פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2642/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2642/11 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט א' שהם המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 17.2.11 בתפ"ח 14964-11-09 שניתן על ידי כבוד השופטים: ח' כבוב, ד' אבניאלי ומ' יפרח תאריך הישיבה: י"א באב התשע"ג (18.7.2013) בשם המערער: עו"ד אבי כהן בשם המשיבה: עו"ד אופיר טישלר פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (תפ"ח 14964-11-09, כבוד השופטים ח' כבוב, ד' אבניאלי ו-מ' יפרח) מיום 17.2.2011. 2. המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון באינוס קטין שטרם מלאו לו 14 שנה על ידי בן משפחה (ריבוי עבירות), על פי סעיף 351(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בעילה על ידי בן משפחה (ריבוי עבירות), על פי 351(ב) לחוק העונשין; מעשה סדום על ידי בן משפחה (ריבוי עבירות), על פי סעיף 351(ב) לחוק העונשין; מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 14 שנה על ידי בן משפחה (ריבוי עבירות), על פי סעיף 351(ג)(1) בצירוף סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין ומעשה מגונה על ידי בן משפחה (ריבוי עבירות), על פי סעיף 351(ג)(3) לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בין השנים 1997-2003 המערער היה בן זוגה של אם המתלוננת, ילידת שנת 1986, כאשר למערער ולאם ילדה משותפת. במהלך התקופה ביצע המערער במתלוננת מעשים מגונים, מעשי אינוס ומעשי סדום. בין היתר ביצע בה המערער את המעשים הבאים: במספר הזדמנויות בין השנים 1997-2000 בבית המשפחה נישק המערער את המתלוננת, ליטף את רגליה וכן הניח ידה על איבר מינו מעל מכנסיו והתחכך בידה. בשנת 1999 הגיע המערער לחדר המתלוננת, אמר לה שאמה לא מתייחסת אליו ולא שכבה עימו כחודשיים, הוריד את תחתוניה וליטף את איבר מינה. במספר הזדמנויות במהלך התקופה בבית המשפחה וכן בדירות נוספות בהן התגורר, לימד המערער את המתלוננת לבצע בו מין אוראלי. במספר הזדמנויות במהלך התקופה, בדירות שונות של המשפחה ובדירות נוספות בהן התגורר בעל המערער את המתלוננת, אמר לה כי הוא אוהב אותה וכי עדיף שהוא ישכב איתה מאשר אדם זר. עקב מערך יחסיה עם המערער ותלותה בו המתלוננת קיימה עימו יחסי מין. החל משנת 2002 ועד לסיום התקופה ביקש המערער לקיים יחסי מין עם המתלוננת אך היא ניסתה להימנע מכך. המערער אמר למתלוננת כי הוא זה שגידל אותה והיא "יורקת לצלחת ממנה אוכלת" ונתן לה סכומי כסף. בעקבות כך במספר מועדים נאותה המתלוננת לבקשתו וקיימה עימו יחסי מין. 3. לאור טיב ומהות העבירות הוזמנה חוות דעת של המרכז להערכת מסוכנות בעניינו של המערער וכן תסקיר קורבן עבירה. מהערכת המסוכנות עלה כי למערער תפיסה מעוותת לגבי הקשר המיני בינו לבין המתלוננת, והוא מתאר תרחיש כאילו בהיותה בת 11 פיתתה אותו ושיתפה אותו בתכנים מיניים, וכן כי הוא מצדיק את התנהגותו בכך שהיה שתוי. להתרשמות עורכת חוות הדעת, מדובר באדם הסובל מהפרעת אישיות אנטי-סוציאלית והוא ממעט לקחת אחריות וממזער את חומרת מעשיו. על כן, רמת מסוכנותו הוערכה כבינונית. 4. בגזר דינו, בית המשפט ציין כי "לא בכל יום נתקל בית המשפט במסכת עבירות מין מתמשכת [..] כאשר המעשים נמשכו למעלה מ-6 שנים עד אשר הנאשם נעצר ונאסר לאחר שהורשע בביצוע עבירות אלימות פיזית כלפי המתלוננת" (באמרתו זו מתייחס בית המשפט לכך שהמערער הורשע בשנת 2003 בגין מעשה אלימות שהפעיל כלפי המתלוננת ונידון לתקופת מאסר בת 15 חודשים). בית המשפט ציין כי מעשי המערער הלכו והסלימו לאורך השנים עד אשר החפיץ את המתלוננת, כך שעשה בה ככל העולה על רוחו תוך ניתוקה מסביבתה ויצירת תלות מוחלטת בו. בית המשפט עמד על מתחם הענישה הראוי ופירט מספר פסקי דין בהם עבור הרשעה במספר עבירות נמוך משמעותית הוטלו עונשים של 10 ו-13 שנות מאסר בפועל. בית המשפט הדגיש את החומרה הנודעת לעבירות מין בתוך המשפחה עקב חשש הקטין שמא המעשים יביישו את שמו ואת משפחתו ואת תלותו בבגיר. בית המשפט פירט את פער הגילאים העצום בין המערער למתלוננת, את תפיסתו המניפולטיבית, את העובדה כי פיתח בה יחסי תלות והביא אותה לצרוך משקאות אלכוהוליים וסיגריות בגיל צעיר, וכל זאת ביודעו היטב שהוא מבטל את רצונה אל מול רצונו. בית המשפט ציין כי תפיסתו המעוותת של המערער באה לידי ביטוי גם בדברים שהשמיע בפני המרכז להערכת מסוכנות על קשר מיני לכאורי בין המתלוננת לאחיה הבכור כמערכת מצדיקה את הפגיעה המינית שעשה בה. בית המשפט התייחס לעדות המתלוננת בפניו בה ניכר הזעם כלפי המערער שגזל את נעוריה, וכן ניכרים בה הקשיים האישיים אותם היא חווה. לקולה, שקל בית המשפט את נסיבותיו האישיות של המערער, את מחלתו ומספר הצנתורים שעבר בגינה, את גילו הלא צעיר, את מועד ביצוע העבירות, את הודאתו וחרטתו שהביע. יחד עם זאת, נקבע כי נסיבותיו האישיות מתגמדות אל מול הצורך להטיל עליו עונש הולם, בייחוד נוכח התרשמות בית המשפט ממצבה של קורבן העבירה, ממסכת התלאות שהייתה מנת חלקה שנים רבות ושככל הנראה תהיה מנת חלקה בשנים הבאות. על בסיס זה, גזר בית המשפט על המערער 12 שנות מאסר בפועל; שנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה בה הורשע או כל עבירת מין מסוג פשע; קנס בסכום 5,000 ש"ח ופיצוי למתלוננת בסכום של 75,000 ש"ח. 5. מכאן הערעור שלפנינו. במסגרתו טוען המערער כי בעת מאסרו בגין עבירת האלימות ובשנים שחלפו מאז הצליח לעבור הליך שיקומי והוא מתפקד כאב לארבעת ילדיו. עוד מדגיש את מצבו הרפואי המדרדר אשר בגינו הוא עבר מספר צנתורים. כמו כן מציין הוא כי יש לתת משקל ניכר להודאתו בחקירתו במשטרה. עוד טוען כי יש לתת משקל לכך כי גרסת המתלוננת באה לאחר שריצה את עונשו בגין עבירת אלימות כנגדה. לגרסתו, באם המסכת כולה הייתה נחשפת באותה עת עונשו במצטבר היה פחות. לבסוף, מדגיש הוא את נסיבות חייו הקשות אשר כללו תקופות ממושכות במעונות ופנימיות. 6. במענה, סומכת המשיבה את ידיה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי. לגישתה, מדובר ברצף עבירות חמור ביותר במהלכו הפך המערער את המתלוננת, במקום לשמש לה כדמות אב, לבת זוגתו וגזל את תמימותה. לטענתה, הענישה בגין עבירות מין בתוך המשפחה היא מחמירה ויש לתת משקל לכך כי במקרה שלפנינו מדובר במספר רב של עבירות מסוג זה. לעניין הטענה כי המערער מרצה זמן מאסר ממושך יותר מאחר והמתלוננת חשפה את הפרשה הנוכחית רק לאחר שריצה את עונשו בגין עבירת האלימות, טוענת המשיבה כי לא מדובר בעדות "כבושה" אלא בחשיפה מאוחרת של הדברים שנבעה מהטראומה הקשה שחוותה ומיחסי התלות שהתפתחו ביניהם. כן מדגישה היא בהקשר זה כי המערער זכה לשנות חירות עד שהתגלתה פרשיית המין שלפנינו. 7. טרם הדיון, הוגשה הערכת מסוכנות עדכנית בעניינו של המערער ממנה עולה כי הוא עבריין מין רצידיביסט שהורשע בעבירת מין בשנת 1976, וניתן להתרשם כי הוא מחזיק באישיות בעלת קווים אנטי-סוציאליים בולטים. יחד עם זאת, מאז השתחרר ממאסרו האחרון בשנת 2004 ניסה להביא לשינוי באורחות חייו. אולם, ההתרשמות היא כי הוא מרוכז בעצמו וברצון שלו להיות עם ילדיו כך שאינו מסוגל לחוש אמפתיה כלפי המתלוננת, ומחלק את האחריות למעשיו בינו ובין סביבתו כגון אמה ואחיה. כמו כן צוין כי הוא אינו מסוגל לראות את תפקידו בכינון מערכת היחסים הנצלנית. עוד הוזכר עברו הפלילי המגוון הכולל שלושה עונשי מאסר. עוד צוין כי הוא אינו מזהה כל מסוכנות הנשקפת ממנו ואינו מעוניין בכל טיפול ייעודי לעברייני מין. יחד עם זאת הוזכר כי לזמן ולגיל יש משמעות כגורם ממתן מסוכנות וכך גם למצבו הפיזי הירוד. על כן, הוערכה מסוכנותו המינית של המערער כבינונית נמוכה. 8. לאחר שעיינו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ובהודעת הערעור על נספחיה, ולאחר ששמענו את טענות הצדדים בפנינו, מצאנו כי דין הערעור להדחות. 9. כידוע, ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה של ממש ממדיניות הענישה הראויה או מקום בו מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות זאת (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, בפסקה 11 (29.1.2009)). העונש שהוטל במקרה שלפנינו אינו סוטה מטווח הענישה הנהוג בעבירות מסוג זה ואך בשל כך דין הערעור להדחות. כך למשך בע"פ 102/09 פלוני נ' מדינת ישראל (7.4.2011) נגזרו על מערער שהורשע בעבירות דומות למקרה שלפנינו 20 שנות מאסר. כך גם בע"פ 3948/03 פלוני נ' מדינת ישראל (13.11.2006) שם נגזרו על מערער 18 שנות מאסר בפועל. יפים הדברים שנאמרו שם אף למקרה בענייננו: "יש לזכור [..] כי 20 שנות מאסר הוא העונש הקבוע בחוק על אחת מן העבירות שבאישום הראשון, בו הורשע המערער (סעיף 351(א) לחוק העונשין). על חומרת המעשים שנעשו בקטינים, ועל הנזק שנגרם לקטינים אלו כתוצאה ממעשים אלו, מיותר להכביר מילים. בית משפט זה עמד, לא אחת, על מדיניות הענישה המחמירה שבה יש לנקוט בעבירות מין אשר בוצעו במספר קטינים. אזכיר גם, כי קורבן האישום הראשון, בו מיוחסות למערער העבירות החמורות ביותר, הוא בן משפחתו של המערער. לפיכך, רלוונטיים לכאן דבריו של בית משפט זה, בהתייחס לעונש שיש להשית על נאשמים בעבירות מין כלפי בן משפחה: 'בבואם לגזור את עונשו של אדם אשר הורשע בביצוע עבירות מין במשפחה, מצווים בתי-המשפט להעביר מסר ברור וחד-משמעי, שיהיה בו כדי להרתיע עבריינים בפועל ובכוח מפני מעשים מסוג זה, ויבטא הרחקה לתקופה ממושכת של העבריין מקורבן העבירה ומקורבנותיו הפוטנציאליים'" (ע"פ 9969/01 פלוני נ' מדינת ישראל (16.10.2006). 10. אין צורך להכביר במילים על הסלידה הרבה מהמעשים שביצע המערער אשר ניצל את יחסי התלות של המתלוננת בו, באשר ראתה בו דמות של אב, בעוד הוא עושה בה ככל העולה על רוחו. יש לתת ביטוי לזעקת המתלוננת כפי שמצאה מקומה בבית המשפט המחוזי ולהביע שאט נפש קשה מהמעשים שנעשו בה. 11. אכן, יש לתת משקל לנסיבותיו האישיות של המערער הכוללות מצב בריאותי שאינו קל והתחלת שיקום תא משפחתי חדש. יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מכך כי במסגרת שיקום ראשוני זה אין אמפטיה כלפי המתלוננת והנזק שנגרם לה. מצאנו כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק והוא מאזן נכונה בין הנסיבות לקולה אשר תוארו בפנינו בערעור ובין הצורך להוקיע את המעשים הנפשעים ולתת משקל לאינטרס ההגנה על הציבור ולאינטרס ההגנה על המתלוננת. 12. סוף דבר, הערעור נדחה. ניתן היום, י"ח באב התשע"ג (25.7.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11026420_H03.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il