זיאדה שבלי זיאדה נ. עו"ד רוברט חן

פסק-דין בתיק ע"א 2670/06 בבית המשפט העליון ע"א 2670/06 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים: 1. זיאדה שבלי זיאדה 2. מאי חסין זיאדה 3. עיפף שבלי סיף 4. חיסן שבלי זיאדה 5. וטפה שבלי חבקה 6. מוחמד שבלי זיאדה 7. עפיף שבלי זיאדה 8. האני שבלי זיאדה 9. עפו שבלי זיאדה 10. סמאהר שבלי עלואן 11. סאהרה שבלי פארס נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד רוברט חן 2. מינהל מקרקעי ישראל ערעור על החלטת פסלות של בית משפט השלום בקריות בת.א. 7147/01 ות.א. 2556/01 מיום 15.03.06 שניתנה על ידי כבוד השופטת א' בית נר בשם המערערים: עו"ד סאלח עבדאללה פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בקריות (סגנית הנשיא, השופטת א' בית נר) מיום 15.03.06, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 7147/01 ות.א. 2556/01. 1. בין הצדדים מתנהלים הליכים בפני בית משפט השלום בקריות (השופטת א' בית נר): תביעה אחת היא תביעת משיב 1 לצו מניעה קבוע באשר לחלקת מקרקעין מאדמות כפר יאנוח הסמוכה לחלקה עליה בנה את ביתו. התביעה השניה היא תביעת משיב 2 (מינהל מקרקעי ישראל, להלן-"המינהל") לפירוק שיתוף במקרקעין. המערערים הם הנתבעים בתיקים, שאוחדו, ותובעים שכנגד בתביעת משיב 1. בהתאם להחלטת בית המשפט היה על המינהל להגיש תצהירים מטעמו עד ליום 10.3.06, כאשר דיון הוכחות ראשון נקבע ליום 15.3.06. בפועל הוגשו התצהירים מטעם המינהל לבית המשפט ביום 12.3.06, ונשלחו למערערים בדואר רשום ביום 13.3.06, כאשר לטענת המערערים התקבלו אצלם התצהירים רק ביום 15.3.06, לאחר הדיון. עם פתיחת דיון ההוכחות הלינו המערערים על הגשת תצהירי המינהל באיחור, וביקשו לדחות את תביעת המינהל מסיבה זו. בית המשפט קבע כי התצהירים הוגשו במועד. צוין כי עיון בתצהירים מעלה כי אין בהם הפתעה שמונעת לבצע חקירה עליהם, וכי במידת הצורך תינתן הפסקה קצרה כדי לאפשר למערערים לקרוא את התצהירים. על כן נדחתה הבקשה לסילוק על הסף, והוחלט לשמוע את התיק כמתוכנן. המערערים הוסיפו וטענו כי יש בתצהירי המינהל הצעה ועובדות חדשות, ועל כן יש לאפשר להגיש תצהירים נגדיים, ואולם בית המשפט חזר על קביעתו כי אין כל הפתעה בתצהירים, וכי אם יבקשו המערערים להגיב על התצהירים בעל פה, בית המשפט יאפשר להם לעשות זאת. לאחר שמשיב 1 טען כי תצהירי המערערים הוגשו לו ביום הדיון וביקש להגיש תצהיר נגדי, קבע בית המשפט כי לאור העובדה שגם משיב 1 לא קיבל תצהירים מסוימים, תתקיים חקירתו בלבד, והצדדים הורשו להגיש תצהירים נוספים בתוך 30 יום. 2. במהלך חקירתו של משיב 1 ניסו המערערים להפסיק תשובות שנראו להם בלתי רלוונטיות. בתגובה לבקשת בית המשפט מבא כוח המערערים לאפשר למשיב 1 לסיים את תשובותיו, ביקשו המערערים מבית המשפט לפסול את עצמו. לטענתם מראשית הדיון נהג בית המשפט בצורה חד צדדית שהיא מגמתית לטובת המשיבים. הטיה זו של בית המשפט באה לידי ביטוי בקבלת תצהירי המינהל למרות שהוגשו באיחור ודחיית בקשת המערערים להגיש תצהירים נגדיים, אשר שונתה רק לאחר שגם משיב 1 הלין על שלא הוגשו לו תצהירים במועד. המשכה של חד הצדדיות באי היענות לבקשת המערערים להורות למשיב 1 להשיב רק לשאלות בחקירה הנגדית ולא לסטות מהן ומתן אפשרות למשיב 1 לטעון טענות שאינן רלוונטיות ולהשלים תשובותיו למרות שאין קשר בינן לבין השאלות שנשאל. נטען כי בית המשפט סרב לשמוע טענות המערערים, ולעומת זאת היה קשוב לכל טענות המשיבים, מה שמעיד כי יחסו לצדדים אינו זהה ומקים חשש ממשי למשוא פנים ולמתן פסק דין חד צדדי לרעת המערערים. המשיבים התנגדו לבקשה. לטענתם אין ממש בבקשת הפסלות, ומהלך העניינים בתיקים מעיד דווקא על יחס סלחני וסבלני כלפי המערערים. לטענת המינהל כל מטרת הבקשה היא להלך אימים על בית המשפט ולהאריך את הדיון שלא לצורך. המערערים חזרו על בקשתם, והוסיפו כי היחס הבלתי מאוזן של בית המשפט כלפי הצדדים בא לידי ביטוי גם בהרמת קול מצד בית המשפט כלפי המערערים, ובאיום בית המשפט להוציא את מערער 6 מהאולם לאחר שהעיר על התערבות בא כוח משיב 1 בחקירה הנגדית. בנסיבות אלו, סברו המערערים כי על בית המשפט לפסול את עצמו. 3. בית המשפט, בהחלטתו מיום 15.3.06, קבע כי אין כל עילה לבקשת הפסלות. הפרוטוקול ותיק בית המשפט משקפים את מהלך הדברים בתיק מראשיתו, ולא ניתן לומר כי הם מעידים על עמדה כנגד המערערים. צוין כי בית המשפט העיר למערער 6 שהפריע למהלך הדיון ואמר שאם ימשיך בהפרעות יאלץ בית המשפט להוציאו מהאולם, ואולם מערער 6 נענה לפנייה ולא הוצא מהדיון. הובהר כי מדובר בתיק רגיש ועדין ביותר, ובית המשפט משתדל, ולתחושתו גם הצליח, לנהל אותו תוך שמירת איזון. בית המשפט התרשם כי בקשת הפסילה הוגשה כדי לאיים עליו או כדי להשהות את הדיון בתיק. הודגש כי אין כל עילה לבקשה ואין כל חשש למשוא פנים, ועל כן הוחלט לדחות את הבקשה. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. בערעורם חוזרים המערערים על טענותיהם בבקשת הפסלות ומוסיפים כי לאחר קבלת פרוטוקול הדיון התגלה להם כי הפרוטוקול אינו משקף את כל שנאמר בדיון: לא נרשמו בפרוטוקול דברי מערער 6 שנאמרו אחרי דברי משיב 1, כמו גם הצעת המערערים לביקור בשטח ודחיית ההצעה על ידי בית המשפט. עוד לא נרשמו כל פניות בא כוח המערערים לבית המשפט שיורה למשיב 1 להשיב לשאלות ולא לומר דברים שאין להם קשר לחקירה הנגדית. גם איום בית המשפט על מערער 6 מספר פעמים כי יוציא אותו מהאולם אינו מוצא ביטוי בפרוטוקול אלא רק בהחלטה בבקשת הפסילה. על כן הגישו המערערים בקשה לתיקון לפרוטוקול. נטען כי החלטותיו החד צדדיות של בית המשפט, יחסו לצדדים, אופן ניהול הדיון על ידו לרבות הרישום החסר בפרוטוקול, מעלים חשש אובייקטיבי וברור למשוא פנים. הם מעידים כי בית המשפט נוטה לטובת המשיבים ובאי כוחם וישנו חשש ממשי מפני גיבוש עמדה סופית על ידי בית המשפט לרעת המערערים. על כן, מחייבים שיקולים כלליים של תקינות ההליך השיפוטי ומראית פני הצדק לגבור על האמונה הבלתי מעורערת באובייקטיביות בית המשפט ויש לפסול אותו מלהמשיך לדון בתיקים. 4. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. החלטות בית המשפט במסגרת דיון ההוכחות, ביניהן קבלת תצהירי המינהל ודחיית הבקשה לדחות את תביעתו, ומתן אפשרות למשיב 1 לסיים תשובותיו בחקירה הנגדית, הינן החלטות דיוניות. קבלת החלטות מסוג זה מסורה לבית המשפט כחלק מסמכותו לנהל ולנווט את הדיון. הדרך להתמודד עם החלטות אלה הינה באמצעות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור, בהתאם לסדרי הדין, ולא באמצעות בקשת פסלות וערעור פסלות (יגאל מרזל, דיני פסלות שופט 174-178 (תשס"ו-2006); ע"פ 1368/91 בטיטו נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"א 7724/96 טודרוס נ' טודרוס (לא פורסם); ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן ואח' (לא פורסם); ע"א 6207/03 אגמון נ' בורוכוב (לא פורסם); ע"א 5214/05 אוחיון נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם)). זאת ועוד, אף אם מדובר ברצף החלטות לרעת בעל דין, אין בכך כדי להקים עילת פסלות (ע"א 6822/00 משלי נ' משלי (לא פורסם); ע"א 5803/04 מצדה חברה להנדסה בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם); ע"א 452/05 ד"ר יעקב קלו ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח' (לא פורסם)). על מנת לפסול את בית המשפט, יש להראות כי יש בהחלטות משום "משחק מכור", המעיד כי השופט אינו פתוח לשכנוע (מרזל לעיל, בעמ' 175). לא שוכנעתי כי זהו המצב במקרה הנוכחי. גם אזהרת מערער 6 כי יוצא מהאולם אם ימשיך להעיר הערות אינה מקימה עילת פסלות. בית המשפט רשאי להעיר הערות הקשורות בניהולו התקין והיעיל של המשפט שלפניו. במסגרת סמכות זו רשאי הוא להעיר הערות ביקורתיות על התנהלות של בעל דין במהלך הדיון (מרזל לעיל, בעמ' 195; ע"א 2668/96 וינברג-דורון ושות', עו"ד נ' הרב לייבוביץ (לא פורסם)). באופן דומה, גם בטענה לפיה רישום הפרוטוקול היה חלקי אין משום עילת פסלות (ע"פ 220/83 מרום נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2)803; ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בנסיבות אלו לא מצאתי יסוד לטענה כי ההחלטות שקיבל בית המשפט בעניינם של המערערים, בין אם הן צודקות ובין אם הן מוטעות לגופן (ולעניין זה אין אני נצרך), ואופן ניהול הדיון על ידו, מקימים עילת פסלות ומעוררים את אותה אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערערים (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם); ע"א 3753/01 שינבויים נ' גרינצוויג ואח' (לא פורסם); ע"א 5792/02 גרבש נ' כונס הנכסים הרשמי ואח' (לא פורסם)). אפשר כי בראייתם של המערערים נוצר חשש, כי ההחלטות שקיבל בית המשפט ואופן ניהול הדיון על ידו מצביעים על קיום משוא פנים כלפיהם. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (מרזל לעיל, בעמ' 114-115); ע"פ 5/82 אבו-חצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(1)247, 250; רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' עבדל ראזק סליימה, פ"ד מד(3) 758, 760). אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ‏ה' אלול, תשס"ו (29.08.06). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06026700_A01.doc יג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il