פלוני נ. שר המשפטים

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2668/22 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ח' כבוב כבוד השופט י' כשר העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. שר המשפטים 2. היועצת המשפטית לממשלה 3. רחל אבלס, עו"ד 4. ריקי גולדברג, עו"ד 5. מיטל בוכמן שינדל, עו"ד 6. פלוני 7. פלונית 8. לשכת עורכי הדין בישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד רז משגב בשם המשיבים 5-1: עו"ד שוש שמואלי בשם המשיבה 7: עו"ד יהודה פריד בשם המשיבה 8: עו"ד מירית שלו פסק-דין השופט ח' כבוב: עניינה של עתירה זו בבקשת העותרת להורות למשיבים להמציא לה את כלל חומרי החקירה, בשלושה תיקי חקירה הקשורים בה, בבנה ובבא-כוחה; לנמק מדוע הוחלט לסגור את תלונתה של העותרת; ולקבוע האם יש משום ניגוד עניינים בפניות בא-כוחה לפרקליטות המדינה, בנסיבות המקרה דנא. זאת, ככל שניתן להבין מן העתירה, המפרטת עובדות רבות אשר בעניינן לא התבקש סעד, ולצד טענות אחרות רבות – כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת‏‏־הַיָּם. בטרם נדון בעתירה יוער, כי בשל טעות מזכירותית לא סווגה העתירה לסטטוס חסוי; ואולם, בשים לב לפרטים הרגישים הכרוכים בדיון וההכרעה בעתירה זו, ובראשם מצבו הבריאותי של קטין וטענות לכאוריות לפגיעה מינית בין קטינים במשפחה, מצאנו להורות כן בטרם מתן פסק דיננו, וזאת בין היתר מכוח סמכותנו לפי סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בחזרה לענייננו. ביסוד העתירה סכסוך ארוך בין שלושה אחים: העותרת, משיב 6, ומשיבה 7. האחים הגישו שלוש תלונות במשטרת ישראל, כמפורט דלהלן: בחודש פברואר 2019, הגישה משיבה 7 תלונה נגד בנה של העותרת בגין טענה שהלה פגע מינית בבנותיה ובבנות משפחה נוספות. נטען כי פגיעה זו אירעה בין השנים 2008-2005, כאשר כלל המעורבים היו קטינים בגילאי 15-12. בגין תלונה זו פתחה משטרת ישראל בחקירה פלילית (פל"א 60537/2019 (להלן: התיק הראשון)). יצוין כי בנה של העותרת מצוי על הרצף האוטיסטי. במהלך תקופת החקירה של התיק הראשון, הגישה העותרת תלונה נגד משיב 6, בטענה כי הפעיל לחץ על בנה להודות במעשיו הנטענים ולקבל טיפול, לבל ייעצר וייגזר עליו עונש מאסר; בגין תלונה זו נפתח תיק פל"א 370807/2019 (להלן: התיק השני). בנוסף, משיב 6 הגיש תלונה נגד בא-כוח העותרת, בגין פנייה שביצע במישרין למטפלותיהן של הקטינות (בנותיה של משיבה 7), ובגין תלונה זו נפתח תיק פל"א 357070/2019 (להלן: התיק השלישי). לשם שלמות התמונה יוער, כי נוכח העובדה שמשיב 6 שימש בתקופה הרלבנטית כמנהל מחלקה בפרקליטות המדינה, הוחלט בפרקליטות המחוז להעביר את הטיפול בשלושת התיקים ללשכת היועץ המשפטי לממשלה (להלן: היועמ"ש). בהמשך לכך קבע היועמ"ש כי התובע הצבאי הראשי, בהיותו גורם חיצוני לפרקליטות המדינה, יהא זה אשר יבחן את הראיות בתיק הראשון ויעביר עמדתו לגביהן. לשם ביצוע התפקיד שהוטל עליו, הסתייע התובע הצבאי בחוות דעת שהוכנה עבורו על-ידי תובעת בעלת ניסיון בתחום עבירות המין. לימים, תיק החקירה הראשון נסגר מחוסר ראיות – וזאת נוכח חלוף הזמן וגילן הצעיר של המתלוננות בעת האירועים; וכן בשל העובדה, כי על חלק ניכר מן המעשים המתוארים בתלונות חלה התיישנות. לאחר סגירת התיק הראשון, הוחלט כי אין מקום להמשיך בחקירת התיק השני והתיק השלישי – ואלו נסגרו גם כן. זאת, בין היתר, מכיוון שעלה ספק האם האירועים המתוארים בהם מצדיקים העמדה לדין פלילי. ביום 24.10.2021 עתרו שתי בנותיה של משיבה 7 לבית משפט זה, בבקשה כי יורה על המשך הטיפול בתיק הראשון; אך עתירה זו נמחקה לאור הודעת המשיבים שם, תוך שטענות הבנות נשמרו (בג"ץ 7065/21 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (24.04.2022)). כאמור, טענות העותרת במסגרת העתירה שלפנינו נוגעות, ככל שניתן להבין, לניסיונותיה להשיג מידע על אודות התיק השני והשלישי בפרט – באמצעות תכתובות עם שני גורמים שונים. תכתובת ראשונה נערכה בין העותרת למשיבות 4-3, שהן פרקליטות בפרקליטות מחוז מרכז. תכתובת שנייה נערכה עם משיבה 5, פרקליטה במחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה – אגב חילופי דברים בעניין בג"ץ 7065/21. ברם, דעתה של העותרת לא נחה מן המידע שקיבלה במסגרת תכתובות אלו. עוד יצוין כי, ביום 04.04.2022 משיבה 5 שלחה מכתב תשובה לאחת מפניותיו הרבות של בא-כוח העותרת, בגדרו צוין כי העובדה שאחת מן התלונות עוסקת בהתנהלותו, בצירוף ריבוי פניותיו בעניין זה וניסוחן, מעלה תמיהה בדבר אפשרות היותו בניגוד עניינים. בהקשר אחרון זה נטען בגדר העתירה, כי יש באמור משום "המצאה וחידוש הלכתי". על כן, התבקשנו ברישא העתירה ליתן את הסעדים הבאים, כְּהַאי לִישָׁנָא: "א. ליתן צו המחייב את המשיבה 2 להורות ולחייב את המשיבות 5-3 להמציא לעותרת את כל חומרי החקירה המסמכים והמידע שביקשה לקבל מהן ללא יוצא מן הכלל וללא השמטת בדל של מסמך או מידע המצוי בהם, ובנוסף:- א.1. לחייב את המשיבה 2 ליתן הסבר מפורט ומנומק מדוע הוחלט לסגור את תלונת העותרת [בתיק הראשון] נגד המשיב 6 מתי נסגר התיק ומי היה שותף להחלטה זו. א.2. לחייב את המשיבים 1-3 להסביר מדוע לא נפתח בפרקליטות מחוז מרכז פלילי (להלן "פמ"פ") תיק כגד המשיב 6 לאחר שהמשטרה העבירה לפמ"פ את בתיק [השני] ומי היו המחליטים החלטה זו. ב. ולקבוע בצו האם יש בסיס לקביעתה / רמיזתה הנואלת מיום 4/4/2022 של המשיבה 5 כי הגשת תלונה במשטרה על ידי גורם בכיר בפרקליטות המדינה המשתמש לרעה בכוח משרתו כנגד ב"כ מייצג גורמת לפסילת ב"כ כמייצג בשל כטענתה הנואלת ל"ניגוד עניינים". ג. לחייב את המשיבים 1-2 בצו לעשות בדק בית לרבות תחת פיקוח ביהמ"ש הנכבד והרשות המחוקקת בכל הקשור להתנהלות המשיבות 3-5 והמשיב 6 ולהסיק את המסקנות הנדרשות כדי לשמור על שלטון החוק בתוככי משרד המשפטים והפרקליטות. ד. במצטבר: בשל הנסיבות המורכבות, העקרוניות שיש להן גם חשיבות ציבורית מרובה ישתמש בסמכותו על פי כל דין ויוציא תחת ידו כל הוראה ו/או צו ככל שנדרש ע"מ להוציא לפועל ו/או ליישם איזו מההצהרות וההוראות דלעיל. ה. במצטבר ומטעמי זהירות:- ישתמש בסמכותו על פי כל דין ובשל הנסיבות המורכבות, העקרוניות שיש להן גם חשיבות ציבורית מרובה יושיט לעותרת כל סעד נחוץ ו/או סעד ראוי ו/או סעד נכון ככל שימצא בית משפט נכבד זה לנכון ו/או לנחוץ ו/או לרוי להושיטו לעותרת". ביום 26.04.2022 הורה השופט ש' שוחט למשיבים להגיש תגובה מקדמית לעתירה. משיבה 8, לשכת עורכי הדין בישראל, שנגדה לא התבקש כל סעד, הבהירה כי אין באמור במכתב של משיבה 5 מיום 04.04.2022 משום "קביעה" כלשהי, ולבטח שלא "חידוש הלכתי". כן נטען כי הדברים מקבלים משנה תוקף מקום בו לא הוגשה בעניין זה תלונה לוועדת האתיקה, או פנייה לחוות דעת מקדימה, על-ידי מי מהצדדים. בנסיבות אלו, סבורה הלשכה, כי אין כל צידוק 'לשרבובה' לעתירה. משיבה 7 ביקשה שהות לשם הסדרת ייצוגה, תוך שציינה כי אין בכך משום פגיעה בבירור העתירה, שלטעמה דינה דחייה על הסף. ברם, נכון למועד כתיבת שורות אלה לא התקבלה תגובה מקדמית מטעם משיבה 7. לשם שלמות התמונה יוער כי גם משיב 6 לא הגיש תגובה מקדמית מטעמו. בתגובתם לעתירה, היטיבו משיבים 5-1, הם משיבי המדינה, לפרט את השתלשלות הטיפול בפניותיה של העותרת על-ידי הגורמים הרלבנטיים. לגופה של עתירה טענו הם כי יש לדחותה, וזאת בהעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה – תוך שצוין כי "לענין העיון בתיקי החקירה, ובשים לב להתפתחות שאירעה לאחר הגשת העתירה, על העותרת להעביר פניה עדכנית לעיון, תוך פירוט זיקת המבקשת ומטרת העיון לענין כל תיק בו מבקשת היא לעיין". בהקשר זה, הפנו משיבי המדינה להנחיית פרקליט המדינה מס' 14.8 בדבר "בקשה מצד גורמים שונים לעיין במידע המצוי בתיק החקירה". דיון והכרעה בפתח הדברים יוער כי העותרת, באמצעות בא-כוחה, נקטה לאורך ההליך בלשון משתלחת כלפי המשיבים ובאות-כוחם. סגנון זה לא כיבד איש ויש להצר עליו. זאת ועוד, העתירה, ובפרט הסעדים המבוקשים בראשיתה, נוסחו באופן לא סדור ונעדר מיקוד, והם לא נבעו במישרין מעובדות וטענות כתב העתירה, באופן שהקשה עד מאוד על בחינת העתירה. לאחר עיון, מצאנו כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית. המסגרת הנורמטיבית לעיון בתיק חקירה היא הנחיית פרקליט המדינה מס' 14.8, וכפי שכתב זה מכבר השופט י' עמית: "הנחית פרקליט המדינה מגדירה את השיקולים ביניהם נדרשת הרשות לאזן בבואה להכריע בבקשה לעיון במידע מתוך תיק חקירה. התנאי הבסיסי לצורך התרת העיון הוא קיומו של אינטרס לגיטימי לכך, שייבחן על פי זהות המבקש, זיקתו למידע ומטרת העיון (ראו סעיפים 6 ו- 15-10 להנחיה). בהתקיים אינטרס לגיטימי, יש לאזנו למול שאר האינטרסים והשיקולים הרלוונטיים, אשר המרכזי שבהם הוא שמירה על תפקודן התקין של רשויות אכיפת החוק, כפי שמורה סעיף 7 להנחיה: "ככלל, ובראש בראשונה, יש להימנע ממסירת מידע, כאשר קיים חשש לפגיעה בתכלית שלשמה הוא נאסף – קרי, חשש לפגיעה בחקירה או בהליך הפלילי הנובע ממנה" (וראו גם סעיף 15)." (בג"ץ 5676/19 טקה נ' המחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות המדינה, פסקה 6 (29.10.2019)). בענייננו, העותרת פנתה אל משיבה 4 בבקשה לקבל צילומים של תיק החקירה השני והשלישי בשלמותם, תוך הגשת בקשות כלליות בהן לא הצביעה על טעם מיוחד לקבלת החומר לידה. לאחר מכן פנתה העותרת למשיבה 5 במספר רב של פניות, בהן ביקשה פריטי מידע שונים בכל פנייה, לרבות צילומי תיקי החקירה, אגב פניות הכרוכות בבג"ץ 7065/21. לאחר ששלושת תיקי החקירה נגנזו, וכן לאחר שבג"ץ 7065/21 נמחק, הטעמים לעיון בתיק חקירה השתנו, וברי כי על העותרת להגיש בקשה עדכנית בהתאם להנחיית פרקליט המדינה מס' 14.8. ודוק; בשל נסיבותיו המורכבות של מקרה זה, ובכללן היות בן העותרת על הרצף האוטיסטי, אופי העבירות הנטענות ורגישותן, לרבות בשל הקשר המשפחתי הסבוך אשר אופף את המקרה כולו, יוער – במבט צופה פני עתיד – כי בהתאם לאמת המידה המחייבת הוכחת "קיומו של אינטרס לגיטימי" לשם עיון במידע מתוך תיק חקירה, דומה כי בפני העותרת ניצבת משוכה גבוהה. זאת ועוד. בכתב העתירה התבקשנו להורות למשיבים ליתן לעותרת נימוק מדוע לא הוגש כתב אישום בתיק השני. ואולם, הרי שהנמקה זו ניתנה לעותרת במסגרת הודעה שנמסרה לבנה, באמצעות בא-כוחה, מטעם היועמ"ש – לפיכך, הסעד, כפי שהתבקש, ניתן לעותרת זה מכבר. מעניין לעניין, ואשר לבקשת העותרת לקבלת סעדים בדמות הוראה לקיום "בדק בית" והצהרה בדבר ניגוד עניינים, או היעדר ניגוד עניינים בעניין בא-כוחה. סעדים אלה התבקשו בקשר לטענות העותרת לפגמים בהתנהלות משיבות 5-3, אשר סיפקו לה מידע באופן אשר לא השביע את רצונה – וזאת, לתפיסת העותרת, מתוך ניסיון להגן על משיב 6 אשר עבד בפרקליטות המדינה. ואולם, חשש לקיומו של משוא פנים, כנטען, אינו יכול להתבסס על תחושות סובייקטיביות של הטוען לו, אלא על מדדים אובייקטיביים (בג"ץ 7435/15 רפ נ' וועד מחוז ירושלים של לשכת עורכי הדין, פסקה 6 (10.11.2015)). לא זאת בלבד שהעותרת לא הביאה בדל ראיה לביסוס טענותיה למשוא פנים בהתנהלות פרקליטות המדינה, אלא שתיקי החקירה הועברו לבחינת התובע הצבאי הראשי, בהנחיית היועמ"ש, כך שאין ממש בסברות אלו שמוטב היה שלא ייכתבו. סוף דבר: העתירה נדחית אפוא בהעדר כל עילה להתערבות שיפוטית. העותרת תישא בהוצאות משיבים 5-1 בסך של 4,000 ש"ח, ובהוצאות משיבה 8 בסך של 3,000 ש"ח. ניתן היום, ‏כ"ד באב התשפ"ב (‏21.8.2022). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22026680_C05.docx מא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1