מרציאנו אברהם נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2627/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופטת ד' ביניש המערער: אברהם מרציאנו נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 26.1.97 בת.פ. 129/96 שניתן על ידי כבוד השופט י' פלפל תאריך הישיבה: י"ט בכסלו התשנ"ח (18.12.97) בשם המערער: עו"ד יוסף לילוף בשם המשיבה: עו"ד יהושע למברגר שירות המבחן: גב' זהבה מור פ ס ק - ד י ן המערער הורשע בביצוע עבירות אלימות ואיומים כלפי אשתו וכן בעבירות תקיפה והתעללות בבנותיו הקטינות. בית המשפט המחוזי גזר על המערער ארבע שנות מאסר, שלוש שנים מתוכן לריצוי בפועל. הערעור מופנה כנגד חומרת עונש המאסר. בא-כוח המערער הטעים, כי הגם שהמעשים בעטיים הורשע המערער הם חמורים, יהיה זה מן המידה להקל בעונשו, ולוא למען רעייתו וילדיו שבשל מאסרו נקלעו למצוקה. לא ביקשנו מן המדינה להשיב על הערעור. עיון בעובדות שבהן הודה ושעל פיהן הורשע המערער מעלה תמונה עגומה של התנהגות אלימה קשה ומתמשכת מצד המערער כלפי אשתו וילדיו, ומתוכם בעיקר כלפי בתו הבכירה. העונש שנגזר עליו הולם את חומרתם היתרה של המעשים ונותן ביטוי גם לצורכי ההרתעה של הורים אחרים המתירים לעצמם להתעמר בבני משפחותיהם ולהתעלל בילדיהם הקטינים. יצוין כי גם האמור בתסקיר שירות המבחן אינו תומך בהנחת הסניגור כי המערער הפנים את לקחי התנהגותו וניחם על מעשיו. משלא ראינו טעם המצדיק להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, הננו מחליטים לדחות את הערעור. עם זאת נסב את תשומת לבו של שירות בתי הסוהר, כי בדבריו לפנינו ביקש המערער כי יאופשר לו לקבל טיפול פסיכולוגי. מן הראוי לחזור ולברר את הדבר, ואם יוברר שלמערער רצון אמיתי להיזקק לטיפול מתקן, יש ליתן לו הזדמנות לכך. ניתן היום, יט' בכסלו תשנ"ח (18.12.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026270.F01