קמיל ימין נ. נציבות שירות המדינה י-ם

פסק-דין בתיק בג"ץ 2631/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2631/09 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר העותר: קמיל ימין נ ג ד המשיב: נציבות שירות המדינה י-ם עתירה למתן צו על תנאי העותר: בעצמו פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. עתירה זו מצטרפת להליכים הרבים שניהל העותר בבית הדין לעבודה ובבית משפט זה בעניין זכויות שלטענתו מגיעות לו לאחר פרישתו מעבודתו במשרד הבטחון. עתירתו האחרונה של העותר נדחתה על הסף ביום 16.4.2007 ובפסק הדין פורטו ההליכים השונים שנוהלו עד כה לרבות ההליכים בבית משפט זה (בג"ץ 1576/07 ימין נ' נציבות שירות המדינה (טרם פורסם, 16.4.2007)). נקבע שם כי "העותר מיצה את האפשרויות העומדות בפניו, ואף מעבר לכך. עניינו נדון במספר רב של ערכאות ותביעותיו נדחו. אף בית משפט זה דחה בעבר עתירות שהגיש העותר. והנה חוזר העותר בפעם הנוספת ומעלה שוב את אותן טענות שנדחו בעבר. ברי, כי אין כל יסוד להתערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק". 2. העותר לא אמר נואש וניהל שוב הליכים בבית הדין לעבודה. ואולם, גם תביעתו החדשה בבית הדין האזורי לעבודה נדחתה ביום 9.12.2008 (ע"ב 8604/07). ערעור שהוגש לבית הדין הארצי לעבודה נדחה אף הוא ביום 3.3.2009 ועל העותר הוטלו הוצאות בסך 5000 ש"ח (ע"ע 57/09). העותר, שאינו מיוצג, הגיש על כך את העתירה שלפנינו בה טען נגד האופן בו התנהל ההליך בבית הדין לעבודה ובפרט על כך שתביעתו בבית הדין האזורי לעבודה נדונה על ידי מותב של שניים (שופט ונציג ציבור) ולא מותב של שלושה כפי שדורש הדין. העותר שב ומעלה בעתירתו גם טענות נגד ההליכים שהתנהלו בעבר וטוען כי לא קיבל עם פרישתו את כל הזכויות להן הוא זכאי, בין היתר, כבעל תואר שני. כמו בעתירה הקודמת גם בעתירה שלפנינו טוען העותר נגד תוקפו של מסמך הויתור עליו הוא חתם. המסמך לא צורף במלואו ומתוך פסק הדין בעתירה הקודמת מסתבר כי מדובר במסמך שכותרתו "קבלה והצהרת סילוק תביעות" בו מצהיר העותר כי אין לו ולא תהיינה לו "כל תביעות או דרישות כספיות ו/או אחרות נגד משרד הבטחון". על פי מסמך זה שולם לעותר לפנים משורת הדין סך של 48,487 ש"ח. העותר מציין – כפי שאף עשה בעתירה הקודמת – כי הוא מוכן להחזיר (חלק) מהכספים שקיבל כדי שהדברים יבדקו מחדש. לבסוף טוען העותר כי עקרון הצדק מחייב את התערבותו של בית משפט זה. 3. דין העתירה להדחות על הסף. העתירה בנויה מחלקי כתבי בי-דין והתכתבויות שנגזרו והודבקו זה על גבי זה מבלי שצורף נוסחם המלא וכאשר ממילא לעתירה לא צורפו כל המסמכים הרלבנטיים וכתבי בית הדין הנדרשים שהוגשו על ידי בעלי הדין בהליכים אותם תוקף העותר. לא כך מוגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. העותר גם לא צירף לעתירתו נוסח מלא של מסמך הויתור עליו חתם. בכל אלה די כדי לדחות את העתירה שהרי כידוע "מי שמבקש לפנות לבית משפט הגבוה לצדק חייב לגלות כל הפרטים הנוגעים לענין והסתרת דברים חייבת לחסום דרכו של עותר כזה לערכאה זו" (בג"ץ 634/88 אל-קרא, חברה למתן שרותים לעיר בע"מ נ' ראש המועצה המקומית נשר (לא פורסם, 22.9.1988); כן ראו והשוו בג"ץ 3917/04 אברהם נ' סגן יו"ר הכנסת (טרם פורסם, 4.8.2004)). יש לדחות את העתירה גם מן הטעם שהגשתה מנוגדת להתחייבות שהעותר נטל על עצמו במסמך הויתור ובפרט כאשר העותר נהנה כבר מפירות התחייבותו. כפי שקבעה השופטת חיות בעניין אחר: "החלטנו לדחות את העתירה מן הטעם שהסעד המבוקש בה עומד בניגוד להתחייבות שהעותרת נטלה על עצמה [...] בבג"ץ 1930/04 נתן נ' שר הביטחון, מר יצחק רבין, פ"ד מח(4) 643, 655 (1994), נפסק בהקשר זה כי 'בית המשפט הגבוה לצדק לא יושיט יד לעותר האומר להתכחש להתחייבותו או למבקש להפר חיוב שנטל על עצמו. ההלכה כי הסכמים יש לכבד - pacta sunt servanda - חותכת את שיטת המשפט לרוחבה, וכוחה עמה בשדה המשפט הציבורי ככוחה בשדה המשפט הפרטי, והרי היא ביסוד כל היסודות'. דברים אלה יפים ביתר שאת מקום שבו כבר נהנה העותר מפירות התחייבותו וכעת מבקש הוא להתנער מקיום מה שמוטל עליו (ראו בג"ץ 709/79 כהן נ' שר הביטחון, פ"ד לד(2) 465 (1980))." (בג"ץ 9093/06 המועצה המקומית כפר ורדים נ' מנכ"ל משרד הפנים, פסקה 4 (טרם פורסם, 16.1.2007)). 4. אך מעבר לכל אלה ענייננו בעתירה נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה שדחה את ערעורו של העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה שדחה את תביעתו. כידוע בית משפט זה איננו יושב כערכאת ערעור על פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה והוא יתערב בה רק באותם מקרים חריגים שבהם נפלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין, בשים לב לחשיבותה הכללית הציבורית של הבעיה, וכאשר הצדק מחייב זאת (ראו: בג"ץ 5651/06 סביר נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 6 (טרם פורסם, 19.9.2006); בג"ץ 8111/07 אהרוני נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פסקה 7 (טרם פורסם, 6.11.2007)). המקרה שלפנינו אינו בא בגדרי אותם חריגים. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי "לא מצאנו בטענות [העותר] דבר המעיד על שינוי בנסיבות המצדיק דיון מחדש שהוא שב ומעלה פעם אחר פעם. כמו כן אין ממש בטענות [העותר] באשר לאי חוקיותו של כתב הויתור. אשר על כן, ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו". קביעה שכזו היא בסמכות והיא אינה מגלה עילה להתערבותנו (ראו בג"ץ 8152/03 אבנרי נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (טרם פורסם, 30.9.2003)). לבסוף, באשר לטענת העותר כי הדיון בבית הדין האזורי נערך במותב חסר – בעניין זה העותר כאמור לא צירף את כתב הערעור שהוגש לבית הדין הארצי כך שלא ניתן לדעת האם הטענה הועלתה בפניו. מכל מקום, דין הטענה להדחות לגופה. סעיף 22 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 קובע כי בית הדין רשאי מנימוקים שיירשמו לקיים את הדיון גם ללא השתתפותו של אחד מנציגי הציבור, אם אותו נציג הוזמן ולא בא. כך היה בענייננו, כפי שעולה מהחלטת בית הדין האזורי לעבודה מיום 2.9.2008 ולכן גם טענה זו אינה מגלה עילה להתערבותנו (ראו והשוו בג"ץ 402/87 היינריך נ' ביה"ד הארצי לעבודה (לא פורסם, 27.9.1987)). 4. העתירה נדחית אפוא על הסף. יש לקוות כי העותר שזכה להערכה על עבודתו ימצא את הדרך להניח לנושא זכויותיו הנטענות ויבלה את זמנו עם ילדיו, נכדיו וניניו אודותם פירט בעתירתו. ניתן היום, ‏‏כ"ז ניסן, תשס"ט (21.4.2009). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09026310_C03.doc עע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il