בג"ץ 2649-12-25
זכויות במקרקעין בגירושין

פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול שקבע כי לעותר אין זכויות בדירת המגורים הרשומה על שם גרושתו, למרות טענתו להשתתפות בתשלומי המשכנתא.

נדחה על הסף (פרוצדורלית) ?

סיכום פסק הדין

בני זוג נישאו ב-2010 וחתמו על הסכם ממון הקובע כי נכסים שיחליפו נכסים קודמים יישארו בבעלות נפרדת, גם אם תילקח משכנתא. המשיבה מכרה דירה שהייתה לה ורכשה דירה חדשה שנרשמה על שמה. לאחר הגירושין, העותר תבע זכויות בדירה בטענה ששילם את המשכנתא. בתי הדין הרבניים דחו את תביעתו וערעורו, בקובעם כי לא הוכיח את התשלומים וכי ההסכם גובר. העותר עתר לבג"ץ בטענה לטעויות עובדתיות. בג"ץ דחה את העתירה על הסף, תוך הבהרה שאינו משמש כערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים בעניינים עובדתיים ופרטיים, אלא רק במקרים קיצוניים של חריגה מסמכות.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים אלכס שטיין, גילה כנפי-שטייניץ, חאלד כבוב
בדעת רוב 3/3

ניתוח/פירוק פסק הדין

-

תובעים

-
  • פלוני

נתבעים

-
  • בית הדין הרבני הגדול
  • בית הדין הרבני האזורי בנתניה
  • פלונית
  • היועצת המשפטית לממשלה

טענות הצדדים

-
טיעוני התביעה -
  • נפלו פגמים מהותיים בפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול.
  • התעלמות מראיות מהותיות ותשתית עובדתית שגויה.
  • העותר זכאי לחלק בדירה מכוח השתתפותו בתשלומי הלוואת המשכנתא.
  • יש למנות אקטואר לאיזון משאבים כולל (רכב ועסק).
טיעוני ההגנה -
  • הדירה נרכשה מכספי מכירת דירה קודמת של המשיבה שהייתה בבעלותה לפני הנישואין.
  • הסכם הממון קובע במפורש כי נכסים חלופיים יהיו בבעלות המשיבה בלבד גם אם נוספו כספי משכנתא.
  • העותר לא הוכיח את השתתפותו בתשלומי המשכנתא.
מחלוקות עובדתיות -
  • האם העותר השתתף בפועל בתשלומי המשכנתא עבור הדירה.
  • פרשנות סעיף 4.ב להסכם הממון שנחתם בין הצדדים.

ראיות משפטיות

-
ראיות מרכזיות שהתקבלו -
  • הסכם הממון שנחתם בין הצדדים בשנת 2010.
  • רישום הדירה על שם המשיבה בלבד.
ראיות מרכזיות שנדחו -
  • טענות העותר לתשלום משכנתא (נדחו מחמת היעדר אסמכתאות וראיות מספקות).

הדגשים פרוצדורליים

-
  • העותר לא ניצל הזדמנות שניתנה לו בבית הדין הרבני הגדול להביא אסמכתאות לתשלומי המשכנתא.
  • העותר העלה סעדים חדשים (מינוי אקטואר לעסק ורכב) שלא נתבקשו בערעור בבית הדין הרבני הגדול.

הפניות לתיקים אחרים

-
פרטי התיק המקורי -
מספר התיק בערכאה הקודמת
תיק בית הדין הרבני הגדול מיום 5.11.2025
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית הדין הרבני הגדול
תקדימים משפטיים -
  • בג"ץ 7699/15 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול
  • בג"ץ 7282/19 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול
  • בג"ץ 59247-09-24 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי, אשדוד

תגיות נושא

-
  • דיני משפחה
  • הסכם ממון
  • בית הדין הרבני
  • שיתוף בנכסים
  • בג"ץ

שלב ההליך

-
עתירה

סכום הוצאות משפט

-
0

סכום הפיצוי

-
0

פסק הדין המלא

-
2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2649-12-25 לפני: כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופט חאלד כבוב העותר: פלוני נגד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין הרבני האזורי בנתניה 3. פלונית 4. היועצת המשפטית לממשלה עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד ספיר בן אליהו פסק-דין השופטת גילה כנפי-שטייניץ: עתירה זו מופנית נגד פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול מיום 5.11.2025, בו נדחה ערעור העותר על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בנתניה מיום 3.5.2024, במסגרתו נקבע כי אין לעותר כל זכות בדירת המגורים בו התגוררו הוא והמשיבה 3 טרם גירושיהם, וזו מצויה בבעלות המשיבה 3 בלבד (להלן בהתאמה: בית הדין הגדול, בית הדין האזורי ו-המשיבה). העותר והמשיבה נישאו זה לזו בשנת 2010, ולעת נישואיהם היתה לכל אחד מהם דירה משלו. בסמוך לפני נישואיהם ערכו הסכם ממון. הוראות סעיף 4.ב להסכם הממון קבעו כדלקמן: "היה ובמהלך תקופת הנישואין יימכרו הנכסים המצויים בבעלותו של מי מהצדדים, כי אז: [...] ב. במידה שבמקום הנכס שנמכר נרכשו נכס ו/או נכסים אחרים, יהיו אף נכס או נכסים אלו, נכסים שאין לאזן שווים, והם לא יכללו בהסדר איזון המשאבים. והיה ולצורך רכישת הנכסים החלופיים הוסיפו הצדדים לתמורת הנכסים סכום כסף נוסף ו/או כספי משכנתא אזי תהא הדירה דירתה של צד א' בלבד ולצד ב' לא תהא כל זכות בדירה זו." כמתואר בפסק דינו של בית הדין האזורי, לאחר נישואיהם מכרה המשיבה את דירתה; ובתמורה שקיבלה רכשה את הדירה בה התגוררה עם העותר במהלך חיי נישואיהם – דירה שנרשמה אף היא על שמה (להלן: הדירה). אין מחלוקת, כי עיקר ההון לרכישת הדירה התבסס על כספי מכירת הדירה הקודמת של המשיבה; אולם העותר טוען כי על יסוד השתתפותו בתשלומי הלוואת המשכנתא שנלקחה לשם השלמת שארית ההון הדרוש לרכישה (להלן: המשכנתא) – זכאי הוא לחלק בדירה. לימים עלו יחסי הצדדים על שרטון, והעותר הגיש תביעת גירושין לבית הדין האזורי בגדרה עתר לקבלת זכויות בדירה. תביעתו בעניין זה נדחתה על-ידי בית הדין האזורי, בהתבסס על פרשנות לשון סעיף 4.ב להסכם הממון ושמיעת עדויות הצדדים. בכלל זה נקבע, כי השתתפותו של העותר בתשלומי המשכנתא לא הוכחה, ומכל מקום, לנוכח הוראות הסכם הממון אין הוא זכאי לכל חלק בדירה. על כך הגיש העותר ערעור לבית הדין הגדול – אשר נדחה, משלא נמצא מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי. בית הדין הגדול דחה בפסק דינו גם את טענת העותר לזכאותו לקבלת החזרים כספיים מהמשיבה, בגין תשלומי המשכנתא שטען ששולמו על-ידו. זאת, משניתנה לעותר הזדמנות, בהחלטה קודמת של בית הדין הגדול, להביא אסמכתאות וראיות לתשלומי המשכנתא ששולמו על-ידו – אולם הוא לא ניצלה. מכאן העתירה שלפנינו, במסגרתה מבקש העותר כי נורה על ביטולו של פסק דינו של בית הדין הגדול, ועל חלוקת הדירה בחלקים שווים בין הצדדים, "לאחר סילוק יתרת המשכנתא". לטענת העותר נפלו בפסק דינו של בית הדין הגדול פגמים רבים, כגון התעלמות מראיות מהותיות ותשתית עובדתית שגויה, המצדיקים את התערבותנו. לאחר עיון בעתירה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה דחייה על הסף, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דינם של בתי הדין הרבניים, והתערבותו בהם מוגבלת למקרים חריגים בלבד של חריגה מסמכות, סטייה מהוראות חוק או פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי (וראו, מיני רבים: בג"ץ 7699/15 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 4 (16.11.2015)‏‏; בג"ץ 7282/19 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (5.11.2019)‏; בג"ץ 59247-09-24 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי, אשדוד, פסקה 12 (26.12.2024)). לא מצאתי כי ענייננו בא בקהלם של מקרים נדירים אלה. טענותיו של העותר הן טענות ערעוריות במובהק, הנטועות כולן בעניינם הפרטי של הצדדים ובראיות שהובאו (או שלא הובאו) לפני בתי הדין הרבניים, והמשקל שניתן להן. יתרה מכך, העתירה רצופה בטענות עובדתיות, ועיקרה ניסיון להוכיח כי העותר היה שותף לתשלום המשכנתא; ואולם, טענותיו של העותר בעניין זה, ובהתאם גם בשאלת זכאותו להחזרים כספיים בגין כך, נדחו, כאמור, בפסק דינו של בית הדין הגדול מחמת היעדר צירופן של אסמכתאות וראיות מספקות להוכחתן. אין מקומן של טענות עובדתיות אלה להתברר בשלישית בעתירה לפני בית משפט זה. לבסוף יוער, כי בשולי הסעדים המבוקשים בעתירה, מבוקש גם כי נמנה "מומחה/אקטואר לעריכת שווי הזכויות שצברו הצדדים לרבות איזון כלי הרכב שנמכר וכן איזון שווי העסק של האישה (מכון יופי), לרבות הציוד שלו". סעד זה, במתכונתו הנוכחית, כלל לא נתבקש בערעור שהוגש לבית הדין הגדול, וגם בעתירה שלפנינו לא נטען אלא בשולי הדברים. ממילא אין מקום להידרש לו. סוף דבר: העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין, לא נעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ"ד כסלו תשפ"ו (14 דצמבר 2025). אלכס שטיין שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת חאלד כבוב שופט