פלוני נ. כב' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים

פסק-דין בתיק בג"ץ 2642/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2642/08 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. כב' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים 2. כב' בית הדין הרבני האיזורי תל אביב 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותרת: עו"ד רפי כריסטוף פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. עתירה למתן צו על תנאי נגד פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול אשר קיבל את ערעור המשיב 3 (להלן: המשיב) על החלטת בית הדין הרבני האזורי בעניין המועד הקובע לאיזון משאבים בין העותרת לבין המשיב. העתירה מכוונת גם נגד החלטת בית הדין הרבני האזורי. במסגרת העתירה הוגשה בקשה לצו ביניים שיורה לבתי הדין להימנע מלדון בעניינה של העותרת עד הכרעה בעתירה. העובדות וההליכים 2. העותרת והמשיב נישאו ביום 4.7.1974 וחל עליהם חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973. יחסי הצדדים התערערו והמשיב הגיש בראשית שנת 2005 תביעה לגירושין וכרך בה את עניני הרכוש. במסגרת הדיון בתביעת המשיב ביקש הוא להגיש מספר ראיות ואילו בא כוח העותרת ביקש לפסול את כל הראיות למעט שתיים. בית הדין החליט כי לא יעשה שימוש בראיות שהוגשו למעט אותן שתי ראיות. שתי הראיות שלא נפסלו הינם תדפיסים מתוך אתר הכרויות באינטרנט מיום 15.1.2005 ומיום 8.6.2005 בהם העותרת הציגה עצמה כגרושה וכמי שרוצה למצוא בן זוג וידיד. בפסק דין מיום 21.9.2006 קבע בית הדין הרבני האזורי בדעת רוב כי "לאור המשבר אליו נקלעו הצדדים [...] ומאחר והבעל מודה כי קשור לאשה זרה [...] לא ניתן להנציח את המצב הקיים" ועל הצדדים להתגרש כתביעת הבעל ולגבי חלוקת הרכוש על הצדדים לנהל מו"מ. בית הדין הוסיף וקבע כי אם לא יגיעו להסכם בעניין הרכוש יגישו הצעות לבית הדין. במסגרת פסק הדין התייחס בית הדין לכך שהעותרת פירסמה עצמה כגרושה באתרי אינטרנט המיועדים להכרות ולא קיבל את טענתה כי הדבר בא רק כתגובה למעשי המשיב וכדי להשיבו אליה. 3. הצדדים לא הגיעו להסכמה בעניין הרכוש ועל כן הוגשה על ידם בקשה מוסכמת להמשך הדיון בבית הדין הרבני. לאחר דיון במעמד הצדדים בעניין הרכוש וקבלת סיכומים בכתב קבע בית הדין בהחלטה מיום 28.3.2007 כי הצדדים חלוקים ביניהם בענין המועד הקובע לחישוב איזון המשאבים. בית הדין קיבל את עמדת העותרת לפיה באופן כללי ברירת המחדל היא שהמועד הקובע הוא מועד סדור הגט "אלא שיש חריגים היוצאים מן הכלל [...] על כן במקרים כאלו יש לשקול אם להקדים את מועד הקרע טרם מועד סידור הגט, אך לא ניתן לקבוע מסמרות במועד מסויים, לפי שכל ענין וענין נדון בפני עצמו ולא הרי קרע זה כהרי קרע זה". לאחר שסקר את השתלשלות העניינים קבע בית הדין בדעת רוב כי מועד הקרע הקובע לאיזון המשאבים הינו 20.2.2007 "וזאת על פי סעיף 8(3) לחוק יחסי ממון". 4. על החלטה זו ערער המשיב. לטענתו היה מקום לקבוע את מועד האיזון ליום 10.12.2004 שהוא היום בו עזב הוא את בית המגורים המשותף. המשיב הזכיר בערעורו כי תביעת הגירושין הוגשה על ידו עוד בראשית שנת 2005 ולא היה מקום לקבוע את מועד האיזון ליום 20.2.2007. בכתב התשובה מטעמה טענה העותרת כי למרות שלטענתה מועד איזון המשאבים צריך להיות מועד פקיעת הנישואין (שבאותה עת טרם פקעו) הרי ש"יחד עם זאת קיבלה עליה [העותרת] את החלטת ביה"ד קמא כי יום הקרע הינו 20.2.07 [...] [אך] [המשיב] עושה כל שלאל ידו ובחוסר תום לב כדי לדחות את מועד סידור הגט". 5. לאחר דיון במעמד הצדדים קבע בית הדין הרבני הגדול (הנשיא הרב ש' עמאר והדיינים הרב ש' דיכובסקי והרב ע' בר שלום) ביום 9.10.2007 כי "הגט יסודר תחילה ולאחר מכן נעסוק בערעור. על כן, יפנו הצדדים לביה"ד האזורי ויתייצבו לסידור הגט במועד הראשון שיקבע. לאחר שיסודר הגט, ינתן פסק דין בערעור לפי החומר שבתיק". 6. בעקבות החלטה זו סודר הגט והצדדים התגרשו ביום 30.10.2007. אחר הדברים הללו הגישה העותרת בקשה למתן פסק דין בערעור. המשיב לעומתה הגיש בקשה לקבוע מועד לדיון. לבקשתו צירף המשיב אחת מאותן ראיות שעוד בבית הדין הרבני האזורי ביקשה העותרת את פסילתן והן הוצאו מתיק בית הדין הרבני האזורי. כמו כן הגיש המשיב תגובה לבקשת המשיבה למתן פסק דין. בית הדין קבע כי "לבקשת באת כח [המשיב], יש לקבוע מועד לדיון". העותרת הגישה בקשה לביטול מועד הדיון. לטענתה מועד הדיון נקבע מבלי שניתנה לה הזדמנות להגיב לבקשה לקביעת מועד דיון מה גם שלבקשה צורף מסמך שאסור היה לצרפו. כמו כן היא טענה כי נקבע שפסק הדין יינתן על פי החומר שבתיק ואין מקום לקיים דיון נוסף. מועד הדיון שנקבע אכן בוטל אך בהמשך נקבע מועד חדש. 7. ביום 15.1.2008 – הוא המועד החדש שנקבע לדיון בערעור המשיב – נערך הדיון בפני כבוד הדיינים הרב ש' דייכובסקי, הרב ע' בר שלום והרב צ' בוארון. במסגרת הדיון חזר המשיב על עמדתו כי יש לקבוע את מועד האיזון ליום עזיבתו את הבית בשנת 2004. המשיב גם הזכיר את פרסומי העותרת באינטרנט. בא כוח העותרת חזר וטען כי הפרסומים באינטרנט לא היו אלא "כקונטרה לעזיבת הבעל, כדי להחזיר אותו" וכי לפי חוק יחסי ממון מועד איזון המשאבים הוא יום פקיעת הנישואים. באת כוח המשיב בשלב זה ציינה כי בפסק דינו של בית הדין הרבני האזורי נדחו טענות העותרת באשר לסיבת הפרסומים באינטרנט. בפסק דין שניתן עוד באותו היום קבע בית הדין הרבני הגדול כי יש לקבל את הערעור ולהקדים את המועד הקובע לאיזון המשאבים (אך לא ליום עזיבת הבעל את הבית): "גם אם נראה את הפרסום הראשון באינטרנט, כנועד להשיב [למשיב] כגמולו ולגרום לו לחזור לבית, הרי הפרסום הנוסף כעבור ששה חודשים, מראה על עמדה עקרונית. [...] בנסיבות אלו, יש מקום להקדים את מועד הקרע, ולקבוע ששני הצדדים ראו את עצמם גרושים, מן המועד המאוחר של הפרסום באינטרנט. גם אם הפרסום הראשון נועד להכעיס, הרי הפרסום המאוחר יש לו משמעות של קרע מוחלט. לאור האמור, אנו מקבלים את הערעור וקובעים את מועד הקרע, ליום 8.6.05. עד לאותו מועד, יאוזנו נכסי הצדדים [...] החל מן המועד הנ"ל ואילך, אין מקום לאיזון משאבים" העתירה שלפנינו מכוונת כזכור הן נגד פסק דין זה של בית הדין הרבני הגדול שקבע את מועד האיזון ליום 8.6.2005 והן נגד החלטת בית הדין הרבני האזורי (שנהפכה כאמור בערעור המשיב) על פיה מועד האיזון יהיה ביום 20.2.2007. העתירה 8. בעתירה הנושאת 40 עמודים מעלה בא כוח העותרת טענות מטענות שונות. כך בין היתר הוא טוען כי בית הדין הרבני האזורי חרג מסמכותו כאשר הקדים את מועד איזון המשאבים למועד פקיעת הנישואים ולכן ממילא בטל פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול שהקדים את מועד האיזון עוד יותר. כמו כן לטענתו על פי חוק יחסי ממון תביעה לאיזון משאבים ממילא לא יכולה לקום אלא לאחר פקיעת הנישואין ובענייננו – 30.10.2007. על כן, בית הדין הרבני האזורי שדן בעניין עוד לפני כן, חרג מסמכותו ויש לבטל את החלטתו כמו גם את פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול. כמו כן לטענתו בית הדין הרבני הגדול חרג מסמכותו כאשר התכנס מחדש לדיון בערעור בהרכב שונה מזה ששמע את הערעור מלכתחילה וגם מטעם זה יש לבטל את פסק דינו. בנוסף טוען בא כוח העותרת כי נפגעה זכות הטיעון של העותרת תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי. בהקשר זה טוען בא כוח העותרת כי לא היה מקום לקבוע מועד נוסף לדיון בערעור בניגוד להחלטה כי פסק הדין יינתן על פי החומר שבתיק. לטענתו המועד הנוסף נקבע על סמך בקשה של המשיב שכללה ראיות פסולות מבלי שניתנה לעותרת הזדמנות להגיב לבקשה תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי ובזכות לפרטיות. לטענתו היה על בית הדין הרבני להימנע מעשיית שימוש בראיות הפסולות וקביעת דיון נוסף בערעור. בהקשר זה הוסיף בא כוח העותרת כי גם בדיון עצמו הציג המשיב ראיות פסולות על אף מחאות בא כוח העותרת ועל כן יש לבטל את פסק הדין שניתן בתומו. לטענת בא כוח העותרת בית הדין הרבני הגדול גם חרג מסמכותו כאשר סטה מקביעות עובדתיות חלוטות שנקבעו בפסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בעניין הגירושין וביניהן הקביעה כי לא היה בפרסומים באינטרנט אלא כדי "להקניט". הוא הוסיף וטען כי החלטת בית הדין הרבני בסופו של יום לוקה בחוסר סבירות, נגועה בשיקולים לא ענייניים תוך שעמדת בית הדין גובשה מראש. בא כוח העותרת גם טען כי יש מקום להתערבות בית המשפט הגבוה לצדק כדי למנוע עיוות דין ונוכח התנהלות המשיב שהציג ראיות פסולות וחזר ודחה את מועד מתן הגט והכל בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט. דיון 9. דין העתירה להדחות על הסף. בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הדתיים והתערבותו בהחלטותיהם מצומצמת למקרים חריגים המצדיקים זאת דוגמת חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי ומקרים המצריכים מתן סעד מן הצדק. המקרה שלפנינו אינו נופל בגדרם של אותם מקרים חריגים. טענות העותרת מכוונת נגד החלטת בית הדין הרבני האזורי אשר הקדים את מועד האיזון למועד הגירושין. כמו כן טוענת העותרת כי ממילא בטרם פקיעת הנישואין כלל לא היה מוסמך בית הדין האזורי לדון בתביעה לאיזון משאבים. ואולם, העותרת לא הגישה כל ערעור על החלטת בית הדין האזורי ולא העלתה טענות אלה בפני בית הדין הרבני הגדול. אין מקום להעלות הטענות לפנינו בראשונה (בג"ץ 2120/07 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (טרם פורסם, 7.8.2007)). יתר על כן, כפי שכבר צוטט, בכתב התשובה שהגישה לערעור המשיב בבית הדין הרבני הגדול ציינה העותרת כי היא "קיבלה עליה" את החלטת בית הדין הרבני האזורי ומה לה כעת כי תלין על אותה החלטה? 10. גם הטענות המופנות נגד בית הדין הרבני הגדול אינן מצדיקות את התערבותנו. בעניין זכות הטיעון העותרת הדגישה את היעדר האפשרות להגיב על הבקשה בכתב לקביעת מועד שהגיש המשיב. ואולם, העותרת הרי הגישה בקשה לביטול הדיון והבקשה הייתה לפני בית הדין. יתר על כן, בית משפט זה אינו נוטה להתערב בעניינים הנוגעים לקביעת מועדים ומכל מקום לעותרת ניתנה הזדמנות להעלות טענותיה בדיון על פה שנערך. באשר לחילופי ההרכב בבית הדין הרבני הגדול: מפרוטוקול הדיון הראשון (נספח נ"ג לעתירה) עולה כי למעשה הדיון בערעור טרם החל ובית הדין אף ציין כי "נדון בערעור לאחר סידור הגט" ולכן אין קושי של ממש בענין חילופי ההרכב. מכל מקום, העותרת לא העלתה כל טענה בעניין בדיון בפני בית הדין הרבני הגדול ופנייה לבית משפט זה אינה יכולה לשמש תחליף לכך. יפים בהקשר זה דברים שקבעתי בפרשה אחרת בעניין בית הדין הרבני הגדול: "מן העתירה עולה כי העותר כלל לא פנה בבקשה לפסילת הרכב לבית הדין הרבני שדן בעניינו. לפיכך ממילא לא ניתנה כל החלטה בעניין זה המצדיקה פניה לבית המשפט הגבוה לצדק. ברי הוא כי פנייה לבית המשפט הגבוה לצדק לא יכולה לשמש תחליף להליכים המתנהלים בפני בתי הדין הרבניים" (בג"ץ 8007/07 פלוני נ' פלונית (טרם פורסם, 1.10.2007)). 11. כמו כן אין לקבל את טענת העותרת לפיה בית הדין הרבני הגדול הסתמך על ראיות פסולות ופגע בפרטיותה שהרי בפסק הדין התייחס בית הדין אך לאותם פרסומים באינטרנט מאתר להיכרויות שלא הייתה מחלוקת לגבי הגשתם (נספחים יא, יב לעתירה; סומנו בבית הדין הרבני כ- ת.1, ת.2). בהקשר לפרסומים אלה טענה העותרת כי הם נועדו אך כדי "להקניט" את המשיב אך טענה זו נדחתה על ידי בית הדין הרבני האזורי שקבע עוד ביום 21.9.2006 כי "אין טענתה מתקבלת על דעת ביה"ד". משכך אין מקום לקבל את טענת העותרת לפיה בית הדין הרבני הגדול התערב בממצאים עובדתיים חלוטים של בית הדין הרבני האזורי. כך או כך עניין זה אינו מצדיק את התערבותנו. 12. למעשה, העותרת מלינה על קביעת מועד האיזון ליום 20.2.2007 ועוד יותר נגד קביעתו ליום 8.6.2005 כאשר הנישואין פקעו פורמלית רק ביום 30.10.2007. ואולם, עניין זה אינו מצדיק את התערבותנו. בהקשר לסעיף 8 לחוק יחסי ממון קבע בית הדין האזורי כי אכן "ברירת המחדל" היא שמועד האיזון הוא מועד הגירושין אלא שיש חריגים לכך ו"כל ענין וענין נדון בפני עצמו ולא הרי קרע זה כהרי קרע זה". עמדה זו עולה בקנה אחד עם הפרשנות שניתנה לסעיף 8 בבית משפט זה לפיה "סעיף 8 מאפשר גמישות רבה אשר נותנת בידי הערכאה השיפוטית כלים לאזן את הנכסים בין הצדדים באופן הוגן, תוך לקיחה בחשבון של שיקולים כלכליים ואחרים" (בג"ץ 4178/04 פלונית נ' בית הדין הרבני לערעורים, פסקה 12 (טרם פורסם, 13.12.2006)) והשופט רובינשטיין אף קבע כי "בכל הנוגע להסדר איזון משאבים הותיר המחוקק שיקול-דעת נרחב לבית-המשפט (סעיפים 8-6 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973)" (בע"מ 1681/04 פלונית נ' פלוני, פ"ד נט (4) 614, 619 ז (2005)). וכפי שנפסק: "בית המשפט רשאי גם לקבוע כי הנכסים יוערכו לפי שווים במועד מוקדם יותר ממועד פקיעת הנשואין או שלא יכללו בהסדר האיזון (ראה לענין סמכויותיו של בית המשפט על פי חוק יחסי ממון סעיפים 8(3) ו- 8(4) המסמיכים את בית המשפט לקבוע כי הנכסים יוערכו לפי שווים במועד מוקדם יותר או שנכסים מסוימים לא יכללו בהסדר האיזון [...]). [...]בית המשפט רשאי להקדים את המועד בו ייחשב הסכום בחשבון כמגובש לצורך איזונו קודם לפקיעת הנישואין, וזאת במידה והזוג נפרד ולא חי עוד יחד והכספים או חלק מהם נצברו או נגרעו לאחר הפרוד וקודם לפקיעת הנשואין" (ע"א 4909/92 דורות נ' דורות (לא פורסם, 24.7.1995)). 13. הנה כי כן, בית משפט – ובענייננו בית הדין – רשאי בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת לקבוע מועד איזון מוקדם ממועד פקיעת הנישואין כאשר כל מקרה נבחן לגופו. בענייננו בית הדין הרבני הגדול החליט כי כבר מיום 8.6.2005 ראתה עצמה העותרת כגרושה וכי יש מקום להקדים את מועד האיזון לתאריך זה. תקיפת התאריך שנקבע בבית הדין הרבני הגדול על פי מסקנותיו מהראיות שהיו בפניו היא בסופו של יום "ערעורית" באופיה ובכגון דא אין מקום להתערבותנו. 14. העתירה נדחית אפוא על הסף וממילא נדחית הבקשה לצו ביניים. משלא נתבקשה תגובה לא יעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ג' ניסן, תשס"ח (8.4.2008). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08026420_C01.doc עע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il