התנועה לטוהר המידות נ' היועצת המשפטית לממשלה ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2624/24 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט י' כשר העותרת: התנועה לטוהר המידות נ ג ד המשיבים: 1. היועצת המשפטית לממשלה 2. פרקליט המדינה 3. ראש אגף החקירות במשטרת ישראל 4. שר הבינוי והשיכון 5. גני ילדים ומעונות יום "בית יעקב" ירושלים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: בשם המשיבים 3-1: בשם המשיב 4: בשם המשיבה 5: עו"ד אביה אלף; עו"ד בעז ארד; עו"ד עומר מקייס עו"ד רועי שויקה עו"ד רם ז'אן; עו"ד רועי דותן; עו"ד תומר בר עו"ד בעז פייל; עו"ד אייל קוגוט פסק-דין השופט י' עמית: עניינה של העתירה בבקשת העותרת כי המשיבים 1 ו-2, הם היועצת המשפטית לממשלה ופרקליט המדינה (בהתאמה), יורו על פתיחה בחקירה פלילית נגד המשיבים 4 ו-5, או לחלופין כי יורו על פתיחה בהליך של בדיקה מקדימה בעניינו של המשיב 4, וכן כי ישיבו תשובה מנומקת לפניות העותרת בנושא זה. 1. בתמצית שבתמצית, בקשתה של העותרת מקורה בדברים שהתפרסמו לראשונה בעיתונות. על פי האמור שם, בין היתר, עמותת "בית יעקב", היא המשיבה 5, מכרה נכס מקרקעין במחיר הנמוך ממחיר השוק, לנכדתו של שר הבינוי והשיכון, יצחק גולדקנופף, הוא המשיב 4, ששימש כמנהלה של העמותה. עוד עלה מהפרסומים, כי המכירה האמורה נעשתה תוך הגשת דיווח כוזב לרשם העמותות מבלי שדווחו קשרי המשפחה בין השניים. כמו כן, עלו טענות נוספות הנוגעות לאי-סדרים כספיים שונים (להרחבה בנושא ראו עתירה קודמת: בג"ץ 2876/23 התנועה לטוהר המידות נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 2 (3.5.2023)). לשלמות התמונה יצוין כי העותרת הפנתה למסמכים נוספים מלבד הכתבות המבססים לשיטתה את עתירתה. 2. מהמתואר בעתירה עולה כי העותרת פנתה בנושא מספר רב של פעמים. פנייתה הראשונה נערכה ביום 27.12.2022, אז פנתה העותרת לפרקליט המדינה. לאחר מכן, פנתה העותרת מספר פעמים נוספות, ובין השאר, הגישה תלונה פלילית נגד המשיבים 4 ו-5, ואף הגישה עתירה לבית משפט זה אשר נדחתה על הסף בחודש מאי 2023, וזאת בעיקר מהטעם של היותה מוקדמת (שם, בפסקה 8). אשר לפניותיה הוער בעתירה הקודמת כי: "מהעתירה אכן עולה כי פרקליט המדינה התעכב, תחילה, במענה לפניית העותרת; ברם, וזה העיקר, פנייתה העקרונית של העותרת הופנתה על-ידו לבחינת גורמי חקירה רלבנטיים, בשים לב למושא פנייתה ותפקידו כשר בממשלה" (שם, בפסקה 10). לאחר שנדחתה העתירה הקודמת, שבה ופנתה העותרת למשיבים 2 ו-3 במכתבים נוספים, אשר לאחר תקלה משרדית, נענו לבסוף בכך שהפנייה "מוכרת ומטופלת על ידי הגורמים הרלבנטיים בפרקליטות המדינה" (ראו נספח ע/17). לאחר קבלת תשובה זו נעשו מספר פניות נוספות מצד העותרת, שזכו למענה דומה ולא ראיתי צורך לפרטן. 3. העותרת הלינה כי משלא התקבל מענה ענייני נאלצה לפנות לבית משפט זה בעתירה נוספת – ומכאן העתירה שלפנינו. במסגרת זו, העלתה העותרת טענות שונות, ובמכלול אלה, טענה כי על המשיבים 1 ו-2 חלה החובה להשיב לפניותיה, לפעול במהירות הראויה לפי סעיף 11 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 ולקבל החלטה ביחס לפתיחה בחקירה, וכי בחלוף אחד עשר חודשים נוספים מדחיית העתירה, ושנה וארבעה חודשים מפנייתה הראשונה, יוצא כי המשיבים הנ"ל הפרו חובות אלו. זאת במיוחד, נוכח קיומו של חשש מהתיישנות העבירות ובשל קיומה של עננה פלילית המרחפת מעל ראשו של שר בממשלת ישראל בעיצומה של מלחמה, עננה שיש בה לפגוע באמון הציבור. 4. המשיבים 3-1 טענו כי יש לדחות את העתירה על הסף היות ופניית העותרת עודנה מונחת על שולחן המשיבים ומטופלת, ובהינתן שטרם התקבלה כל החלטה בעניינה. המשיב 4 הצטרף אף הוא לעמדת המשיבים בעניין זה. המשיבה 5 העלתה טיעונים רבים אשר מצדיקים לשיטתה את דחיית העתירה על הסף ולגופה. בין היתר, טענה כי העתירה הוגשה בהיעדר מיצוי הליכים; כי העתירה מוקדמת ותאורטית משום שטרם ניתנה החלטה כלשהי מטעם הרשות ומשום שהנושא מצוי בטיפול; כי לא נפל כל פגם בהתנהלות הרשות; כי במקרה דנן לא הייתה חריגה מהזמן הסביר לקבלת החלטה; כי כל שאירע במקרה המתואר הוא שגיאה בדיווח על מכירת דירה שנעשתה כנדרש ובהתאם לחוות דעת שמאי וכי על פי דין כלל לא ברור כי היה הכרח בדיווח; כי העותרת מתבססת על פרסומים עיתונאים שקריים, כמו הטענה כי מחיר הנכס היה נמוך ממחיר השוק; ועוד. 5. אכן חלף זמן בלתי מבוטל מאז הגשת התלונה והפנייה של העותרת למשיבים, ויש להצר על כך שטרם התקבלה החלטה. אולם, לא נראה כי משך הזמן שחלף עולה כדי חריגה קיצונית ממשך הזמן הראוי, באופן המצדיק קבלת הסעדים המבוקשים. משך הזמן הראוי והסביר משתנה ממקרה למקרה וייקבע בהתחשב בנסיבות הפרטניות, ובהן מורכבות ההחלטה שעל הפרק, השלכותיה וכיוצא באלה (ראו למשל, בג"ץ 631/23 התנועה לטוהר המידות נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 7 (26.6.2023) (להלן: עניין התנועה לטוהר המידות); בג"ץ 7323/08 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 3 (28.8.2008) (שם נידונה שאלת הזמן הסביר בהקשר העמדה לדין)). ודוק: ברי כי סדרי העדיפויות בטיפול בחקירות ובתלונות מסור לרשות המבצעת, אך ברמת העיקרון, אין בכך לשלול ביקורת שיפוטית, ככל שהטיפול מתארך מעבר למידתו ומעבר לזמן הסביר הנדרש. 6. לכך יש להוסיף, כי מרחב שיקול הדעת המסור לגורמי אכיפת החוק באשר לעצם הפתיחה בחקירה פלילית ולאופן ניהולה הוא רחב ביותר, כך שבהתאמה מותיר מרחב ביקורת שיפוטית מצומצם השמור למקרים חריגים ביותר (ראו, מני רבים, בג"ץ 8924/18 התנועה לטוהר המידות נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 15 (28.2.2019); בג"ץ 3823/22 נתניהו נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקאות 39-34 לפסק דינו של השופט ח' כבוב (17.7.2023)). מאחר שטרם התקבלה החלטה בשאלה אם לפתוח בחקירה פלילית או בהליך בדיקה, העתירה נותרה ועודנה מוקדמת (ראו: עניין התנועה לטוהר המידות, פסקה 5 והאסמכתאות שם (26.6.2023); בג"ץ 8145/19 ברי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 8 (2.1.2020); דפנה ברק ארז משפט מינהלי – משפט מינהלי דיוני כרך ד 352 (2017)). לא למותר להוסיף, כי דלתות בית המשפט פתוחות בפני העותרת וכי טענותיה שמורות לה. 7. סוף דבר שהעתירה נדחית, ובנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ג' בסיון התשפ"ד (‏9.6.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 24026240_E04.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il