פלוני נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 2668/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2668/13 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. משרד הביטחון 3. הוועדה לטיפול בטעוני הגנה עתירה למתן צו על-תנאי ולמתן צו ביניים בשם העותר: עו"ד רפאל רפאלוב בשם המשיבים: עו"ד יצחק ברט פסק-דין השופטת א' חיות: לפנינו עתירה למתן צו על-תנאי ולמתן צו ביניים בה מבקש העותר כי נורה למשיבים להעניק לו אזרחות ישראלית וכי עד להכרעה בעתירה נאסור את הרחקתו מישראל אל שטחי הרשות הפלסטינית. 1. העותר, יליד שנת 1975, הוא תושב יהודה ושומרון ובשנים האחרונות הוא שוהה בישראל על-פי היתרי שהייה זמניים מתחדשים המונפקים לו מעת לעת. לטענת העותר בין השנים 2006-1996 הוא סייע לכוחות הביטחון הישראליים והעביר מידע מודיעיני על אודות עברייני רכוש ובטחון. עוד טוען העותר כי באחד המבצעים שבהם התלווה לכוחות הביטחון הישראליים זהותו נחשפה בפני בני כפרו וכי בעקבות כך נתונים חייו בסכנה. בהקשר זה מציין העותר כי בשנת 2000 הוא נעצר על-ידי הרשות הפלסטינית ושוחרר רק בחלוף מספר חודשים תמורת תשלום סכום כספי, כי בחודש יוני 2007 נורו יריות לעבר ביתו והופצה שמועה בכפרו לפיה הוא הסגיר לוחמים פלסטינים לידי ישראל וכי נוכח האמור הוא נאלץ להימלט לישראל דבר שהוביל, בין היתר, לגירושיו מאשתו הראשונה. 2. ביום 4.7.2007 הגיש העותר לבית משפט זה עתירה שהופנתה כלפי אותם המשיבים בה התבקש בית המשפט להורות למשיבים להעניק לו אזרחות ישראלית (בג"ץ 5883/07 ולהלן: העתירה הראשונה). בפסק דינו מיום 29.1.2008 דחה בית המשפט את העתירה הראשונה בציינו כי היא לוקה באי-מיצוי הליכים משהוגשה בד בבד עם פנייתו של העותר לוועדת המאויימים ומבלי שהמתין להחלטת הוועדה. לגופו של עניין ציין בית המשפט כי ביום 4.12.2007 החליטה ועדת המאויימים להנפיק לעותר היתר שהייה זמני ומתחדש בישראל בכפוף לחתימתו על תצהיר, וכי יש בהחלטה זו כדי ליתן מענה לחשש שהביע העותר בדבר הסכנה הנשקפת לחייו. בית המשפט הוסיף וקבע כי משהעותר לא הצביע על עילה אחרת המצדיקה מתן אזרחות ישראלית אין מקום להתערבותו של בית המשפט. 3. מכאן העתירה שבפנינו, בה שב העותר וטוען כי נוכח פעילותו הנטענת כסייען ונוכח הסכנה הנשקפת לחייו בשטחי יהודה ושומרון הוא זכאי למעמד של אזרח ישראלי, מכוח האמור בסעיף 3ג לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: החוק). עוד טוען העותר כי היתרי השהייה המתחדשים המונפקים לו מעת לעת אין בהם כדי להעניק לו את מכלול הזכויות להן הוא זכאי ובהן חופש התנועה, זכאות לשירותי בריאות ובטחון סוציאלי. העותר מוסיף ומציין כי "בניגוד לסייענים אחרים" הוא "נקי מרבב בגיליונו לא ימצאו הרשעות, בין קלות ובין חמורות" וכי הוא מעולם לא דרש כספים עבור פעילותו וביצע את כל המטלות שהוטלו עליו לשם הגנה על תושבי מדינת ישראל. לבסוף, טוען העותר כי בשנת 2006 הוא נישא בשנית לאזרחית ישראלית ונולד להם ילד ועל כן הוא זכאי, לטענתו, להיתר שהייה בישראל מכוח סעיף 3 לחוק, הדן בבקשה שהוגשה מטעם בני זוג. העותר מציין עוד כי העביר את טיוטת העתירה דנן למחלקה האחראית על טיפול במאוימים במשרד הביטחון אך לדבריו "אלה האחרונים עסוקים מדי, באופן שהטיפול במאוים חדש, לפי הניסיון, לא יוכל לזכות לעזרה מידית". 4. המשיבים טוענים בתגובה כי העתירה דנן כמעט זהה לעתירה הראשונה שהגיש העותר, הן בעובדות שעליהן היא נסמכת הן בסעד המבוקש בה. בנסיבות אלה, כך טוענים המשיבים, משהעותר אינו מבהיר בעתירתו מדוע יש מקום לשנות מפסק הדין שניתן בעתירה הראשונה ואילו נסיבות השתנו לטעמו, יש לדחות את עתירתו. עוד טוענים המשיבים כי בתגובתם לעתירה הראשונה הם התייחסו לטענות העותר לגופן, בציינם שם כי העותר מעולם לא פנה בבקשה רשמית למנהלה הביטחונית לסיוע לצורך הכרה בו כסייען הזכאי לשיקום, ולדבריהם כפי שעולה מהעתירה הנוכחית העותר לכאורה עדיין לא עשה כן. המשיבים מוסיפים ומציינים כי בתגובתם לעתירה הראשונה הם ציינו כי לעותר עבר פלילי הכולל הרשעה משנת 1997 בגין שהייה בלתי חוקית, תיק נוסף בגין שהייה בלתי חוקית שנסגר מחוסר עניין לציבור ושני תיקים הממתינים לבירור דין – הראשון משנת 2001 בגין נהיגה ברכב הרשום בשטחי האזור, והשני משנת 2006 בגין זיוף תעודת זהות ושימוש בה. דברים אלה, כך מדגישים המשיבים, עומדים בסתירה לטענת העותר בעתירה הנוכחית לפיה גיליון הרשעותיו הפלילי נקי ומצדיקים אף הם את דחיית העתירה. לבסוף, המשיבים מציינים כי מלשכת היועץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון נמסר כי כיום יש בידי העותר היתר שהייה זמני בישראל שתוקפו עד ליום 11.7.2013 ומכאן שאין כל סכנה בשלב זה שהוא יורחק לתחומי יהודה ושומרון. 5. דין העתירה להידחות על הסף. עיון בעתירה דנן ובעתירה הראשונה שהגיש העותר לבית משפט זה בשנת 2007 (אשר צורפה כנספח לתגובת המשיבים), מעלה כי יש ממש בטענת המשיבים לפיה העתירות דומות מאוד בנוסחן, מבוססות בעיקרן על אותה תשתית עובדתית ומבוקש בהן אותו הסעד. העותר אינו מצביע בעתירתו הנוכחית על שינוי נסיבות המצדיק סטייה מפסק הדין שדחה את העתירה הראשונה או על טעם המצדיק בחינה מחודשת של עניינו, ודי בכך כדי להביא לדחיית עתירתו. ויודגש – ככל שהעותר סבור כי דבר נישואיו לאזרחית ישראלית והולדת בנם המשותף, נתון אשר לא נזכר בעתירה הראשונה, יש בהם כדי לזכותו בהיתר שהייה בישראל היה עליו לפעול בהתאם למסלול הקבוע בסעיף 3 לחוק ולהגיש בקשה מתאימה, אך הוא אינו מפרט בעתירתו אם עשה כן אם לאו וממילא אין מדובר במסלול הרלוונטי לעתירתו הנוכחית. העתירה דנן נסובה בעיקרה על טענת העותר בדבר הסכנה הנשקפת לו אם יורחק לשטחי יהודה ושומרון, אך לעניין זה די בהיתרי השהייה הזמניים המונפקים לו והמתחדשים מעת לעת. כיום יש בידי העותר היתר שהייה זמני שתוקפו עד לחודש יולי 2013 והעותר לא הצביע על טעם מבורר מדוע יש לשנות מן המסקנה אליה הגיע בית המשפט בעתירה הראשונה לפיה עליו להסתפק בהיתר מסוג זה ואין מקום להעניק לו אזרחות. יתרה מכך, העותר לא הבהיר בעתירתו האם פנה לגורם הרלוונטי לצורך הכרה בו כסייען או לצורך קבלת אזרחות ישראלית טרם הגשת העתירה ואם כך עשה מהי ההחלטה שהתקבלה 0בעניינו. כמו כן מתברר מתגובת המשיבים ובניגוד לטענות העותר כי יש לחובתו הרשעה פלילית וכן תלויים ועומדים נגדו הליכים פליליים נוספים. משכך לוקה עתירתו פרט לאי-מיצוי הליכים גם בחוסר ניקיון כפיים. מכל הטעמים המפורטים לעיל, העתירה נדחית על הסף. ממילא נדחית גם הבקשה למתן צו הביניים. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"א בסיון התשע"ג (‏20.5.2013). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13026680_V02.doc אנ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il