מדינת ישראל נ. פלוני

פסק-דין בתיק בש"פ 2686/07 בבית המשפט העליון בש"פ 2686/07 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת ע' ארבל העוררת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: פלוני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 6.3.2007, בב"ש 1630/07, שניתנה על ידי כבוד השופט מ' נאמן תאריך הישיבה: כ"ט באייר התשס"ז (17.05.2007) בשם העוררת: עו"ד דגנית כהן-ויליאמס בשם המשיב: עו"ד חגית לרנאו פסק-דין הנשיאה ד' ביניש: המדינה הגישה ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא מ' נאמן) מיום 6.3.2007. עניינו של הערר בפרשנות הוראות חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006. מפאת החידוש בשאלות שהעלתה המדינה נידון הערר בפני הרכב. חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006 1. ב-1.10.2006 נכנס לתוקפו חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006 (להלן: החוק או חוק ההגנה על הציבור). על פי האמור בסעיף 1 לחוק, מטרתו "להגן על הציבור מפני ביצוע עבירות מין חוזרות על ידי עברייני מין, באמצעות הערכות מסוכנות בשלבים השונים של ההליך המשפטי ותכנית מעקב ופיקוח". לשם הגשמת תכליתו מורה החוק על ביצוע "הערכת מסוכנוּת מינית" לעברייני מין, טרם שחרורם ממאסר בפועל או סמוך לאחר מתן גזר הדין אם לא נגזר מאסר בפועל. הערכה זו נועדה לקבוע את רמת הסיכון הנשקף מעבריין המין להישנוּת ביצוע עבירות מין על ידו. לאחר הכנת מסמך הערכת המסוכנות, על יחידת הפיקוח שהוקמה מכוח החוק להגיש לבית המשפט המלצה בדבר תנאי פיקוח ומעקב לעבריין המין. על פי הקבוע בסעיף 12 לחוק, אם ראה בית המשפט, לאחר שקיבל הערכת מסוכנות, לקיים דיון בנושא, ואם נוכח שמסוכנותו המינית של עבריין המין מצדיקה זאת, רשאי הוא להוציא לעבריין המין "צו פיקוח ומעקב" (להלן: צו הפיקוח או הצו) לתקופה מירבית של 5 שנים. על פי הסמכויות הקבועות בסעיף 13 לחוק, מכוח צו הפיקוח מחוייב עבריין המין לקיים מפגשים עם קצין פיקוח ולשתף פעולה עמו. מכוחו גם מוסמכת יחידת הפיקוח לנהל מעקב שוטף אחר עבריין המין. החוק מאפשר לבית המשפט אף לקבוע בגדרו של צו הפיקוח תנאי פיקוח נוספים, ובהם מגבלות על עבריין המין (להלן: המגבלות) ככל שאלה נדרשים למניעת הסיכונים הנובעים ממסוכנותו המינית. כך, למשל, רשאי בית המשפט להטיל על עבריין המין מגבלות על צריכת אלכוהול, נהיגה בכלי רכב, הימצאות בסביבת מקומות מסוימים, ועוד. עניינו של הערר שלפנינו בשתי סוגיות הנוגעות לחוק זה: הראשונה, האם מכוח החוק רשאי בית המשפט לקבוע לעבריין המין מגבלות, כגון מגבלות על צריכת אלכוהול, נהיגה, ועוד, מבלי להוציא תחילה צו פיקוח ומעקב ולכלול בגדרו את המגבלות. השניה, עניינה הוא בהוראה הקבועה בסעיף 21(א) לחוק לפיה "הסמכות הענינית... תהא לבית המשפט שדן בעבירת המין", והשאלות המתעוררות בהקשר זה הן מה הוא אותו בית משפט; האם הליכים לפי החוק יישמעו בפני דן יחיד או בפני הרכב; והאם על השופט הדן בהליך להיות מבין שופטי המותב שגזרו את דינו של העבריין בהליך העיקרי. העובדות והחלטת בית המשפט המחוזי 2. המשיב הורשע בבית המשפט המחוזי (השופטים: מ' נאמן, מ' פינקלשטיין, כ' סעב) בעבירה של מעשים מגונים בקטינה, לפי סעיף 348(א), בנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. דינו נגזר לשלוש שנות מאסר, מתוכן שנת מאסר אחת בפועל (גזר דין מיום 23.3.2006). מאחר וחוק ההגנה על הציבור חל על עבירת המין בה הורשע המשיב, נערכה לגבי המשיב, טרם מועד שחרורו ממאסר, הערכת מסוכנות מטעם המרכז הרפואי לבריאות הנפש באר יעקב-מב"ן-שב"ס. בהערכה זו נקבע כי המסוכנות המינית שנשקפת מהמשיב הינה גבוהה, ועל-כן המליצה יחידת הפיקוח על הוצאת צו פיקוח ומעקב בו תיקבע מגבלה האוסרת עליו לשהות עם קטינים ביחידות. המלצה זו הוגשה לבית המשפט קמא על מנת שיפעיל את סמכותו מכוח החוק ויוציא צו פיקוח ומעקב בו תיקבע המגבלה האמורה. בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא מ' נאמן) קבע בהחלטתו מיום 6.3.2007 (ב"ש (חי) 1630/07 פרקליטות מחוז חיפה-פלילי נ' פלוני (לא פורסם)) כי הערכת המסוכנות שהוגשה לו איננה מוכיחה כי מהמשיב נשקפת מסוכנות מינית גבוהה. על-כן, סירב בית המשפט להוציא צו פיקוח למשיב. עם זאת, ועל אף שלא הוצא צו פיקוח ומעקב, אסר בית המשפט על המשיב להימצא ביחידות במשך 5 שנים עם קטינות מתחת לגיל 16. באשר לסמכותו לדון בהליך, נקבע בהחלטה כי אין הכרח שבקשה לפי החוק תישמע בפני אותו הרכב של שופטים שגזר את דינו של המשיב (כולו או חלקו). לשיטת בית המשפט קמא, כל שדורש החוק הוא כי אותה ערכאה שדנה בהליך העיקרי תהיה זו שתדון בבקשה לפי החוק. לפיכך, מאחר והמשיב הורשע בבית המשפט המחוזי, הסמכות העניינית לדון בבקשה מוקנית לכל הרכב של בית המשפט המחוזי. כן נקבע בהחלטה כי די בדן יחיד שישמע את הבקשה. עם זאת צוין, כי רצוי שככלל ידון בבקשות מסוג זה שופט שדן את עבריין המין בתיק העיקרי, בדומה לענייננו. 3. יצוין כי מספר שבועות לאחר מתן ההחלטה נשוא ערר זה, ניתנה בהליך אחר שהתקיים בבית המשפט המחוזי בחיפה (השופט כ' סעב) החלטה סותרת בכל הנוגע לסוגיית הסמכות העניינית (ב"ש (חי) 1629/07 מדינת ישראל נ' זינתי (לא פורסם)). בהחלטה זו נקבע כי נוכח תכלית החוק ולשונו, על הדיון להתקיים בפני אותו מניין של שופטים שדן את עבריין המין בהליך העיקרי, וזאת בין אם מדובר בדיון שמתקיים סמוך לאחר גזר הדין ובין אם מדובר בדיון שמתקיים סמוך לשחרור העבריין מתקופת המאסר בפועל. כן קבע בית המשפט באותה החלטה כי ככלל, רצוי שאותו הרכב שופטים שדן את העבריין בהליך העיקרי ידון גם בבקשה לפי החוק. עם זאת נקבע, כי גם הרכב אחר של שופטים מוסמך לשמוע את הבקשה במידה ונבצר מההרכב שגזר את דינו של העבריין להכריע בבקשה זו. טענות הצדדים 4. העוררת טוענת כי שגה בית המשפט קמא בהחלטתו להטיל על המשיב מגבלה על שהייה עם קטינות מבלי להוציא צו פיקוח ומעקב. על פי הטענה, תנאי ראשוני להטלת מגבלה מכוח החוק הוא הוצאת צו פיקוח. למסקנה זו הגיעה העוררת מפרשנותה ללשון החוק ותכליתו, ובעניין זה הצטרפה אליה בהסכמה באת-כוחו של המשיב, אשר ייצגה אותו מטעם הסניגוריה הציבורית. באשר לסמכות העניינית, מבקשת העוררת כי בית-משפט זה יבהיר מהי נפקותה של ההוראה הקבועה בסעיף 21(א) לחוק לפיה "הסמכות הענינית... תהא לבית המשפט שדן בעבירת המין" הן באשר להרכב השופטים הדרוש לשם מתן החלטה לפי החוק, והן באשר להשתתפות ההרכב שגזר את דינו של העבריין, כולו או חלקו, בהרכב זה. הסמכות להטלת מגבלות על עבריין מין 5. האם רשאי בית המשפט להטיל מגבלות על עבריין מין מבלי להוציא לו צו פיקוח? דעתנו היא כי התשובה לכך שלילית. תנאי מוקדם להטלת מגבלות על עבריין מין מכוח החוק הוא כי אלה יכללו בצו הפיקוח. אם בית המשפט החליט שלא להוציא צו פיקוח, אין בסמכותו להגביל עברייני מין מכוח חוק ההגנה על הציבור. מסקנה זו מתבקשת מהאמור בסעיף 13(ב) לחוק, הקובע בזו הלשון: "תנאי הפיקוח והמעקב 13(ב). בית המשפט, לאחר שקיבל את המלצות יחידת הפיקוח בדבר תנאי הפיקוח והמעקב המומלצים בעבור עבריין המין, רשאי לכלול בצו הפיקוח את התנאים הבאים, אם סבר שקיים קשר בין המגבלה הקבועה בתנאים לבין הסיכון הנשקף מעבריין המין לבצע עבירת מין נוספת; בסעיף קטן זה, "מגבלה" - לרבות איסור: (1) מגבלה על צריכת משקאות משכרים, או שימוש בסמים מסוכנים כהגדרתם בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (בחוק זה - סמים מסוכנים); (2) מגבלה על החזקת חומר או כל דבר שנועד לעורר מינית; (3) מגבלה על נהיגה בכלי רכב או על נהיגה בכלי רכב בלא נוכחות אחר; (4) מגבלה על הימצאות מחוץ למקום המגורים בשעות מסוימות; (5) מגבלה על הימצאות בסביבת מקומות מסוימים; (6) מגבלה על קיום קשר עם עברייני מין; (7) מגבלה על התחברות עם קטינים; (8) מגבלה על רכישה, החזקה או נשיאה של חפצים מסוימים, בין במישרין ובין בעקיפין; (9) מגבלה על פגישה עם נפגע העבירה או הימצאות בקרבת מקום מגוריו; (10) מגבלה על עבודה במקומות מסוימים, בין בתמורה ובין בהתנדבות; (11) מגבלה לענין מקום מגורים או עבודה; (12) מגבלה לענין שימוש בשירותי אינטרנט". [ההדגשות הוספו – ד' ב'] הוראת סעיף 13(ב) הנ"ל תוחמת את סמכותו של בית המשפט בכל הנוגע לאופן הגבלת עברייני מין. הסעיף קובע שהתנאים בהם קבועות המגבלות יכללו בצו הפיקוח (כלשון הסעיף, "בית המשפט... רשאי לכלול בצו הפיקוח את התנאים הבאים..."). לשון הסעיף אינה פותחת פתח להגבלת עבריין המין מבלי לכלול את המגבלות בגדרו של צו פיקוח. מכאן, שבהיעדר צו פיקוח אין החוק מקנה סמכות להגביל מכוחו עברייני מין. מסקנה זו מתחזקת גם לנוכח הוראת סעיף 13(א)(4) לחוק לפיה מקום בו החליט בית המשפט להוציא צו פיקוח, עליו לקבוע בו את חובת עבריין המין לקיים את התנאים הקבועים בצו הפיקוח (כלומר, המגבלות שרשאי בית המשפט להטיל על עבריין המין מכוח סעיף 13(ב) הנ"ל). וכך מורה סעיף 13(א)(4): "תנאי הפיקוח והמעקב 13(א). החליט בית המשפט להוציא צו פיקוח לגבי עבריין מין, יקבע בצו את התנאים האלה: (1) חובת התייצבות והודעה לפי סעיף 20(א) ו-(ב); (2) חובת קיום מפגשים עם קצין פיקוח, במועדים ובתדירות שיקבע קצין הפיקוח מעת לעת; (3) חובת שיתוף פעולה עם קצין פיקוח; (4) חובת קיום תנאים הקבועים בצו הפיקוח". [ההדגשות הוספו – ד' ב'] יתרה מכך, הטלת מגבלות במנותק מצו הפיקוח אינה מתיישבת עם תכלית החוק שכן אין בה כדי להעניק כלים הולמים להגשמת המטרה החקיקתית להגן על הציבור מפני עברייני מין. ללא מעקב אחר עבריין המין, יהיה זה קשה, אם לא בלתי אפשרי, לפקח על כך שעבריין המין אכן עומד במגבלות שהוטלו עליו. כך גם אם לא תיערכנה פגישות תקופתיות עמו, או לא ימסרו מטעמו דיווחים שוטפים לקצין הפיקוח. הטלת המגבלות ללא פיקוח פוגעת, אפוא, ביכולת לנהל הליך בקרה צופה פני עתיד שתכליתו מניעתית. בית המשפט קמא קבע אמנם, כי בשם שיקולי מידתיות בפגיעה במשיב, ראויה התוצאה לפיה תוטל על המשיב מגבלה של אי-שהייה לצד קטינות מבלי שהוא יהיה נדרש להיות תחת פיקוח ומעקב. אולם תוצאה זו אינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק ועם תכליתו, כאמור. מכאן, שהמסקנה היא כי נוכח האמור לעיל בית המשפט אינו מוסמך להטיל מגבלות מכוח חוק ההגנה על הציבור אלא אם הוציא לעבריין המין צו פיקוח בו תיכללנה המגבלות. מסקנה זו, במישור העקרוני ככל שהיא מתייחסת לפרשנות החוק, מקובלת, כאמור, על בעלי-הדין בערר זה. הסמכות העניינית 6. האם הליכים לפי החוק צריכים להישמע בפני דן יחיד או בפני מותב ומהו הרכבו? סעיפים 37 ו- 47 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) קובעים לגבי בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, בהתאמה, את ברירת המחדל באשר להרכב השופטים הדנים בתיקים המובאים לפניהם. וכך נקבע בסעיפים אלה: "ההרכב 37. (א) בענינים אלה ידון בית משפט מחוזי בשלושה : (1) משפטים בשל עבירה שענשה מוות או מאסר עשר שנים או יותר ; (2) ערעורים על פסקי דין של בתי משפט ובתי דין שיושב בהם שופט של בית משפט שלום, למעט בקשות לצווי ביניים, לצווים זמניים ולהחלטות ביניים אחרות שבערעורים ; (3) כל ענין שהנשיא של בית המשפט המחוזי או סגנו הורה שידונו בו שלושה. (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), בענינים הבאים ידון בית משפט מחוזי בשופט אחד, אם לא הורה נשיא בית המשפט או סגנו הוראה אחרת לענין מסויים : [...] (ג) בכל ענין שאינו מוזכר בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) ידון בית משפט מחוזי בשופט אחד". "ההרכב 47. בית משפט שלום ידון בשופט אחד, ואולם רשאי השופט היושב לדין או נשיא בית משפט השלום להורות שהדיון בענין פלוני יהיה לפני שלושה שופטים ; נשיא בית משפט השלום יקבע את השופטים שמהם יורכב בית המשפט". [ההדגשות הוספו – ד' ב'] סעיף 47 לחוק בתי המשפט קובע לגבי בית משפט השלום כי בברירת המחדל יתקיימו הדיונים בו בפני דן יחיד, אלא אם החליט נשיא בית משפט השלום או השופט שהחל לדון בעניין מסוים שהדיון יתקיים לפני שלושה שופטים. לגבי בית המשפט המחוזי קובע סעיף 37 לחוק בתי המשפט שתיקים פליליים חמורים וחלק מהערעורים המגיעים לבית המשפט המחוזי ישמעו בפני שלושה שופטים. ברירת המחדל בכל התיקים האחרים הנשמעים בבית המשפט המחוזי היא שמיעתם לפני שופט אחד, אלא אם הורה נשיא בית המשפט המחוזי או סגנו על קיום הדיון לפני מותב תלתא (ראו סעיף 37(א)(3) לחוק בתי המשפט). מאחר והדיון בהוצאת צו פיקוח אינו חלק מהמשפט העיקרי שמתנהל נגד העבריין אלא הליך נפרד שמתקיים לאחריו, נובע מהאמור לעיל שלפי כלל ברירת המחדל שקובע חוק בתי המשפט, ישב בדין שופט אחד, וזאת בהיעדר הוראה אחרת מצד נשיא בית המשפט בו מתקיים ההליך. עם זאת, כלל זה ניתן לסתירה מכוחה של הוראה מיוחדת הדנה בסמכותו העניינית של בית המשפט בעניין מסויים. לענייננו, סעיף 21 לחוק ההגנה על הציבור, הקובע את הסמכות העניינית, מורה כך: "הסמכות העניינית 21(א). הסמכות הענינית לדון לפי פרק ג' תהא לבית המשפט שדן בעבירת המין; ואולם אם בית המשפט שדן בעבירת המין היה בית דין צבאי, והמועד לקיום דיון לפי פרק ג' הוא ערב שחרור עבריין המין ממאסר או מאשפוז או לאחר שחרור כאמור, או שמתקיים דיון לפי סעיף 14(ב) או (ג), לפי הענין, ומועד זה חל לאחר גמר השירות הצבאי שבתקופתו עבר את עבירת המין, תהיה הסמכות הענינית לבית המשפט שהיה מוסמך לדון בעבירת המין אם לא היה דן בה בית דין צבאי". [ההדגשות הוספו – ד' ב'] ראשית, יובהר כי מהדיבור "בית המשפט שדן בעבירת המין" עולה באופן ברור שהליך לפי החוק יישמע בפני אותה ערכאה שדנה בהליך העיקרי. כך למשל, אם המשפט העיקרי נגד עבריין המין התנהל בבית המשפט המחוזי, גם ההליך לפי חוק ההגנה על הציבור ידון בפני בית המשפט המחוזי. עם זאת, באשר למותב הדן בהליך, דיבור זה עמום. לכאורה, בעניין זה עלינו לבחור אחת מבין ארבע אפשרויות: ההרכב המקורי שנתן את גזר הדין בהליך העיקרי; הרכב אחר באותו בית משפט; אחד משופטי ההרכב שנתן את גזר הדין; או דן יחיד שטרם דן בתיק. יוער כבר עתה כי שאלת אופיו של המותב הדן בעניינו של צד לדיון - דן יחיד או הרכב שלושה - איננו נתון המוסיף או גורע מזכויותיו (ראו באשר לנאשם בהליך הפלילי: בג"ץ 4970/05 אפל נ' כבוד נשיאת בית משפט השלום בתל-אביב (לא פורסם); בג"ץ 583/87 הלפרין נ' כבוד סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4) 683, 703). אם כך באשר להליכים עיקריים בדין הפלילי, פשיטא שכך גם באשר להליכי ביניים או להליכים שנגזרים או נובעים מההליך העיקרי, כבענייננו. לפיכך, התשובה לשאלת המותב שידון בהליכים למתן צווי פיקוח ומעקב לפי החוק תלמד – בהעדר הוראת חוק מפורשת - מתכלית החוק הנוגע בדבר ומשיקולים מיוחדים ובין היתר מעשיים-ארגוניים (השוו ע"פ 11404/04 דוויק נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 145, 150). אשר לאפשרות כי בהליכים למתן צווי פיקוח ומעקב ידון המותב המקורי שגזר את דינו של העבריין בהליך העיקרי – מדובר באפשרות אשר במקרים רבים אינה בת ביצוע. בדרך כלל אפשרות זו היא בת מימוש בנסיבות בהן הדיון מתקיים בסמוך לגזר הדין; היא איננה אפשרות מעשית כאשר מדובר בעבריין מין שנידון למאסר בפועל, ובמיוחד אם מדובר בשנות מאסר מרובות. כאמור, אם הוטל על עבריין המין עונש של מאסר בפועל יתקיים הדיון לפני שחרורו. דיון זה עשוי להיערך שנים ארוכות לאחר מועד גזר הדין. במצב דברים זה בדרך כלל לא ניתן יהיה להביא את עניינו בפני ההרכב המקורי. יצוין כי כאשר עבריין המין לא נידון לעונש של מאסר בפועל, ניתן לטעון כי לשם ההגנה על הציבור יהיה זה ראוי – ואף יעיל - לקיים את הדיון במסגרת גזר הדין, ובפני אותו הרכב שופטים שגזר את דינו של העבריין. עם זאת, החוק קובע במפורש שבמצבים אלה יתקיים הדיון לא במסגרת גזר הדין אלא סמוך לאחריו (ראו סעיף 12(ד) לחוק). מבלי להכריע בסוגיה, מדיוני ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת מיום 13.9.2005 נראה שהמחוקק בחר לקיים את הדיון בעיתוי זה על מנת לנתק את השיקולים המנחים את בית המשפט לעניין חומרת העונש, מהשיקולים לעניין הוצאת צו הפיקוח (החשש שהוצג בדיוני הועדה היה שבתי המשפט יקלו בעונשם של עברייני מין אך ורק מאחר והוצא לעבריין צו פיקוח ומעקב בו הוטלו עליו מגבלות שונות). כאמור, אין צורך להכריע בתכלית הפרדה זו בערר שלפנינו. ואולם, מקביעתו המפורשת של המחוקק לפיה ניתוק זה אכן נדרש וכי הדיון בהליך לפי החוק מתקיים לאחר גזר הדין ולא בגדרו, מתבקשת המסקנה כי ניתן להפריד בין המותב הגוזר את הדין לבין המותב המטיל צו פיקוח. אשר לשאלה האם בהליכים לפי החוק יישב דן יחיד או הרכב שלושה – דעתי הינה כי האפשרות התואמת את לשון החוק ותכליתו הינה כי בהליכים למתן צו פיקוח ומעקב ידון דן יחיד. כפי שצוין לעיל, בהתאם לכלל ברירת המחדל הקבוע בחוק בתי המשפט, בהליכים שאינם חלק מההליך העיקרי ישב שופט אחד, וזאת בהעדר הוראה מיוחדת המורה אחרת. מלשונה ומתכליתה של הוראת סעיף 21 לחוק ההגנה על הציבור עולה כי אין לסטות מכלל ברירת המחדל האמור בעניינם של ההליכים הנידונים למתן צווי פיקוח ומעקב. נקודת המוצא של החוק היא כי על הדיון בעניין הוצאת צו פיקוח להתקיים בהקדם ובטרם שחרורו של העבריין ממאסר אם נגזר עליו מאסר בפועל. זאת נוכח תכליתו של החוק להגן על הציבור מהישנותן של עבירות מין. מאחר וככלל, משיקולים מעשיים וארגוניים, שמיעת ההליך בפני דן יחיד מזרזת את מתן ההכרעה מבלי לפגוע, כאמור, בזכויות העבריין, הרי שבהיבט המעשי ובהתאם לתכלית החוק – דן יחיד עדיף ויעיל יותר מהרכב של שלושה שופטים (השוו ע"פ 2525/05 זיינלוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם), בפסקה 19). מכאן, שלשון החוק ותכליתו, כמו גם השיקולים המעשיים-ארגוניים, תומכים בכך שככלל רצוי שהליך למתן צווי פיקוח ומעקב ידון בפני דן יחיד גם כאשר הדיון מתקיים סמוך לאחר גזר הדין. 7. בשולי הדברים נעיר כי לפרשנות האמורה ניתן למצוא תמיכה בהוראת סעיף 21(ב) לחוק. בסעיף זה נקבע במפורש כי בערכאות צבאיות יתקיים הדיון בפני שופט צבאי-משפטאי אחד, אלא אם המועד בו מתקיים הדיון הוא מיד לאחר מתן גזר הדין. וכך קובע סעיף 21(ב): "הסמכות העניינית 21 (ב). על אף הוראות סעיפים 201 ו-202 לחוק השיפוט הצבאי, היה בית המשפט המוסמך לפי סעיף קטן (א) בית דין צבאי, יתקיים הדיון בבקשה לפי הוראות פרק ג' לפני שופט צבאי-משפטאי אחד, אלא אם כן המועד שבו מתקיים הדיון הוא מיד לאחר מתן גזר הדין". הטעם להוראה המפורשת הנ"ל נעוץ בכך כי בשונה מבתי המשפט האזרחיים, בבתי הדין הצבאיים ברירת המחדל היא כי דיון בפניהם מתקיים בפני שלושה או חמישה (ראו סעיפים 201 ו- 202 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955 (להלן: החש"צ)). בהתחשב בברירת המחדל האמורה, ראה המחוקק להורות במפורש בחוק ההגנה על הציבור כי הדיון בצו פיקוח ישמע בפני שופט-משפטאי אחד, זאת נוכח התכלית של הגנה על הציבור ולשם הבטחת יעילות הדיון. קביעתו המפורשת של המחוקק בסעיף 21(ב) הנ"ל בעניין קיום דיון בפני שופט אחד, תומכת במסקנה הפרשנית לפיה בעניין בתי המשפט האזרחיים בחר המחוקק שלא לסטות מברירת המחדל הקבועה בחוק בתי המשפט, ולקיים את הדיון, ככלל, לפני דן יחיד. בהמשך לדברים אלה, ראוי לציין כי כאשר הדיון לפי חוק ההגנה על הציבור מתקיים בערכאה צבאית "מיד לאחר גזר הדין", נקבע בסעיף 21(ב) לחוק שהוראות סעיפים 201 ו- 202 לחש"צ יחולו, והדיון יתקיים בפני שלושה או בפני חמישה שופטים. דומה כי המחוקק ראה לקבוע הסדר זה נוכח העובדה שהכללים בדבר הרכב המותבים בערכאות הצבאיות, כמו גם סדרי הדין, עומס התיקים והארגון הפנימי שלהן, שונים מהערכאות האזרחיות. 8. סיכומם של דברים; מלשונן ומתכליתן של הוראות חוק ההגנה על הציבור אין נלמדת כוונה לסטות מהוראות חוק בתי המשפט. לפיכך, ככלל, יתקיים ההליך למתן צו פיקוח ומעקב לפי החוק בפני דן יחיד. כלל זה תקף בין אם מדובר בדיון שמתקיים סמוך לאחר גזר הדין ובין אם בדיון אשר מתקיים לפני שחרורו של עבריין המין מתקופת המאסר בפועל לה נידון. כמובן שנוכח האמור בסעיפים 37 ו-47 לחוק בתי המשפט, ניתן לקבוע לפי סדרי הדין הרגילים שבמקרים מסוימים יתקיים ההליך בפני שלושה שופטים. הדבר יעשה רק בנסיבות בהן יש הצדקה עניינית לכך, על פי השיקולים המקובלים לקביעת הרכב של שלושה שופטים במקום דן יחיד, וכאשר אין חשש שקיומו של ההליך בפני הרכב של שלושה יפגע ביעילות הדיון ובצורך להגיע להכרעה מהירה במטרה להגשים את תכלית החוק. 9. שאלה נוספת שיש לתת עליה את הדעת היא האם הכרחי שאחד מהשופטים שהיה חלק מההרכב בהליך העיקרי יהיה זה שידון בהליך לפי חוק ההגנה על הציבור. נוכח אי הבהירות של סעיף 21(א), ההכרעה בעניין זה תיעשה על פי אותם שיקולים עליהם עמדנו לעיל ובהתחשב בתכליתו של החוק לסיים את ההליך בהקדם. נוכח העובדה שהליך לפי החוק יכול להתקיים שנים ארוכות לאחר גזר הדין (למשל, אם נגזר על עבריין המין עונש חמור של שנות מאסר רבות), אין טעם בקביעה לפיה נדרש שגם לאחר זמן כה רב יתקיים הדיון בפני שופט שהיה חלק מההרכב שגזר את דינו של העבריין. עם זאת, כאשר הדיון מתקיים סמוך לאחר גזר הדין, הרי מטעמים של יעילות דיונית עדיף שידון בהליך שופט שבקיא בפרטי המקרה ובמסוכנותו המינית של עבריין המין, כלומר – שופט שאכן ישב בהרכב שדן בתיק העיקרי. לעניין זה חשובה גם הקביעה בסעיף 6(א)(1)(א) לחוק לפיה במסגרת הטיעונים לעונש חייב בית המשפט לקבל את הערכת המסוכנות העדכנית של הנאשם, בטרם יגזור את דינו. יש להניח כי כאשר הדיון לפי החוק מתקיים סמוך לאחר מתן גזר הדין, הרי הערכת המסוכנות המוגשת לבית המשפט תהיה דומה, אם לא זהה, לזו שהוגשה בשלב הטיעונים לעונש. הנה כי כן, לשם זירוז ההחלטה בהליכים לפי החוק, נוכח תכליתו של החוק, ובהתחשב באילוצים פנימיים וארגוניים, רצוי כי בנסיבות בהן ההליך לפי החוק מתקיים סמוך יותר למועד מתן גזר הדין, ידון בו שופט שישב בהרכב המקורי. עם זאת, וכאמור לעיל, אין הכרח לכך. וודאי שאין בכך טעם ככל שההליך לפי החוק נשמע זמן רב לאחר מתן גזר הדין. בסיום הדברים רואה אני להדגיש כי הטלת מגבלות על אדם שנידון בבית משפט, שדינו נגזר והוא ריצה את עונשו, היא ללא ספק פגיעה בזכויות היסוד שלו - הזכות לחירות, לחופש תנועה, לחופש עיסוק ולחופש אישי. המחוקק קבע כי ניתן לפגוע בזכויות אלה בהתקיים תנאים נאותים לכך, וזאת לשם הגנה על הציבור. הפגיעה המתבקשת היא בודאי לתכלית ראויה, אך עליה להיות מידתית ולאחר קיום הליך ראוי שבו תינתן לעבריין הזדמנות להשמיע טענותיו. בנסיבות העניין שלפנינו הטיל בית המשפט את ההגבלות על המשיב בלא שנתן צו פיקוח ודי בטעם זה כדי לקבוע כי דין הערר להתקבל. ממילא אין צורך להידרש לטענת באת-כוח המשיב לפיה יש לקיים דיון מחודש שכן לא ניתנה למרשה הזדמנות נאותה בהליך שהתקיים להגיב על הערכת המסוכנות בעניינו. אשר-על-כן, התיק יוחזר לבית המשפט קמא על מנת שידון מחדש בעניינו של המשיב, בהתאם לאמור, וישקול את הוצאת צו הפיקוח ואת הצורך בהטלת מגבלות על המשיב לאחר קיום דיון בעניינו. ה נ ש י א ה השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינה של הנשיאה ד' ביניש. ניתן היום, כ"ז בסיון התשס"ז (13.06.2007). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07026860_N06.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il