kryzhanovsky ואח' נ' המנהל האזרחי ואח'

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2623/20 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת י' וילנר העותרים: 1. leon kryzhanovsky 2. אהרון גוזלן 3. נריה זארוג 4. אריה ברמסון 5. אלישבע בן שחר פייג נ ג ד המשיבים: 1. המנהל האזרחי 2. ועדת המשנה לפיקוח 3. מתאם פעולות הממשלה ביהודה ושומרון עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים בשם העותרים: עו"ד חנמאל דורפמן בשם המשיבים: עו"ד קראוס אבישי פסק-דין השופט י' אלרון: לפנינו עתירה להורות למשיבים להימנע מהריסת מבנים שהוקמו ללא היתר בנייה בתחומי המאחז המכונה "קומי אורי" בסמוך ליישוב יצהר שבשומרון. כעולה מהעתירה, זמן קצר בטרם הגשתה היום בשעות הבוקר, התייצבו כוחות משטרה וצבא בסמוך למבנים, והודיעו כי בכוונתם להתחיל בהריסתם. זאת, לאחר שבמסגרת תכתובת בין העותר 1 לבין המשיבים שהתנהלה בשבועות האחרונים, הבהירו האחרונים כי לשיטתם עומדת להם הסמכות להרוס את המבנים. עמדה זו של המשיבים נומקה בין היתר בפסיקות בית משפט זה ובכך שהעותר 1 לא השיג על הכרזת מפקד כוחות צה"ל באזור על שטח מתוחם מכוח הצו בדבר מבנים בלתי מורשים (יהודה והשומרון) (מס' 1539), התשס"ד–2003, מיום 23.1.2020. טענתם המרכזית של העותרים בעתירה שלפנינו היא כי המשיבים התחייבו שלא להרוס מבנים בלתי חוקיים "בבעלות ערבית" על רקע התפשטות נגיף הקורונה, וכי "העובדה שבתי ערבים לא נהרסים בעוד שבתי יהודים כן מהווה אפליה חמורה ופגיעה קשה בעיקרון השוויון", כלשונם. נוסף על כך, טוענים העותרים כי למשיבים אין סמכות לפעול להריסת מבנים שהוקמו ללא היתר בנייה. זאת, מאחר שהמבנים ממוקמים בשטחי B, ואילו לפי הסכם הביניים הישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה מיום 28.9.1995, סמכות התכנון והבניה בשטחי A ו-B נתונה לרשות הפלסטינית. לטענתם, נקבע אומנם בבג"ץ 1330/18 זרוג נ' ועדת המשנה לפיקוח במינהל האזרחי (8.1.2020) (להלן: עניין זרוג) כי למשיבים סמכות להרוס מבנים שהוקמו ללא היתר בשטחי B – אולם סמכות זו מוגבלת לישראלים בלבד. לשיטתם, מאחר שחלק מהמבנים בבעלות העותר 1, שאינו אזרח ישראלי, אין למשיבים סמכות להרסם. בתגובתם לעתירה, שהובאה לפנינו שעות ספורות לאחר הגשת העתירה, טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף. לטענתם, העתירה הוגשה בסמוך להשלמת הריסת המבנים, ונמסרה לידיהם רק לאחר השלמת הריסת המבנים. משכך נטען כי הסעד המבוקש בעתירה כבר "אינו אקטואלי", ועל כן דין העתירה להידחות. נוסף על כך, טוענים המשיבים כי העתירה נגועה בחוסר ניקיון כפיים, ואף מטעם זה דינה להידחות על הסף. לטענתם, העותרים כלל אינם חולקים על כך שהמבנים הוקמו באופן בלתי חוקי; ומכל מקום, המבנים הוקמו לאחר שמבנים קודמים שהקימו העותרים באזור נהרסו בהתאם לפסיקת בית משפט זה בעניין זרוג. לבסוף טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבות. זאת מאחר שבהתאם לפסק הדין בעניין זרוג, ההחלטה לפעול להריסת המבנים התקבלה בסמכות. עוד נטען, כי אין ממש בטענת ההפליה של המשיבים, וזאת בין היתר בשים לב לכך שההחלטה להרוס את המבנים נשוא העתירה תואמת את מדיניותם הכללית של המשיבים, כפי שבאה לידי ביטוי בהודעתם שפורסמה לציבור ביום 7.4.2020. בהודעה זו נכתב בין היתר כי: "ככלל, יתמקדו פעולות האכיפה התכנונית בעת הנוכחית בבניה בלתי חוקית חדשה, ובפרט כזו שנעשתה תוך ניצול מצב החירום". לטענת המשיבים, העותרים שבו ובנו מחדש את הבינוי הבלתי חוקי, והמשיכו בבנייתו ובבנייה בלתי חוקית נוספת אף בתוך תקופת התפשטות נגיף הקורונה (סעיף 12 לתגובה) וכי האכיפה בוצעה באופן התואם את מדיניות המשיבים גם בתקופה זו של התפשטות נגיף הקורונה (סעיף 18 לתגובה). דין העתירה להידחות על הסף בשל מעשה עשוי ושיהוי. כעולה מהעתירה בא כוח העותרים שוחח אתמול עם נציג ועדת המשנה לפיקוח (המשיבה 2), ומחה על כך שבכוונת המשיבים לפעול להריסת המבנים היום בשעות הבוקר. אף שידע בא כוח העותרים על כוונת המשיבים לבצע את פעולות ההריסה, השתהו העותרים בהגשת העתירה עד לשעות הבוקר, לאחר שכוחות משטרה וצבא כבר החלו לפעול להריסת המבנים – ולמעשה בפנינו מעשה עשוי ואין עוד כל רלוונטיות לעתירה. די בכך כדי לדחות את העתירה. 6. למעלה מן הצורך, נוסיף עוד כי עתירה זו, ולו ביחס למבנים מושא העתירה בעניין זרוג אינה אלא ניסיון למקצה שיפורים ביחס לעתירה קודמת שהגישו בין היתר העותרים 2–3, בעניין זרוג, נגד סמכות המשיבים לפעול להריסת מבנים שהוקמו ללא היתר בשטחי B. עתירתם הקודמת של העותרים 2–3 נדחתה לאחר דיון מעמיק בטענותיהם, תוך שנדחו בין היתר טענותיהם בעניין חוסר סמכות המשיבים להריסת המבנים בשטחי B – הניצבות אף במוקד העתירה שלפנינו כעת. כעולה מתגובת המשיבים, בעקבות פסק הדין בעניין זרוג ננקטו במהלך חודש ינואר האחרון פעולות אכיפה להריסת אותם מבנים. חרף זאת, שבו העותרים והקימו פעם נוספת מבנים בסמוך לאותו אזור. כעת, הגישו העותרים את העתירה שלפנינו הבוקר, יתכן מתוך כוונה כי נורה אף זו הפעם להקפיא את הליכי ההריסה עד להכרעה בעתירה, כפי שנקבע בעת הגישו את עתירתם הקודמת. התנהלות זו מלמדת גם על חוסר ניקיון כפיים חריף המצדיק, כשלעצמו, את דחיית העתירה על הסף. 7. אשר לטענת העותרים לחוסר סמכות המשיבים לפעול להריסת המבנים, מאחר שהם ממוקמים בשטחי B, אין לי אלא לשוב ולהפנות לדבריי בעניין זרוג: "... האחריות לשמירה על הסדר הציבורי כוללת בחובה גם את הסמכות למנוע הקמתם של מבנים ללא רישיון כדין בתחומי שטח B בידי תושבים ישראלים ובהחזקתם, וזאת גם אם הסמכות ליתן את רישיון הבניה אינה מוקנית למפקד הצבאי אלא לרשות הפלסטינית" (ההדגשה הוספה – י' א'). מאחר שהמבנים שבבעלות העותר 1 מוחזקים בידי העותרים 2–3, שהינם אזרחים ישראלים, אין ממש בטענת העותרים שלפיה המשיבים אינם מוסמכים לפעול להריסת המבנים. אשר לטענת ההפליה אותה העלו העותרים, הרי שזו לא נתמכה בראייה כלשהי – ודי בכך כדי לדחותה. העתירה נדחית אפוא. העותרים יישאו בהוצאות המשיבים בסך 3,000 ש"ח. ניתן היום, ‏כ"ח בניסן התש"ף (‏22.4.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 20026230_J03.docxעב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1