פלוני נ. בית הדין השרעי לערעורים

פסק-דין בתיק בג"ץ 2674/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2674/06 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור העותרים: 1. פלוני 2. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין השרעי לערעורים 2. בית הדין השרעי טייבה 3. פלונית 4. פלוני 5. עמותת חסידי חוסני אלקואסמי 6. פלוני 7. פלוני 8. פלונית 9. פלונית עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותרים: עו"ד תאופיק ביאדסי פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. עתירה למתן צו על תנאי נגד החלטת המשיב 2 – בית הדין השרעי בטייבה – ליתן סעד זמני במסגרת תובענה שהגישו המשיבים 3,4 נגד העותרים, המשיבה 5 – עמותת חסידי חוסני אלקואסמי – והמשיבים 6-9; ונגד החלטת המשיב 1 – בית הדין השרעי לערעורים – לדחות את ערעור העותרים על מתן הסעד הזמני כאמור. כמו כן מבקשים העותרים צו ביניים שימנע מבית הדין השרעי לדון בתובענה עד הכרעה בעתירה. 2. ראשיתה של הפרשה בתצהיר של המנוחה משנת 1989. על פי התצהיר הועברה קרקע של המנוחה לבעלותה של המשיבה 5 והאחרונה נרשמה בשנת 1994 כבעלים במרשם המקרקעין. בהמשך מכרה המשיבה 5 חלקים מהקרקע לעותרים ואף אלו נרשמו כבעלים במרשם המקרקעין (עותר 1 בשנת 2005 ועותר 2 בשנת 2002). העותרים אף קיבלו היתרים לבנות על המקרקעין. ביום 14.12.2005 הגישו המשיבים 3,4 (ילדיה של המנוחה) את התובענה המוזכרת בראשית הדברים ועמה את הבקשה לצו זמני. המשיבים 3,4 ביקשו בתובענתם להצהיר כי חלקת הקרקע הינה וקף וכן להצהיר על בטלות מכר הוקף. בתור צו זמני ביקשו הם צו המונע כל דיספוזיציה במקרקעין וכן צו שיאפשר להם לעיין בעסקאות שנרשמו בלשכת רישום המקרקעין אודות המקרקעין. טענת המשיבים 3,4 היא כי המנוחה הקדישה את חלקת הקרקע כוקף והמשיבה 5 מכרה ממנה מגרשים "בניגוד לשריעה ולחוק". העותרים והמשיבים האחרים טענו כי בית הדין השרעי נעדר סמכות לדון בתובענה מאחר שמדובר במשפט העוסק בזכות קנין. הם הפנו לענין זה לסעיף 5 לפקודת בתי הדין האזרחיים והדתיים (שיפוט) (להלן: הפקודה) הקובע כי הסמכות בכגון דא היא לבית המשפט האזרחי. כמו כן הם הפנו לסעיף 10 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין) הקובע כי "מי שרכש זכות במקרקעין מוסדרים בתמורה ובהסתמך בתום-לב על הרישום, יהא כוחה של זכותו יפה אף אם הרישום לא היה נכון". 3. בית הדין השרעי קיבל את בקשת המשיבים 3,4 לצו זמני. בית הדין בחן "האם בפנינו דיון בשאלה הנוגעת ליסוד ווקף או שבפנינו סכסוך סביב בעלות מקרקעין?" וקבע כי השאלה הטעונה הכרעה בתובענה היא "[ה]אם תצהירה של המנוחה... הנ"ל הוא בסיס להקמת ווקף ואם לאו" (נספח ב1 לעתירה). אשר על כן קבע בית הדין כי לו הסמכות העניינית הייחודית לדון בענין על פי סעיף 52 לדבר המלך. 4. העותר 1 והמשיבה 5 הגישו ערעור על החלטת בית הדין השרעי. בערעורים שבו והועלו, בין היתר, הטענות לגבי היעדר סמכות עניינית של בית הדין השרעי וכן נטען כי בית הדין השרעי הכריע בתובענה כולה במסגרת בקשה לסעד זמני. בית הדין השרעי לערעורים דחה את הערעורים. בית הדין לערעורים קבע כי "המחלוקת איננה סביב הבעלות בנכס הנ"ל, או סביב החזקה בו... המחלוקת בפנינו הינה סביב השאלה, האם יש בהתנהגות [המנוחה]... כדי להקים ווקף" (נספח ג1 לעתירה). 5. על החלטות אלה הגישו העותרים את עתירתם. העותרים חוזרים למעשה על טענותיהם כפי שנטענו לפני בית הדין השרעי ולפני בית הדין השרעי לערעורים. הם טוענים כי בתי הדין חרגו מסמכותם בהתעלמם מהסעד הנוסף המבוקש בתובענה והוא הסעד של בטלות מכר המקרקעין. לאור סעד זה ועל פי סעיף 5 לפקודה טוענים העותרים כי הערכאה המוסמכת היא בית המשפט האזרחי. כמו כן טוענים העותרים כי בתי הדין סטו מסעיף 10 לחוק המקרקעין וכי היה עליהם להכריע תחילה בענין בעלות העותרים במקרקעין. בהקשר זה טוענים העותרים כי הכרעה מוקדמת בשאלת הוקף הינה מיותרת וחסרת משמעות שהרי בעלות העותרים בקרקע נקיה. לכן, לטענתם, השאלה הטעונה הכרעה היא האם ניתן לבטל מכר מקרקעין שנטען כי הם מקרקעין של וקף ולא האם המקרקעין נשוא המחלוקת הם וקף. בנוסף העותרים טוענים כי בית הדין הכריע בתביעה העיקרית במסגרת הבקשה לסעד זמני וכי התעלם מהתצהירים שהוגשו לו ואף העניק סעד שכלל לא נתבקש להעניקו. 6. דין העתירה להדחות על הסף. כידוע בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין השרעי ובוודאי שלא בנקל יתערב בהחלטת ביניים שעניינה מתן סעד זמני לגבי מקרקעין (ראו: בג"צ 5181/94 יונס נ' בית הדין השרעי לערעורים בירושלים (לא פורסם); בג"צ 6860/05 פלונית נ' בית הדין השרעי לערעורים (החלטה מיום 26.12.2005, לא פורסמה)). בענייננו, החלטת בית הדין השרעי הקפיאה מצב קיים (ואף התנתה זאת בערבון וערבות לכיסוי נזקי העותרים) ואין מדובר במקרה המצדיק את התערבותנו. יש גם לדחות את טענת העותרים ולפיה בית הדין הכריע בתובענה במסגרת הסעד הזמני שהרי בית הדין קבע מפורשות כי התובענה דרושה עוד הכרעה וכי כל שהראו המשיבים 3,4 אלו "ראיות לכאורה" (ראו נספח ב1 לעתירה) ובית הדין לערעורים אף הוא קבע כי "אם יתברר לו (לביה"ד) דבר הקמתו [של וקף], יפסוק בקיומו, ואם אחרת לא יפסוק בקיומו" (נספח ג1 לעתירה). ובאשר לסעיף 10 לחוק המקרקעין הרי שההחלטות נשוא העתירה כלל אינן סוטות מסעיף זה ואף המשיבים 3,4 מכירים בכך שלענין הבעלות – אם יוצהר על וקף – יהיה צורך בתביעות נפרדות "בבתי המשפט האזרחיים לפי החוק האזרחי" (סעיף 10 לתשובת המשיבים 3,4 לערעור העותר 1 בבית הדין השרעי לערעורים; צורף כנספח טו1 לעתירה). 7. העתירה נדחית אפוא על הסף וממילא נדחית הבקשה לצו ביניים. כמו כן מתייתרת בקשת המשיבים 6-8 להצטרף כעותרים לעתירה. ניתן היום, ‏י' אייר, תשס"ו (8.5.2006). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06026740_C01.docעע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il