פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 26410-07-25
לפני:
כבוד השופט דוד מינץ
כבוד השופט עופר גרוסקופף
כבוד השופטת רות רונן
העותרים:
1. פלוני
2. פלוני
3. פלוני
4. פלוני
5. פלוני
6. פלוני
7. פלוני
8. פלוני
9. פלוני
10. פלוני
11. פלוני
12. פלוני
13. פלוני
14. פלוני
15. פלוני
16. פלוני
נגד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. משרד האוצר
3. ועדת החוץ והביטחון של הכנסת
4. ועדת העבודה והרווחה של הכנסת
5. ח"כ יצחק פינדרוס
6. ח"כ שמחה רוטמן
7. הכנסת
8. היועצת המשפטית לממשלה
עתירה לצו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים
בשם העותרים:
בעצמם
פסק-דין
השופטת רות רונן:
העותרים בעתירה שלפניי, שאינם מיוצגים, הם קבוצה של לוחמים ותומכי לחימה בצה"ל לשעבר, "פצועי גוף ונפש [...], שפציעתם העיקרית הדומיננטית הינה פוסט טראומה כתוצאה מתגובת קרב". כפי שעולה מהעתירה, העותרים פועלים לאורך שנים על מנת להעלות מודעות ולעורר שיח ציבורי בנושא הטיפול והשיקום של מי שנפגעו פיזית ונפשית כתוצאה מהחשיפה לאירועי לחימה במהלך שירותם הצבאי.
עד כמה שניתן להבין מהעתירה, הטענה העיקרית בה מופנית נגד חוק לפיצוי קורבנות טרור (פיצויים לדוגמה), התשפ"ד-2024 (המכונה בעתירה "חוק נפגעי פעולות האיבה 2024"; להלן: חוק הפיצוי).
בתמצית, חוק הפיצוי מזכה נפגע מפעולת טרור לתבוע פיצויים עונשיים בתביעות נזיקין שהגיש נגד מבצע מעשה טרור, מתגמל טרור או מי שנקבעה חבותו למעשה טרור לפי סעיפים 12 עד 14 לפקודת הנזיקין. כך, אם מעשה הטרור גרם למותו של אדם – יהיו יורשיו זכאים לפיצוי עונשי בסך 10,000,000 ש"ח; ואם מעשה הטרור גרם לאדם לנכות צמיתה – הוא יהיה זכאי לפיצוי עונשי בסך 5,000,000 ש"ח. כן נקבע כי הפיצוי העונשי ישולם נוסף על כל פיצוי תרופתי-נזיקי שנפסק בתביעת הנזיקין בשל אותו מעשה, ולא ינוכה מסכומים שהמדינה משלמת לנפגע או לבן משפחתו (בג"ץ 4395/24 הרשות הפלסטינית נ' הכנסת, פסקה 2 (13.1.2025)).
העותרים סבורים כי חוק הפיצוי פוגע בעקרון השוויון, שכן הוא מפלה אותם – נכי צה"ל אשר נפגעו מפעולות טרור כלוחמים בפעילות מבצעית – לרעה לעומת נפגעים אזרחיים מפעולות טרור. על פי הטענה, אזרחים נפגעי פעולות טרור זכאים לקבלת פיצויים עונשיים – בעוד שהם כנכי צה"ל אינם זכאים לכך. כמו כן, נטען כי פסיקת הפיצויים העונשיים מכוח חוק הפיצוי שקולה למעשה לחלוקה של כספי ציבור – מאחר שמדובר בפיצויים שנפסקים מתוך "כסף שהמדינה חילטה כדי לשמש אותה לפיצוי הנפגעים".
בעתירה מתבקשת קשת רחבה של סעדים. בין היתר, מבקשים העותרים מבית המשפט להורות על תיקון ההפליה הנטענת בין לוחמים נכי צה"ל לבין נפגעי פעולות האיבה; לבחון את הפגיעה במעמדם של נכי צה"ל והמשפחות השכולות, ואת הצורך בהבחנה ביניהם לבין נפגעי פעולות האיבה; להורות על הקמת ועדה ציבורית לבחינת משטרי הפיצוי והתגמול לנפגעי מערכת הביטחון; להורות למשיבים להסביר מדוע הם מתנגדים להגדרת 'תגובת קרב' בחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב]; לקבוע הוראות שונות בנושא תקופת ההתיישנות להגשת תביעות במקרים של פוסט-טראומה ופגיעת ראש; להורות לממונה על הביטוח במשרד האוצר להשוות את מעמדם של נכי צה"ל למעמד של נפגעי פעולות איבה בכל הנוגע לאפשרות לתבוע חברות ביטוח על נזקים שנגרמו להם; וכיוצא באלה סעדים נוספים.
בד בבד עם העתירה הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים, במסגרתה מבקשים העותרים להשהות את פסיקת הפיצויים העונשיים לפי חוק הפיצוי עד להכרעה בעתירה. כן התבקש לאסור את פרסום שמותיהם של העותרים.
לאחר עיון בעתירה על נספחיה, מצאנו כי דינה להימחק, וזאת אף בלא צורך בתגובת המשיבים.
בראש ובראשונה יש לומר כי העותרים, אשר נפגעו בגופם ובנפשם בעודם מסכנים את חייהם במסגרת שירותם הצבאי – ראויים לכל הוקרה והערכה. מדבריהם עולה כי הם פועלים במישור הציבורי ללא לאות על מנת להעלות מודעות ולקדם מדיניות שתיטיב את תהליך השיקום ואת ההשתלבות שלהם ושל אחרים מחדש בחברה. זוהי מטרה ציבורית שאין חולק על חשיבותה. ברם, במישור המשפטי, איננו סבורים כי ניתן לברר את טענות העתירה במתכונתה הנוכחית ולהכריע בהן.
בעתירה דנן מתבקשים למעלה מ-20 סעדים שונים, אשר מקצתם פורטו לעיל. המדובר במשרעת רחבה של עניינים הנוגעים להיבטים שונים של זכאותם של העותרים לתגמולים או פיצויים. אף שעל פני הדברים עומדות במוקד העתירה טענות המכוונות כלפי חוק הפיצוי וטענת ההפליה – למעשה מרבית הסעדים המבוקשים בעתירה אינם קשורים לכך באופן ישיר.
כידוע, בית משפט זה אינו נוהג לדון בעתירות כוללניות הכורכות בתוכן נושאים שונים. במקרה דנן, הגם שקיימת זיקה עניינית כלשהי בין נושאי העתירה – הרי שהיא מעלה סוגיות משפטיות רבות המובחנות זו מזו. זאת, הן מאחר שהתשתית העובדתית והמשפטית שיש להעמיד לכל אחת מהן היא שונה; הן משום שהסעדים המבוקשים בה מופנים כלפי גורמים שלטוניים שונים; הן מפני שהדיון בכל אחת מהטענות בעתירה טעון הנמקה והכרעה מובחנת (ראו, למשל: בג"ץ 4782/23 שרר נ' שר הבריאות, פסקה 6 (20.11.2023)).
מעבר לכך, גם בחינה פרטנית של הסעדים המבוקשים בעתירה באופן מובחן זה מזה – מעלה כי הלה מנוסחים באופן רחב-היקף ובלתי-מוגדר, אשר אינו מאפשר לדון בהם לגופו של עניין ולתת כנגדם סעדים ממוקדים ויישומיים, גם לו טענות העתירה יימצאו מוצדקות (ראו: בג"ץ 9022/20 Taub Center for Israel Studies at New York University נ' משרד המשפטים, פסקה 14 (29.5.2022)).
כך, בית המשפט התבקש "לבחון את כל נושא השחיקה בסוגיית נכי צה"ל והמשפחות השכולות של לוחמי צה"ל לבין מעמדם של נפגעי פעולות האיבה והאם יש צורך נכון להפריד בין הקבוצות"; "לבדוק את גם את נושא המשפחות השכולות מקרב, ברגישות אך בהתאם לחוק, כדי שגם שם לא יווצר העיוות הנ"ל של חלוקת 'השלל' למי שמגיע ראשון" (הטעויות במקור – ר' ר'); וכן "להטיב עם העותרים הלומי הקרב בנושא ההתיישנות בכל דין". סעדים אלה ואחרים מנוסחים באופן מעורפל, רחב וכוללני, כך שלא ניתן לתרגם אותם לצווים שיפוטיים הניתנים לביצוע. משכך, קצרה ידינו מלדון בהם לגופו של עניין בניסוחם הנוכחי.
למעלה מזאת, הסעד העיקרי המבוקש בעתירה הוא לתקן את ההפליה בחוק הפיצוי בין לוחמים נכי צה"ל לבין נפגעי פעולות איבה. מלבד העובדה שסעד זה מנוסח אף הוא באופן כללי ובלתי-מוגדר – הרושם הוא שמדובר, הלכה במעשה, בסעד שתוצאתו האופרטיבית היא שבית המשפט יורה על תיקון חוק הפיצוי. אלא שכלל ידוע הוא כי "בית משפט זה אינו יושב כרשות מחוקקת; אין זה מסמכותו לשנות או להוסיף סעיפי חוק כמבוקש בעתירה ואף אין הוא רואה להורות לרשות המחוקקת לעשות כן" (ראו, מיני רבים: בג"ץ 282/21 פלונית נ' כנסת ישראל (14.1.2021)). גם מטעם זה דין העתירה להידחות על הסף.
לפני סיום ייאמר כי נתנו דעתנו לכך שהעותרים פנו לבית המשפט בגפם כאשר הם אינם מיוצגים, וכי טענות העתירה נטועות בתחושת ההפליה שלהם לנוכח הוראות חוק הפיצוי אשר לשיטתם מפלות אותם לרעה. יחד עם זאת, מכל הטעמים האמורים לעיל, איננו סבורים כי העתירה במתכונתה הנוכחית עשויה להצדיק התערבות במישור המשפטי.
טענות העותרים שמורות להם – ודרכם לשוב ולפנות לבית משפט זה, על דרך הגשת עתירה מתאימה העומדת בכללי הסף, פתוחה בפניהם.
אשר על כן, העתירה נמחקת. לבקשת העותרים ולנוכח נסיבות הגשת העתירה, אנו מורים על איסור פרסום שמותיהם. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"ג אב תשפ"ה (07 אוגוסט 2025).
דוד מינץ
שופט
עופר גרוסקופף
שופט
רות רונן
שופטת