד המשיב: 1. פלוני (חסוי) 2. ש.ז. – אפוטרופסו של המשיב 1 בקשת רשות ערעור פסק דינו בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק רע"א 54823-12-13 שניתן ביום 23.3.2014 על ידי כב' השופטת ע' צ'רניאק בשם המבקשים: בשם המשיבים: עו"ד יובל ראובינוף; עו"ד אסף גרינבוים עו"ד עמירם כהן פסק דין בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 23.3.2014 של בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו (כב' השופטת ע' צ'רניאק) בתיק רע"א 54823-12-13, בגדרו התקבלה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום (כב' הרשמת הבכירה ע' קצבוי) אשר דחה את בקשת המשיב 1 (להלן: המשיב) כי ייקבע שדרגת הנכות הכללית שנקבעה לו במסגרת הליכים במוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) תחייב בתובענה שהגיש נגד המבקשים ואשר מתנהלת על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). רקע והליכים קודמים 1. המשיב (באמצעות אפוטרופסו, המשיב 2) הגיש נגד המבקשים תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים בה היה מעורב המבקש 1, המבוטח על-ידי המבקשת 2. במסגרת התביעה הורה בית משפט השלום, בפניו מתבררת התביעה, על מינוי מומחים מטעמו בתחום הנוירולוגיה והפסיכיאטריה. במקביל להגשת התביעה הגיש המשיב למל"ל תביעה לקביעת נכות כללית. ביום 9.4.2013 קבעה הוועדה הרפואית של ענף נכות כללית במל"ל, כי למשיב נותרה נכות יציבה של מאה אחוזים בתחום הפסיכיאטרי וכי לא נותרה לו נכות בתחום הנוירולוגי והאורתופדי. בעקבות קביעת הוועדה הרפואית פנה המשיב לבית משפט השלום וביקש לבטל את מינוי המומחים הנזכרים ולקבוע כי הנכות שנקבעה לו במל"ל תחייב את הצדדים מכוח סעיף 6ב לחוק הפיצויים. 2. בית משפט השלום דחה את בקשת המשיב, וכך נקבע בהחלטתו: "החלטות ועדות המל"ל עליהן מבקש התובע [המשיב - צ.ז.] להסתמך קובעות דרגת נכות במסגרת נכות כללית ולפיכך הן אינן נדרשות לדון בקשר הסיבתי בין הנכות הנקבעת לבין הגורמים לה. דברים אלו נכונים גם אם הלכה למעשה התייחסו הוועדות בהחלטותיהן לתאונה, שכן קביעתן הסופית בדבר דרגת הנכות אינה אמורה להיות מושפעת ממקור הנכות" [ההדגשה במקור]. 3. בקשת רשות ערעור שהגיש המשיב על החלטת בית משפט השלום התקבלה. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו, כי נסיבותיו של מקרה זה ייחודיות מאחר שהוועדות הרפואיות במל"ל נדרשו בפועל לנושא הקשר הסיבתי שבין התאונה לבין נכותו של המשיב, ודרגת הנכות שנקבעה לו מבטאת את תוצאות התאונה והנזק שנגרם בגינה. בנסיבות אלה נקבע, כי אימוץ דרגת הנכות שנקבעה במל"ל תגשים את תכליתו של סעיף 6ב לחוק הפיצויים. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה שלפניי. 4. בבקשה נטען, כי יש מקום לדון בבקשה כבר בשלב זה, שכן אם תתקבל השגת המבקשים על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי במסגרת הערעור, יהיה צורך לנהל את ההליך בתביעת המשיב מראשיתו. המבקשים טוענים, כי אף שפסק-דינו של בית המשפט המחוזי נוגד הלכות קודמות שיצאו מלפני בית משפט זה, הוא אינו מנומק וכלל לא מוסבר בו מדוע נסיבות המקרה הן ייחודיות באופן שמצדיק סטייה מאותן הלכות. בהקשר זה נטען, כי על-פי פסיקתו של בית משפט זה דרגת נכות כללית שנקבעה על-ידי המל"ל אינה נכללת בגדר הוראת סעיף 6ב לחוק הפיצויים וזאת מן הטעם שבתביעה לקצבת נכות כללית מתבררת זכאותו של אדם לקצבה בלי שיתקיים בהכרח קשר סיבתי בין נכותו לבין תאונה שבה היה מעורב, ועל כן סוגיה זו אינה צריכה כלל להתברר לצורך קביעת זכאות לנכות כללית. 5. המשיב טוען, כי דין הבקשה להידחות מהטעם שהיא אינה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה ב"גלגול שלישי". בעניין זה מדגיש המשיב, כי אף אם לטענת המבקשים שגה בית משפט קמא ביישמו הלכות קודמות של בית משפט זה, אין די בכך כדי להצדיק דיון ב"גלגול שלישי" בעניינם. לגופם של דברים טוען המשיב, כי משהוועדה הרפואית של המל"ל נדרשה בפועל לשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות היציבה שנותרה לו, הרי שחל ההיגיון העומד ביסוד הוראת סעיף 6ב לחוק הפיצויים ולכן אין מקום לאפשר לסטות מקביעת המל"ל אלא במקרים חריגים שאינם מתקיימים בענייננו. דיון והכרעה 6. לאחר העיון, ולאחר שניתנה לצדדים הזדמנות לטעון לאפשרות שאנהג בדרך הקבועה בתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולאחר ששוכנעתי שלא תיפגענה זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג כך, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פיה. דין הערעור להתקבל. סבורני, כי יש מקום להעמיד הלכה על מכונה בנוגע לשאלה, האם קביעת שיעור נכות הנעשית על-ידי ועדה רפואית של המל"ל ביחס לתביעה לקבלת גמלת נכות כללית, עשויה להיחשב כקביעה "על פי דין" כמשמעותה בסעיף 6ב לחוק הפיצויים, באותם מקרים בהם הוועדה הרפואית של המל"ל התייחסה בפועל לקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות, אף שהיא אינה נדרשת לעשות כן. 7. סעיף 6ב לחוק הפיצויים קובע כי מקום שבו "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים ... תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". בפסיקה נאמר, כי יש לפרש סעיף זה באופן שלא כל קביעת דרגת נכות על-ידי גוף הפועל על-פי דין מחייבת לצורך התביעה, וכי הוראה זו חלה: "רק כאשר הגוף הפועל על-פי דין נדרש בזמנו לקבוע וקבע בפועל את דרגת הנכות העומדת בקשר סיבתי עם התאונה" (ר"ע 94/86 עקיבא נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 754, 755 (1986), ההדגשה הוספה). מכאן, שכאשר הרשות הקובעת את דרגת הנכות אינה נדרשת לצורך הפעלת סמכותה לקבוע קשר סיבתי בין הנכות לבין אירוע כלשהו, אין מדובר במצב בו חלה הוראת סעיף 6ב. לפיכך, גם במקרה בו הוועדה הרפואית העמידה את נכותו הכללית של ניזוק על אפס אחוזים קבע בית משפט זה, כי אין קביעה זו נכללת בגדרו של סעיף 6ב לחוק הפיצויים, שכן קביעה של ועדה רפואית תבוא בגדריו של סעיף זה "רק אם בעת הקביעה זו נדרשה לעניין הפגיעה בתאונת דרכים" (רע"א 2512/94 זר נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ פ"ד מח(5) 657 (1995)). ודוק – כאשר נקבעה בוועדה רפואית נכות בשיעור אפס אחוזים, היה ניתן לטעון כי מה לי שאלת קיומו או העדרו של קשר סיבתי, שהרי ממילא אין נכות, ומדוע שלא ייאמר שמדובר בקביעת נכות על-פי דין במובן סעיף 6ב. אף על-פי כן פסק בית משפט זה כי קביעה שנעשתה בגדר בירור תביעה לנכות כללית, כאשר זכות הנפגע לגמלה אינה קשורה לאופי התאונה בה נפגע (בשונה, למשל, מתביעה לנכות מעבודה), אינה בגדר קביעה על-פי דין, שהרי היא לא נדרשה כלל. בספרו של י' אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 516-515 (מהדורה רביעית, תשע"ג) נאמר, כי העמדה שלפיה אין מקום לדחות מראש את קביעתה של ועדה רפואית אשר נתנה דעתה על שאלת הסיבתיות במסגרת קביעת נכות כללית, רק מטעמים של היעדר סמכות - לא התקבלה בפסיקה ותחת זאת השתרשה העמדה לפיה "קביעת הנכות על פי דין מחייבת רק אם הגוף שקבע אותה נדרש לכך במסגרת תפקידו ולצורך תאונת הדרכים" (שם). מכאן, שאין להשיב לשאלה האם קביעת ועדה רפואית נכללת בגדרו של סעיף 6ב לחוק הפיצויים על-פי מהלכה של הוועדה הרפואית בפועל, קרי - האם הוועדה בחרה להתייחס לשאלת הקשר הסיבתי; אלא יש לבחון האם כחלק מעבודתה וסמכויותיה, נדרשה הוועדה הרפואית להתייחס לשאלת הקשר הסיבתי. ככל שהתשובה לכך היא בשלילה, כבענייננו, הרי שכל התייחסות של הוועדה לקשר הסיבתי היא בגדר קביעה "מעבר לצורך", כלומר קביעה שאמנם נכללה בחוות דעת, אך זאת מתוך הבנה שהיא אינה מהווה תשתית המתחייבת לצורך הכרעה בשאלה שעל הפרק. קביעה שנעשית "מעבר לנדרש", כמוה כאמרת אגב בפסק דין, אינה נושאת עימה תוקף נורמטיבי מחייב. כך גם ראוי שיהיה, שהרי קביעה כאמור לא בהכרח נעשית תוך הפעלת מלוא הזהירות והאחריות הנדרשת, שכן הגורם המחליט יודע כי אינו נדרש להכריע בסוגיה לשם הפעלת סמכותו. מכאן שקביעתה של ועדה רפואית בעניין הקשר הסיבתי בין הנכות לבין אירוע תאונתי, הנעשית בגדר תביעה לנכות כללית, אינה מחייבת לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים, אף אם עשויות להיות לה משמעויות אחרות (ראו, למשל, רע"א 466/92 עברי נ' צמח (29.7.1992)). 8. סיכומם של דברים, במסגרת קביעת נכותו הכללית של המשיב הוועדה הרפואית לא נדרשה, מתוקף תפקידה ולצורך הפעלת סמכויותיה, להתייחס לשאלת הקשר הסיבתי שבין נכותו לבין תאונת הדרכים בה היה מעורב. מכאן, שאף אם הוועדה התייחסה בפועל לשאלת הקשר הסיבתי – לא תחשב קביעתה כ"קביעת נכות על-פי דין" לצורך הוראת סעיף 6ב לחוק הפיצויים. 9. בטרם סיום יש להתייחס ל"הערת" המשיב בתשובה לבקשת רשות הערעור בדבר חשיפת שמו של המשיב, לאחר שבכותרת לחלטה מיום 11.5.2014 צוין שמו כ"פלוני". המשיב מעיר, כי פרסום שמו לא נאסר בשתי הערכאות הקודמות וכי אין כל סיבה שלא לחשוף את שמו, כמו גם את שם המבקש 1. לעניין זה יצוין תחילה, כי החלטת בית משפט השלום ניתנה בדלתיים סגורות (על-פי המופיע בגוף ההחלטה) ומכאן מאליו נובע איסור פרסום שמות בעלי הדין. שנית, יש לתמוה על עמדת המשיב (שהובאה מפי בא-כוחו ויש לקוות שהדבר נעשה על דעת אפוטרופסו) המוחל על פגיעה בפרטיותו וחשיפת העובדה שמדובר במי שנקבעה לו נכות נפשית גבוהה ומונה לו אפוטרופוס. לשם הזהירות, וכיוון שמדובר במשיב שהוכרז כחסוי, יוסיף שמו (כמו גם שם המשיב 2, אחיו ואפוטרופסו) להיות חסוי בערכאה זו על אף ה"הערה" האמורה, אלא אם כן יעמדו בא-כוחו ואפוטרופסו על רצונם בפרסום השם. מאידך גיסא, לכאורה אין כל סיבה שלא יפורסם שם המבקש. נוכח העובדה שלכאורה התנהל ההליך בבית משפט השלום בדלתיים סגורות, רשאי המבקש להגיש עד ליום 21.7.2014 נימוקים להותרת איסור הפרסום על שמו. לא יוגשו הנימוקים – יפורסם שם המבקש. 10. סוף דבר, הערעור מתקבל ומבוטל פסק-דינו של בית משפט קמא, לפיו קביעת הוועדה הרפואית באשר לנכותו היציבה של המשיב בתחום הפסיכיאטרי תחייב בתביעה שהגיש לפי חוק הפיצויים, לרבות ההוצאות שנפסקו בגדרו, המבוטלות אף הן. המשיבים יישאו בשכר טרחת עורך דין והוצאות המבקשים בסך 5,000 ש"ח. ניתנה היום, ‏ט"ו בתמוז התשע"ד (‏13.7.2014). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14026870_L02.doc סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il