שרון דרור- 213 אח' נ. מתיישבי אלוני אבא

4 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 26857-03-25 לפני: כבוד השופט נעם סולברג כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופט חאלד כבוב המערערים: שרון דרור ו-213 אחרים נגד המשיבים: 1. אלוני אבא מושב שיתופי חקלאית בע"מ 2. מתיישבי אלוני אבא – ישוב קהילתי כפרי אגודה שיתופית בע"מ ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת (כבוד השופט ע' טאהא) בת"א 17393-05-24 מיום 29.01.2025 בשם המערערים: עו"ד יהודה שועלי פסק-דין השופט חאלד כבוב: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת (כבוד השופט ע' טאהא) בת"א 17393-05-24 מיום 29.01.2025. בגדרו בית המשפט דחה על הסף את תביעת המערערים, שעניינה מדיניות הקצאת המגרשים של משיבה 1 ביישוב אלוני אבא. רקע והשתלשלות העניינים התביעה מושא פסק הדין קמא הוגשה על-ידי 214 תובעים. כמחצית מהתובעים הם תושבי היישוב אלוני אבא (להלן, בהתאמה: התושבים ו-היישוב), שאינם חברים במשיבה 1, היא האגודה החקלאית אלוני אבא מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן: האגודה החקלאית); יתר התובעים הם ילדיהם של התושבים. כעולה מפסק הדין קמא, האגודה החקלאית יזמה הרחבה של היישוב ב-48 מגרשים (להלן: ההרחבה), כאשר לטענת המערערים הקצאת המגרשים הנ"ל עתידה להיעשות באופן מפלה ופסול, שעה "[שהאגודה החקלאית] פועלת לגיבוש רשימת מומלצים, כך שזו תכלול רק מועמדים הקשורים אליה בלבד (בני משפחה או בעלי עניין אחרים)". בהתאם, עתרו המערערים לבית משפט קמא במטרה שיורה על מתן הצווים הבאים: "צו המורה ל[משיבות] לשתף את כל תושבי היישוב בקביעת תבחינים שוויוניים, הוגנים, עניינים ושקופים, על פיהם יקבעו המומלצים להקצאת מגרשים בהרחבה; צו המורה ל[אגודה החקלאית] לבחון את מועמדותם של התובעים 214-106 [...] להיות מומלצים על ידה להקצאת מגרש בהרחבה, בהתאם לתבחינים שוויוניים שיקבעו על ידה; צו לניהול הליך קביעת הקריטריונים ע"י [האגודה החקלאית] בשקיפות כלפי המערערים, ולהעביר לעיונם מסמכים רלוונטיים לעניין זה; צו המונע המשך יישום תכנית הקצאת המגרשים מבלי לשתף את המערערים בהליך ובקביעת הקריטריונים". לשלמות התמונה יצוין, כי התביעה מושא ענייננו היא התביעה השנייה שהוגשה בעניין זה (להלן: התביעה השנייה). התביעה הראשונה הוגשה על-ידי מרבית המערערים בהליך דנן (ת"א 12039-02-23), ובסופו של דבר היא נדחתה על הסף ביום 11.01.2024, תוך שהוטעם כי "עיון בכתב התביעה מלמד, כי עסקינן בתביעה ערטילאית שאינה מבוססת על מסד עובדתי או ראייתי כלשהו. הסעדים העולים מכתב התביעה מבוססים לכאורה על 'חששות' ו-'חשדות' של התובעים, [כי] יוקצו המגרשים בהרחבה החדשה העתידה להתבצע ביישוב לידי חברי האגודה החקלאית או מקורביהם מתוך אפליה פסולה. התובעים אינם חולקים על העובדה שטרם התקבלה החלטה כלשהי על ידי האגודה החקלאית בכל הנוגע להקצאת המגרשים בהרחבה, אך משום מה, ראו לנכון להגיש תביעתם כבר עתה, בטרם נעשו מצד האגודה החקלאית מהלכים כלשהם לצורך שיווק המגרשים, הקצאתם או חלוקתם". בחזרה לענייננו אנו. לאחר שהוגשה התביעה השנייה, הגישו המשיבות בקשה לסילוק התביעה על הסף. המשיבות טענו, בין היתר, כי תביעה זו זהה במהותה לתביעה הקודמת, שכאמור לעיל נדחתה על הסף, ועל-כן דינה להידחות מחמת מעשה בית דין. כמו כן נטען, כי תביעה זו מקדימה את זמנה, שכן היא הוגשה על בסיס השערות בלבד ועוד בטרם נקבעו תבחינים לעניין הקצאת המגרשים. אשר על כן, עתרו המשיבות לדחיית התביעה השנייה על הסף. המערערים מצידם התנגדו לבקשה לסילוק על הסף. בתוך כך נטען, כי מבירור שנערך בנדון, המשיבות החליטו זה מכבר על הקצאת המגרשים בהרחבה למקורביהם בלבד, באופן פסול ומפלה. עוד נטען, כי בהתאם לפרקטיקה הנוהגת במקרים כגון דא, למערערים יש זכות להיות שותפים בקביעת התבחינים להקצאת מגרשים בהרחבה. בהקשר זה הודגש, כי סעד זה לא קיבל כל התייחסות במסגרת פסק הדין בגדרי התביעה הראשונה. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה לסילוק על הסף, תוך שנקבע כי "עיון בכתב התביעה מלמד כי מדובר בתביעה כמעט זהה לתביעה הקודמת [...] טענת התובעים [הם המערערים – ח' כ], כי בתביעה דנן נתבע סעד שלא זכה להתייחסות בפסק הדין בהליך הראשון ושעניינו שיתוף התובעים בתהליך גיבוש ההמלצות, אין לה כל בסיס. דחיית התביעה משמעה דחיית כלל רכיבי התביעה על כל סעדיה והטענות שהובאו בגדרה. הדרך היחידה שעמדה בפני התובעים ככל שהם סבורים כי טענות מסוימות לא קיבלו התייחסות בגדר פסק הדין היא הגשת ערעור, מה שלא נעשה על ידם". יתרה מזאת, גם לגופם של דברים נקבע, כי דין התביעה להידחות על הסף, משום ש"אין בסיס לטענה כי התקבלה החלטה של הנתבעת [היא האגודה החקלאית – ח' כ'] לשווק את הקרקעות לחבריה או לקרובי משפחה שלהם או למקורבים שלהם. התובעים לא הציגו החלטה כאמור ולא טענו כי התקבלה החלטה כאמור. ההסתמכות על שיחה עם מזכירה של הישוב אין בה די"; וכן "כי התובעים לא הצביעו על מקור נורמטיבי שמכוחו ניתן לחייב את הנתבעת לשתף אותם בתהליך גיבוש הקריטריונים למתן המלצות. בהעדר מקור נורמטיבי כאמור, לא ניתן לכופת על הנתבעת לעשות כן". בנתון לאמור, נדחתה התביעה השנייה, ובית המשפט הטיל על המערערים תשלום הוצאות בסך של 30,000 ש"ח. מכאן הערעור שלפניי. טענות המערערים טענות המערערים נעוצות, בעיקרן, בעובדה שבית המשפט המחוזי דחה את התביעה השנייה בדרך של סילוק על הסף. בהקשר זה נטען, כי "העילות המנויות בכתב התביעה מצריכות ומצדיקות דיון מהותי ולעומקם ולגופם של דברים. אי אפשר לפטור את הטענות בכתב התביעה בדחייה על הסף. הטענות הן גם מתחום זכויות הפרט – הזכות לשוויון ואי אפליה, וגם מתחם החובות החלות על גוף דו מהותי [...] לפיכך, לא ניתן לקבוע כי התביעה נעדרת עילה, כל שכן לא ניתן הדבר בשלב מקדמי זה". לגופם של דברים נטען, כי "למעלה מהצורך, הוצגו עובר לדחיית התביעה בהליך השני, ראיות לכאורה, מגובות בתצהיר, בדבר העובדה כי המשיבה כבר החליטה החלטה המפלה את המערערים, ואף החלה לפעול לביצועה". עוד נטען בהקשר זה, כי לא יכולה להיות מחלוקת שמטרתה של תכנית ההרחבה היא הקצאת המגרשים למקורבי האגודה החקלאית, שכן "המשיבה לא הגתה [את רעיון] יצירת מגרשים למתיישבים חדשים ללא כל מחשבה למי מיועדים מגרשים אלה. המשיבה אף הצהירה כי מדובר במגרשים המיועדים ל'שרידותה', ע"י הקצאתם לגורם 'עלום', שנחשף לבסוף – ילדי חברי המשיבה בלבד". דיון והכרעה לאחר עיון בערעור, ותוך שנתתי דעתי לפסק הדין קמא ולפסק הדין שניתן בתביעה הראשונה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות ללא צורך בתשובה. זאת, מתוקף סמכותו של בית משפט זה לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: התקסד"א); ומשמצאתי כי אין לערעור סיכוי להתקבל. אבאר מדוע. בטרם אתייחס לערעור שלפנינו, אעמוד בקצרה על המסגרת הדיונית הרלוונטית לעניין. כידוע, סמכות בית המשפט לסלק תביעה על הסף, בין אם בדרך של מחיקה ובין אם בדרך דחייה, קבועה בתקנות 43-41 לתקסד"א. ההבחנה שבין דחיית התובענה על הסף לבין מחיקת התובענה על הסף נעוצה, בעיקרם של דברים, בשאלת קיומו של מעשה בית דין. בעוד שמחיקת תובענה אינה סותמת את הגולל על בירור טענות התובע, שכן היא אינה מהווה מעשה בית דין, תובענה שנדחתה על הסף מקימה ככלל מעשה בית דין (ע"א 455/06 חלקה 21 בגוש 6539 בע"מ נ' עיריית הרצליה, פסקה 1 לפסק הדין של השופטת א' פרוקצ'יה (11.06.2009)). בשל ההשלכות הנובעות מסילוקה של תביעה על הסף בטרם בירורה לגופה, הן במקרה של מחיקת התביעה, הן במקרה של דחייתה; לרבות החשש מפגיעה בלתי-מידתית בזכות הגישה לערכאות – נקבע זה מכבר, כי בית המשפט יפעיל סמכות זו במשורה (ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721, 725 (1983); וכן ראו רע"א 6938/19 אילני נ' ברוך, פסקה 22 (20.08.2020) והאסמכתאות המפורטות שם; ע"א 4627/22 מפרקי חברת אגרקסקו, חברה לייצוא חקלאי בע"מ (בפירוק) נ' קוסט פורר גבאי את קסירר (שותפות רשומה), פסקה 39 (07.06.2023) (להלן: עניין אגרקסקו). לצד זאת, להרחבה על אודות החשיבות של בירור טענות סף כבר בשלב המקדמי ראו: עניין אגרקסקו, בפסקה 40. בנתון לאמור, בבואו של בית המשפט לבחון בקשה לסילוק על הסף, הנחת המוצא היא כי העובדות הנטענות בכתב התביעה הן עובדות שאינן שנויות במחלוקות. כפי שנפסק על-ידי בית משפט זה, כלל זה נועד לצמצם את השימוש בסעד של סילוק על הסף: "ההכרה בעובדות התביעה כנכונות נועדה להקל על התובע, ולצמצמם את השימוש בסעד של מחיקת התובענה (במקרה של טענה בדבר היעדר עילה, למשל), או בסעד של דחיית התובענה (במקרה של טענת התיישנות, למשל), על הסף. משמעות הדברים היא, איפוא, כי סילוק על הסף – לרבות מחמת התיישנות – יכול שייעשה רק באותם מצבים שבהם גם אם בית המשפט יניח כי כל האמור בכתב התביעה נכון – דין התביעה להידחות" (ע"א 9063/12 עזבון המנוח הוראס ריכטר ז"ל נ' Delson, פסקה 23 (05.09.2017) (ההדגשות במקור – ח' כ')). מן הכלל אל הפרט. ראשית אציין, כי סבורני שצדק בית משפט קמא בקביעתו, כי דין התביעה מושא ענייננו להידחות על הסף מחמת מעשה בית דין, ובאופן ספציפי בשל השתק עילה בכל הקשור למי המערערים, אשר לקחו חלק בתביעה הראשונה. כידוע, תכלית הכלל שעניינו השתק עילה, המונע התדיינויות נוספות בין אותם צדדים או חליפיהם בעילה שכבד נדונה בהליך קודם, היא למנוע מבעלי דין להתדיין על אודות סוגיה, אשר לגביה כבר קיימת הכרעה שיפוטית. כלל זה נועד גם למנוע הכרעות סותרות, וכן להפחית עומס מיותר מבתי המשפט, הנובע מבירור תביעות שכבר נדונו והוכרעו (ראו, מיני רבים: ע"א 2340-12-24 מידן נ' איגמה ניהול ומסחר בע"מ, פסקה 8 (09.02.2025)). הפסיקה קבעה כי המבחן לקיומו של השתק עילה הוא מבחן 'זהות העילה'. בהתאם למבחן זה, נדרש בית המשפט לבחון אם שני ההליכים שעל הפרק עוסקים בעניין זהה. בחינה זו תעשה באופן 'מרחיב', שכן "עקרון מעשה בית דין יחול ככל שהתשתית הבסיסית של עילות התביעה בשני ההליכים דומה, וזאת אפילו אם בתביעה המאוחרת נכללים פרטים ומרכיבים שלא נכללו בתביעה הקודמת" (ע"א 735/07 צמרות חברה לבניין נ' בנק מזרחי-טפחות, פסקה 24 (05.01.2011)). חרף ניסיונם של המערערים לשוות לתביעתם נופך שונה מקודמתה, ברי כי מדובר ב'אותה גברת בשינוי אדרת', ואף נראה כי האדרת זהה. זאת, משום שמבחינה מהותית, הן במסגרת התביעה הראשונה, הן במסגרת התביעה השנייה, התבקשו סעדים שעניינם אופן הקצאת המגרשים בהרחבה וכן שיתוף המערערים בהליך הקצאת המגרשים. התביעה הראשונה נדחתה על הסף בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, וכפי שציין בית המשפט, המערערים לא הגישו ערעור על החלטה זו. במצב דברים זה, המערערים היו מנועים מהגשת תביעה נוספת בעניין זה, שכן שני ההליכים עוסקים בעניין זהה. על-כן, צדק כאמור בית המשפט המחוזי עת דחה את התביעה השנייה מחמת מעשה בית דין מסוג השתק עילה, בכל הקשור למערערים שלקחו חלק בתביעה הראשונה. שנית, אף לגופו של עניין וביחס ליתר המערערים, נכון לעת זו, המערערים לא הוכיחו את טענותיהם, ולו באופן המינימלי הנדרש בשלב זה, כי התקבלה החלטה על-ידי המשיבות ביחס לאופן הקצאת המגרשים. אמנם המערערים טענו כי "הוצג עובר לדחיית התביעה בהליך השני, ראיות לכאורה [...] בדבר העובדה כי המשיבה כבר החליטה החלטה המפלה את המערערים, ואף החלה לפעול לביצועה". ברם, טענה זו נטענה בעלמא, מבלי שהמערערים ביססו את האמור בה. משכך, מקובלת עליי קביעת בית המשפט המחוזי, כי "אין בסיס לטענה כי התקבלה החלטה של הנתבעת לשווק את הקרקעות לחבריה או לקרובי משפחה שלהם או למקורבים שלהם. התובעים לא הציגו החלטה כאמור ולא טענו כי התקבלה החלטה כאמור. ההסתמכות על שיחה עם מזכירה של הישוב אין בה די. אף הטענה כי הנתבעת התחילה לאסוף 'דמי רצינות' מקרובי משפחה של חברי האגודה אינה מלמדת כי התקבלה החלטה של הנתבעת לתת המלצות רק לקרובי משפחה של חברי האגודה. בהעדר החלטה של האסיפה הכללית של הנתבעת הקובעת כיצד ישווקו המגרשים, דין התביעה להידחות בהיותה מוקדמת". ודוק, קביעה זו איננה מורידה מחובתן של המשיבות לשקול את כלל השיקולים הרלוונטיים ולפעול בהתאם לכל דין, בטרם תתקבלנה ההחלטות מושא ההרחבה. ברי, כי למערערים עומדת הזכות להשיג על החלטות אלה, ככל שיראו לנכון, באכסניה המתאימה לכך ובכפוף לכל דין. סוף דבר: הערעור נדחה בזאת. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ה' ניסן תשפ"ה (03 אפריל 2025). נעם סולברג שופט אלכס שטיין שופט חאלד כבוב שופט