רחל סופר נ. ארז איתן ,עו"ד

פסק-דין בתיק ע"א 2641/13 בבית המשפט העליון ע"א 2641/13 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערערת: רחל סופר נ ג ד המשיבים: 1. ארז איתן, עו"ד 2. כונס הנכסים הרשמי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 8.4.13 בפש"ר 1381/09 שניתנה על ידי כבוד השופטת ו' אלשייך – סג"נ בשם המערערת: עו"ד אורן בן פסק-דין 1. ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ו' אלשייך, סגנית נשיאה), מיום 8.4.2013, שלא לפסול עצמו מלדון בפש"ר 1381-09, ובקשה להפסקת המשפט עד להכרעה בערעור. 2. זהו ערעור פסלות שני שהגישה המערערת. ערעור קודם נדחה על ידי בפסק דין מיום 13.1.2013 (ע"א 6394/13). המערערת, שהוכרזה פושטת רגל ומונה נאמן על נכסיה, ביקשה לפסול את השופטת מלדון בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט שהוגשה בשל אי כיבוד צו התשלומים העיתיים שהושתו עליה. בקשת הפסלות הוגשה בבוקר הדיון השלישי שנקבע לדיון בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, לאחר שהדיון הראשון נדחה בשל אי התייצבות המערערת מטעמים רפואיים. בדיון השני, שאף אליו לא התייצבה המערערת, החליט בית המשפט לדון בהעדרה ונתן פסק דין. פסק הדין בוטל בבית משפט זה ביום 21.3.2013 (השופטים ס' ג'ובראן, נ' הנדל וא' שהם, ע"פ 2006/13), ובהסכמת בעלי הדין הוחזר התיק לשופטת כדי שתקיים דיון בנוכחות המערערת. כאמור, בבוקר הדיון השלישי, שוב לא התייצבה המערערת לדיון ובא-כוחה הגיש את בקשת הפסלות באותו מועד. 3. בית המשפט דחה ביום 8.4.2013 את בקשת הפסלות וקבע כי מדובר ב"מיחזור" מספר טענות שהועלו בבקשת הפסלות הקודמת שנדחתה על ידו. החלטה זו אושרה על ידי בית המשפט העליון. בית המשפט קבע כי הימנעות המערערת מלהתייצב שלוש פעמים ברציפות לדיון, גורמת לתחושה שהיא מנצלת לרעה את ההוראה המחייבת את נוכחותה כחייבת בדיון על מאסרה בגין בזיון בית המשפט. בית המשפט הוסיף שבא-כוחה של המערערת הגיש תעודות רפואיות שאינן עומדות בדרישת דיני הראיות ואינן נקיות מספק. בית המשפט קבע עוד שניתן היה לדחות את בקשת הפסלות על הסף שכן לא הועלתה בהזדמנות הראשונה, אלא בבוקר הדיון. נקבע כי בכך פעלה המערערת בחוסר תום לב, ובית המשפט תהה האם מדובר בתמרון שנועד להרוויח זמן, לסרבל ולעכב את ההליכים בעניינה. 4. לגופו של עניין דחה בית המשפט את הטענה שהפר בעצמו את הדין החל על הליכי הביזיון. בית המשפט קבע כי לכל היותר מדובר בדעות שונות בנוגע ליכולת להפעיל הליכי בזיון בית המשפט נגד חייב סרבן. בית המשפט דחה גם את הטענה לפיה הוא "נעול" בדעה קדומה נגד המערערת תוך הפנייה לדבריו בהחלטה בבקשת הפסלות הראשונה. בית המשפט הוסיף שהאמירות המיוחסות לו בנוגע למערערת אכן נאמרו וכי הן אמת לאמיתה, ומבוססות על היכרות עם התיק, ועל ההחלטות שניתנו בו, הכוללות ממצאים עובדתיים ומסקנות משפטיות שהפכו חלוטים. בית המשפט קבע כי לא הביע דעה באשר לטענת המערערת בדבר שינוי נסיבות מהותי בעקבות ביטול פסק בוררות בבית הדין לעבודה המצדיק, לדעתה, ביטול צו התשלומים החודשיים בשל כך שיש די כספים בקופה כדי לשלם את כל יתרת החובות. בית המשפט קבע כי המערערת היא שמונעת, למעשה, את עצם הדיון בטענה זו. בית המשפט קבע שהמערערת עושה שימוש טקטי ופסול בהליכי פסלות שופט, וכי הבקשה הוגשה בשיהוי. בית המשפט סירב לעכב את ההליכים לצורך הגשת ערעור פסלות, ונעתר לבקשת הנאמן לקיים את הדיון בביתה של המערערת שכן לפי התעודה הרפואית שהמציאה היא מרותקת למיטה למשך שבוע ימים מיום 6.4.2013. ואכן, התקיים דיון בביתה של המערערת וניתן פסק דין. בעקבות החלטת השופטת שלא לפסול עצמה הוגש ערעור הפסלות שלפניי. 5. המערערת טוענת כי זהו מקרה מובהק של משוא פנים נגדה. המערערת מפנה להחלטת השופטת מיום 2.4.2013 לפיה תחליט קודם בבקשת הפסלות. ואולם, בניגוד להחלטה זו קיבלה השופטת באותו יום את בקשתו החסויה של המשיב 1 לשכור חוקר שיעקוב אחרי המערערת. המערערת טוענת כי מאחר שהחלטה זו הועברה למשיב 1 באותו היום, ידע המשיב 1 למעשה, שהשופטת אינה מתכוונת לפסול עצמה עוד בטרם התקיים הדיון בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט שנקבע ליום 8.4.2013. לטענת המערערת, די היה בכך שהשופטת ניהלה את הדיון מיום 12.3.2013 ללא נוכחותה, כדי להצדיק את פסילתה. לפיכך היה על השופטת לפסול עצמה, לאחר שבוטל פסק הדין שנתנה בהעדר המערערת. 6. אשר לדיון מיום 8.4.2013 טוענת המערערת שהשופטת קבעה שהדיון ייערך בביתה, אך לא קבעה שעת פגישה. העמדת סד זמנים כה דחוק על ידי השופטת, שאילץ את בא-כוחה לפעול לדחיית דיונים בבית משפט אחר, יש בה משום משוא פנים לדעת המערערת. בנוסף, חקירת המערערת החלה בלא נוכחות בא-כוחה, שהגיע רק לאחר שהחקירה הסתיימה. אז ביקשה השופטת שבא-כוח המערערת יסכם דיון שלא היה נוכח בו ויחקור את המערערת בחקירה חוזרת בנוגע לעדות שלא שמע ואף מנעה מהמערערת לדבר עם בא-כוחה. בניגוד להחלטת השופטת לחזור לבית המשפט לשמיעת הסיכומים, החליטה השופטת, כנראה לאחר התייעצות עם המשיב 1 וללא נוכחות בא-כוחה, ששמיעתם תעשה בבית המערערת. 7. המערערת מוסיפה שבניגוד לבקשת הפסלות הקודמת, בקשת הפסלות הנוכחית עניינה משוא פנים בניהול ההליך לפי פקודת בזיון בית המשפט, במסגרתה טענה שהשופטת החליטה לאסור את המערערת בהסתמך על נימוקי הנאמן ועל דעתה הקדומה ביחס למערערת. לטענת המערערת, לא היה כל שיהוי בהגשת בקשת הפסלות. המערערת משיגה גם על כך שהדיון בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט התקיים לפני שנדונו בקשותיה שעשויות היו, לדעתה, לייתר את ההליך. כן משיגה המערערת על כך שהשופטת ניהלה "דיון מוקדם" עם צד אחד, הוא כונס הנכסים הרשמי. לדעת המערערת היה מקום לפתוח את הערעור דנא כערעור פסלות פלילי. 8. דין הערעור להידחות. טענות המערערת אינן מקימות עילה לפסילת השופטת מלדון בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. ראשית, אציין כי אמנם לפי סעיף 77א(ב) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 (להלן - חוק בתי המשפט), "נטענה טענת פסלות נגד שופט, יחליט בה אותו שופט לאלתר ולפני שייתן כל החלטה אחרת". הגיונה של הוראה זו ברור מאחר שטענת הפסלות יורדת לשורשו של הליך, שכן היא מטילה ספק בעצם כשירותו של השופט לשבת בדין. ואולם, עשויות להתעורר נסיבות חריגות בהן יידרש השופט לתת החלטות דחופות מכוח סעיף 77א(א2) לחוק בתי המשפט על אף שהוגשה נגדו בקשת פסלות שטרם הוכרעה. מבלי להידרש לתוכן ההחלטה בבקשה החסויה, כך פעלה השופטת במקרה דנא. מכל מקום, עצם מתן החלטה כאמור אינו מעיד, כשלעצמו, על קיומה של עילת פסלות (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 319-317 (2006), להלן: מרזל). 9. זאת ועוד, יש לדחות את טענת המערערת לפיה היה על השופטת לפסול עצמה לאחר שבית משפט זה ביטל את פסק דינה מיום 12.3.2013 בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, מאחר שניתן בהעדר המערערת. אציין כי פסק הדין של השופטת בוטל בהסכמת בעלי הדין, הדיון הושב לבית המשפט קמא, ונקבע שיתקיים בנוכחות המערערת. המערערת לא העלתה במעמד זה טענת פסלות נגד השופטת. ממילא, טענה זו כלל לא נדונה, והדיון הוחזר לשופטת עם הנחיות לדון בבקשה בנוכחות המערערת. כך נעשה בסופו של דבר ביום 8.4.2013 בביתה של המערערת. 10. אשר לטענותיה של המערערת באשר לאופן ניהול הדיון בביתה ובנוגע לעובדה שבא-כוחה לא נכח בעת חקירתה, טענות אלו שמורות לה והיא אכן השיגה עליהן במסגרת ערעור על פסק דינה של השופטת התלוי ועומד בבית משפט זה (ע"פ 2595/13, התקיים דיון ביום 5.5.2013), אך הן אינן עניין לערעור פסלות, והדברים ידועים. כך גם טענות המערערת באשר לדיון שקיימה השופטת בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט עוד לפני שנדונו הבקשות שהגישה. יש לדחות גם את טענת המערערת לפיה השופטת דיברה עם המשיב 1 בטרם החליטה כי בעלי הדין יסכמו בנוכחות המערערת בביתה, אשר נטענה בעלמא. כמו כן, יש לדחות את טענת המערערת לפיה השופטת דנה ביחידות עם סגנית כונס הנכסים הרשמי, בנסיבות לפיהן הודע לשופטת טלפונית כי אביו של עורך-הדין הירשזון נפטר ולכן לא יתייצב לדיון שנקבע ליום 2.4.2013 מטעם כונס הנכסים הרשמי. 11. גם טענת המערערת לפיה היה על השופטת לפסול עצמה מלדון בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט בשל כך שדנה בתיק פשיטת הרגל של המערערת וגיבשה נגדה דעה, דינה להידחות. לא נמצא בעבר פסול בעצם הדיון של שופט בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט בעקבות החלטה שנתן, ובדין נדחה ערעור פסלות שהוגש בעניין (ע"א 8557/02 פלוני נ' פלונית (5.11.2002)). אף קיים יתרון דיוני ומעשי בכך שדווקא השופט שהחלטתו בוזתה לכאורה יישב בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, שכן הוא מכיר את פרטי התיק והחלטתו ויקל עליו לקבוע האם בוזתה או לא (מרזל, 221). עוד אוסיף בהקשר זה כי ערעור הפסלות דנא הוא על החלטת שופט שלא לפסול עצמו מלדון בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. החלטה זו ניתנה במסגרת בקשה דיונית שהוגשה במסגרת הליך פשיטת הרגל של המערערת, ולכן, הערעור שהוגש על החלטת השופטת שלא לפסול עצמה הוא ערעור פסלות אזרחי. על יסוד כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות. ממילא, נדחית גם בקשת המערערת להפסקת המשפט. הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ו באייר התשע"ג (6.5.2013). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13026410_H03.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il