מדינת ישראל - משרד המשפטים נ. פרופ' הלל וייס

פסק-דין בתיק עע"מ 2668/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"מ 2668/15 לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט ע' פוגלמן המערערים: 1. מדינת ישראל - משרד המשפטים 2. הממונה על חופש המידע במשרד המשפטים נ ג ד המשיב: פרופ' הלל וייס ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים ירושלים (כב' השופט ע' שחם) מיום 04.03.2015 בתיק עתמ 049897-06-13 תאריך הישיבה: ו' בכסלו התשע"ו (18.11.2015) בשם המערערים: עו"ד רועי-אביחי שויקה; עו"ד נעמי גרנות בשם המשיב: עו"ד אביעד ויסולי פסק-דין המשנה לנשיאה א' רובינשטיין: א. המחלוקת בין הצדדים מצויה בשני רבדים: רובד עקרוני ורובד קונקרטי. ב. הרובד העקרוני הוא השאלה האם יכול נאשם בהליך הפלילי לפנות, לשם קבלתם של חומרים הדרושים לטענתו להגנתו, אל מחוץ למסלול הפלילי, על-ידי מעבר למסלול של חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998. הרובד הקונקרטי הוא חומרים שחייב בית המשפט לעניינים מינהליים במקרה דנא את המדינה לתיתם, כפי שיפורט בקצרה, והיא משיגה על כך. ג. במקרה דנא כך אירע, שלאחר החלטות שונות של בתי המשפט בגדרי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב-1982, פנה המשיב, הנאשם בהליך פלילי בעבירות ביטוי שפתיים, לבית המשפט לעניינים מינהליים בעתירה לפי חוק חופש המידע; ההגינות מחייבת לציין, כי פנייתו באה גם לפי הפניה של הפרקליטות עצמה; ועל פסק דינו של בית המשפט קמא בעתירה זו, שמטרתה השגת חומרים לשם טענת הגנה מן הצדק, מוגש הערעור שלפנינו; בית המשפט קמא קיבל חלק מטענות המשיב, והערעור שלפנינו הוא על חיוב המדינה למסור שלושה מסמכים הנטענים להיות חומר התייעצות פנימי, ועל מסירת מאות תיקי החלטה בעבירות ביטוי, המחייבים שעות עבודה רבות. ד. המדינה טוענת טענה כללית, שלשיטתה משלימה את פסקי הדין בעניין עע"מ 2398/08 מדינת ישראל נ' סגל (2011) ועע"מ 1786/12 מדינת ישראל נ' גוליאני (2013), שלפיה יש לייחד, לעניין חומרים שנאשם זכאי להם להגנתו, את המסלול הפלילי. רוצה לומר, בצד חומרי חקירה כפשוטם הנמסרים לנאשם לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, בידו לפנות לקבלת חומרים בגדרי הגנה מן הצדק באמצעות סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי, העוסק בטענה המקדמית שלפיה "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". לשיטת המדינה, נאשם הטוען את טענת ההגנה מן הצדק, כגון לעניין אכיפה בררנית, רשאי לבקש מסמכים שהוא סבור כי יבססו טענה זו, ועל בית המשפט להכריע בכך, ולכן מצטרף סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי, שעניינו המצאת מסמכים ומוצגים. ה. טענה זו נראית לנו במקומה במישור הכללי. איננו סבורים, ובכך אנו משלימים את ההכרעות בפרשות סגל וג'ולאני, כי יש מקום ל"כרכור" בין בתי המשפט ולעירוב תחומין, וגם לעיכובו של ההליך הפלילי בשל "חישוב המסלול מחדש" במישור המינהלי, דבר שעליו התריע בית משפט זה בעניין סגל (ראו פסקה 4 לחוות דעתו של השופט (כתארו אז) גרוניס שם). המסלול הפלילי אחד ואחוד הוא, ודרכו צריך וניתן להגיע לכל חומר שבית המשפט סבור כי יעשה צדק עם הצדדים ובמיוחד עם הנאשם, ולכבד את מלוא זכויותיו, גם לגבי חומרים רלבנטיים שאינם נופלים לתוך הקטגוריה של חומר חקירה לפי סעיף 74. יש לשמור על נקיונו ושלמותו של המסלול הפלילי, שהמחוקק עיצב בקפידה לשם עשיית הצדק. אין בכך כדי למנוע מנאשם, ככל אדם אחר, לפנות בבקשה ואחר כך בעתירה לפי חופש המידע, אך מעמדו ככל אדם, ואין לו כנאשם "זכויות יתר" לפי חוק חופש המידע. מקום מיצוי זכויותיו בהליך הפלילי הוא ההליך הפלילי. המסלול המוצע לפי סעיפים 149(10) ו-108 לחוק סדר הדין הפלילי עשוי וצריך לענות על צרכי ההגנה, ועדיין נותרים אנו במסלול הפלילי. נדמה שבכך נפתר לעת הזאת הנושא העקרוני שעלה כאן. ו. עתה עלינו להידרש לערעור הפרטני. כאן יש "אשם" מסוים לפרקליטות בכך שהפנתה (אולי בעקבות פרשת סגל) להליך חוק חופש המידע. על כן איננו רואים מקום בתיק ספציפי זה, בשלב בו הוא נמצא עתה, להחזיר את הגלגל ולהציע למשיב לפנות שוב לבית המשפט הפלילי, והדברים נאמרים אך ורק לגבי מה שלפנינו בהליך חופש המידע שננקט, ולא לגבי כל בקשה אחרת שמכאן ואילך תוגש רק בהליך הפלילי כאמור. ז. אשר לשלושת המסמכים שבית המשפט קמא חייב את המדינה למסרם, עיינו בהם, וסבורים אנו לגבי אחד מהם, מסמך מ- 20.2.08, כי הוא בא במובהק בגדרי התייעצות פנימית, ועל כן לא יימסר. שני האחרים הם מעין החלטה לגבי נקיטת הליך פלילי (מיום 6.8.07) והחלטה לגבי פתיחה בחקירה (מיום 7.7.07). אלה מסמכים מקצועיים קונקרטיים למהדרין שאין לראותם כהתייעצות פנימית, ואיננו רואים קושי במסירתם למשיב, אף שלא נימנע מאמירה כי אינם יכולים לתרום דבר לטענות כנגד פרקליט המדינה דהיום החתום עליהם בתפקיד קודם; והדברים נאמרים בלא שנביע דעה לגבי התיק הפלילי נגד המשיב, אשר תקוותנו כי יתקדם במהרה (מדובר בתיק מ-2008). ח. אשר להחלטות למסירת חומר המחייבות שעות עבודה רבות, אכן המקום הטבעי לבקשה הוא – במבט צופה פני עתיד – כאמור לפי סעיף 149 (10), אך הדבר לא נעשה, וכאמור, המשיב הופנה להליך המינהלי על ידי הפרקליטות, ואיננו רואים מקום להחזרת הגלגל. אלא שבא כוחו המלומד הודיענו שלמעשה הדבר תיאורטי כיום, שכן הוא כבר זכאי לחומרים הללו בהליך אחר של עתירה מינהלית (המדינה טוענת שכך לגבי חלק מן החומרים). נראה לנו כי בקבלת החומר באותו הליך ימוצה הנושא, וככל שיש מחלוקת פרטנית, תיפתר בגדרי אותו הליך. בכך, לשיטת המשיב עצמו, איננו גורעים מהכרעתו האופרטיבית של בית המשפט קמא, אך אין דרכנו לעסוק בעניין תיאורטי, מקום שהנושא לגופו אמור לבוא על תיקונו בהליך אחר. ט. סוף דבר; במישור העקרוני העמדנו דברים על מכונם לעניין "ייחוד ההליך הפלילי" לקבלת חומרים מכל סוג, במובן זה שבעתיד יטופלו בקשות מעין אלה שעלו כאן בגדרי ההליך הפלילי. במישור הקונקרטי הכרענו באשר לתיק שלפנינו בעקבות תולדותיו, ובכך התקבל הערעור חלקית. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ו' בכסלו התשע"ו (‏18.11.2015). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15026680_T06.doc זפ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il