פלוני נ. משרד הביטחון

7 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2638/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט ח' כבוב העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. משרד הביטחון 2. צבא הגנה לישראל 3. יחידת מיטב עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד אלעד אלימלך בשם המשיבים: עו"ד יובל שפיצר פסק-דין השופט נ' סולברג: עניינה של העתירה, בהשתמטותה של העותרת – אזרחית ישראל, ילידת שנת 1992 – משירות צבאי, זה למעלה מעשׂוֹר. מאז יום 12.9.2011, אשר נקבע כמועד התייצבותה לגיוס. העותרת מבקשת, כי נורה למשיבים לאפשר לה להסדיר את מעמדה מול רשויות הצבא, ולהציג את מצבה הרפואי והנפשי לפני הגורמים הרלבנטיים, תוך המנעות ממעצרה עם התייצבותה. העובדות כעולה מתגובת המשיבים, במהלך החודשים יוני, יולי ואוגוסט 2009, בהיותה כבת 17, זומנה העותרת להליכי בדיקה ורישום בלשכת הגיוס (אשר נהוג לכנותם הליכי 'צו ראשון'), לקראת גיוסה לשירות צבאי. העותרת לא התייצבה להליכים הללו. זמן-מה חלף, ובחודש אוקטובר 2009, התייצבה העותרת בלשכת הגיוס, לצורך הגשת בקשה לפטור משירות צבאי, מטעמי הכרה דתית, על-פי סעיף 40 לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986. טרם הכרעה בבקשתה-זו, נערך לעותרת ראיון, שבמהלכו העידה על עצמה "כי היא צופה בטלוויזיה בשבת ומדברת בטלפון". סמוך לאחר הראיון, ביקשה העותרת לבטל את בקשת הפטור, ולפיכך נשלחה להשלים הליכים נוספים, טרם מתן צו גיוס, לצורך בדיקת התאמתה לשירות ביטחון. העותרת שיתפה פעולה עם הליכים אלה באופן חלקי בלבד, כפי שאפרט להלן. כך, בחודשים אוקטובר ודצמבר 2009, זומנה העותרת להשלים מבחני כשירות מסוימים, לצורך קביעת פרופיל רפואי – ואליהם התייצבה. לעומת זאת, כאשר זומנה במהלך החודשים ינואר ופברואר 2010, לביצוע בדיקות רפואיות, לצורך בדיקת כשירותה הרפואית, בחרה העותרת שלא להגיע. בהמשך, בחודש מרץ 2010, זומנה העותרת לבדיקה נוספת, לצורך בחינת כשירותה הרפואית, שאליה התייצבה, אך כשזומנה לראיון אצל גורמי בריאות הנפש, במהלך חודש אפריל 2010 – בחרה שלא להתייצב. לבסוף, במהלך חודש מאי 2010 השלימה העותרת את הליכי הבדיקה, והיא נמצאה כשירה לשירות ביטחון, בפרופיל רפואי 64. כחודש-ימים לאחר מכן, התייצבה העותרת בלשכת הגיוס, ודרשה לקבל פטור, זו הפעם, מחמת סירובה להתגייס לשירות צבאי. בהמשך, במהלך החודשים אוגוסט, אוקטובר ונובמבר 2010, זומנה העותרת על-ידי רשויות הצבא, ליום מיון, איתור והתאמה (יום המא"ה), כדי לקבוע את התאמתה לתפקידים השונים בצבא, אך בחרה שלא להתייצב. גם כאשר זומנה ביום 17.5.2011, לראיון עם קצין מיון לקראת גיוס –לא הופיעה. ביני וביני, ניתן לעותרת צו התייצבות לשירות ביטחון. בתחילה נקבע מועד הגיוס ליום 17.7.2011, והוא עודכן בהמשך ליום 12.9.2011. העותרת לא התייצבה במועד שנקבע, ולמעשה לא עשתה כן עד עצם היום הזה, משך למעלה מעשׂוֹר. ביום 24.9.2011, לאחר שנוכחו רשויות הצבא לגלות כי העותרת נעדרת באופן בלתי-מוצדק משירות, הוכרזה העותרת כמשתמטת מגיוס, ניתן צו האוסר על יציאת העותרת מן הארץ, ונמסרה הודעה למשטרת ישראל, כי העותרת אינה מקיימת את חובת הגיוס המוטלת עליה. אציין, כי רשויות הצבא הבהירו לעותרת את משמעות מעשיה, ואת ההשלכות הנובעות מכך – אך ללא הועיל. כך, ביום 12.9.2011 – הוא המועד העדכני שנקבע להתייצבותה לשירות ביטחון – פנו רשויות הצבא לעותרת, שאלו מדוע לא התייצבה לגיוס, וזו השיבה כי לא חשה בטוב. בהמשך מסרה העותרת, כי היא מעוניינת לעבור ניתוח אף, ועל כן, היא מעוניינת לדחות את מועד הגיוס. במענה נמסר לעותרת, כי עליה להגיש מסמכים בעניין, ואלה יִבָּחֲנוּ על-ידי רשויות הצבא. דא עקא, לפי הנטען בתגובה, "מרשומות רשויות הגיוס לא נמצא תיעוד ביחס למסמכים ששלחה העותרת". רשויות הגיוס שבו ופנו לעותרת ביום 4.10.2011, הבהירו לה את מעמדה כמשתמטת משירות צבאי, אך גם שיחה זו נפלה על אוזניים ערלות. בחלוף כשנה וחצי, שלחה העותרת אסופת מסמכים רפואיים, המתוארכים לשנים 2013-2011; בכלל זה, גם מסמכים המעידים על תאונת דרכים שעברה בחודש ינואר 2013. המסמכים נבחנו על-ידי גורמי הרפואה בצה"ל, אשר קבעו כי האמור בהם אינו מצדיק את השתמטותה של העותרת משירות צבאי. ביום 6.6.2013 פנתה העותרת לרשויות הצבא, כדי לברר מה נעשה עם המסמכים ששלחה. במענה נמסר לה, כי המסמכים נבחנו על-ידי הגורמים הרלבנטיים, אשר קבעו כי היעדרותה מן השירות אינה מוצדקת. הובהר לעותרת אפוא, כי מעמדה כמשתמטת – עודנו בתוקף. חלפו עוד שנתיים-ימים, והעותרת שבה ושלחה מסמכים שונים לרשויות הצבא, בניסיון להצדיק את העדרותה מן השירות. בתוך כך, העבירה העותרת תביעה על קצבת נכות מהביטוח הלאומי, אישור על ביקור במרפאה הקהילתית לבריאות הנפש, וכן אישורים ותדפיסים מחשבון הבנק שלה. לפי הנטען בעתירה, "בשנים האחרונות ניתק הקשר בין הצדדים". ואולם, סוגיית אי-ההתייצבות שבה ועלתה ביום 5.12.2021. במועד זה, הגיעה העותרת לנמל התעופה בן גוריון, לקראת צאתה לחופשה, אך נאמר לה שהיא מוגבלת יציאה, ואינה רשאית לעזוב את הארץ. בעתירה נטען עוד, כי נמסר לעותרת ש"בשל מגפת הקורונה אין לחיילים במקום יכולת לעצור את העותרת שכן מתקיימת מדיניות אי קליטת עצורים זמנית". סמוך לאחר מכן, שכרה העותרת את שירותיו של בא-כוחה, וזה פנה לרשויות הצבא, ביום 9.1.2022, בבקשה להסדרת מעמדה של העותרת. במסגרת הבקשה נטען, כי העותרת זכאית לקבל פטור משירות צבאי, מחמת נסיבות רפואיות ואישיות, ועל כן, יש לאפשר לעותרת להסדיר את מעמדה, מבלי לנקוט נגדה צעדים משפטיים. לתמיכה באמור בבקשה, צורפו מסמכים שונים; רפואיים ואחרים. ביום 23.3.2022 השיבו רשויות הגיוס לבקשה. תחילה צוין, כי "ככלל, אין צה"ל דן בעניינם של מבצעי עבירת ההשתמטות, או נענה לבקשותיהם". בהמשך צוין, כי בבקשה נטען שהעותרת כלל לא היתה מודעת למעמדה כמשתמטת, עד למועד שבו נמנעה יציאתה לחו"ל, במהלך חודש דצמבר 2021. ואולם, העובדות המונחות לפני רשויות הצבא משקפות תמונה עובדתית שונה בתכלית, של ידיעה ברורה על אודות ההשתמטות. מכל מקום צוין, כי "פנייתך, על צירופיה, הועברה לבחינת גורמי בריאות הנפש והרפואה של צה"ל. אלו דנו במידע לעומקו ולא מצאו כי קיימים בעניינה טעמים המצדיקים דיון בשאלת כושרה בטרם תעשה למען הסדרת מעמדה מול רשויות הצבא". בהתאם, הובהר כי מעמד העותרת כמשתמטת נותר על כנו, ועליה להתייצב לאלתר בלשכת הגיוס, לצורך הסדרת מעמדה. לעניין זה הודגש, כי רק "לאחר שתעשה כן, ויטופל משפטית עניין היעדרותה משירות, תופנה לבדיקה כמבוקש". ביום 29.3.2022 פנתה העותרת לרשויות הצבא פעם נוספת, באמצעות בא-כוחה, ב"בקשה למיצוי הליכים עובר להגשת בג"צ". בבקשה זו נטען, שלא יתכן כי "11 שנות מחדל בנוגע למרשתי, יוגדרו על ידכם כאחריות שלה בלבד". לטענת בא-כוחה, פניות העותרת לאורך השנים, מעידות על רצונה להסדיר את מעמדה, מחמת מצבה הרפואי והאישי, בעוד שרשויות הצבא ישבו בחיבוק ידיים, חדלו מעשות, ולא פעלו כל פעולה כדי להביא להסדרת מעמדה של העותרת. התבקש אפוא, כי יתאפשר לעותרת להסדיר את מעמדה מול רשויות הצבא, כך שאלה יבדקו את מצבה הרפואי והאישי, קודם להפעלת סמכויות אכיפה ומעצר נגדה. ביום 12.4.2022, השיבו רשויות הצבא גם לפנייה זו. בתשובתם נכתב, כי לאחר שגורמי הרפואה והנפש בחנו את כלל המסמכים שצורפו לבקשה, נמצא שלא קמה עילה לנקוט גישה מקֵלה לגבי העותרת. על כן, עליה להתייצב ללא דיחוי בלשכת הגיוס, לצורך הסדרת מעמדה, כאשר רק לאחר מכן, תיבחן מידת התאמתה לשירות צבאי, על-ידי גורמי המקצוע הרלבנטיים. בעקבות תשובה זו, הוגשה העתירה דנן, ביום 14.4.2022, ובגדרה התבקש גם ליתן צו ביניים, שיורה למשיבים "שלא לעצור את העותרת עד לקבלת החלטה סופית בעתירה דנן". טענות הצדדים העותרת טוענת, כי אין לקבל את טענות המשיבים, שלפיהן מוטל עליה להתייצב לפני רשויות הצבא להסדרת מעמדה, עוד קודם לבדיקת מצבה הרפואי והאישי, ובטרם הכרעה לגבי עצם כשירותה להתגייס לשירות צבאי. לדבריה, נוכח מצבה האישי והנפשי, אין כל מקום לקיים את הליך הבחינה, כשהיא נתונה מאחורי סורג ובריח. התנהלות שכזו, עלולה להביא, לטענתה, להחמרה במצבה הנפשי המורכב. זאת בפרט, מקום שבו ישבו רשויות הצבא בחיבוק ידיים; לא פעלו משך שנים רבות לאתרהּ; ולא נקטו נגדה הליכים כלשהם. עתה, כאשר העותרת באה מרצונה, כדי להסדיר את מעמדה, אין הצדקה להטיל עליה בלבד את מלוא האחריות, ולדרוש כי תתייצב, וככל הנראה תיעצר מיד, בד בבד עם בחינת עצם כשירותה לשרת בצבא. מנגד, טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות; הן על הסף הן לגופה. על הסף, מחמת חוסר ניקיון כפיים, משהעותרת עשתה דין לעצמה, משך למעלה מעשר שנים, בבחירתה שלא להתייצב לשירות צבאי; ונוכח השיהוי הניכר שדבק בהגשת העתירה, מקום שבו בהליכי גיוס עסקינן, אשר החלו כבר בשנת 2009. לגופו של עניין נטען, כי לא קמה עילה להתערבות שיפוטית במקרה זה, וכי לא נפל כל פגם בדרך התנהלות המשיבים, בעת שקבעו כי סדר הדברים הנכון הוא התייצבות העותרת להסדרת מעמדה תחילה, ובחינת כשירותה לשירות צבאי אחר כך. לעניין זה מפרטים המשיבים, כי כלל המסמכים שהוגשו במסגרת הבקשה, נבחנו על-ידם, ונמצא כי מצבה הרפואי והאישי של העותרת אינו מצדיק להימנע מפעולה בדרך זו. המשיבים מוסיפים, כי אין לנהוג בעותרת בכפפות של משי, רק משום שבמשך שנים רבות השתמטה משירות צבאי, ועשתה דין לעצמה. אדרבה, הזמן הרב שבו חמקה מן השירות הצבאי, מצדיק דווקא לנהוג בה במידת הדין, ללא הנחות. המשיבים מוסיפים, כי ההליך הפלילי לחוד, והליך הגיוס לחוד. לדבריהם, גם אם יתברר לבסוף שהעותרת אינה כשירה כיום לגיוס, אין משמעות הדבר כי היא פטורה באופן אוטומטי מלתת את הדין, על כל אותן שנים שבהן השתמטה משירות צבאי, בניגוד לחוק. נטען אפוא, כי העותרת חייבת להתייצב ולהסדיר את מעמדה, ורק לאחר שתעשה כן, יבחנו טענותיה לגבי אי-התאמתה לשירות. דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות, על הסף ולגופה. תחילה, כעולה מן העובדות שתוארו לעיל, העותרת עשתה דין לעצמה, משך למעלה מעשׂוֹר, ובחרה ביודעין, שלא להתייצב לשירות צבאי. רק כאשר נתקלה בדלת נעולה – בעקבות מניעת יציאתה מן הארץ לחופשה בחו"ל – 'נזכרה' העותרת כי עליה להסדיר את מעמדה מול רשויות הצבא, והיא דורשת עתה, במסגרת עתירה זו, 'להכתיב' לצבא את דרך הפעולה בעניינה: להתעלם מן השנים הארוכות שבהן חמקה מן הדין, ולבחון תחילה את כשירותה לשירות צבאי, תוך הימנעות ממעצרה. זאת אין לאפשר. כידוע, עתירה המוגשת לבית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, נועדה, כשמה, לאפשר מתן סעד מן הצדק, מקום שבו לא ניתן לקבל סעד שכזה מן הערכאות השיפוטיות 'הרגילות'. כפי שנקבע פעמים רבות בפסיקה, בקשה למתן סעד מן הצדק, מקימה מיניה וביה חובה מוגברת על מבקש הסעד, לפעול בניקיון כפיים, ולהימנע מעשיית דין עצמי; "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים" – תקן את פגמיך-שלך, לפני שתצביע על פגמי זולתך (בבלי, סנהדרין יח, ע"א). קשה להלום מצב דברים זה, שבו העותרת פועלת באי-ניקיון כפיים ועושה דין לעצמה, משך למעלה מעשר שנים, ורק עתה, כאשר תוצאות ההשתמטות החלו לטרוד את מנוחתה, היא מתייצבת לפנינו עם רשימת דרישות, לגבי הדרך שבה יטופל עניינה על-ידי רשויות הצבא (ראו למשל: בג"ץ 7850/07‏ זובוב נ' צבא הגנה לישראל, פסקה 9 (17.10.2007); בג"ץ 3564/16 ‏פלונית נ' שר הביטחון, פסקה 9 (‏28.9.2016)). לא זו אף זו: העתירה חסרה פירוט עובדתי, בכל הנוגע להתנהלות העותרת מול רשויות הצבא, ורק עם הגשת התגובה המקדמית, נחשפה התמונה העובדתית במלואה, על כל פרטיה ודקדוקיה. כך למשל, העותרת נמנעה מלפרט, כי בשנת 2010 נמצאה כשירה לשירות צבאי, בפרופיל 64, לאחר ראיון רפואי שנערך לה; כי רשויות הצבא פנו אליה מספר פעמים לאורך השנים, בניסיון להניא אותה מהשתמטות; וכי גם פנייתה משנת 2013, עם מסמכים רפואיים נוספים, נדחתה לגופה. עובדה זו, יש בה כדי לחזק את המסקנה, כי העתירה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים, באופן שמצדיק את דחייתה על הסף (ראו למשל: בג"ץ 3993/18 פלונית נ' שלטונות צבא ההגנה לישראל, פסקה 5 (19.7.2018) (להלן: עניין פלונית)). זאת ועוד. העתירה לוקה בשיהוי ממושך, המצדיק גם הוא את דחיית העתירה על הסף. כפי שפורט לעיל, מועד גיוס העותרת נקבע ליום 12.9.2011, לפני למעלה מעשר שנים. מאז ועד עתה, העותרת לא התייצבה לשירות, בטענה כי אינה כשירה לכך, מטעמים רפואיים ואישיים. במצב דברים זה, היה על העותרת להעלות את טענותיה, לגבי אי-כשירותה לגיוס, סמוך לאחר המועד שנקבע בצו, ולא כיום, בחלוף שנים כּה רבות, בשיהוי ניכר. זאת בפרט, משלא ניתן כל הסבר מדוע השתהתה העותרת בהגשת העתירה, משך זמן כה רב (השוו: בג"ץ 3299/17 פלוני נ' שר הביטחון, פסקה 22 (8.8.2018)). על כן, גם מטעם זה דין העתירה להידחות על הסף. למעלה מן הצורך אוסיף, כי דין העתירה להידחות גם לגופה, בהעדר עילה להתערבות בדרך התנהלותם של המשיבים, לגבי עניינה של העותרת. כטענת המשיבים, הכלל הנהוג על-ידי רשויות הצבא בכגון דא, הוא זה: על המשתמט להתייצב תחילה לפני הגורמים הרלבנטיים בצבא, לצורך הסדרת מעמדו, ורק לאחר מכן תיבחן מידת כשירותו לשירות צבאי, מטעמים רפואיים ואחרים. ברי כי השתמטות משירות משך שנים ארוכות, אינה נסיבה המצדיקה, כשלעצמה, סטייה מכלל זה. ודוק. הכלל האמור, נבחן על-ידי בית משפט זה, כמה וכמה פעמים, ולא נמצאה עילה להתערבות בו. כך למשל, בעניין פלונית נקבע, בעניין דומה, כדברים האלה: "דין העתירה להידחות על הסף גם מחמת היעדר עילה להתערבות, משלא מצאנו פגם בהחלטת המשיבים שלא לסטות מהכלל לפיו מי שנעדר משירות שלא ברשות לא יקבל טיפול רפואי מהמשיבים בטרם התייצבותו, אלא במקרים חריגים המצדיקים זאת [...] על העותרת למצות הליכים למול המשיבים, ומשתתייצב לשירות צבאי, חזקה שתקבל התייחסות לכלל טענותיה. כמובן שאם טענותיה תדחנה, פתוחה בפניה הדרך לנקוט בהליכים משפטיים מתאימים. היעתרות לבקשת העותרת טרם התייצבותה לשירות בטחון אינה עולה בקנה אחד עם עקרון השוויון ועם הצורך להבטיח דין זהה בהתייחס לחיילים הנעדרים משירות צבאי שלא ברשות" (פסקה 6). וראו דברים דומים, שנקבעו בהליכים נוספים: בג"ץ 8596/13 חמו נ' שלטונות צבא הגנה לישראל (7.7.2014); בג"ץ 3484/19 מזרחי נ' מפקד יחידת מיטב (26.5.2019); בג"ץ 5086/21 פלוני נ' מיטב (25.7.2021)). בענייננו, כאמור, העותרת נמנעה מלהתייצב לשירות צבאי, משך עשר שנים ויותר, ורק מניעת יציאתה משערי המדינה, לחופשה בחו"ל, גרמה לה לבסוף לפנות לרשויות הצבא, בניסיון להסדיר את מעמדה. דרך התנהלותה הקלוקלת של העותרת, בניגוד לחוק, תקופה ארוכה כל כך, אינה מלמדת על חריג כלשהו הפועל לטובתה. שמא ההיפך הוא הנכון, שלא יהא חוטא נשכר. זאת בפרט, מקום שבו המסמכים שצירפה, לתמיכה בבקשתה, נבחנו באופן ראשוני על-ידי הגורמים הרלבנטיים, ואלה לא מצאו כי המסמכים הללו מצדיקים סטייה מן הכלל האמור. כלשון המשיבים בתשובתם לעותרת: "פנייתך, על צירופיה, הועברה לבחינת גורמי בריאות הנפש והרפואה של צה"ל. אלו דנו במידע לעומקו ולא מצאו כי קיימים בעניינה [של העותרת] טעמים המצדיקים דיון בשאלת כושרה בטרם תעשה למען הסדרת מעמדה מול רשויות הצבא". אם כן, את כל טענותיה תוכל העותרת להעלות לפני המשיבים, לאחר שתתייצב לשירות צבאי כדין. משכך, אינני סבור כי קמה עילה המצדיקה את התערבותנו, אף לא לגופו של עניין. אשר על כן, דין העתירה להידחות, הן על הסף הן לגופה – והיא נדחית בזאת. ממילא, גם בקשת העותרת למתן צו ביניים – נדחית עמה. העותרת תשא בהוצאות המשיבים, בסך של 2,500 ₪ ניתן היום, ‏כ"ג בסיון התשפ"ב (‏22.6.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22026380_O07.docx פג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1