טארק (אסיר) נ' בית המשפט הצבאי לערעורים ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2634/20 לפני: כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט י' אלרון העותר: אדם טארק נ ג ד המשיבים: 1. בית המשפט הצבאי לערעורים 2. התובע הצבאי הראשי עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד לביב חביב פסק-דין השופט י' אלרון: 1. העותר הורשע בשנת 2006 בבית המשפט הצבאי ביהודה בעבירות של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, גרימת מוות בכוונה וקשירת קשר לחטיפה בנסיבות מחמירות, ונדון לעונש של מאסר עולם. בגזר הדין, שניתן ביום 3.12.2006 במעמד הצדדים, נכתב כי "נימוקי גזר הדין יינתנו בנפרד". נימוקים אלו אכן ניתנו בכתב ביום 4.1.2007, בהיעדר הצדדים, תוך שצוין כי לצדדים קנויה זכות ערעור תוך 30 יום ממועד פרסומם. 2. תריסר שנים ומחצה לאחר מכן הגיש העותר ערעור על פסק הדין לבית המשפט הצבאי לערעורים. בערעורו טען כי נימוקי גזר הדין מעולם לא נמסרו לו. בהחלטתו מיום 15.9.2019 הורה בית המשפט הצבאי לערעורים על מחיקת הערעור על הסף. נקבע, כי מעיון בתרשומת המצויה בתיק בית המשפט עולה כי מזכירות בית המשפט מסרה את נימוקי גזר הדין "באופן אישי" לבא-כוחו דאז של העותר, עו"ד חאלד אלערג', ובנסיבות אלה "יש בסיס להניח שהמערער [העותר – י' א'] קיבל את נימוקי גזר הדין בסמוך לפרסומם וחלפה תקופת הערעור זה מכבר". 3. העותר הגיש לבית המשפט הצבאי לערעורים בקשה לעיון מחדש בהחלטה, וצירף תצהיר בו נכתב כי מעולם לא קיבל לידיו את נימוקי גזר הדין מידי סניגורו או מידי שירות בתי הסוהר, וכן תצהיר מטעם עו"ד אלערג', בו נכתב כי אינו זוכר שנימוקי גזר הדין נמסרו לו על ידי מזכירות בית המשפט, ומכל מקום, הוא עצמו לא מסרם לעותר או למשפחתו, משום שהקשר עימם נותק ביום מתן גזר הדין. לנוכח זאת ביקש העותר כי תבוטל ההחלטה למחוק את הערעור, ולחלופין כי תינתן לו ארכה להגשת הערעור, כך שהערעור יידון לגופו. 4. בהחלטתו מיום 10.2.2020 דחה בית המשפט הצבאי לערעורים את הבקשה על שני ראשיה. נקבע, כי הרציונל "המבקש להציב את הסניגור כידו הארוכה של הנאשם לכל דבר ועניין", כמו גם האינטרס להבטיח את סופיות הדיון, אינם מצדיקים לסטות במקרה זה מהכלל הקבוע בסעיף 237(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982 (אשר אומץ בפסיקה גם לדין האזור), לפיו "מסירת המסמך לידי סניגור הנאשם ... כמוה כהמצאה לנאשם". עוד צוין כי "ספק עד כמה ניתן לייחס אמינות לתצהיר הסניגור, שהוגש כאמור בחלוף 12 שנים תמימות מהאירוע, במהלכן המשיך לטפל באלפי הליכים שונים". בית המשפט הצבאי לערעורים הוסיף ודחה את הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור, בשל עקרון סופיות הדיון – בנסיבות בהן העותר לא סיפק הסבר המניח את הדעת לשיהוי המשמעותי בהגשת הערעור – ובשל סיכויי הערעור הנמוכים. 5. מכאן העתירה שלפנינו, במסגרתה שב העותר על טענותיו כפי שנשמעו בפני בית המשפט הצבאי לערעורים, ובין היתר טען כי נימוקי גזר הדין לא נמסרו לו בידי סניגורו ומשכך שגה בית המשפט הצבאי לערעורים משקבע שחלף המועד להגשת הערעור. לטענת העותר, החלטת בית הדין הצבאי לערעורים פוגעת פגיעה אנושה בזכויותיו, באופן המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. 6. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי הדין של בית המשפט הצבאי לערעורים, והתערבותו שמורה למקרים חריגים שבהם נתגלו פגמים ממשיים כגון חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק או למקרים נדירים אחרים המצדיקים להעניק לעותר סעד מן הצדק (ראו, בין היתר, בג"ץ 6577/19 נעאולה נ' בית המשפט הצבאי לערעורים (10.10.2019); בג"ץ 4534/19 ‏ביוד נ' בית המשפט הצבאי יהודה (7.10.2019); בג"ץ 8252/15 חמדאן נ' בית המשפט הצבאי לערעורים (27.7.2017)). אמות מידה אלו אינן מתקיימות בעניינו של העותר. חרף ניסיונו לשוות לעתירה אצטלה של "פגיעה בזכות להליך הוגן ובכללי הצדק הטבעי", טענותיו הן במהותן טענות ערעוריות מובהקות, שאינן מגלות עילה להתערבותו של בית משפט זה. 7. כפי שצוין, נימוקי גזר הדין נמסרו לידי בא-כוחו של העותר דאז, ומשלא הודיע הלה לבית המשפט כי אין באפשרותו למסרם לעותר, הרי שאין מנוס מן הקביעה כי אלו הומצאו כדין, ומניין הימים להגשת הערעור החל עם המצאתם. בנסיבות אלו, ובחלוף שנים רבות עד לפנייתו של העותר לבית המשפט הצבאי לערעורים בהגשת ערעור על גזר הדין, אין בנמצא כל עילה להתערבותנו בהחלטה על דחיית הערעור. 8. העתירה נדחית אפוא. בנסיבות העניין, ומשלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"א באייר התש"ף (‏5.5.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20026340_J02.docx מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il