עדי ז'ורבין נ. היועץ המשפט לממשלה

פסק-דין בתיק בג"ץ 2654/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2654/08 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות העותר: עדי ז'ורבין נ ג ד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. הממונה על הגנת הצרכן במשרד התעשייה והמסחר 3. מדינת ישראל - משרד התעשייה והמסחר 4. אמון הציבור חברה לתועלת הציבור בע"מ 5. ישראל זילברמן 6. גלית אבישי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד שי צוקרמן בשם המשיבים 3-1: עו"ד דינה זילבר בשם המשיבים 6-4: עו"ד דוד ליבאי פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. עתירה למתן צו על תנאי בה מבקש העותר כי המשיבים 3-1 (להלן: המדינה) ינמקו מדוע אינם מעמידים לדין פלילי את המשיבים 6-4. לחלופין ביקש העותר צו לפיו תסכים המדינה לקבלת הערעור שהגיש הוא על הרשעתו (ע"פ 2591-11-07 בבית המשפט המחוזי מחוז מרכז). 2. העותר הורשע בעבירות לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 וחוק התקנים, התשי"ג-1953 (ת"פ 1326/02 בבית משפט השלום פתח-תקוה). לטענתו, התנהלות חמורה של המדינה הובילה להגשת כתב האישום נגדו אך הוא מדגיש כי "התנהלות זו אינה נושא העתירה". עניינה של העתירה בטענת אכיפה סלקטיבית: העותר טוען כי המשיבים 6-4 מבצעים מעשים זהים אם לא חמורים יותר מהמעשים בגינם הועמד הוא לדין ואף על פי כן המדינה אינה מעמידה אותם לדין. לגישתו, מדובר באכיפה סלקטיבית שמטעמי שוויון יש "לעקור אותה מהיסוד" ועל כן יש להורות למדינה להעמיד את המשיבים 6-4 לדין. לחלופין מבקש העותר כי על פי עקרון השוויון על המדינה, שאינה מעמידה לדין את המשיבים 6-4, להסכים לקבלת ערעורו על הרשעתו שהרי "אם תאמר כי אין מקום להעמדת המשיבים 4-6 לדין, בניגוד לטענות העותר, כי אז ברור כי לא היה מקום להעמדת העותר לדין, ומשהועמד לדין – יש לזכותו". 3. דין העתירה להדחות על הסף. באשר לבקשת העותר כי המשיבים 6-4 יועמדו לדין: בעניין זה העתירה לוקה בהיעדר פניה מוקדמת, באי מיצוי הליכים וממילא מדובר בעתירה מוקדמת. כל שעשה העותר בטרם הגשת העתירה היה לפנות למשיב 2 במכתב מיום 8.7.2007 [נספח ו' לעתירה]. במכתב זה ביקש העותר לדעת האם בכוונת המדינה לחקור את פעילותה של המשיבה 4 ולהעמידה לדין אם לאו. לטענת העותר למרות חלוף הזמן מאז פנייתו לא נקטה המדינה בפעולות לצורך העמדת המשיבים 6-4 לדין ולכן הגיש הוא את עתירתו. הנה כי כן, על פי המסמכים שצורפו לעתירה העותר כלל לא פנה פנייה מוקדמת למדינה בעניין העמדתם לדין של המשיבים 5 ו- 6. גם באשר למשיבה 4 קשה לומר כי בקשה לדעת האם בכוונת המדינה לחקור את פעילותה ולהעמידה לדין כמוה כהגשת תלונה רשמית העונה על דרישת הפנייה המוקדמת (השוו סעיף 58 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 לפיו "כל אדם רשאי להגיש תלונה למשטרה על שבוצעה עבירה"). זאת ועוד: העותר אומנם צירף את היועץ המשפטי לממשלה כמשיב אך ככל העולה מן העתירה הוא מעולם לא פנה אליו בעניין העמדת המשיבים 6-4 לדין ולא מיצה הליכים (השוו סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 הקובע את הדרך לערור על "החלטה שלא לחקור או שלא להעמיד לדין"). בנוסף: לאחר הגשת העתירה הגיש העותר הודעת עדכון ובה "ממצאים חדשים שהגיעו לידיעתו" אשר מחזקים, לדעתו, את המסקנה לפיה יש להעמיד את המשיבים 4‑6 לדין פלילי. המדינה בתגובתה המקדמית לעתירה ציינה כי ממצאים אלה נבדקים כעת על ידה וכי בתום הבדיקה תשקול המדינה את המשך התנהלותה בעניין. הנה כי כן, המדינה בודקת את טענות העותר. חזקה על המדינה כי בתום הבדיקה יעודכן העותר. למותר לציין כי ככל שתתקבל החלטה שלא תניח את דעתו של העותר פתוחה בפניו הדרך להעמידה למבחן בדרכים הקבועות לכך בדין. באשר לסעד החלופי שנתבקש שעניינו קבלת ערעורו הפלילי של העותר מחמת אכיפה סלקטיבית: בעניין זה דין העתירה להדחות על הסף שהרי שאלת הערעור תלויה ועומדת בפני בית המשפט המחוזי ואין מקום להתערבותנו. בית משפט זה, כפי שכבר נקבע, "לא יהיה מכשיר לעקיפתם של הליכים משפטיים, המתנהלים במקביל בפני ערכאות אחרות" (בג"ץ 2312/05 אבו גנים נ' משטרת ישראל, פסקה 3 (לא פורסם, 29.8.2005)). יתר על כן, המדינה מציינת בתגובתה המקדמית לעתירה כי טענת העותר היא למעשה טענת "הגנה מן הצדק" שמקומה בהליך הפלילי וכי קיים לעותר סעד חלופי בדמות הליך הערעור הפלילי שהגיש ש"יכול להוות במה הולמת יותר להעלות את טענותיו של העותר בדבר הגנה מן הצדק". המדינה אף הוסיפה כי גם אם יידחה ערעורו הפלילי של העותר עדיין יוכל הוא להגיש בקשת רשות ערעור פלילי. הנה כי כן, נוכח עמדת המדינה קיים לעותר סעד חלופי במסגרת הליך הערעור הפלילי וכדברי חברי השופט גרוניס "ברור, כי לאור עמדת המשיבים לפנינו, לפיה קיים סעד חלופי בגדר הליכים [...] לא יוכלו המשיבים להציג עמדה שונה בהליכים האמורים" (בג"ץ 7638/07 בסון נ' שר הביטחון, פסקה 5 (טרם פורסם, 15.4.2008)). לא אחת בעתירות שהוגשו לבית משפט זה אכן נקבע כי המקום להעלות טענות נגד כתב אישום בגין אכיפה סלקטיבית (בררנית) הוא ההליך הפלילי ו"דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי" (בג"ץ 7177/06 אמיקופ בע"מ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 20.9.2006); כן ראו בג"ץ 9269/06 ח"כ הרב שלמה בניזרי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 12.2.2007); והשוו: מיכל טמיר אכיפה סלקטיבית 372-367 (2008)). ב- ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט(6) 776 נתבקש בית המשפט להחיל הגנה מן הצדק בגין הפליה לרעה ואכיפה בררנית ונקבע שם, בעמ' 809 כי "אשר לשלב שבו ראוי לנאשם להעלות לפני בית-המשפט את טענתו בדבר החלתה על עניינו של ההגנה מן הצדק: בבג"ץ 1607/97 [בר טוב נ' הפרקליט הצבאי הראשי (לא פורסם, 12.3.1997)] נפסק, כי מקומה של הטענה הוא 'במסגרת הדיון בטענות המקדמיות המועלות בפתיחת המשפט'. זה הכלל, אך אין זה כלל בל יעבור" (כן ראו והשוו: בג"ץ 2291/06 אפל נ' בית משפט השלום בתל אביב-יפו, פסקה 5 (טרם פורסם, 26.3.2006)). בענייננו, נראה כי העותר לא העלה את הטענה בפני בית משפט השלום ולמותר לציין כי איננו מביעים כל עמדה בשאלת משמעות הדבר, וכמובן שאיננו מביעים כל עמדה לגוף הטענה. 4. נוכח התוצאה אליה הגעתי אינני נדרשת לבקשת המשיבים 6-4 להגיש תגובה מקדמית לעתירה מטעמם. המזכירות תמציא את פסק דיננו זה גם למשיבים אלה, באמצעות בא כוחם. 5. העתירה נדחית אפוא על הסף. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ז' סיון, תשס"ח (10.6.2008). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08026540_C04.doc עע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il