שליחויות הבירה בע"מ ואח' נ. מדינת ישראל - משרד החוץ

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 263/24 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט ח' כבוב העותרים: שליחויות הבירה בע"מ ו-20 אח' נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - משרד החוץ עתירה למתן צו על-תנאי; בקשה למתן צו ביניים בשם העותרים: עו"ד יניב גלבוע פסק-דין השופט ח' כבוב: עניינה של העתירה דנן במתווה 'לעת חירום' שנקבע על-ידי המחלקה לאימות מסמכים באגף לעניינים קונסולריים במשרד החוץ, ואשר פורסם לציבור באתר האינטרנט של המשרד ביום 15.11.2023, ועודכן ביום 07.01.2024 (להלן: המתווה). בתמצית יוסבר כי כחלק מהשירותים שהוא נותן לציבור, משרד החוץ מאמת באפוסטיל מסמכים ציבוריים ישראליים מקוריים. לפי הנטען בעתירה, לא אחת אנשים בוחרים להביא את המסמכים למשרד החוץ לצורך אימות זה באמצעות שליחים ולא להגיע בעצמם למשרד החוץ או לשלוח מסמכים אלו באמצעות דואר ישראל. זאת, מפאת חשיבותם והקושי להשיג העתק נוסף של מסמכים מסוג זה. במתווה נקבעה, בין השאר, מגבלה לפיה שליח יכול להגיע עם עד עשרה מסמכים לאימות. כן נקבע כי ניתן לשלוח מעטפה עם עד עשרה מסמכים לאימות באמצעות דואר ישראל, וכי מסמכים שהוגשו בדרך זו יישלחו בחזרה בתוך 21 ימי עבודה, באמצעות מעטפה ובול נוסף שעל השולח לספק. אלו הן הוראות המתווה העומדות בלב העתירה שלפנינו. ככל שניתן להבין מהעתירה, מתווה זה בא תחת נוהל עבודה לפיו שליחים יכלו להגיע עם מספר רב של מסמכים, להחתים עשרה מהם באופן מידי, ולהותיר אצל הגורם הרלוונטי במשרד החוץ את יתר המסמכים לאימות, ולאסוף אותם במועד הבא בו יגיעו למסור מסמכים, לרוב כשבוע לאחר מכן. בעתירה ביקשו העותרים, שליחים במקצועם, שחלקם עובדים עצמאים וחלקם מאוגדים תחת חברות בע"מ, צווים על-תנאי המופנים למדינה ומורים לה לבוא וליתן טעם, כדלהלן: "1. מדוע לא תבטל את מתווה קבלת קהל לצורך אימות מסמכים (אפוסטיל) כפי שפורסם לראשונה ביום 15.11.2023 באתר האינטרנט של משרד החוץ [...]. 2. מדוע לא תאפשר הפקדת מסמכים הדורשים אימות אפוסטיל בדרך שהייתה נהוגה לאורך תקופה ארוכה שאין בה פגיעה כה קשה ומשמעותית בציבור (כלל האזרחים) בכלל ובעותרים בפרט." בנוסף התבקשו צווי ביניים, שעיקרם להורות למדינה לחזור למתווה הקודם וזאת עד להכרעה בעתירה. בעתירה הועלו טענות מן הגורן ומן היקב נגד המתווה, מבלי כל נימוק סדור. בין היתר נטען כי הוא "החלטה שלטונית [...] פוגענית, בלתי חוקית ובאופן שאינו שוקל את כלל השיקולים הרלוונטיים". בהקשר זה שהודגש כי "הפגיעה המשמעותית ביותר היא בכלל [ב]אזרחים אשר נמנע מהם, בשל המתווה שלעיל, האפשרות להזמין שירותי שליחויות באמצעות העותרים וציבור השליחים בכלל ודבר אשר עלול לפגוע בהם קשות [...] ובכך שלמעשה נמנעת מהם זכות הבחירה, כמקובל במדינות דמוקרטיות, בין שיקותים שונים שתכליתם דומה וזהה" (הכול כפי במקור – ח' כ'). כן נטען, כי המתווה "מפלה לרעה את העותרים וציבור השליחים אל מול דואר ישראל", וכי המדינה "העניקה 'מונופול / יתרון עסקי לחברת דואר ישראל בכך שקבעה כי ניתן לשלוח ולקבל רק ואך ורק דרכה את המסמכים הציבוריים מאומתים ב'אפוסטיל'". בהקשר אחרון זה אף נטען כי "החלטה זו, לא רק שאינה בסמכות, היא אף בניגוד לחוק חובת מכרזים". לא למותר לציין כי העותרים טענו, בלי פירוט, כי זכותם החוקתית לקניין ולחופש העיסוק נפגעה באופן שאינו מידתי נוכח ההחלטה. יוער, כי מהעתירה ונספחיה עולה כי בחודשים נובמבר ודצמבר אשתקד התקיים בין הצדדים שיח ושיג על המתווה והשפעותיו על העותרים. בתוך כך הציע בא-כוח העותרים מספר 'הצעות פרקטיות' שלדידו יוכלו לצמצם את הפגיעה במרשיו. מעיון בכתובים דומה כי משרד החוץ נתן דעתו, בלב פתוח ונפש חפצה, להצעות שהעלה בא-כוח העותרים והסביר באופן ענייני מדוע לא ניתן ליישם אותן. בתוך כך נמסרו הסברים, מאת גורמי המחלקה המשפטית במשרד החוץ, על אודות העומס בו מצויים הגורמים השונים האמונים על קבלת מסמכים ואימותם. זאת, בין היתר, דווקא משום האפשרות להגיש מסמכים באמצעות דואר ישראל, באופן הסותר את טענות העותרים לפגיעה בציבור הרחב. כן נמסר כי ישנו מחסור במאבטחים בעת הזו במשרד החוץ, דבר אשר הוביל לצמצום שעות קבלת הקהל. כן צוין כי אין אפשרות להציב, כהצעת בא-כוח העותרים, תיבה מחוץ לכותלי משרד חוץ, לאור טיב המסמכים בהם מדובר והנחיות מבקר המדינה. ברם, העותרים נותרו איתנים בעמדתם וביום 08.01.2024 הוגשה העתירה שבכותרת. לאחר עיון בעתירה ונספחיה מצאתי כי דינה להידחות הן מחמת היותה כוללנית ונעדרת תשתית עובדתית ומשפטית, הן בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית. העותרים אמנם טענו כי המתווה, אותו כלל לא טרחו לצרף לעתירתם, פוגע בהם (ובאחרים, שאינם צד להליך) במגוון מישורים, אולם טענותיהם נטענו בצורה לקונית. בבחינת 'רשימת מכולת' במסגרתה כל המרבה הרי זה משובח. בהקשר זה העתירה לא מגלה נתונים קונקרטיים לגבי הפגיעה הנטענת בקבוצה אותה היא מתיימרת לייצג, ומציגה בעניין זה מצג עובדתי חסר עד מאוד. כמו כן, מטבע הדברים הפגיעה הנטענת אינה אחידה או ודאית, והשונות בין העסקים הנכללים בקבוצת העותרים, אליה העתירה מתייחסת, מלמדת על כך שהסעד המתבקש כוללני וגורף, ומטעם זה לבדו דין העתירה להידחות על הסף (ראו והשוו: בג"ץ 1901/94‏ לנדאו‎ ‎נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4) 403, 411 (1994)). לא זו אף זו סבורני כי העתירה שלפנינו לא מגלה עילה להתערבות שיפוטית. מטבע הדברים, היקף התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק בהחלטות שעניינן מדיניות וסדרי עדיפויות – מצומצם ביותר; והוא מוגבל למקרים חריגים בהם ניתן להצביע על פגם חמור שנפל בהחלטה – זאת, בין אם בהליך קבלתה ובין אם בהחלטה לגופה (ראו השוו: בג"ץ 1984/23 גולדנברג נ' שר המשפטים (15.06.2023)). ריסון שיפוטי זה נובע מכך שבית משפט לא אמור להחליף את שיקול דעתן של רשויות שלטוניות מוסמכות בשיקול דעתו-שלו, שהרי אין זה תפקידו של בית המשפט לבקר את תבונתה של ההחלטה המנהלית אלא את חוקיותה (ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ב 625-619 (2010); בג"ץ 1053/21 עיריית רהט נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 18 (08.06.2022)). משכך, מול טענות העותרים, שאינן מן המשופרות, ניצבת משוכה גבוהה – אותה הן לא הצליחו לעבור. הדברים מקבלים משנה תוקף בענייננו לאור המענה המנומק שנמסר לעותרים בכתב, כפי שעולה מנספחי העתירה, המשקף את עמדת משרד החוץ באשר למתווה מושא העתירה. העתירה נדחית בזאת. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובה – אין צו להוצאות לטובת אוצר המדינה. ניתן היום, ‏כ"ב בשבט התשפ"ד (‏01.02.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 24002630_C01.docx אל מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1