יצחק מילר נ. יהודית גרוסמן

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2628/23 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ המערערים: 1. יצחק מילר 2. מרים מילר נגד המשיבים: 1. יהודית גרוסמן 2. זהבה שחורי (פקטה) 3. מירון – מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת (השופט י' אברהם) בת"א 31796-06-16 מיום 22.1.2023 תאריך הישיבה: ‏כ"ז תמוז התשפ"ה (‏23 יולי 2025) בשם המערערים: עו"ד אילן בומבך; עו"ד יואל הלל; עו"ד יריב רונן; מירי בומבך בשם המשיבה 1: עו"ד תמיר בר זאב פסק-דין השופטת גילה כנפי-שטייניץ: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת (השופט י' אברהם) מיום 22.1.2023 בת"א 31796-06-16 בגדרו ניתן סעד הצהרתי לפיו המשיבה זכאית לשליש מן הזכויות שהיו למנוח יעקב גליק ז"ל (להלן: המנוח) בנכס מושא התביעה. במוקד הסכסוך עומדות הזכויות בנכס מקרקעין הידוע כמגרש 51 המצוי במושב מירון (להלן: הנכס). בתמצית, החל משנת 1962 ועד לפטירתו בשנת 1996 התגורר המנוח בנכס. בשנת 1994 ערך המנוח צוואה במסגרתה ציווה את כל זכויותיו בנכס לאחותו, לאה ויסהוז (להלן: המנוחה); צוואה אשר קוימה לאחר פטירתו. המנוחה הלכה לעולמה בשנת 2006, ובהתאם לצוואתה, הורישה את כל עיזבונה בחלקים שווים לשלוש בנותיה – המערערת 2, המשיבה 1, היא התובעת בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי (להלן: המשיבה), והמשיבה 2. לאחר מותה של המנוחה, ובעקבות "הסדר מעטפת" עליו חתמה המשיבה 3 (להלן: האגודה) להסדרת חובותיה מול נושיה, בו נקבע, בין היתר, הסדר למימוש 'בתים מקצועיים' שברשות האגודה, פנו הנאמנים לביצוע ההסדר למשפחת המנוח, כמחזיקי הנכס, והציעו להם לרכוש את הזכויות בנכס. בפנייתם של הנאמנים תואר הנכס, כנכס של האגודה המוחזק ע"י משפחת המנוח שלא כדין. בעקבות פניה זו, התקשר המערער 1, הוא בנה של המערערת 2, ביום 5.4.2006 בהסכם לרכישת הזכויות בנכס מן האגודה (להלן: הסכם המכר). לאחר הליכים שונים בהם נקטה המשיבה שאין צורך לפרטם, הגישה המשיבה ביום 15.6.2016 תביעה לבית המשפט המחוזי נגד המערערים והמשיבים 3-2, בגדרה עתרה לקבלת סעד הצהרתי לפיו היא בעלת זכות, מכוח ירושה, לשליש מהזכויות בנכס. כן ביקשה להורות על בטלותו של הסכם המכר. עיקר טענתה הייתה, כי הנכס בו החזיק המנוח הוא 'משק עזר', שנמסר לשימושו כמתיישב חקלאי במושב, ולפיכך בהתאם להוראות ההסכם המשולש שבין האגודה, הסוכנות היהודית ורשות מקרקעי ישראל (להלן: ההסכם המשולש), רשאי היה המנוח להוריש את זכויותיו בו ליורשיו. המערערים טענו מנגד, כי הנכס הוא 'בית מקצועי' השייך לאגודה, בו החזיק המנוח מכוח הרשאה אישית שניתנה לו על-ידי האגודה. לשיטתם, עם פטירת המנוח פקעה אותה הרשאה והנכס הושב לרשות האגודה, ואינו עוד חלק מעיזבונו. בהתאם, כך לפי הטענה, זכאית הייתה האגודה להעבירו לצד שלישי – הוא המערער 1. עוד נטען כי התביעה נוגעת לזכויות 'בר רשות', ולפיכך היא התיישנה בחלוף 7 שנים, ויש לסלקה מחמת התיישנותה. בפסק הדין הראשון שניתן ביום 10.12.2019 דחה בית המשפט המחוזי את התביעה בשל התיישנותה. ערעור שהגישה המשיבה לבית משפט זה התקבל, ובהסכמת באי כוח הצדדים ובהמלצת בית המשפט נקבע, כי התיק יוחזר לדיון מחודש בבית המשפט המחוזי, אשר יידרש להכריע בכלל טענות הצדדים, לרבות בשאלת ההתיישנות לפי הנגזר מהכרעתו בשאלת זכויות הצדדים (ע"א 461/20 גרוסמן נ' מילר (3.8.2022)). בפסק הדין השני העומד לפנינו, בחן בית המשפט את מעמד הנכס בהתאם לראיות שהוצגו לפניו, וקבע כי מדובר ב'משק עזר', כעמדת המשיבים, ולא ב'בית מקצועי', כעמדת המערערים. עוד נקבע כי מעמדו של המנוח היה של 'מתיישב' ביישוב, שאינו חבר אגודה, אשר קיבל רישיון להחזיק בנכס לרבות זכויות לעיבוד חקלאי בו כמשק עזר. בהתאם להסכם המשולש, נמצא כי זכויות מתיישב כוללות את הזכות להוריש את זכויותיו במשק העזר ליורשיו לאחר פטירתו. אשר לטענת ההתיישנות קבע בית המשפט, כי משעה שמדובר בתביעה לזכות במקרקעין מוסדרים, לתקופת שימוש וחזקה רבת שנים, תוך אפשרות להורשת הזכות לאחר פטירת המנוח, ובהתאם לפסק הדין בע"א 7019/14 שזור – מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' פרג'י (16.5.2018) (להלן: עניין שזור) – מדובר ב"תביעה במקרקעין", אשר תקופת התיישנותה עומדת על 25 שנים, שטרם חלפה. על כן, ניתן סעד הצהרתי לפיו למשיבה זכות לשליש מן הזכויות שהיו למנוח בנכס מתוקף היותה אחת משלוש יורשותיה של המנוחה. עוד הורה בית המשפט על ביטול הסכם המכר, באופן שמצב הזכויות בנכס יושב לקדמותו ערב חתימתו. עיקרו של הערעור שלפנינו נועד להשיג על קביעת בית המשפט המחוזי כי הנכס הוא 'משק עזר' ולא 'בית מקצועי'. לצד זאת נתקפה המסקנה כי ההתיישנות בעניין דנן היא בת 25 שנה ולא 7 שנים. אף הדיון שנערך לפנינו ביום 23.7.2025 התמקד בסוגיות אלה. לאחר שעיינו בחומר שלפנינו ושמענו את טיעוני הצדדים, אנו מאמצים את פסק דינו של בית משפט המחוזי בהתאם להוראת סעיף 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. מצאנו כי אין מקום להתערבותנו בממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי; אלו – תומכים במסקנה המשפטית שבפסק הדין, ולא מצאנו בו טעות שבחוק. לצד זאת, אוסיף מספר הערות בסוגיות המרכזיות בהן התמקד הערעור. תחילה לעניין סיווג הנכס. אם לזקק את הדיון בעניין דנן, הרי שהשאלה העיקרית שהתעוררה בהקשר זה היא, האם למנוח היו זכויות בנות הורשה בנכס או זכות שימוש אישית שאינה ניתנת להעברה או הורשה. ההכרעה בשאלה זו נגזרת במידה רבה מקביעת מעמדו של הנכס – כ'משק עזר' אשר הזכויות בו ניתנות להורשה, או כ'בית מקצועי' שאינו בר הורשה. ההבדל בין השניים הובהר בפסיקה: "בעבר, נהוג היה להקצות מגרשים ל'בעלי מקצוע' אשר נועדו למגורי תושבים שאינם חקלאים, שמקצועותיהם היו נחוצים למושב, כגון רופא, מורה וכיוצא באלה. לבעלי מקצוע אלו ניתנה רשות שימוש אישית במקרקעין, שאינה ניתנת להעברה או להורשה. מנגד, מגרש שהוקצה כ'משק עזר', שימש בנוסף למגורים גם לעבודה חקלאית, ועבירוּתוֹ, כמו גם הורשתו, לא הוגבלו באופן נוקשה שכזה" (ע"א 7760/12 מדינת ישראל נ' עטיה, פסקה 2 (17.11.2014); וראו עוד: גדעון ויתקון דיני מקרקעי ישראל כרך ב 1180-1179 (מהדורה רביעית, 2009)). הכרעתו של בית המשפט המחוזי – כי הנכס מהווה משק עזר – נסמכה על מסמכים של הסוכנות היהודית המתייחסים למנוח כ"מועמד להתישבות חקלאית" ואל הנכס שנמסר לשימושו כאל "משק" הכולל אמצעי יצור (מסמך "רישום לזיהוי המצהיר"); על עיסוקו של המנוח בחקלאות בתקופת התיישבותו במושב; וכן על עדות מזכיר הוועדה לתכנון ובנייה שלפיה אין בתכנית המתאר אזכור לקיומם של בתים מקצועיים. הודגש כי הגם שבתים מקצועיים מופיעים בשני הסכמי המשבצת המאוחרים – משנת 1993 ומשנת 2015 – הרי שהזכויות בנכס הוקנו למנוח כמעט 30 שנה לפני חתימת הסכם המשבצת הראשון. בית המשפט המחוזי הוסיף כי גם אם הנכס במקורו היה 'בית מקצועי', אין בכך להועיל למערערים, שכן "גם אם נתקבל מגרש שהוא 'בית מקצועי' אולם יחד עמו ניתנה הזכות לעיבוד חקלאי ולהקמת מבני משק חקלאים כמו במקרה של המנוח, הרי שמדובר מעשית במשק עזר שכן, נתקיימה הגדרת 'משק עזר'". עיון בטענות המערערים בסוגיה זו של סיווג הנכס, מעלה כי הן מופנות כלפי קביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי. כידוע, הלכה מושרשת היא כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות העובדתיות שנערכו על-ידי הערכאה המבררת (ראו למשל: ע"א 7300/21 אסרף נ' בובליל, פסקה 33 (12.3.2024); ע"א 8871/08 רמת רזיאל כפר שיתופי של תנועת חרות בית"ר בע"מ נ' אהרונסון, פסקה 6 (22.11.2010)), ולא מצאנו טעם לחרוג מכלל זה. לפיכך, משסווג הנכס כמשק עזר, ומשהוגדר מעמדו של המנוח כמתיישב שאינו חבר אגודה, הרי שאין מקום להתערב במסקנת בית המשפט המחוזי לפיה הזכויות בנכס הן בנות הורשה. למעלה מן הצורך אוסיף, כי האגודה אשר הציעה את הנכס למכירה כ"נכס של האגודה" בהיותו 'בית מקצועי', ומכרה את הזכויות בו למערער 1, בחרה שלא להתגונן בפני התביעה ולא התייצבה להליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי. גם במסגרת הערעור שלפנינו, הודיעה כי "אין לה ענין בהליך". דומה כי בחירתה זו, שלא להגן על עמדותיה באשר לזכויות בנכס חרף השלכות ההתדיינות על עניינה, מדברת בעד עצמה. גם את טענת המערערים לפיה התביעה התיישנה בחלוף 7 שנים – לא ראינו לקבל. תקופת התיישנותה של תביעה תלויה במהותה של הזכות הנידונה. בסעיף 1 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 הוגדרו "מקרקעין" כ"קרקע מכל סוג וכל זכות או טובת הנאה בקרקע [...]". הגדרה זו רחבה מההגדרה שבחוק מקרקעין, התשכ"ט-1969, ועל יסודה נקבעה ההלכה שלפיה הוראת סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות יכולה לחול גם על תביעה לאכיפת זכות אובליגטורית במקרקעין, באופן שתקופת ההתיישנות לתביעה שכזו במקרקעין מוסדרים תהיה 25 שנים (ע"א 520/96 חוסין נ' מיר, פ"ד נד(3) 487 (2000); דנ"א 2415/01 חברת פליצ'ה ראובן בע"מ נ' גב' סופיוב (30.5.2001)). הכרעתו של בית המשפט בסוגיה זו עולה בקנה אחד עם ההלכה שנפסקה בעניין שזור, ואין מקום להתערב בה (וראו גם: טל חבקין התיישנות 104-103 (2021, מהדורה שניה); ישראל גלעד התיישנות בדין האזרחי 437-436 (2022)). אשר לטענות המערערים בכל המתייחס להיתכנות הסדרת זכויותיה של המשיבה מול רשות מקרקעי ישראל – אין בטענות אלה כדי לשנות מן התוצאה. למותר לציין כי הכרעת בית המשפט המחוזי ניתנה ביחסים שבין הצדדים לתביעה, ועניינה בזכויות שהיו בידי המנוח לעת פטירתו. אין בה משום נקיטת עמדה בהתייחס לזכויות המשיבה ביחסיה עם רשות מקרקעי ישראל. 10. סוף דבר: הערעור נדחה. המערערים יישאו בהוצאות המשיבים בסכום של 20,000 ₪. ניתן היום, ט' אב תשפ"ה (03 אוגוסט 2025). דפנה ברק-ארז שופטת עופר גרוסקופף שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת