פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול בירושלים

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2679/22 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט י' כשר העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 2. בית הדין הרבני האזורי בחיפה 3. פלוני 4. עו"ד ישראל שלומאי עתירה למתן צו על תנאי בעניין פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים בתיק 902112/21 מיום 13.4.2022 בשם העותרת: עו"ד עילם קידר; עו"ד רענן כספי בשם הייעוץ המשפטי לשיפוט רבני: עו"ד יצחק שמואל רוזנטל בשם המשיב 3: עו"ד רינה פוליטי בשם המשיב 4: עו"ד ישראל שלומאי פסק-דין השופט ע' גרוסקופף: לפנינו עתירה למתן צו על תנאי המכוונת נגד מספר החלטות של בית הדין הרבני האזורי בחיפה, ונגד פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול מיום 13.4.2022 אשר דחה ערעור שהגישה העותרת ביחס להחלטות הללו. עסקינן בהליך גירושין בין העותרת לבין המשיב 3 (להלן: המשיב), המתנהל בבית הדין הרבני האזורי בחיפה (המשיב 2. להלן: בית הדין הרבני האזורי) מאז שנת 2011. למרות חלוף הזמן, סוגיית חלוקת הרכוש בין הצדדים טרם הוסדרה, כאשר במוקד העתירה שלפנינו הליך פירוק השיתוף בדירת מגורים אשר בבעלות השניים (בחלקים שווים), הידועה כגוש 11580 חלקה 81/6, והמצויה בקריית חיים (להלן: הדירה). וזו תמצית האירועים הרלוונטיים לענייננו: ביום 11.6.2018 הגיעו העותרת והמשיב, בסיוע בית הדין הרבני הגדול (המשיב 1. להלן: בית הדין הרבני הגדול), להסכם בדבר מימוש הדירה, לו ניתן תוקף של פסק דין (להלן: ההסכם ו-פסק הדין מיום 11.6.2018, בהתאמה). בשל חשיבות ההסכם לענייננו, נביא אותו כלשונו: מוסכם על הצדדים כי חלקו של הבעל בדירה [...] תעבור על שם האשה אגב גירושין כנגד תשלום של 560,000 ש"ח... הסכום שלעיל ישולם לבעל לא יאוחר מ-60 יום מיום אישור הסכם זה בביה"ד הרבני הגדול, דהיינו לא יאוחר מ-12.8.2018. היה והסך הנ"ל לא ישולם במועד ובמלואו תשלם האשה לבעל קנס של 50,000 ₪ שיקוזזו מחלקה בדירה, וללא צורך בהכרעה שיפוטית נוספת, והדירה תצא למכירה לאלתר באמצעות כונס נכסים. התשלום יבוצע בדרך ובמנגנון הבאים: סך של 176,250 ₪ שהינו אופציה 2 לחוו"ד האקטואר, אשר הבעל היה אמור להעביר לאשה יישאר ברשותו ע"ח תמורת חלקו בדירה, הצדדים מסכימים ומצהירים כי בכך אוזנו הזכויות בהתאם לחוו"ד האקטואר, למעט הפנסיה (אליה יתייחס הסכם זה להלן). סך של 181,000 ₪ המהווה מחצית מהסכום העומד לזכות הצדדים בבנק לאומי [...] יעבור לבעל על חשבון התשלום עבור חלקו בדירה, כאשר החשבון בבנק הנ"ל יועבר לרשותו של הבעל בלבד והאשה תצא מחשבון זה [...] הסכום שהיה על האשה לקבל בגין חלקה בפנסיה על תקופת העבר-יקוזז במסגרת הסדר זה לפי שווי מוסכם של 97,257 ₪, והאשה מוותרת על מלוא תשלום הפנסיה הרטרואקטיבי המגיע לה עד יוני 2018, כולל. החל מחודש יולי 2018 תקבל האשה את חלקה בפנסיה בהתאם לפסיקתא עפ"י חוו"ד האקטואר השניה (לפי 39.40%). [...] יתרת התשלום בסך 103,000 ₪ לסילוק סופי של מלוא התמורה של חלקו של הבעל בדירה תשולם ע"י האשה לבעל בתוך 60 יום כמפורט לעיל. [...] חרף המועד שנקצב בפסק הדין מיום 11.6.2018, בהתאם כאמור להסכמות הצדדים, ההסכם לא קוים על ידי העותרת. בהמשך, ובעקבות בקשתו של המשיב לאכיפת ההסכם, ביום 12.3.2019 ניתן פסק דין נוסף של בית הדין הרבני הגדול, לפיו "על [העותרת] לקיים את ההסכם הנ"ל ככתבו וכלשונו, והתיק מוחזר לבית הדין האזורי שימשיך את טיפולו בתיק, בהתאם להסכם וההחלטה הנ"ל, וייתן הוראות לכונס הנכסים שמונה מטעמו למכור את הדירה המדוברת [...] לאלתר וללא שהות נוספת" (להלן: פסק הדין מיום 12.3.2019). למעלה משלוש וחצי שנים חלפו מאז נחתם ההסכם וניתן פסק הדין מיום 11.6.2018, ולמרות החלטות נוספות שניתנו על ידי בתי הדין במהלך תקופה זו, אין חולק כי ההסכם לא יושם. על כן, ביום 5.12.2021 הודיע כונס הנכסים, אשר מונה על ידי בית הדין הרבני האזורי לצורך הליך מימוש הדירה (הוא המשיב 4. להלן: כונס הנכסים), כי נמצא רוכש לדירה בעבור תמורה של 840,000 ש"ח (להלן: הרוכש). בעקבות זאת, ביום 16.12.2021 הורה בית הדין הרבני האזורי לעותרת להודיע בתוך 7 ימים האם היא מעוניינת ברכישת הדירה בהתאם לקבוע בפסק הדין מיום 11.6.2018, וככל שהיא מעוניינת בכך עליה להפקיד המחאה בנקאית בשיעור של 10% מגובה התשלום הכולל שעליה לשלם על פי הקבוע בהסכם בין הצדדים. עוד נקבע, כי ככל שהעותרת לא תביע נכונות לרכוש את הדירה בהתאם לאמור, תאושר מכירת הדירה לרוכש. לאחר ארכה שניתנה, הודיעה העותרת ביום 27.12.2021 על רצונה לרכוש את הדירה, אך לא פעלה להפקדת ההמחאה הבנקאית כנדרש. אי לכך, ולאחר שמצא כי אין ערובה שהעותרת תצליח לרכוש את חלקו של המשיב בדירה על פי ההסכם, התיר בית הדין הרבני האזורי ביום 2.1.2022 למכור את הדירה לרוכש, תוך שדחה את בקשת העותרת לעכב את המכירה כדי שתוכל לרכוש בעצמה את חלקו של המשיב. על החלטה זו הגישה העותרת ערעור לבית הדין הרבני הגדול, ובקשה לעיכוב ביצוע. ביום 19.1.2022 קבע בית הדין הרבני הגדול כי על העותרת להפקיד ערבות בסך 60,000 ש"ח לצורך הבטחת נזקים שעלולים להיגרם למשיב בשל עיכוב המכירה לרוכש. ואולם, העותרת לא הפקידה את הערבות הנדרשת, למרות ארכה שניתנה לה, ואף לא לאחר שנדחתה עתירה שהגישה לבית משפט זה בעניין (בג"ץ 818/22 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (27.2.2022)). בעקבות זאת, ביום 7.3.2022 נחתם הסכם מכר עם הרוכש (להלן: הסכם המכר); ביום 13.3.2022 אישר בית הדן הרבני האזורי את הסכם המכר; ביום 15.3.2022 חתם בית הדין הרבני האזורי על פסיקתא המאשרת את הסכם המכר; ביום 13.4.2022, ולמרות שלא הופקדה הערבות הנדרשת, דחה בית הדין הרבני הגדול את ערעור העותרת; וביום 14.4.2022 הורה בית הדין הרבני האזורי לפעול לביצוע הסכם המכר לאלתר. במסגרת העתירה שלפנינו, מבקשת העותרת כי נורה על ביטול החלטות בתי הדין הנוגעות לאישור מכירת הדירה לרוכש, ותחת זאת כי נורה על אכיפת פסקי הדין של בית הדין הרבני הגדול מהימים 11.6.2018 ו-12.3.2019, המאפשרים לעותרת לרכוש את חלקו של המשיב בדירה. לטענת העותרת, המשיב חייב לה כספים רבים, העולים על גובה התשלום אותו עליה לשלם בעבור חלקו בדירה, ועל כן יש להתיר לה לקזז כספים אלה ולהעביר לידיה את זכויות המשיב בדירה. בתוך כך, טוענת העותרת כי סירובו של המשיב להכיר בכספים שהוא חייב לה, הוא זה שמנע את מימושו של ההסכם לאורך השנים, וכי החלטות בתי הדין מתעלמות מטענותיה של העותרת, נעדרות הנמקה נדרשת ואף אינן מתיישבות עם החלטות קודמות שלהם. כן מלינה העותרת על התנהלות כונס הנכסים לאורך ההליך. המשיב, בתגובה, טען כי דין העתירה להידחות. לשיטתו, לעותרת היה די זמן על מנת למלא אחר פסק הדין מיום 11.6.2018, ולמרות החסד שנקטו כלפיה בתי הדין במשך השנים, פעם אחר פעם לא עמדה העותרת בהוראות בתי הדין, והגישה בקשות מרובות אשר גרמו להתארכות הליך מימוש הדירה ולעינוי דין של ממש מבחינתו. משכך, ובהינתן אמות המידה שנקבעו להתערבותו של בית משפט זה, החלטותיהם של בתי הדין אותן תוקפת העותרת אינן מגלות כל עילה להתערבות. היועץ המשפטי לשיפוט הרבני סבור אף הוא כי דין העתירה להידחות, מן הטעם שטענותיה של העותרת הן ערעוריות במהותן ואין מדובר באותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בית משפט זה בפסיקת בתי הדין הרבניים. לטענתו, עתירה זו היא עוד אחד מאותם הליכים רבים בהם נוקטת העותרת במשך השנים במטרה לסכל או לעכב את מכירת הדירה, ובתוך כך להפר החלטות שיפוטיות רבות. כן נטען כי משלא ניצלה העותרת את ההזדמנויות הרבות שניתנו לה לרכישת חלקו של המשיב בדירה, אין לה להלין אלא על עצמה. לבסוף, טוען היועץ המשפטי לשיפוט הרבני כי בהינתן שהעתירה הוגשה לאחר שאושר הסכם המכר עם הרוכש, היה על העותרת לצרף את הרוכש כמשיב לעתירה. כונס הנכסים השיב כי משלא התבקש בעתירה כל סעד כלפיו, למעט חיובו בהוצאות, יש לדחות את העתירה נגדו על הסף. בהתייחסותה לתגובות המשיבים, בהתאם לרשות שניתנה לה, דחתה העותרת את טענותיהם תוך שהיא חוזרת על נימוקי עתירתה. לאחר שעיינו בטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים. לפיכך, התערבותנו בהחלטות אלו מוגבלת למקרים חריגים בלבד, כגון חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי וסטייה מהוראות חוק המופנות כלפי בתי הדין הרבניים (ראו מיני רבים: בג"ץ 8638/03 אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד סא(1) 259, 271 (2006); בג"ץ 5806/17 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו, פסקה 7 (1.10.2017)). העתירה שלפנינו אינה באה בגדר אותם מקרים חריגים. בענייננו, עיון בטענותיה של העותרת מגלה כי מדובר בטענות בעלות אופי ערעורי מובהק, ולפיכך אינן מקימות כל עילה להתערבותו של בית משפט זה בהחלטותיהם של בתי הדין הרבניים. למעלה מן הצורך, נעיר כי למעלה מ-4 שנים חלפו מאז נחתם ההסכם בין העותרת למשיב, אשר כזכור קבע סד זמנים של 60 יום לביצועו, ועל אף הארכות הרבות שניתנו למימושו של ההסכם, עד היום לא קוימו הוראותיו. העותרת שבה וחוזרת בעתירתה כי היא נכונה לרכוש את חלקו של המשיב בדירה בהתאם להסכם בין הצדדים, ותולה היא את הרכישה בקיזוז כספים שלטענתה חייב לה המשיב. ואולם, חלק מהכספים להם טוענת העותרת אינם תואמים את המנגנון שנקבע בהסכם ואשר אושר בפסק הדין מיום 11.6.2018, ואין להם כל תמיכה בהחלטות אחרות שניתנו על ידי בתי הדין. אף מטיעוני הצדדים עולה שקיימת מחלוקת ביחס לכספים אלה, הן בדבר זכאות העותרת להם, והן בדבר סכום הכספים בו מדובר. במצב דברים זה, וכפי שהסקירה התמציתית שלעיל מלמדת, המאמצים למימושו של ההסכם בין הצדדים מוצו זה מכבר, והגיעה העת להביא פרשה זו לכדי סיום. כך בוודאי כשהנכס נמכר בינתיים באישור בית הדין לצד שלישי, אשר העותרת כלל לא טרחה לצרף לעתירתה. אשר על כן, העתירה נדחית. צו הביניים שניתן ביום 24.4.2022 מבוטל בזאת. בנסיבות העניין, ומתוך התחשבות במצבה הכלכלי של עותרת, נחייבה בהוצאות מתונות בסך של 1,500 ש"ח לטובת המשיב 3 בלבד. ניתן היום, ‏י"א באב התשפ"ב (‏8.8.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22026790_Y05.docx אב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1