פלוני נ. נציבת הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאו

פסק-דין בתיק בג"ץ 2683/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2683/16 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שהם העותרים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני 5. פלוני 6. פלוני 7. פלוני 9. פלוני 10. פלוני 11. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. נציבת הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות 2. שרת המשפטים 3. היועץ המשפטי לממשלה המבקשים להצטרף לעתירה: 1. ידיעות אחרונות בע"מ 2. ד"ר רונן ברגמן 3. התנועה למשילות ודמוקרטיה 4. התנועה למען איכות השלטון עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרים: עו"ד צבי אגמון; עו"ד עינת שריקי; עו"ד גיא אהרונסון בשם המשיבים: עו"ד ד"ר גיל לימון; עו"ד עדי מנחם בשם המבקשים להצטרף 2-1: עו"ד שירה בריק-חיימוביץ' בשם המבקשת להצטרף 3: עו"ד שמחה רוטמן בשם המבקשת להצטרף 4: עו"ד צרויה מידד; עו"ד שני בראון פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. עתירה זו, שהוגשה על ידי 11 פרקליטים משירות המדינה, מופנית כנגד פרסומו של 'דו"ח ביקורת 5/15' (להלן: הדו"ח או דו"ח הביקורת). הדו"ח נערך על ידי נציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות (להלן: הנציבות), ועוסק, בין היתר, בממשק שבין הפרקליטות לבין המרכז הלאומי לרפואה משפטית (הידוע גם כמכון לרפואה משפטית; להלן: המכון). כסעד חלופי, התבקשה השמטת כלל האזכורים של המקרים הפרטניים המופיעים בו. עוד התבקש צו ביניים לפיו לא יפורסם הדו"ח עד להכרעה בעתירה וכן הטלת חיסיון על הדו"ח. ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה לא יפורסם הדו"ח כל עוד העתירה תלויה ועומדת, ויוגדר לעת הזאת כחסוי. בהחלטה קודמת נאסר פרסום שמות העותרים וכל פרט שיש בו כדי לזהותם. יצוין כי העתירה התייחסה לטיוטת דו"ח הביקורת, שהפכה מאז לדו"ח סופי – אליבא דהמשיבים ובהתחלה בניגוד לעמדת העותרים. שאלת סיווגו של הדו"ח כסופי רלוונטית לענייננו ותידון בהמשך. לעומת זאת, ההבדלים בין הטיוטה לבין "הדו"ח הסופי" אינם משמעותיים להכרעה ואין צורך להידרש אליהם. עוד יוער, וכבר בפתח הדברים, כי מאז הוגשה העתירה חלו התפתחויות ושינויים נוספים. המרכזי שבהם הוא חקיקת חוק נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, תשע"ו-2016 (להלן: חוק הנציבות). לחוק זה השפעה ניכרת על ההכרעה בתיק. הוראותיו משליכות על גדר המחלוקת בין הצדדים, ובמובנים רבים – הן בעיקר מצמצמות אותה. לצד זאת, ולשם הבנת התמונה השלמה, נציג בקצרה את השתלשלות האירועים "ההיסטורית" ואת גלגוליה. רקע עובדתי, תמצית הטענות והשתלשלות ההליכים 2. במשך מספר שנים נערכו דיונים בנוגע להקמת גוף ביקורת ובירור תלונות על הפרקליטות. בשנת 2011 מינה היועץ המשפטי לממשלה דאז, עו"ד יהודה וינשטיין, צוות של שמונה משפטנים בכירים במשרד המשפטים, על מנת שיבחן את אפשרות היישום של הקמת נציבות תלונות על הפרקליטות ויגיש את המלצותיו בעניין (להלן: צוות השמונה). כשנה לאחר מכן הגיש צוות השמונה דו"ח מפורט, ואלה היו מסקנותיו העיקריות: לנוכח ריבוי המנגנונים לבירור תלונות על הפרקליטים והתובעים, לא יהיה זה נכון להוסיף מנגנון חדש שייעודו בירור תלונות פרטניות – הוספה שאך תביא לסרבול והכבדה. לעומת זאת, המאפיינים הייחודים של מערך הפרקליטות והתביעה מחדדים את הצורך במנגנון יעיל לבקרה רוחבית-מערכתית יזומה וסדורה. חברי צוות השמונה נחלקו באשר לדרך שבה יש ליישם את המלצתם לכינון מערכת ביקורת מערכתית. בסופו של דבר, נבחר המודל לפיו תוקם יחידת בקרה ייעודית במשרד המשפטים, מכוח סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה. במסגרת מודל זה הומלץ כי ככלל, היחידה לא תעסוק בבירור תלונות מהציבור, אולם תוסמך לבחון סוגיות או תלונות פרטניות ביוזמת העומד בראשה או לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה. ביום 16.9.2013 חתמו שרת המשפטים דאז, גב' ציפי לבני, והיועץ המשפטי לממשלה דאז על "מסמך העקרונות", במסגרתו הוחלט על הקמת יחידת ביקורת ייעודית במשרד המשפטים (היא הנציבות), "אשר תפעל לבדיקה מערכתית, יזומה ושיטתית של התנהלות המערך הכולל של התביעה וייצוג המדינה בערכאות" (להלן: מסמך העקרונות). לצד הביקורת המערכתית, קבע המסמך כי במקרים הבאים תהיה בידי הנציבות האפשרות לברר תלונות פרטניות: לבקשת שר המשפטים או היועץ המשפטי לממשלה; בעקבות תלונה שהוגשה לנציבות; או אם התגלה אגב הבדיקה המערכתית אירוע המצריך בדיקה כאמור. עוד נקבע כי על מנת שלא לפגוע בעצמאות התביעה, לא תיבדקנה תלונות הנוגעות להפעלת שיקול הדעת המשפטי. בנוסף, בחלוף שנה מיום היווסדה של הנציבות תיערך בחינה של פעילותה על ידי שר המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה, שיהיו מוסמכים לעשות שינויים, ככל שיידרשו. בסוף שנת 2013 אישרה הממשלה את מינויה של משיבה 1, השופטת בדימוס ונשיאת בית המשפט המחוזי לשעבר הילה גרסטל, לעמוד בראש הנציבות (להלן: הנציבה. יוער כי כיום היא כבר לא מכהנת בתפקיד), ובחודש אפריל 2015 החלה הנציבות לפעול. ביום 8.6.2015 מינו שרת המשפטים, גב' איילת שקד, והיועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, את שופט בית המשפט העליון ומבקר המדינה בדימוס, כב' השופט גולדברג, לבחון את פעילות הנציבות. במקביל לכתב המינוי, נשלח מכתב לשופט גולדברג, הקובע מנגנון המסדיר את פעילות הנציבות לתקופת הבחינה (להלן: מנגנון הביניים). על פי מנגנון זה, בין היתר, "לא תבוצע ביקורת פרטנית על הפרקליטים", ובמקביל יוקפאו הצעדים הארגוניים שבהם נקטו האחרונים. בתום הבחינה, הגיש השופט גולדברג את ממצאיו ומסקנותיו (להלן: דו"ח גולדברג). הומלץ להסדיר את הביקורת המערכתית ביחידה נפרדת ועצמאית, שעליה יחול חוק הביקורת הפנימית. ביחס לביקורת הפרטנית – השונה במהותה מהביקורת המערכתית – הומלץ על הקמת מנגנון ייעודי, מקצועי ועצמאי, לבדיקת תלונות מסוימות, ואשר יוקם בחקיקה שתעגן את כל הסמכויות, ההגבלות והאיזונים הנדרשים. לאחר פרסום דו"ח גולדברג, הורו שרת המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה כי עד לסיום בחינת יישום ההמלצות שבו בחקיקה, תמשיך הנציבות לפעול במתכונת של מנגנון הביניים. ההמלצות של דו"ח גולדברג היוו את הבסיס להצעת חוק נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, התשע"ו-2016 (עת/20), ובסופו של דבר הצעת החוק האמורה עוגנה, בשינויים מסוימים, בחוק הנציבות. 3. ומכאן לדו"ח מושא העתירה. על פי תגובת המשיבים, בסוף שנת 2014 התקבלה בנציבות תלונה פרטנית על התנהלות הפרקליטות מול המכון בתיק מסוים. הנציבות נמנעה מלבררה, שכן התיק היה תלוי ועומד. ברם, לנוכח אופי הטענות שהועלו בה, הוחלט על ביצוע ביקורת מערכתית בעניין התנהלות הפרקליטות מול המכון, שבהמשך הורחבה גם לבחינת היבטים שונים בהתנהלות המכון עצמו. במסגרת הביקורת, נערכו פגישות עם גורמים רלוונטיים וכן נאספו כעשרים תיקים מהמכון והתיקים המקבילים להם בפרקליטות. לקראת סיום עבודת צוות הביקורת, בינואר 2016, הועברה טיוטה חסויה של הדו"ח לתגובת הפרקליטות. בתגובת הפרקליטות נטען כי הדו"ח מהווה ביקורת פרטנית שאינה ראויה ומנוגדת להחלטות קודמות; כי הביקורת עניינה בשיקול דעת מקצועי של הפרקליטים; וכי נפגעו כללי הצדק הטבעי במהלך הכנת הדו"ח. לאחר מכן שלחה הנציבה מכתבים אישיים לפרקליטים הרלוונטיים, העלולים להיפגע מפרסומו, לצורך תגובתם. לפניה זו צורפו קטעים רלוונטיים מהדו"ח, הכוללים את תיאור התיק, התנהלות הפרקליט בתיק והמסקנות שגובשו לגביה – אך לא את שמות הפרקליטים. לאחר חילופי מכתבים בין באי-כוח העותרים לבין הנציבה, הוגשה העתירה. 4. אלה הם עיקר ותמצית טענות העותרים: ראשית, עניינו של הדו"ח איננו ביקורת מערכתית כי אם ביקורת פרטנית על הפרקליטים שאליהם הוא מתייחס. אמנם, הדו"ח אינו מפרט את שמותיהם אך נטען שיש בו די נתונים המאפשרים לזהותם בנקל. ביקורת פרטנית זו נעשתה בהעדר מקור סמכות (להלן: טענת הסמכות), ותוך פגיעה אישית שלא כדין באותם פרקליטים. במסגרת טענת הסמכות, טענו העותרים כי הקמת מנגנון הביקורת בדמות הנציבות חייבת להיעשות בחקיקה ראשית, המבהירה את הסמכויות מחד גיסא ואת מגבלותיהן וההגנות מאידך גיסא. זאת מטעמים של חוקיות המינהל, הסדרים ראשוניים והגנה על זכויות הפרט. העותרים מוסיפים כי גם אם הנציבות יכולה הייתה לקום מכוח הוראה מנהלית, הרי שעדיין פעלה בחוסר סמכות שכן דו"ח הביקורת חורג מהגבולות שהותוו במסמך העקרונות ובמנגנון הביניים. כך משעה שמדובר, כאמור, בביקורת פרטנית וכן בביקורת הנוגעת לשאלות מתחום שיקול הדעת של הפרקליטים, תחום שמחוץ לסמכות הנציבות. שנית, העותרים טוענים לפגיעה בכללי הצדק הטבעי, שכן אופן עריכת הדו"ח מנע מהפרקליטים הגנות שונות ובפרט את זכות הטיעון כנדרש וכראוי (להלן: טענת זכות הטיעון). בכלל זאת, נטען כי לא הוצג כל החומר הנדרש בפני הפרקליטים על מנת שהתייחסותם תוכל להיות מלאה. לגישת המשיבים, אין עסקינן בביקורת פרטנית כלל, ומכלול הנסיבות מצביע על כך שזהו דו"ח מערכתי. כך, הדו"ח אינו עוסק בבדיקה נקודתית ואינו מגיב על תלונות שהתקבלו בנציבות, אלא עניינו בבחינה הצופה פני עתיד – בחינה המבקשת לאתר מוקדי כשל וסיכון ביחסים שבין הפרקליטות לבין המכון, ולהציע להם פתרונות. נטען כי לעיתים קיימת בדו"חות מערכתיים התייחסות למקרים קונקרטיים, ואין בכך ולא כלום. התיקים שנבחנו היו כאלה שזוהו בהם היבטים משמעותיים הנוגעים לממשק העבודה בין הפרקליטות למכון. עוד צוין כי בשלב מסוים, ביקשה הנציבות מהפרקליטות להעביר לרשותה מסד נתונים לגבי מלאי התיקים שבהם ניתנו חוות דעת של רופאי המכון בשנים מסוימות, אך מהנהלת הפרקליטות נמסר כי לא ניתן לאתר את הנתונים המבוקשים. המשיבים מוסיפים כי גם ממצאי הביקורת והמלצות הדו"ח הם בעלי מאפיינים מערכתיים. באשר לטענת הסמכות, נטען כי הנציבות פועלת ברשות ובסמכות. סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה להקמת הנציבות נובעת מאחריותו הכוללת והמקיפה כראש התביעה הכללית וכמייצג המדינה בערכאות, ממנה גם נובעת סמכותו לפקח על מי שהוסמך על ידו. בנוסף, כיוון שהקמת הנציבות דרשה הקמת יחידה חדשה במשרד המשפטים, הרי שהקמתה במסמך העקרונות נבעה גם מתוקף סמכותה ואחריותה של שרת המשפטים. לעניין זכות הטיעון, עמדת המשיבים היא כי זכות זו ניתנה לפרקליטים, ולא הופרו כללי הצדק הטבעי. לבד מההידברות בין הנהלת הפרקליטות לבין הפרקליטים בעניין טיוטת הדו"ח, הרי שכל אחד מהפרקליטים הרלוונטיים קיבל הודעה אישית מהנציבה באשר לאפשרות הנתונה לו לטעון ולהוסיף על תגובת הפרקליטות, אך איש מהעותרים לא הגיב להודעות אלה לגופן. לבסוף, הדגישו המשיבים את החשיבות של מימוש האינטרס הציבורי על ידי פרסום הדו"ח הסופי (מש/1). זאת לנוכח חשיבות הביקורת וזכות הציבור לדעת, ועל רקע הנושאים החשובים והמשמעותיים העולים מהדו"ח. 5. לאחר הגשת העתירה, הוגשו שלוש בקשות הצטרפות להליך: מטעם ידיעות אחרונות בע"מ והעיתונאי ד"ר רונן ברגמן; מטעם התנועה למשילות ודמוקרטיה; ומטעם התנועה למען איכות השלטון בישראל. ביסוד הבקשות – מתן דגש על חשיבות הביקורת, חופש המידע וזכות הציבור לדעת, ודרישה לפרסום בהקדם. בסופו של דבר, גם לנוכח השתלשלות ההליכים והניסיון להגיע לפשרה שהניב פירות, ולו באופן חלקי – בקשות ההצטרפות לא התקבלו, אך העמדה שהועלתה בהן נשמעה גם בעל פה. 6. דיון ראשון בעתירה התקיים בתאריך 6.7.2016. במהלך שמיעת דברי באי-כוח הצדדים, הודגש הקושי שמלווה עתירה שבה מצד אחד עומדים פרקליטים ומצד שני עומדים המשיבים, כאשר בשגרה פועלים הפרקליטים כשלוחיהם. בית משפט זה העלה את האפשרות לסיום העתירה בהבנה חלף הכרעה שיפוטית. דעתנו, אז וכיום, היא כי זוהי הדרך הראויה, אף אם מדובר בהסכמות חלקיות, ואף הצענו נתיבים אפשריים להגעה ליעד זה. בהתאם, נדחה הדיון בעתירה לצורך בחינת האפשרות לסיום התיק בהסכמה. כחודש וחצי לאחר מכן, הגישו המשיבים הודעה מעדכנת לפיה המגעים עם ב"כ העותרים לא הבשילו לכדי הסכמות, ועמדו על דחיית העתירה. בהודעת התגובה מטעמם, עדכנו העותרים כי מאז הדיון האחרון נכנס לתוקפו חוק הנציבות, המסדיר את מינוי נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות ואת דרכי פעולתו. לנוכח מעשה החקיקה, ובשים לב להוראת המעבר הקבועה בחוק ולהגנות שהוענקו במסגרתה, הסכימו העותרים לוותר על טעמי העתירה שעניינם טענת הסמכות, ובלבד שייקבע כי: (א) הוראת המעבר תוחל על הדו"ח והנציב החדש יבצע את הבדיקות הנדרשות במסגרתה; ו-(ב) על הדו"ח יחולו גם ההגנות שבסעיפים 24 ו-31(ד) לחוק הנציבות, שעניינם זכויות וסעדים והחרגה מחוק חופש המידע. העותרים הדגישו כי הם עומדים על טענת זכות הטיעון והפגיעה בזכויות הפרקליטים, וביקשו כי תינתן לעותרים זכות טיעון ועיון מלאה. השתלשלות האירועים כללה התפתחויות נוספות, לרבות הודעות עדכון ודיון נוסף, אך אין צורך לפרטן. בסופו של דבר, ובעקבות הערותינו השונות, המחלוקת הצטמצמה עד מאוד ביחס למתווה שהוצע על ידינו, ואף ניתן לומר – למעשה עד כדי הסכמה בפועל, כפי שיובהר. 7. בהסתכלות לאחור, נראה כי ניתן להסיק מספר לקחים ותובנות מהמקרה. ראשית, אין זה קל להקים מערכת ביקורת עצמאית חדשה. לצד זאת, נדמה כי בסוציולוגיה של המשפט היום אין מנוס מכך. העניין חיוני לא רק בשל הבדיקות לגופן, אלא גם כדי לשמור ולהוסיף לאמון הציבור בגורם המבוקר. כך ביתר שאת לעומת האפשרות שהפרקליטות תהווה בת חריגה בנוף הגופים השונים הפועלים במגרש של עשיית משפט. שנית, הסכמה וולנטרית לבקרה לא תמיד די בה. דרך המלך היא חקיקת חוק. עם זאת, השלבים הראשונים, על אי-הבהירות שבהם, סללו את הדרך לתוצאה הסופית בדמות חוק הנציבות. שלישית, שרי משפטים ויועצים משפטיים שונים, גורמים ממליצים, לרבות השופט בדימוס של בית משפט זה אליעזר גולדברג, הנציבה – השופטת בדימוס ונשיאת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד לשעבר, הילה גרסטל, ועוד – כל אחד תרם את תרומתו לעיצוב הדין והמצב המשפטי השורר כיום. 8. בבואנו להתוות את המתווה שהתקבל על ידי הצדדים, ולהבהיר – ולו במקצת – מה היו שיקולינו, יצוינו שלושה כללים. כל כלל בעל חשיבות בפני עצמו, ומשתלב יחד עם הכללים האחרים עד כדי יצירת פסיפס שלם. האחד, הביקורת – ודאי המערכתית – דורשת פרסום. נזכיר את האמרה של שופט בית המשפט העליון בארה"ב, לואיס ברנדייס, בהיותו עורך דין – לפיה “Sunlight is said to be the best of disinfectants; electric light the most efficient policeman” ("אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר; אור המנורה הוא השוטר היעיל ביותר")( Brandeis, Louis. Other People’s Money – and How the Bankers Use It (1914)). חלפו למעלה ממאה שנים, והתובנה עודנה רלוונטית במדינות רבות גם כיום, ואולי ביתר שאת. לענייננו, הממשק בין הפרקליטות לבין המכון מהווה נושא שראוי לבירור. כך ולו בשל המעמד הייחודי של שני הגופים. האינטראקציה ביניהם היא גם במשפטים של פשעים חמורים ביותר. בראייה בונה, הבדיקה והפרסום מטרתם להאיר, לייעל ולהיטיב. השני, עניינו היקף הפרסום. ניתן לטעון כי ראוי ונכון לחשוף את שמות הפרקליטים. אם בכל זאת לא ראינו מקום להתערב בעמדה המשותפת של הצדדים להליך שלא לעשות כן, מספר נימוקים לדבר. ראשית, זוהי גם עמדת היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אביחי מנדלבליט, שאמור לייצג גם את האינטרס הציבורי. כמובן, אין בנימוק זה כדי לחייב, אך נראה כי עמדה זו משקפת את ההקשר הייחודי של המקרה. ומכאן לנימוק השני: הבדיקה נערכה בתפר הזמנים בין המצב הלא-ברור ששרר בתחילת הבירור לבין המצב החדש שנוצר בעקבות חקיקת חוק הנציבות. החוק אף מתייחס לסוגיית הפרסום. אלא שבשלב הבירור בענייננו, לא היה ידוע כיצד תתגלגל החקיקה. באותו שלב, הושם דגש על הבירור המערכתי (כך על פי סעיף 4 לעיל). עולה כי המצג שהוצג על ידי גורמים רלוונטיים שונים טומן בחובו אי-פרסום השמות, בנבדל מממצאי הבדיקה המערכתית. היו דיונים שנסובו סביב הנקודה שבין הבדיקה המערכתית לזו הפרטנית. שלישית, ומעבר לכך, החשיבות של פרסום הדו"ח הינה בעיקר תיאור הממשק בין הפרקליטות לבין המכון. זאת במבט לעתיד, כדי למנוע תוצאות וסדרי עבודה לא-רצויים. לכל הפחות, כך ניתן לקוות, הדבר יביא לרענון הכללים הנאותים. רביעית, העמדה בסוגיה זו מתייחסת לנסיבות המקרה אך אין אנו מביעים כל עמדה באשר למקרים עתידיים. סיכומה של נקודה – בראייה זו של ההליך, מתחילתו ועד סופו, אל מול ציר הזמן החקיקתי והגורמים הבכירים שנדרשו לסוגיה – דעתנו היא כי אין הכרח לפרסם את שמות הפרקליטים. הכלל השלישי הוא המעמד הסגולי של זכות הטיעון. זהו כלל יסודי במשפט המנהלי. ודוק, ניתן לבקר את הפרקליטים שלא מיצו את הליך השימוע שהוצע להם. במקרים המתאימים, מחדל זה יכול להצדיק אי-שמיעת צד. כך במשפט המנהלי וכך במשפט המתנהל בין צדדים, שהרי ניתן, בנסיבות מסוימות, לתת פסק דין בהעדר הגנה. אך זה אינו המצב תמיד. בית המשפט והמשפט המנהלי שואפים שקולותיהם של שני הצדדים יושמעו. כך גם במקרים שבהם צד ויתר, בגדר מתן הזדמנות שנייה מכוח כלל זכות הטיעון – ולא בהכרח מהטעם שנפל פגם במתן ההזדמנות לצד שבחר שלא להשמיע את קולו. במקרנו, והדברים צוינו לעיל, עסקינן בהליך שלא זכה, באותו שלב, לעיגון משפטי ברור. על אף שיש מקום להעלות את הטענה לפיה היועץ המשפטי לממשלה מוסמך לערוך בירור, בעצמו או דרך צד ג', גם בהעדר הוראת חוק מפורשת בעניין, ההליך לקה בערפל נורמטיבי מסוים. משכך, אנו מעדיפים להעניק זכות טיעון לפרקליטים, בין אם מכוח הדין ובין אם לפנים משורת הדין. אף נתון זה יוסיף משקל ומעמד לדו"ח הביקורת. ישנו היבט משפטי בנדון. זאת לנוכח הוראת המעבר שבסעיף 31 לחוק הנציבות. ניתן להסתכל על הדו"ח כסופי, ובמצב זה – אין לאפשר פתיחתו מחדש. מנגד, ניתן לטעון שהדו"ח זמני – וכך טענו העותרים בשלב מסוים – ולכן "הכול פתוח". תוצאה אחרונה זו אינה רצויה, הן מבחינה מעשית והן מבחינה עובדתית. המשיבים הציעו, ודייקו בהצעתם, דרך ביניים. על פי הצעה זו, תינתן הזדמנות לפרקליטים לטעון את טענותיהם בפני הנציב החדש, ולו לפנים משורת הדין. עמדה זו מובילה למסקנה כי הדו"ח למעשה סופי, אך נותרו הסוגיות הרלוונטיות לזכות הטיעון של הפרקליטים השונים. המתווה שהוצע נועד לאזן בין הכללים שהוצגו, תוך שמירה על כל אחד מהם. העותרים הציגו בקשות שונות וכן הודעות לבית המשפט, למשל בכל הקשור לפרטים מזהים והמועד המדויק של פרסום הדו"ח. המשיבים התנגדו לכל שינוי מהמתווה שהוצע בדיון, אך הוסיפו כי אין בכך למנוע פניה של העותרים בנושאים האמורים לנציב החדש שמונה, על מנת שיחליט בנדון על פי שיקול דעתו. עמדה זו מקובלת עלינו. נוסיף, כי הבהרנו את עמדתנו בעניין המתווה. פסק דין זה מסיים את ההליך. חזקה על הנציב החדש, השופט דוד רוזן, בעל ניסיון מגוון ועשיר במשפט, שאמור להיכנס לתפקידו בקרוב, כי יידע היטב לנווט את ההליך ביסודיות וביעילות. 9. על סמך האמור, לרבות שמיעת הצדדים והמתווה המוסכם, יש לראות כי בתיק זה כאילו הוצא צו על תנאי, שיהפוך למוחלט, באשר לנקודות הבאות: 1. זכות טיעון: (א) כל עותר יוכל לטעון בנוגע לחלקים שנוגעים לו בדו"ח בפני הנציב החדש, אשר יוכל לערוך תיקונים בדו"ח ככל שימצא לנכון, בעקבות טענות העותרים בפניו. (ב) לצורך כך, יעביר הנציב, בהתאם לשיקול דעתו, לעיון כל אחד מהעותרים את החומר הנוגע לעניינו (להבדיל מחומרים כלליים שנאספו במסגרת הביקורת). 2. הגנות: (א) ההגנות הקבועות בסעיף 31(ב)(3) לחוק הנציבות יחולו על הדו"ח, למעט זו הקבועה בסעיף 22(א)(4). (ב) תוחלנה ההגנות הקבועות בסעיפים 31(ד) ו-24 לחוק הנציבות. (ג) איסור פרסום שמות העותרים וטיוטות הדו"ח שצורפו להליך. 3. לאחר קיום הליך השימוע האמור בסעיף 1, יפורסם הדו"ח. אין צו להוצאות בהליך זה. ניתן היום, ח' בכסלו התשע"ז (8.12.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16026830_Z30.doc מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il