פואז רג'בי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 263/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 263/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: פואז רג'בי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 26.11.06 בת"פ 2095/06 שניתן על ידי כבוד השופט י' צבן תאריך הישיבה: י"ז בתמוז תשס"ז (3.7.07) בשם המערער: עו"ד ש' לקר בשם המשיבה: עו"ד מ' שינדל בשם שירות המבחן: גב' ב' וייס מתורגמן: מר א' אבראהים פסק-דין השופטת עדנה ארבל: 1. המערער הורשע על סמך הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות של גרם מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ובהסעה שלא כדין לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל) (15 עבירות). על-פי עובדות כתב האישום המערער במספר פעמים הסיע ברכבו שוהים בלתי חוקיים מענתא עד למחסום צבאי בירושלים, שם הורידם, והוא והשוהים הבלתי חוקיים עקפו רגלית את המחסום. לאחר מכן העלה אותם המערער לרכב אחר המורשה לנסוע בישראל והסיעם לצומת גהה או לתל אביב. כל נוסע שילם 100 ₪. ביום 17.4.06 הסיע המערער מענתא לתל אביב 11 שוהים בלתי חוקיים ובהם פעיל ג'יהאד אסלאמי ומחבל מתאבד שנשא עמו מטען חבלה והתכוון לבצע פיגוע התאבדות בישראל, וזאת מבלי שהמערער ידע על תוכנית זו. זמן מה לאחר שהמערער הוריד את השניים בתל-אביב ביצע המחבל המתאבד את זממו. בפיגוע נהרגו 11 אנשים. במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי המדינה תטען למאסר בפועל בן 4.5 שנים ומאסר על תנאי, ואילו ההגנה תטען כי ניתן להסתפק בתקופת מעצרו של המערער. 2. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' צבן) קבע כי העבירות שבהן הורשע המערער, ובעיקר שיטת הפעולה של עקיפת המחסום, טומנות בחובן פוטנציאל מסוכנות רב, אשר אכן התממש במקרה זה. הוא ציין כי גם ללא הפיגוע הקשה הסעת שוהים בלתי חוקיים במספר כה רב של הזדמנויות מחייבת עונש מאסר אפקטיבי ומשמעותי, שכן היא מלמדת כי אין מדובר בהסעה מקרית אלא בהפעלת קו הסעות לשוהים בלתי חוקיים. עוד שיקול לחומרה הינו העובדה שהמערער המשיך להסיע שוהים בלתי חוקיים גם לאחר שנודע לו על הפיגוע. בית המשפט דחה את טענת הסנגור כי מדובר ברשלנות ברף נמוך ואף הדגיש כי העובדה שיש שוהים בלתי חוקיים רבים ומסיעים רבים אין בה כדי לסייע למערער אלא דווקא ללמד על הצורך בענישה מרתיעה. מנגד שקל בית המשפט לקולא את הודאתו של המערער, החיסכון בזמן שיפוטי, החרטה שהביע, מצבו הרפואי והמשפחתי, ועובדת היותו אב לחמישה קטינים. בהתחשב בכל אלו גזר בית המשפט על המערער 45 חודשי מאסר בפועל וכן שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים מיום שחרורו על כל עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין. כן גזר עליו 4 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו על כל עבירה לפי חוק הכניסה לישראל. 3. בא-כוח המערער טען כי המרכיב המרכזי בעבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין הינו מדרג הרשלנות, וכי לא ניתן לגזור מהתוצאה את הרשלנות ובשל כך להחמיר בעונשו של המערער. לטענתו, אף התביעה הסכימה כי יש להטיל על המערער עונש רק בגין עבירה אחת של גרם מוות ברשלנות ועבירה אחת של הסעת שוהים בלתי חוקיים, ומכאן יוצא שעל המערער נגזר רף הענישה המקסימאלי בגין עבירת הרשלנות, דבר שאינו מוצדק לטענתו בהשוואה למקרים אחרים בהם רף הרשלנות היה גבוה יותר. עוד טען הסנגור כי באותו מחסום בו עבר המערער ישנם עוד מספר רב של מסיעי שוהים בלתי חוקיים ורק יד המקרה היא שדווקא המערער הסיע את המחבל המתאבד. כמו כן לטענתו יש עצימת עיניים של הרשויות לתופעה, וגם בכך יש להתחשב. באת-כוח המשיבה טענה כי המערער מהווה חוליה בשרשרת שהובילה לפיגוע, ולפיכך מדובר בעבירות חמורות ביותר. הסעת שוהים בלתי חוקיים הינה עבירה בפני עצמה, ובמסגרתה ידע המערער כי הוא לוקח סיכון שתתממש הסכנה הטמונה בהסעתם. לטענתה, לו היו אינדיקציות ברורות לידיעה על הסעת מחבל היו מאשימים את המערער בהריגה. כן ציינה שהמערער שב והסיע שוהים בלתי חוקיים אף לאחר הפיגוע. 4. לאחר ששמענו את טענות הצדדים ועיינו בתסקיר שירות המבחן שהוגש, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. בית משפט זה במספר הלכות שיצאו תחת ידיו הבהיר את היחס המחמיר שיש ליתן לעוברים על סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל, ומסיעים, מלינים או מעסיקים שוהים בלתי חוקיים. אמר על כך המשנה לנשיא מ' חשין את הדברים הבאים: "ראשית לכול נאמר, כי טרם בשלה העת לשינוי מדיניות הענישה המחמירה בעבירות נושא הדיון ברוח הילכת ח'טיב. מעשי הטרור הקשים עדיין מכים במדינה; הסיכון הטמון בהסעתם, בהלנתם ובהעסקתם של שוהים בלתי חוקיים המגיעים לישראל משיטחי יהודה, השומרון וחבל עזה לא נתפוגג; ומכאן ששיקולי הרתעה - הרתעת היחיד והרתעת הרבים - עדיין שיקולים הם ממעלה עליונה. מסתבר כי הפרות החוק נמשכות, ונדרשים אנו למיצוי הענישה במקרים המתאימים, מתוך תקווה כי יעלה בידינו להרתיע מי שמוּעדים לדבר מביצוע עבירות שאפשר נראות הן קלות ופשוטות אך טמון בהן סיכון לחיי אדם. "המעשים שפורטו בסעיף 12א לחוק הכניסה - הלנה, העסקה והסעה של תושב האזור שנכנס לישראל, יושב בה או עובד בה, שלא כדין - הוגדרו מעשי עבירה שענשם בצדם כדי למנוע הגשת סיוע - ואפילו מתוך תמימות - למי שעלולים להיות מפַגעים" (פרשת ח'טיב, 774-773); ומשנמצא לנו כי חרף סיכוני הביטחון הקשים ממשיכים ישראלים רבים לעבור על החוק ולסכן את חיי הזולת ואף את חייהם שלהם, נדרשים אנו להמשיך במדיניות המחמירה שנועדה להרתיע מפני ביצוע העבירות" (רע"פ 3674/04 אבו סאלם נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 12.2.06)). מובן, ועניין זה אף הודגש בעניין אבו סאלם הנ"ל, כי ענישה היא עניין אינדיבידואלי, ויש לבחון כל מקרה לנסיבותיו, אך ברמת העיקרון יש לייחס חומרה רבה להסעת שוהים בלתי חוקיים בשל פוטנציאל הסיכון הגבוה אשר נושאות בחובן עבירות מעין אלו. 5. טוען הסנגור כי יד המקרה היא שהובילה דווקא את המערער, ולא מסיע אחר של שוהים בלתי חוקיים, להסיע את המחבל המתאבד ברכבו. נכון הדבר, אך המערער הוא אשר נטל את הסיכון על עצמו ביודעו שהוא עובר עבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים, ולפיכך אין לו להלין כי הוא נושא בתוצאות התממשותו. היגיון דומה ניתן למצוא בעניין שונה בתכלית- עבירות תעבורה. אדם שנוהג במהירות מופרזת או באור אדום צפוי לקנסות, רישום נקודות ובמקרים החמורים ביותר לשלילת רישיון. לעומת זאת, אדם אשר הסיכון הטמון בנהיגה מעין זו התממש וגרם לתאונה בה נהרג אדם, או חלילה יותר מאדם אחד, יואשם בעבירה חמורה בהרבה של גרימת מוות ברשלנות (ואף במקרים המתאימים בעבירה של הריגה) וישא בעונש חמור בהרבה, גם בשים לב לתוצאה (אם כי במקרה של עבירות תעבורה אין "חוליה נוספת" בה תלויה התממשות הסיכון, בניגוד להסעת שוהים בלתי חוקיים). דהיינו, כאשר אדם עובר עבירה פלילית בה הוא נוטל על עצמו סיכון להתממשותה של סכנה חמורה וממשית, ישא בעת התממשות הסכנה, הן בעונש על העבירה המקורית והן בעונש על התממשות התוצאה (אם יש לו יחס נפשי של מודעות, או כמו בענייננו רשלנות כלפיה). ובאופן יותר קונקרטי- אדם אשר מסיע שוהים בלתי חוקיים ומסייע להם לעבור את מחסומי הכניסה לישראל נוטל על עצמו סיכון להסעת מחבלים לשטחה של מדינת ישראל. כאשר סיכון זה מתממש, ומחבל שנסע ברכבו של אותו אדם מבצע פיגוע בשטחי ישראל, ישא המסיע בעונש הן עבור ההסעה הבלתי חוקית והן עבור התממשותה של התוצאה אם יוכח כי התקיימו יסודות העבירה של גרימת מוות ברשלנות. בנסיבות המקרה היתה התוצאה גרועה מכל. 6. עוד טען הסנגור כי נסיבות העניין מצביעות על רף רשלנות נמוך. אכן, על-פי כתב האישום המתוקן לא ידע המערער כי הוא מסיע מחבל מתאבד. לו היה יודע זאת ודאי היה מואשם בעבירה חמורה יותר - בהריגה. כמו כן, בהשוואה למקרים דומים אחרים, רף הרשלנות שיוחס למערער על ידי בית המשפט הוא אכן נמוך יותר. עם זאת, אני סבורה כי עצם הסעת שוהים בלתי חוקיים מעמידה רף רשלנות שאינו במדרג הנמוך בהתחשב באופי הסכנה. רף הרשלנות יכול להיות מושפע מנסיבות המקרה הספציפי, אך יכול להיות מושפע גם מאופי הסכנה לגביה נוטל עובר העבירה את הסיכון הבלתי סביר. בענייננו, כאשר מדובר בסכנה של הריגתם ופציעתם של עשרות אנשים, וכאשר הסכנה אינה בעלמא אלא מתממשת לצערנו לא אחת, נראה כי נטילת הסיכון בפני עצמה נושאת בחובה רשלנות גבוהה יותר, בוודאי כאשר הנוסע שהינו שוהה בלתי חוקי נושא עמו תיק אשר המסיע אינו יודע מה הוא מכיל, כמו במקרה דנן. בנוסף אציין כי חומרת העבירות על חוק הכניסה לישראל הינה גבוהה במקרה הנידון. הסנגור לא ביאר מהו הבסיס להצגתו את חלוקת העונש שנגזר על המערער לשלוש שנות מאסר עבור עבירת גרימת המוות ברשלנות, ותשעה חודשים בגין הסעת שוהים בלתי חוקיים. אזכיר כי העונש המקסימאלי על עבירת ההסעה הינו שנתיים מאסר, ולפיכך יתכן והחלוקה בין העבירות שונה מזו שהציגה הסנגור. המערער הסיע שוהים בלתי חוקיים לפחות ב-15 הזדמנויות, ולפיכך צדק בית המשפט המחוזי משקבע כי המערער הפעיל קו הסעה לשוהים בלתי חוקיים, והפך זאת למקור פרנסה קבוע. יתרה מכך, המערער יצר מערך הסעה ש"דואג" להערים על הרשויות על מנת לעקוף את המחסום, ואחר כך מספק הסעה של השוהה הבלתי חוקי בתוך שטחי ישראל. עבירות אלו חמורות ביותר בפני עצמן, והעובדה כי רבים הם החוטאים בהן רק מגבירה את הצורך באכיפה נוקשה ומרתיעה. 7. מכל האמור לעיל, ובחינת הנסיבות כולן, תוך התחשבות אף בנסיבותיו האישיות של המערער, מצבו המשפחתי והבריאותי ונסיבות חייו הקשות, וכן הודאתו והבעת החרטה מצידו, ומנגד תוך שקילת עברו הפלילי של המערער, איננו סבורים כי יש עילה להתערב בעונש שהוטל על המערער, ועל כן הערעור נדחה. ניתן היום, י"ט בתמוז תשס"ז (5.7.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07002630_B01.doc עכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il