יואב יצחק נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 268/99 בפני: כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט ח' אריאל המערערים: 1. יואב יצחק 2. עגל הזהב עיתונות בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. שמעון שבס ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 7.1.99 בתיק ב"ש 2007/99 שניתן על ידי כבוד השופט מ' רביד בשם המערערים: מר יואב יצחק בשם המשיב 1: עו"ד צבי קלנג בשם המשיב 2: עו"ד דב ויסגלס פסק-דין השופט י. קדמי: זהו ערעור כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ב"ש 2007/99) מיום 7.1.99, לפיו נדחתה בקשת המערערים (המבקשים בבית המשפט המחוזי) לבטל את צו איסור הפרסום שניתן ביום 11.8.98 על ידי בית המשפט, לבקשת התביעה בת.פ. 283/98 (ב"ש 2481/98) של בית המשפט המחוזי. שלש טענות מרכזיות בפני המערערים כנגד פסק הדין האמור, כמפורט, בתמצית, להלן: האחת - כי ההליך שבו נקטה המדינה על מנת להשיג את צו איסור הפרסום אינו הליך ראוי בנסיבות הענין; וזאת - משום שמן הראוי היה להביא ענין זה לשיקול דעתו של הצנזור ולא היה זה מן ראוי להיזקק להגשת כתב אישום לפני הליך השימוע המיועד, כשתכלית ההגשה המוקדמת היא השגת הצו. השניה - הטעם העומד בבסיס איסור הפרסום, הינו מניעת פגיעה ביחסי החוץ של המדינה כאמור בסעיף 68(ב)(2) לחוק בתי המשפט תשמ"ד1984- (להלן: חוק בתי המשפט); והמדינה - שבקשה את איסור הפרסום - לא הניחה תשתית ראייתית מספיקה לקיומו של סיכון הפגיעה האמורה. והשלישית - זכות הציבור לדעת את המידע שפרסומו נמנע בשל איסור הפרסום, עדיפה על הנזק הצפוי ליחסי החוץ של המדינה; ומכל מקום, אין הצדקה לקיומו של הצו במלוא ההיקף שעליו הורה בית המשפט ומן הראוי להוציא מתחולתו כל פרט שכבר פורסם. אף אחת משלש הטענות האמורות אינה מקובלת עלי. ראשית - לבית המשפט נתונה סמכות להורות על איסור פרסום מן הטעם הקבוע בסעיף 68(ב)(2) לחוק בית המשפט; והתביעה היתה רשאית להגיש כתב אישום ויחד עמו בקשה למתן צו איסור פרסום, שיכלול גם את תוכנו של כתב האישום (ראה: רע"א 176/86, פד"י מ(2) 497). שנית - פרוטוקול הדיון בבקשה בבית המשפט המחוזי מלמד, כי בית המשפט, היה רשאי למצוא בעדותם של העדים שבאו בפניו בענין זה תשתית ראייתית מספקת לקיומו של סיכון הפגיעה האמור בסעיף 68(ב)(2) לחוק בתי המשפט ברמה הדרושה למתן הצו. ושלישית - בנסיבות הענין, אין לומר שזכות הציבור לדעת גוברת על הסיכון הממשי של פגיעה ביחסי החוץ של המדינה, העומד בבסיס מתן הצו; ובית המשפט היה רשאי "להתעלם" מעובדת הפרסום של פרטים שונים, בהתחשב בכך שלענין הסיכון האמור, אין דין פרסום פרטים בכתבה עתונאית, כדין פרסום פרטים המצויינים בכתב אישום. ולא למיותר יהיה לציין, כי לא נעלם ממני שלזכות הציבור לדעת יש במקרה דנא נופך משלהם בעל משקל מיוחד במינו, בהתחשב בקיומה של מערכת הבחירות. ברם, "נופך ומשקל" מיוחדים אלה, איבדו מידה לא מבוטלת מכוחם, בהתחשב בכך שעובדת הגשתו של כתב אישום חמור שיש לו השלכה שלילית על אישיותו של הנאשם שזהותו ידועה - כבר זכתה לפרסום נרחב. בשולי הדברים רואה אני להוסיף, כי אם מבקש המערער היתר לפרסם פרטים "מסוימים" מכתב האישום, יוכל להגיש בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי. בבקשה כאמור, אם תוגש, יפרט המערער את הפרטים האמורים תוך הצבעה על הקטעים המסוימים בכתב האישום אותם מבקש הוא לפרסם. התייחסות כוללנית לפרטים שמתבקש היתר לפירסומם מותיר, מטבע הדברים, מקום לפרשנות; ובנסיבות הענין, כאשר פרט אחוז בפרט ומשנהו מתחייב ממנו - מן הדין שבית המשפט המחוזי יקבע את קטעי כתב האישום המותרים בפרסום, אם ימצא לנכון להורות על כך. לאור כל האמור לעיל, הנני מציע לחברי הנכבדים לדחות את הערעור. ש ו פ ט השופט טירקל: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ח. אריאל: עקרונית אני מסכים עם חוות-דעתו של חברי הנכבד השופט קדמי. לי היה ניראה, לכאורה, כי ניתן להחזיר את התיק לבית משפט קמא לדון בו מחדש וזאת גם בעניין קטעים מסויימים שניתן אולי לפרסם, אף אם הבקשה המקורית היא גורפת. אך משחברי סבורים כי ראוי שתוגש בקשה חדשה - לא אתנגד לכך. עוד רציתי להוסיף כי ניראה לי שבאישומים שונים, ובמיוחד באישום 2, ניתן לאפשר פרסום על ידי מחיקת מספר מלים אשר המדינה חוששת לפרסומן מתוך סכנה ליחסי החוץ של המדינה; אך לא לאסור פרסום כולל; אולם על בית משפט קמא להחליט בעניין אם תוגש בקשה חדשה. ש ו פ ט הוחלט, כאמור בפסק דינו של השופט קדמי. ניתן היום, כא באדר תשנ"ט (9.3.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 268/99H01