עבדאללה אבו שנדי נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2664/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המערער: אבו שנדי (אבו פריחה) עבדאללה נגד המשיב: מנהל מע"מ באר-שבע ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בע"ש 16/95 מיום 31.3.97 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא ג' גלעדי בשם המערער: עו"ד טיבי תאופיק בשם המשיבה: עו"ד דוד פורר פסק-דין העובדות 1. במועדים הרלוונטיים לערעור זה, עסק המערער, כקבלן לביצוע עבודות עפר. בעסקו זה השתמש בציוד מיכני. משהתברר למשיב כי המערער איננו מנהל ספריו כדין, פסל את פנקסיו והוציא לו שומת עסקאות לפי מיטב השפיטה בגין השנים 1991-1993 (להלן: "שנות השומה") מכוח סמכותו לפי סעיף 77 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו- 1975. המשיב ערך את השומה כדלקמן: קבע כי הציוד המיכני ששימש את המערער בשנות השומה היה ארבעה מחפרונים ומשאית אחת; קבע כי ציוד זה הופעל במשך מאה ושמונים ימים בכל שנה; על סמך חשבוניות המערער עצמו חישב המשיב הכנסה ממוצעת ביום ממחפרון והכנסה ממוצעת ביום ממשאית; ולאחר הכפלת ההכנסה הממוצעת ממחפרון בימי העבודה של המחפרונים שהיו ברשות המערער, והכפלה דומה לעניין המשאית, הגיע המשיב להכנסות המערער מעיסקאותיו; כן קבע, כי היו למערער הכנסות ממכירת נכסים. המערער ערער לבית המשפט המחוזי בבאר שבע הן כנגד פסילת ספריו והן כנגד השומה לפי מיטב השפיטה. ערעורו כנגד פסילת הספרים נדחה על ידי בית משפט קמא (כבוד סגן הנשיא ג. גלעדי), ואין הוא מלין על כך בפני בית משפט זה. ערעורו כנגד השומה לפי מיטב השפיטה נדחה ברובו. שכן, בית המשפט קיבל את טענתו כנגד מספר המחפרונים שקבע המשיב בשומתו, והעמיד את המספר על שלושה (במקום ארבעה). הוא דחה את טענת המערער כי אחד המחפרונים - שהיה טרקטור חקלאי ששימש כמחפרון (להלן: "הטרקטור") - נרכש כלא תקין, לא ניתן היה לתקנו ולא ניתן היה למכרו משום שאף אחד לא רצה לקנות אותו, ולכן, הוא לא הניב הכנסה בשנות השומה. בעניין זה, קבע בית המשפט, כי "קשה לקבל הסבר זה. אם הטרקטור לא היה תקין, מדוע רכש המערער טרקטור כזה, ואם סבר שיוכל לתקנו, מדוע לא ברר זאת קודם לכן? ואם נוכח שלא ניתן לתקנו, מדוע לא מכר אותו מיד? לפיכך, נראה לי כי הוכח, במידה הדרושה במשפט אזרחי, כי בכל התקופה נשוא ערעור זה היו ברשות המערער, שני מחפרונים, טרקטור ומשאית". הוא דחה את טענתו כנגד מספר ימי העבודה של הציוד המיכני כפי שנקבעו על ידי המשיב בשומתו ואת טענתו כנגד ההכנסה הממוצעת מכל ציוד כפי שנקבעה בשומה. הטענות בערעור 2. ערעורו של המערער בפני בית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, מצטמצם לשתי פלוגתאות עובדתיות בלבד. האחת, תקינות הטרקטור והנבת הכנסה ממנו. לטענת המערער, טעה בית משפט קמא בקביעתו כי הטרקטור היה תקין וכשיר לעבודה מלאה. לדידו, קביעתו של בית משפט קמא אינה מתיישבת עם היגיון הנסיבות. כך הדבר, משום שבית המשפט התעלם מן המסמך שהוגש על ידי המערער שבו מאשר מוסך בשם "מוסך התחנה" כי הטרקטור שהה במוסך לתיקון במשך כמעט חודש ימים ויצא מהמוסך במצב של לא תקין לעבודה. וכן משום שבית המשפט לא התייחס לכך שהמערער הוא אנאלפאבית ועולם העסקים זר לו ולכן הסתבך ברכישת טרקטור לא תקין. כמו כן, משום שבית המשפט התעלם מכך שהטרטור נמכר בסופו של דבר במחיר זול במיוחד, דבר המעיד על אי תקינותו. השנייה, ההכנסה הממוצעת מהטרקטור. טוען המערער, כי טעה בית משפט קמא, משייחס לטרקטור חקלאי שמשמש כמחפרון הכנסה ממוצעת הזהה להכנסת מחפרון רגיל. 3. המשיב, מנגד, טוען, כי דין הערעור להידחות בהיותו ערעור על הממצאים העובדתיים אשר נקבעו על ידי בית המשפט המחוזי ואין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בממצאים העובדתיים של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים, שהמקרה הנדון איננו נמנה עליהם. כן טוען המשיב, כי משנפסלו ספריו של המערער מוטל עליו הנטל להוכיח כי השומה היא מופרזת או שרירותית או דינה להתבטל מטעם אחר מן הטעמים שנקבעו בפסיקה בכגון דא, והמערער לא עמד, כך נטען, בנטל זה, שהוא נטל כבד. כמו כן טוען המשיב, כי אין במסמך שהמערער מבקש להיתלות בו, להוכחת אי תקינות הטרקטור במשך כל שנות השומה, כדי להועיל לו, משום שמשקלו של המסמך הוא אפסי, שהרי, בין היתר, הוא לא חתום; ניתן לאחר שלוש שנים מן האירוע; אין בו פרטי אי התקינות והסיבות של חוסר היכולת לתקנם. לבסוף, באשר לפלוגתא השנייה, טוען המשיב, כי דין טענת המערער להידחות על הסף, משום שהיא לא הועלתה ולא נדונה כלל ועיקר על ידי בית המשפט המחוזי. כן טוען המשיב, לגופה של הפלוגתא, כי דין טענותיו של המערער להידחות, משום שלא הביא כל ראיה שהיא לחיזוק טענתו העובדתית בנדון. התערבות בממצאים עובדתיים 4. על פי הכללים הידועים המנחים אותנו בכגון דא, נחה דעתנו כי אין מקום להתערבותנו בקביעתו העובדתית של בית המשפט המחוזי כי הטרקטור שימש את המערער בעסקיו והניב ממנו הכנסה בשנות השומה. כן נחה דעתנו, כי אין להיזקק לפלוגתא השנייה, שהעלה המערער, משום שפלוגתא עובדתית זו לא הועלתה ולא נדונה בערכאה הראשונה כלל ועיקר. לפיכך, דין הערעור להידחות. הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיב בסכום כולל של 20,000 ש"ח. ניתן היום, ח' בטבת התשנ"ט (27.12.98). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026640.A03/דז/