פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 2659/14
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 2659/14
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט א' שהם
העותרות:
1. פלונית
2. פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין השרעי לערעורים בירושלים
2. בית הדין השרעי בחיפה
3. פלוני
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
בשם העותרות:
עו"ד חאמד אומימה
בשם משיבים 2-1:
עו"ד אדם אבזק
בשם משיב 3:
עו"ד ותד קאסתרו
פסק-דין
השופט נ' הנדל:
1. עתירה נגד הסדרי ראייה ביחס לבתם המשותפת של העותרת ושל משיב 3 (להלן: הקטינה).
2. העותרת ומשיב 3 (להלן: המשיב) הם בני זוג שנפרדו. המשיב הגיש לבית הדין השרעי בחיפה תביעה לקבלת משמורת על הקטינה, וכן בקשה דחופה לראיית הקטינה. תסקיר מטעם שירותי הרווחה המליץ על משמורת לטובת האם, וכן המליץ לאפשר לאב שני מפגשים שבועיים עם בתו בשעות היום. בית הדין השרעי בחיפה הורה להעניק משמורת לאם, ולקיים שני מפגשים שבועיים בין המשיב לבתו, כאשר אחד המפגשים יכלול אף לינה בבית המשיב. ערעור שהגישה העותרת לבית הדין השרעי לערעורים – נדחה ברוב דעות. בקשות שהגישה העותרת לבתי הדין, במטרה לעכב את ביצוע הסדרי הראייה והלינה החדשים – נדחו אף הן. מכאן העתירה שבפנינו.
3. העתירה כוללת שלושה חלקים. ראשית, נטען כי בתי הדין התערבו בתיק "באופן אקטיבי", תוך "שמירה על האינטרסים" של המשיב וערבוב פסול בין שאלת המשמורת לשאלת הסדרי הראייה. שנית, העותרת סבורה כי הסדרי הראייה החדשים שנפסקו סוטים מהמלצות שירותי הרווחה, ואינם משרתים את טובת הקטינה. שלישית, נטען כי לא היה מקום לדחות את הבקשות לעיכוב ביצוע הסדרי הראייה החדשים.
4. לא בנקל יתערב בית משפט זה בהחלטותיהם של בתי הדין השרעיים. בית משפט זה אף איננו משמש כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הדתיים. במקום זאת, עילות ההתערבות של בית משפט זה מרוכזות בסעיף 15(ג) וסעיף 15(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה, ועניינן התערבות למען הצדק או כאשר בית הדן פעל בחוסר סמכות (השוו: בג"ץ 2829/03 פלוני נ' בית הדין הדרוזי לערעורם בעכו (16.1.2006)). היקף ההתערבות בהחלטות בתי הדין הדתיים הוא מצומצם, וזאת אף בהשוואה להיקף ההתערבות של בית משפט זה בערעורים הנשמעים בגלגול שלישי. בראייה זו, ולאחר שעיינו בכתבי הטענות, עמדתנו היא כי יש לדחות את העתירה דנא על הסף בהעדר עילה להתערבות.
מהחומר שהוגש לא עולה כי בתי הדין "העדיפו" שלא כהוגן את עמדתו של המשיב. אדרבה, התמונה המצטיירת היא ששאלת הסדרי הראייה – לצד שאלת המשמורת - עלתה במפורש כבר בתחילת ההתדיינות בין הצדדים. הן העותרת והן המשיב הציגו את עמדתם בנושא בפני בתי הדין ובפני גורמי הרווחה, והסוגיה אף הוצגה בפירוט בתסקירי שירות הרווחה השונים שהוגשו. בנסיבות אלו נראה כי מתן פסק דין מאוחד בשתי הסוגיות – המשמורת והראייה - אִפשר לבית הדין לגבש פיתרון כולל ומיטבי, תוך איזון בין קביעת זהות המשמורן לבין קביעת הסדרי הראייה להורה שאיננו משמורן. חברי השופט ס' ג'ובראן אף קבע כי דרך המלך היא לדון בסוגיות המשמורת והראייה ביחד, בשל הקשר הענייני ביניהן (בג"ץ 2621/11 פלונית נ' בית הדין השרעי לערעורים בירושלים (22.12.2011)).
באשר לתוצאה האופרטיבית, יוזכר שוב כי בית משפט זה איננו משמש כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין השרעיים. השאלה היא האם קמה עילה להתערבותנו למשל בשל פגיעה בצדק הטבעי או חוסר סמכות. לאחר עיון בחומר, הרושם המתקבל הוא כי הכרעת בתי הדין התבססה בעיקרה על טובת הקטינה. זהו השיקול המשפטי המכריע בעניינים כגון אלו. נכון הוא שהסדרי הלינה, כפי שנקבעו על ידי בתי הדין, לא נכללו בתסקירי הרווחה. ברם על אף שהמלצות שירות הרווחה הן כמובן בעלות משקל רב, בסופו של דבר ההכרעה מוטלת לפתחו של בית המשפט הדן בעניין. המלצת הגורם המקצועי איננה מכריעה. לא מצאנו כי יש בהכרעותיהם של המשיבים חריגה מסמכות, ואף לא מצאנו בעתירה בסיס של ממש להתערב בממצאי המשיבים.
משהגענו לתוצאה זו, ולנוכח נימוקינו, אף אין מקום לדון בטענות שהעלתה העותרת כנגד אי-עיכוב ביצוע הסדרי הראייה החדשים.
5. לנוכח האמור, העתירה נדחית. צו הביניים שניתן בתיק זה – בטל. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ד בסיוון התשע"ד (22.6.2014).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14026590_Z04.doc מא
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il