עלי הזימה נ. סלימאן משלב

פסק-דין בתיק בג"ץ 2658/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2658/06 בג"ץ 2714/06 בפני: כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור העותר בבג"ץ 2658/06: העותרים בבג"ץ 2714/06: עלי הזימה 1. עלי נסרה 2. כמאל אחמד 3. שחאדה מוסא נ ג ד המשיבים בבג"ץ 2658/06: 1. סלימאן משלב 2. נביל הזימה 3. יוסף שומאמה 4. חוסין חסן 5. איברהים נעים 6. מנהל הבחירות לראשות המועצה המקומית אבו סנאן 7. המפקח הארצי על הבחירות 8. היועץ המשפטי לממשלה המשיבים בבג"ץ 2714/06: 9. שמואל ברלינר-שופט 1. שר הפנים 2. המפקח הארצי על הבחירות 3. מנהל הבחירות המיוחדות לראשות המועצה המקומית בכפר אבו סנאן 4. ניהאד משלב עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ד' בניסן תשס"ו (2.4.06) בשם העותר בבג"ץ 2658/06: בשם העותרים בבג"ץ 2714/06: עו"ד דקואר עמאד; עו"ד אדם פיש עו"ד דקואר עמאד בשם המשיבים 1-5 בבג"ץ 2658/06: בשם המשיבים 6-9 בבג"ץ 2658/06: בשם המשיבים 1-3 בבג"ץ 2714/06: בשם המשיב 4 בבג"ץ 2714/06: עו"ד קשקוש דיאן עו"ד דנה בריסקמן; עו"ד אילאיל אמיר עו"ד דנה בריסקמן; עו"ד אילאיל אמיר עו"ד אליעד שרגא פסק-דין השופט א' ריבלין: 1. ראש המועצה המקומית אבו-סנאן, מר עלי הזימה – הוא העותר בבג"צ 2658/06 – הורשע בעבירות של מרמה והפרת אמונים, ובית המשפט קבע כי יש בעבירות משום קלון. ביום 21.12.05 נגזר על העותר עונש של מאסר על-תנאי וקנס. ביום בו הפך פסק הדין בעניינו לחלוט, פקעה כהונתו כראש המועצה המקומית, וזאת מכוח הוראת סעיף 20(ה) לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הבחירה הישירה). משפקעה כהונתו של ראש המועצה המקומית, כאמור, הפעיל שר הפנים - הוא המשיב 1 בבג"צ 2714/06 - סמכותו מכוח סעיף 24א לחוק הבחירה הישירה, והורה על קיום בחירות מיוחדות לראש הרשות, ביום 4.4.06. העותר הגיש את מועמדותו לכהונת ראש המועצה במסגרת הבחירות המיוחדות שנקבעו כאמור. פקיד הבחירות ביקש את חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה בשאלה האם נתונה לעותר הרשות להתמודד בבחירות, ולאור חוות הדעת אישר פקיד הבחירות את מועמדותו. 2. יריביו הפוליטיים של העותר, המשיבים בבג"צ 2658/06, עתרו לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה וביקשו את פסילתו של העותר. בית המשפט המנהלי נעתר להם, וקבע כי מועמדותו של מר הזימה נפסלת, בשל שכהונתו פקעה, כאמור, עוד קודם לכן משהורשע בדין בעבירה שיש עמה קלון. בית המשפט היה ער לעובדה שהוראת סעיף 7(ב) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), תשכ"ה-1965 (להלן: חוק הבחירות), המוחלת גם על הבחירות לפי חוק הבחירה הישירה, אינה פוסלת אדם להיבחר אלא אם נידון לעונש מאסר בפועל לתקופה העולה על 3 חודשים, ואם טרם חלפו 7 שנים מהיום שסיים לשאת את עונש המאסר בפועל. בית המשפט המחוזי סבר כי העובדה שהחוק מתיר למי שפקעה כהונתו, כאמור, להתמודד בבחירות המיוחדות שהוכרזו בעקבות הפקיעה, היא תוצאה שאינה מניחה את הדעת ואינה רצויה. כיוון שכך, בחר בית המשפט המחוזי לפרש את הוראת סעיף 7 האמורה בדרך שונה מן הכתוב, וקבע כי דרישת המאסר הקבועה בלשון החוק לצורך פסילת המועמדות "אינה באה אלא להקים חזקת קלון", וכי ניתן להתעלם מן הדרישה הזו מקום בו קיימת קביעת קלון. על כך מתרעם העותר בבג"צ 2658/06. היועץ המשפטי לממשלה, מצטרף אל התרעומת הזו וסבור אף הוא שבית המשפט המחוזי טעה בפסק דינו, וכי אין מנוס מאשר להגיע למסקנה שהעותר כשיר להתמודד בבחירות. היועץ המשפטי לממשלה מסביר כי המחוקק הבחין היטב בין מצבו של נושא משרה המורשע בעבירה לבין מצבו של מי שאינו מכהן עוד, ואשר לגביו קיים מבחן טכני ברור וחד-משמעי של חומרת העונש. פקיעת הכהונה, כך מסביר היועץ המשפטי לממשלה, היא מהלך חד-פעמי, המחזיר את נושא המשרה לנקודת ההתחלה, וממנה, יכול הוא להעמיד עצמו שוב למשפט הבוחר, ובלבד שלא נדון לעונש של מאסר בפועל לתקופה העולה על 3 חודשים. המבחן הטכני שבחוק הבחירות, כך סבור היועץ המשפטי לממשלה, נועד למנוע מצבים של אי-ודאות בנוגע לכשירות לכהונה והאיזון בין המבחן הזה לבין ההוראה שבחוק הבחירה הישירה הוא איזון שעשה המחוקק בין אינטרס הודאות לבין אינטרס שמירת טוהר המידות; האיזון מביא בחשבון גם את רצונו של משפט הבוחר. זוהי עמדת היועץ המשפטי לממשלה. 3. עורך-דין אליעד שרגא, המייצג את מר ניהוד משלב - המשיב 4 בבג"צ 2714/06 – מועמד המתמודד אף הוא בבחירות לראשות המועצה בכפר אבו-סנאן – מבקש להותיר בעינו את פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים. הוא סבור, בניגוד לעמדת העותר הזימה, ובניגוד לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, כי ראוי ליצוק תוכן ערכי בהוראות החוק, וכי אין מניעה להתעלם מן ההוראה הקבועה בחוק ולפיה רק מי שנגזר עליו מאסר בפועל לתקופה העולה על 3 חודשים, פסול מלהתמודד על ראשות המועצה המקומית. ביקשנו מפיו, במהלך הדיון, להצביע על כלים פרשניים שיאפשרו לנו להתעלם מן הלשון המפורשת של המחוקק, ומן הבחירה שעשה בית המחוקקים, וכלים כאלה לא נתן בידינו. 4. בעניין אחד היתה עמדתו של המשיב 4, שהוא, כאמור, יריבו הפוליטי של מר הזימה, זהה לעמדת היועץ המשפטי לממשלה; העותרים בבג"צ 2714/06 ביקשו להורות על דחיית הבחירות המיוחדות לראשות המועצה המקומית, למקרה שבו תאושר פסיקתו של בית המשפט המחוזי. במקרה כזה, כך הם סבורים, יש לאפשר להם להציע מועמד מטעמם לכהונת ראש המועצה המקומית, תחת המועמד שנפסל. מר משלב סבור, לעומתו, כי אין עילה לדחות את הבחירות, בכל מקרה, גם אם תיפסל מועמדותו של מר הזימה, זאת משום שלא נתקיימו הטעמים שבגינם ניתן לדחות את מועד הבחירות; העובדה שעשוי להתמודד רק מועמד אחד על ראשות המועצה אין בה, לדעתו, ולא כלום. כאמור, גם היועץ המשפטי לממשלה סבור כי פסילת מועמד אינה עילה לדחות את מועד הבחירות לצורך הצעת מועמד אחר, וכי החוק אמנם מאפשר לשר הפנים לחרוג מהתאריך הקבוע בו לעריכת הבחירות המיוחדות, אך זאת רק במקרים חריגים. 5. מצאנו כי דין העתירה בבג"ץ 2658/06 להידחות, ואילו דין העתירה בבג"ץ 2714/06 להתקבל. סעיף 42 לחוק הבחירות מוחל על חוק הבחירה הישירה מכוח הוראת סעיף 7 בו. סעיף 42 מתיר למי שלא אושרה מועמדותו לעתור כנגד הסירוב בפני בית המשפט לעניינים מנהליים. בענייננו העתירה לבית המשפט הוגשה כנגד אישור מועמדותו של העותר הזימה, ואילו והעתירה לבית משפט זה הוגשה על ידי מר הזימה, לאחר שמועמדותו נפסלה בפועל כתוצאה מפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים. לא שוכנענו שהעותר זכאי לקבל סעד מן הצדק במקרה זה. הוראת סעיף 42(ג) לחוק הבחירות קובעת כי פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים יהיה סופי, אולם הלכה פסוקה היא כי בית המשפט הגבוה לצדק מוסמך במקרים מסוימים לבקר גם פסיקתו של בית המשפט המנהלי. אולם סמכות לחוד ושיקול-דעת לחוד. סמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק היא סמכות שבשיקול דעת והיא תופעל מקום בו מתבקשת התערבות בפסק-דין סופי של בית-משפט, רק במקרים בהם שיקולים כבדי משקל מחייבים התערבות. שקלנו בדעתנו האם אכן לא מתקיימים במקרה זה שיקולים שכאלה בשל התוצאה הקשה הנובעת מפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים. זאת, בעיקר בשל שיש בתוצאה זו משום פגיעה בזכות לבחור ולהיבחר. אלא שבמקרה זה המסקנה אליה הגענו נעוצה לא רק בחוסר הנוחות שבהיעתרות להשגתו של העותר מר הזימה, המבקש להשתתף בבחירות המיוחדות שהוכרזו בעקבות הרשעתו שלו בעבירה שיש עמה קלון, ובעקבות פקיעת כהונתו. זהו שיקול חשוב כשלעצמו והוא מתיישב עם החובה המוטלת עלינו להקפיד עם מי שאינו מקפיד על טוהר-המידות; שיקול זה אינו עומד לבדו במקרה זה: מסקנתנו נתמכת גם בעובדה שמר הזימה עצמו הביע נכונות במהלך הדיון בפנינו לקבל את ההצעה שהוא יסיר את מועמדותו לראשות המועצה בבחירות המיוחדות, וכי הבחירות תדחנה לתקופה שתאפשר הצבת מועמד אחר תחתיו. גם המדינה היתה נכונה לקבל הצעה זו, ואלמלא התנגדותו של המשיב 4 ובא-כוחו עורך-הדין שרגא היא היתה מתקבלת, וממילא היתה מוסרת מועמדותו של מר הזימה. כיוון שהוא עצמו היה נכון לקבל על עצמו את התוצאה הזו, סברנו כי בנסיבות המיוחדות שנוצרו לא תהיה בדחיית העתירה משום פגיעה בו העולה על הראוי. 5. מאידך גיסא, בנסיבות שנוצרו נראה לנו כי מידת הצדק מחייבת, ובעניין זה הייתה נכונה גם המדינה להסכים, במסגרת הסדר מוסכם, לדחות את מועד הבחירות, על-מנת לאפשר למפלגתו של מר הזימה, או לתומכיו, להציג מועמד אחר תחתיו. נציגת המדינה הודיעה כי נדרשת לרשויות תקופה של 30 ימים לצורך הכרזה על בחירות חדשות. לפיכך, אנו מורים כי הבחירות המיוחדות לרשות המועצה המקומית באבו-סנאן תדחנה. הן תתקיימנה בתוך תקופה של כחודש ימים מהיום; המועד המדויק ייקבע על-ידי שר הפנים בהתחשב בהוראות הקבועות בדין. ש ו פ ט השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט השופט מ' נאור: 1. אני מסכימה. 2. הסכמתו של הזימה להסיר את מועמדותו פוטרת אותנו מן הצורך להכריע אם אין דרך אחרת להימנע מן התוצאה הקשה לפיה הוא יוכל להתמודד מחדש בבחירות המיוחדות שנקבעו בגין הרשעתו. יתכן – אך אפשרות זו לא עלתה בדיון שלפנינו, שניתן לעתים, בנסיבות מתאימות, לחייב מועמד להסיר את מועמדותו – שלו (ראו והשוו בג"צ 1262/06 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' סיעת ש"ס ואח' (פסקה 33 לפסק דינו של השופט ברק). ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין. ניתן היום, ה' בניסן התשס"ו (3.4.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06026580_P11.docהג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il