אלי בראשי ובניו, עבודות עפר ופיתוח בע"מ נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"א 2686/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2686/11 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערערת: אלי בראשי ובניו, עבודות עפר ופיתוח בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. הכונס הרשמי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 09.03.2010 ועל פסק-דינו מיום 13.04.2011 בת.א. 21803-01-11 שניתנו על ידי כבוד השופט ד' מינץ תאריך הישיבה: י"ב בשבט התשע"ג (23.01.2013) בשם המערערת: בשם המשיבה 1: בשם המשיב 2: עו"ד יורם-יצחק גרוס; עו"ד יחיאל קיי עו"ד מלי אומיד-ברגר עו"ד טובה פריש פסק-דין הנשיא א' גרוניס: 1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ד' מינץ) מיום 13.4.2011, שמחק את תביעת המערערת מחמת אי-תשלום אגרת בית משפט. 2. הערעור שלפנינו מושפע ממספר הליכים משפטיים בהם הייתה מעורבת המערערת, חברה פרטית העוסקת בתחום הבניה והתשתיות, ולכן תחילה נעמוד עליהם בקצרה. עקב קשיים כלכליים אליהם נקלעה המערערת, נקטה היא בשנת 2009 בהליך של הקפאת הליכים (פש"ר 6114/09). בגדרו של הליך זה אושר הסדר נושים בין המערערת לנושיה ביום 2.11.2009. בית המשפט המחוזי מינה את עו"ד עמי פולמן כנאמן לביצוע ההסדר. בשנת 2010 הגישה המערערת, שבאותה שעה מצויה הייתה בהסדר נושים, תביעה נגד המשיבה על סך של כ-79 מיליון ש"ח בעילות חוזיות ונזיקיות (להלן – התובענה הראשונה). התקבולים מן התובענה יועדו לקופת הסדר הנושים, כך לפי האמור בהסדר. התובענה הוגשה בצירוף בקשה לפטור מאגרת משפט. הבקשה התבססה על היעדר יכולת כלכלית לממן את האגרה ועל הטענה שהקשיים הכלכליים של המערערת נגרמו בשל התנהלות המשיבה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לפטור מאגרה, ובעקבות זאת נמחקה התובענה לבקשת המערערת. בשנת 2011 הגישה המערערת תובענה חדשה הדומה לתובענה הראשונה, וגם בגדרה ביקשה לפטור אותה מתשלום האגרה (להלן – התובענה השנייה). לטענת המערערת, בתובענה השנייה מובאות נסיבות חדשות והשלמות בהתאם להחלטת בית המשפט בתובענה הראשונה, ולכן סברה היא כי יש להעניק לה פטור מתשלום האגרה. ביום 9.3.2011 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המערערת לפטור מאגרה גם בתובענה השנייה. בהחלטתו קבע בית המשפט כי המערערת לא הצליחה להוכיח כי אין לה מקור למימון האגרה, לרבות הוכחה שאין לה אפשרות ללוות כספים על מנת לשלם את האגרה. כמו כן, ציין בית המשפט כי נוכח העובדה שתקבולי התובענה מיועדים לנושים בלבד בהתאם להסדר הנושים, הרי שהם בעלי האינטרס היחידי בהגשתה והתובעים ה"אמיתיים", ולכן נודעת חשיבות גם למצבם הכלכלי של הנושים. מתן הפטור מאגרה ללא הוכחת היעדר יכולת כלכלית מצד הנושים, כך קבע בית משפט קמא, יחייב את הציבור לממן תביעה שאת פירותיה יקטפו הנושים, וזהו מצב בלתי רצוי. להשלמת התמונה יצוין שבתובענה הראשונה והשנייה יוצגה המערערת על ידי עו"ד יורם גרוס ועו"ד יחיאל קיי. ההתקשרות עם שני עורכי הדין נעשתה בהתאם לאמור בהסדר הנושים. 3. על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לפטור את המערערת מאגרה בתובענה השנייה (ההחלטה מיום 9.3.2011) הגישה המערערת בקשת רשות ערעור (רע"א 2686/11). ביום 13.4.2011, לאחר הגשת בקשת רשות הערעור, ניתן פסק דין המוחק את התובענה מפאת אי-תשלום האגרה. משכך, "נבלעה" ההחלטה בפסק הדין. אי לכך, ובהסכמת המשיבה, הוסבה בקשת רשות הערעור להליך של ערעור על פסק הדין. השאלה העקרונית שעומדת במוקד הערעור היא האם היעדר יכולת כלכלית של חברה המצויה בהסדר נושים מוביל למתן פטור מאגרת המשפט, או שכתנאי למתן הפטור יש לבחון את מצבה של קופת ההסדר וגם את יכולת התשלום של נושי החברה, ובמידת הצורך לדרוש מהם לשאת באגרה. מתברר, כי מאז הגשתה של בקשת רשות הערעור חלו שינויים במעמדה של המערערת, שינויים שיש להם השפעה על ההליך שבפנינו. 4. ביום 21.10.2012 הודיעה המערערת כי ניתן בבית המשפט המחוזי צו פירוק לגביה. ביום 23.1.2013 קיימנו דיון בתיק. בדיון התברר, כי ביום 17.1.2012 בוטלו הקפאת ההליכים והסדר הנושים משום שהחברה לא הצליחה לעמוד בתשלומים לפי ההסדר. כתוצאה מכך, ביקשו עובדי המערערת – שהם חלק מנושיה – את פירוק החברה (פר"ק 50773-01-12). ביום 18.4.2012 הוצא צו פירוק בעניינה של המערערת, ועו"ד יאיר כהן מונה למנהל המיוחד בפירוק. יחד עם זאת, קבע בית המשפט הדן בבקשת הפירוק כי עו"ד גרוס ימשיך לנהל את הערעור שלפנינו כמנהל מיוחד, בשל היכרותו המוקדמת עם התובענה נשוא הערעור. 5. הכללים לעניין חובת תשלום אגרת בית משפט והאפשרות לקבל פטור מחובה זו קבועים בתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007. התנאים למתן פטור מאגרה קבועים בתקנה 14(ג): "(ג) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד". הנה כי כן, מתן פטור מתשלום אגרה מצריך את המבקש להוכיח שני תנאים. ראשית, עליו לשכנע את בית המשפט שההליך מגלה עילה. בנוגע לתנאי זה נקבע כי הנטל המוטל על מבקש הפטור הוא קל, וכי די בכך שיש בהליך "ממשות בסיסית" ושאין מדובר בעילה קלושה וחסרת סיכוי (ראו: ע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית, פ"ד נט (4) 721, 725-724 (2005)). שנית, על המבקש להוכיח כי אין ביכולתו לשלם את האגרה, קרי עליו להוכיח היעדר יכולת כלכלית (וכבר נפסק כי התקנות בדבר אגרות חלות גם על תאגיד ולא רק על אישיות משפטית בשר ודם. ראו למשל, בש"א 505/89 דנאר בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.3.1990)). 6. בענייננו, אין מחלוקת על קביעת בית משפט קמא לפיה ההליך מגלה עילה ולכן אין אנו נדרשים לכך. המחלוקת נסבה אפוא על תנאי היכולת הכלכלית, וזאת בשני מובנים. המובן הראשון עניינו בשאלה אם למערערת עצמה יש יכולת כלכלית לשלם את האגרה. בית משפט קמא קבע כי המערערת לא הצליחה לשכנע בדבר היעדר היכולת הכלכלית שלה, והמשיבה סומכת על כך את ידיה. המערערת, מצידה, טוענת כי מצבה הכלכלי בכי רע וכי אין בנמצא מקור שממנו תוכל לממן את התובענה. המובן השני מתעורר רק אם ייקבע כי למערערת אין רכוש או יכולת לשלם בעצמה את האגרה. או אז נשאלת השאלה העקרונית והיא האם היעדר היכולת הכלכלית של המערערת מספיק כדי להעניק לה פטור מאגרה, או שמא כאשר מדובר בחברה המצויה בהסדר נושים או בפירוק יש לחייב גם גורמים אחרים, ובפרט נושי החברה, בתשלום האגרה. יוער, כי כאשר מדובר בהסדר נושים, אשר לפיו משולם דיבידנד לנושים, ניתן לשאול מדוע לא ייעשה שימוש בכספים המיועדים לדיבידנד על מנת לשאת באגרה. שאלה דומה יכולה להישאל אף לגבי חברה בפירוק כאשר מצויים כספים בקופה. 7. כאמור לעיל, הנסיבות החדשות שנתגלו בדיון משנות את מעמדה של המערערת, אשר הפכה מחברה המצויה בהסדר נושים לחברה המצויה בפירוק. נוכח נסיבות אלה, סבורים אנו כי במקרה שלפנינו אין צורך להכריע עתה בשאלה העקרונית המתעוררת בערעור ובכל טענות הצדדים, וכי מוטב שהדיון יוחזר לבית משפט קמא, אשר ידון מחדש בבקשה לפטור מאגרה בהתאם למעמדה החדש של המערערת ובהתחשב במצבה הכלכלי העדכני. לדיון בפניו יזמן בית המשפט המחוזי את המערערת (ובא כוחה עו"ד גרוס) והמשיבה. כמו כן, יזמן בית המשפט את בעלי המניות של המערערת, את המנהל המיוחד (עו"ד יאיר כהן), וכן נציג של כונס הנכסים הרשמי. לאחר שמיעת עמדות הצדדים, וקבלת תשתית עובדתית מלאה באשר למצב הכלכלי של המערערת, ניתן יהיה להכריע בשאלת הפטור מאגרה. 8. לשינוי בסטטוס של המערערת לחברה בפירוק יכולה להיות השלכה על נקודות המחלוקת במקרה דנא. כך למשל, ייתכן שמצבה הכלכלי של המערערת השתנה (ככל הנראה לרעה). בנוסף, העובדה כי החברה היא בפירוק משפיעה גם על מארג האינטרסים, שכן עתה לחברה אין עוד אינטרס משלה בהבראה, אלא האינטרס העיקרי הוא זה של הנושים, המעוניינים להגדיל את קופת הפירוק ככל הניתן. בית המשפט המחוזי ישקול אם ראוי להורות על קיום אסיפת נושים, שבגדרה יחליטו הנושים על גורל התובענה ותתברר נכונותם לשלם את האגרה. אם יחליטו שלא לשאת בתשלום האגרה, ייתכן שהדבר יעיד על כך שבעיניהם התביעה אינה כדאית מבחינה כלכלית. יש לערוך, אם כן, דיון מחודש בבית המשפט המחוזי, בו יבוא לידי ביטוי השוני במצבה המשפטי והכלכלי של החברה. 9. יוער, כי השאלה בדבר חובתם של נושי חברה שקופתה ריקה לשאת בעלויות אגרת משפט מעוררת שיקולים כבדי משקל, והיא טרם זכתה למענה חד-משמעי בפסיקה (ראו: רע"א 6360/99 מדינת ישראל נ' גיל חברה לפיתוח ותעשיות בע"מ (בפירוק), פ"ד נד(4) 554, 558-557 (2000); רע"א 8970/07 הגות הספר היהודי 1995 בע"מ (בפירוק) נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (15.11.2007)). עם זאת, בית המשפט היה מוכן להניח כי בנסיבות מסוימות קיימת חובה לפנות לנושי החברה בפירוק (רע"א 2134/06 קדמני נ' קדמני קורפוריישן בע"מ (בפירוק) (29.8.2006); רע"א 1010/06 רו"ח צבי איציק – מפרק אריהנט טקסטיל בע"מ (בפירוק) נ' קמחי (16.8.2007)), ואף הוצעו תבחינים שעל פיהם יוכל להכריע בית המשפט, למשל הבחנה בין מצב של פיזור הנשייה לבין סיטואציה בה קיים נושה עיקרי או יחיד (ראו: ע"א 7602/09 בנק הפועלים בע"מ נ' CIBEL FINANCIERE S.A, פיסקה 10 לפסק הדין (10.2.2011)). אפשר שעל בית המשפט יהא להתייחס גם לשינויים שחלו בנושא עם התקנתן של תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (ראו למשל, רע"א 6344/10 הועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת השרון נ' בלורי בע"מ (14.12.2011)). כמו כן, ייתכן שיש להתייחס אף למשמעות העובדה שהמדינה מופיעה בהליך בשני "כובעים" – כנתבעת וכזכאית לקבל את אגרת המשפט. בשלב זה, ונוכח השינוי במעמדה של החברה, אין אנו רואים לנכון לקבוע מסמרות בשאלות אלה או להכריע בהן עתה. כמו כן איננו רואים לנכון להכריע בשאלה אם יש להחיל דין זהה על כל הליכי חדלות הפרעון, או שמא ישנם הבדלים בין חברות המצויות בהקפאת הליכים או בהסדר נושים, לבין חברות המצויות בפירוק. 10. הערעור מתקבל כמפורט בפסקה 7. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות. ה נ ש י א השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ד' ברק-ארז: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של הנשיא א' גרוניס. ניתן היום, כ"ז בשבט התשע"ג (07.02.2013). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11026860_S06.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il