רוני כדורי נ. שר הביטחון

פסק-דין בתיק בג"ץ 2663/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2663/16 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ד' ברק-ארז העותר: רוני כדורי נ ג ד המשיבים: 1. שר הביטחון 2. מנהל אגף השיקום, משרד הביטחון 3. יו"ר הוועדות הרפואיות משרד הביטחון 4. קצין התגמולים, משרד הביטחון, אגף השיקום עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י' בניסן התשע"ז (6.4.2017) בשם העותר: עו"ד מנחם ראובן דר בשם המשיבים: עו"ד יונתן ציון מוזס פסק-דין השופט ע' פוגלמן: העותר, נכה צה"ל, מבקש כי יינתנו לו סעדים שונים שעניינם קביעת שיעור נכותו הצמיתה הכוללת. נעמוד בתמצית על ההשתלשלות העובדתית הצריכה לעניין. 1. העותר הוכר בעבר כנכה צה"ל בדרגת נכות של 76%. לאחר מכן הורדה דרגת נכותו של העותר ל-40% וזאת בהחלטת ועדה רפואית עליונה (להלן: הוועדה העליונה), שהורתה – בין היתר – על הפחתת אחוזי נכות אורתופדית, על רקע קביעתה כי חל שיפור בתפקודו. ביום 20.6.2010, הורה בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא (כתוארו דאז) צ' זילברטל) – בהסכמת המדינה – לבטל את החלטת הוועדה העליונה להפחית את שיעורי הנכות בתחום האורתופדי, כיוון שנושא זה לא עלה לפני הוועדה בדרגה הראשונה (שדנה רק בנושא הפיברומיאלגיה – שבעניינו נדחה ערעור העותר) (ע"ו 39915-03-10 כדורי נ' קצין תגמולים (20.6.2010)). 2. ביום 4.8.2010, הורה קצין התגמולים על זימונו של העותר לוועדה רפואית מחוזית (להלן: הוועדה המחוזית). העותר לא ראה להתייצב לפני הוועדה המחוזית, הגם שהמשיבים מבהירים כי הוצגו לו השלכות סירובו להתייצב. ביום 12.12.2010 דנה הוועדה המחוזית בעניינו של העותר, והחליטה להפחית מאחוזי הנכות שנקבעו לו בגין הנכות האורתופדית. בהודעת הוועדה המחוזית מיום 26.1.2011 נאמר כי המערער רשאי לערער על החלטת הוועדה המחוזית לפני הוועדה העליונה תוך 45 יום. 3. העותר לא ראה לערער על החלטה זו לפני הוועדה העליונה, כי אם הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. הערעור נדחה ביום 20.4.2011, כאשר בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' שפירא) ציין בהחלטתו כי הערעור לפי סעיף 12א לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים) הינו על החלטת הוועדה העליונה ולא על החלטות הוועדה המחוזית. העותר הוסיף ונקט בהליכים נוספים, ביניהם גם פנייה לבית משפט זה בעתירה קודמת אשר נמחקה מחוסר מעש (בג"ץ 8420/12 פלוני נ' מדינת ישראל (12.12.2016)). רק בחלוף פרק זמן של קרוב לשלוש שנים ממועד החלטת הוועדה המחוזית, פנה העותר בערעור לוועדה העליונה. ביום 23.1.2014 הודע לעותר כי עקב חלוף הזמן הרב מהחלטת הוועדה המחוזית, לא ניתן להאריך את המועד להגשת ערעור על ההחלטה, ועל כן נדחה הערעור. 4. על החלטה זו הגיש העותר ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים וזה נדחה (כב' השופט כ' מוסק) ביום 13.7.2014 (ע"ו 34856-03-14 כדורי נ' קצין תגמולים (13.7.2014)). נציין כאן – במאמר מוסגר – כי נתון זה לא נכלל בתגובה המקדמית מטעם המשיבים לעתירה, שכן כפי שמציינת הפרקליטות, הוא לא הועבר לה בשעתו על ידי המשיבים. מן הטעם האמור, ביטל בית משפט זה בהחלטה מיום 11.8.2016 (כב' השופטים ס' ג'ובראן, א' שהם וע' ברון) את פסק הדין שניתן ביום 15.6.2016 בגדרו נדחתה העתירה על הסף. 5. לאחר ששמענו את טענות הצדדים המפורטות בדיון שקיימנו בעתירה, שנסבו בעיקרן – לפי הנחייתנו – על שאלת קיומו של סעד חלופי, הגענו לידי מסקנה כי דין העתירה להידחות בשל קיומו של סעד חלופי. 6. במקרה שלפנינו, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של העותר על החלטת הוועדה העליונה בעניינו. בעניין אחר, שנסב אף הוא על קביעת אחוזי נכות של נכה צה"ל, שהגיש מצידו עתירה לבית משפט זה, נפסק בזו הלשון: "אין לעקוף את דרכי ההשגה הקיימות על פי החוק באמצעות עתירה לבית משפט זה (ראו, למשל, בג"ץ 7895/96 שאולי שייקה נ' קצין התגמולים במשרד הבטחון אגף השיקום, ניתן ביום 4.5.98). מעבר לצריך נוסיף, כי על אף שהמועדים להגשת ערעור על פי חוק חלפו ככל הנראה זה מכבר, הרי שעדיין פתוחה בפני העותר הדרך להגיש בקשה להארכת מועד בפני הערכאה המתאימה (השוו בג"ץ 7842/02 בוחניק נ' קצין התגמולים, ניתן ביום 14.11.02)". בג"ץ 6964/06 אבודרהם נ' קצין תגמולים – משרד הבטחון, פסקה 8 (7.1.2007). 7. הדברים יפים גם בענייננו. בצד האמור, אין אנו מתעלמים מהקושי לפניו ניצב העותר באפיק של בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער נוכח הזמן הרב שחלף. משכך, חלופה נוספת שניצבת לפני העותר היא פנייה לקצין התגמולים בדרישה להורות על בדיקה מחדש לאחר שחלפו מספר שנים מאז החלטת הוועדה המחוזית. זאת, בגדר הוראת סעיף 37(ב) לחוק הנכים. נזכיר בהקשר זה את הצהרת המדינה לפיה "ככל שתוגש בקשה כאמור, יעשו המשיבים מאמץ על מנת לקבוע את הדיון בפני הועדה המחוזית בהקדם" (סעיף 8 לתגובת המשיבים מיום 3.8.2016), וחזקה על הוועדה המחוזית כי – ככל שתוגש בקשה על ידי העותר כמבואר לעיל – תקיים את הדיון בלב פתוח ובנפש חפצה. משהגענו למסקנה כי עומד לעותר סעד חלופי, ממילא אין אנו נדרשים לגופה של המחלוקת בעניין אחוזי הנכות. נבקש להבהיר – בצד האמור – נוכח טענת בא כוח העותר בנושא זה, כי קיום דיון נוסף באחוזי הנכות האורתופדית בוועדה המחוזית אינו מהווה הפרה של פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 20.6.2010, שהתקבל בהקשר בו עסקינן בהסכמת המדינה, בשל הטעם הדיוני עליו עמדנו לעיל. על יסוד האמור, אנו דוחים את העתירה על הסף, בהינתן קיומו של סעד חלופי. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ב בניסן התשע"ז (‏18.4.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16026630_M15.doc גב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il