פסק הדין המלא
החלטה בתיק רע"א 2670/11
בבית המשפט העליון
רע"א 2670/11
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המבקש:
אריה אשר שטיסל
נ ג ד
המשיבים:
1. החברה לפיתוח שכונות מגורים ביו"ש
2. החברה לפיתוח שכונות מגורים ביו"ש
3. הממונה על הרכוש הנטוש הממשלתי המינהל האזרחי לאיו"ש
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים ב-ה"פ 14924-04-10 שניתנה ביום 3.3.2011 על ידי כבוד השופט י' ענבר
בשם המבקש: עו"ד מרדכי גדנסקי
בשם המשיבים 2-1: עו"ד שמריה מלכה
בשם המשיב 3: עו"ד דינה דומיניץ
פסק דין
1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט י' ענבר), בה הועבר התיק לבית משפט השלום, מחמת חוסר סמכות עניינית.
2. המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי תביעה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו הוא בעל זכויות חכירה ב"מגרש 164 בתכנית תב"ע 208/1 לישוב גני מודיעין שבמסגרת מרחב התכנון המקומי של עירית מודיעין עילית, שתחולתה על חטיבת קרקע המצויה במסגרת החלקות הרשומות כחלקות 13 ו-35 בגוש פיסקלי 5 מאדמות נעלין, וכחלקה 74 בגוש 2 של אדמות הכפר אל-מידיה שבאזור יהודה ושומרון" (להלן: המקרקעין).
3. בהחלטתו מיום 23.5.2010 הורה בית המשפט לצדדים להודיע עמדתם בשאלת סמכותו העניינית לדון בתובענה. בהחלטה נקבע, כי בהעדר הודעה יניח בית המשפט שהצדדים מסכימים להעברת התיק לבית משפט השלום.
4. בהמשך להחלטה זו הודיע המבקש, כי לשיטתו, הסמכות העניינית לדון בתובענה, שעניינה אכיפת הסכם מכר מקרקעין, מסורה לבית המשפט המחוזי. זאת, משום שסמכות בית המשפט המחוזי בענייני מקרקעין על פי סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 כוללת "תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין", ובכלל זה באה גם תביעה לאכיפת זכויות שאינן רשומות בספרי המקרקעין.
המשיבים לא הגישו הודעה מטעמם בשאלת הסמכות העניינית.
5. ביום 3.3.2011 נתן בית המשפט את החלטתו, בה, כאמור, נדחתה עמדת המבקש והתיק הועבר לבית משפט השלום. בית המשפט ציין, כי על פי ההלכה הפסוקה, נגיעה של תביעה למקרקעין משמעותה קיום של זכות קניינית או התחייבות להעביר זכות קניינית. כאשר הסעד המבוקש בתביעה שייך כל כולו לאישור הזכויות החוזיות שבין הצדדים, אפילו יש להן קשר מסוים למקרקעין, אין התביעה נכנסת בגדרן של "תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין". בית המשפט קבע, כי התובענה שלפניו אינה נכנסת בגדרן של "תביעות אחרות במקרקעין", שכן עניינה באכיפת זכויות שאינן רשומות בספרי המקרקעין.
6. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה שב המבקש וטוען, כי המונח "תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין" כולל גם זכויות שאינן רשומות בפנקסי המקרקעין. על כן טוען המבקש, כי על אף שהזכויות במקרקעין נשוא ההליך לא היו רשומות בפנקסי המקרקעין אלא במנהל מקרקעי ישראל בלבד ועל שם החברה המשכנת ממנה רכש המבקש את זכויותיו בנכס, משמדובר בתובענה לאכיפת הסכם מכר מקרקעין – בית המשפט המחוזי הוא המוסמך לדון בתובענה.
7. בהחלטתי מיום 11.4.2011 הוריתי למשיבים להשיב לבקשת רשות הערעור. אני נעתרת לבקשת הארכה ומקבלת את התשובות, שהוגשו באיחור. המשיבים 2-1 סומכים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי.
עמדת המשיב 3 (להלן: הממונה) שונה: במסגרת תשובתו טוען הממונה, כי אין מקום ליתן למבקש רשות ערעור, אך הוא מותיר שאלה זו לשיקול דעת בית המשפט. עם זאת, לגוף העניין סבור הממונה, כי שגה בית המשפט המחוזי ביישמו את ההלכה הפסוקה, כפי שנקבעה במסגרת רע"א 7868/95 יו"ש השקעות במקרקעין ופיתוח בע"מ (בפירוק) נ' עיזבון המנוח משה קובלר ז"ל (לא פורסם, 11.3.1997) (להלן: עניין יו"ש השקעות במקרקעין). הממונה טוען, כי בעניין יו"ש השקעות במקרקעין, חלוקת השטח למגרשים לא היתה רשומה בספרי המקרקעין, וטרם נעשו הליכי חלוקה, שהינם קודמים, מבחינת סדר הדברים, להליכי רישום הזכויות במקרקעין. בענייננו, לעומת זאת, מדובר במקרקעין אשר עברו הליך רישום ראשון – הוא ההליך המקובל לרישום מקרקעין באיו"ש. הממונה מסביר, כי רישום ראשון הינו הסדר הרישום המקובל והיחיד לרישום זכויות במקרקעין ביהודה ושומרון, ועל כן בענייננו מדובר במקרקעין שהוסדרו ונרשמו בהליך המתאים. לפיכך, טעה בית המשפט משקבע כי בענייננו מדובר במקרקעין שאינם רשומים כלל.
8. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות המשיבים לה, מסקנתי היא כי אין מנוס מהשבת התיק לבית המשפט המחוזי. אפרט.
9. בית המשפט המחוזי הורה לצדדים להגיש עמדותיהם בדבר הסמכות העניינית לדון בהליך, והבהיר, כי "בהעדר הודעה יניח בית המשפט שהצדדים מסכימים להעברת התיק לבית משפט השלום". המבקש הודיע כי לשיטתו בית המשפט המחוזי הוא המוסמך לדון בתביעה. הממונה לא הגיש תשובה להליך. בתשובה שלפניי טוען הממונה כי שגה בית המשפט, ומבהיר לראשונה את עמדתו, לפיה המקרקעין נשוא ההליך נרשמו בהליך המתאים על פי הליכי הרישום הנהוגים ביהודה ושומרון.
10. עמדה זו של הממונה בנוגע לסמכותו של בית המשפט המחוזי לא היתה בפני בית המשפט בתיתו את החלטתו. הליך של בקשת רשות ערעור אינו ההליך המתאים לבירור ראשוני של עניין הסמכות. על כן, הסוגיה מוחזרת לבית המשפט המחוזי, להכרעה מחודשת בשאלת הסמכות העניינית, לאור תשובתו של הממונה.
11. אעיר לפני סיום: הממונה לא הגיש עמדתו לבית המשפט המחוזי בשאלת הסמכות העניינית, היורדת לשורשו של ההליך המשפטי, על אף החלטתו של בית המשפט וחרף העובדה שבמסגרת ההחלטה צוין, כי "בהעדר הודעה יניח בית המשפט שהצדדים מסכימים להעברת התיק לבית משפט השלום". כתוצאה מכך, בית המשפט המחוזי נתן החלטתו מבלי שהיה בפניו המידע המופיע בתשובת הממונה בהליך שבפניי ומבלי שטענתו המשפטית היתה בפני בית המשפט. כך נוהלו הליכים מיותרים, וחבל.
12. אין צריך לומר, כי על החלטתו החדשה של בית המשפט יוכל כל אחד מן הצדדים, במידת הצורך, להגיש בקשת רשות ערעור.
13. לא יהיה צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ז בסיון תשע"א (29.6.2011).
ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11026700_C04.doc צנ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il