פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 2622/00

א.צ. ברנוביץ החזקות בע"מ נ. יקותיאל נתנזון עו"ד

ערעור על דחיית בקשת רשות להתגונן בתביעה לתשלום שכר טרחה בגין העברת דירות בפרויקטים של בנייה.

התקבל חלקית ?
תאריך פרסום 20/03/2002 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 2622/00 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה שכר טרחת עורך דין — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על דחיית בקשת רשות להתגונן בתביעה לתשלום שכר טרחה בגין העברת דירות בפרויקטים של בנייה.
החלטת בית המשפט התקבל חלקית — חלק מהסעדים שהתבקש התקבל וחלק נדחה.

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 2622/00

א.צ. ברנוביץ החזקות בע"מ נ. יקותיאל נתנזון עו"ד

ערעור על דחיית בקשת רשות להתגונן בתביעה לתשלום שכר טרחה בגין העברת דירות בפרויקטים של בנייה.

התקבל חלקית ?

סיכום פסק הדין

חברת בנייה ערערה על פסק דין שחייב אותה לשלם לעורך דין שכר טרחה בגין טיפול ברישום דירות בפרויקטים שבנתה. החברה טענה כי עורך הדין מיצה את עילת התביעה שלו בתביעה קודמת, וכן טענה כי אחד הפרויקטים לא נכלל בהסכם המקורי. בית המשפט העליון דחה את הערעור בקובעו כי טענת מיצוי העילה נזנחה וכי הטענה לגבי הפרויקט הנוסף לא הועלתה בערכאה הדיונית ולא נתמכה בתצהיר. במקביל, קיבל בית המשפט את הערעור שכנגד של עורך הדין וקבע כי שכר הטרחה שנפסק לו בערכאה הראשונה היה נמוך מהתעריף המינימלי של לשכת עורכי הדין, ולכן הגדיל את סכום שכר הטרחה שנפסק לטובתו.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים א' מצא, ד' דורנר, א' פרוקצ'יה
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • א.צ. ברנוביץ החזקות בע"מ

נתבעים

  • עו"ד יקותיאל נתנזון

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • פסק הדין של בית משפט השלום חוסם את המערערת מלהעלות השגות על חבותה בהתאם לחוזה
  • שכר הטרחה שנפסק בערכאה הראשונה נמוך מהתעריף המינימלי של לשכת עורכי הדין
טיעוני ההגנה
  • המשיב מיצה את עילת התביעה בתובענה הראשונה
  • פרויקט הקוטג'ים לא נכלל בהסכם המקורי ולכן אין חבות לשלם שכר טרחה בגינו
מחלוקות עובדתיות
  • האם פרויקט הקוטג'ים נכלל בהסכם המקורי
  • האם המשיב מיצה את עילת התביעה

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • הסכם שנכרת בין המערערת לבין עמותה פלונית
  • החלטה על רשות לפיצול סעדים שניתנה בהסכמת הצדדים

הדגשים פרוצדורליים

  • תביעה בסדר דין מקוצר
  • בקשת רשות להתגונן שנדחתה בערכאה הראשונה
  • ערעור וערעור שכנגד

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ת"א 1485/99
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
תקדימים משפטיים
  • ע"א 113/87 בוני ציון נגד גורני

תגיות נושא

  • שכר טרחה
  • סדר דין מקוצר
  • רשות להתגונן
  • מיצוי עילה

שלב ההליך

ערעור

סכום הוצאות משפט

72233
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2622/00 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופטת א' פרוקצ'יה המערערת: א.צ. ברנוביץ החזקות בע"מ נגד המשיב: עו"ד יקותיאל נתנזון ערעור וערעור-שכנגד על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 20.2.2000 בת"א 1485/99 שניתן על-ידי כבוד השופטת ע' סלומון-צ'רניאק תאריך הישיבה: ד' בניסן תשס"ב (17.3.02) בשם המערערת: עו"ד ל' כהן ועו"ד ג' אזור בשם המשיב: עו"ד א' שץ פ ס ק - ד י ן השופט א' מצא: על-פי הסכם שנכרת בין המערערת לבין עמותה פלונית, קיבלה על עצמה המערערת לבנות באשדוד יחידות דיור על-פי מיפרט מוסכם. בנספח להסכם נקבע כי הטיפול בהעברת הדירות לרוכשיהן ייעשה על-ידי המשיב, והמערערת התחייבה לשאת בשכרו של המשיב בגין טיפול זה על-פי תעריף מוסכם. בעקבות זאת הקימה המערערת שלושה פרוייקטים של בתי מגורים: "פרוייקט העולים"; "פרוייקט המדרחוב"; ו"פרוייקט הקוטג'ים". המשיב טיפל בהעברת הדירות ב"פרוייקט העולים" והמערערת נשאה בשכרו. משסיים המשיב את טיפולו בהעברת 25 הדירות הראשונות שנמכרו ב"פרוייקט המדרחוב", חלקה המערערת על חבותה מכוח ההסכם לשאת בשכר-טרחתו בגין דירות אלה. בעקבות זאת תבע המשיב את המערערת לדין לפני בית-משפט השלום, ובהסכמת המערערת קיבל רשות לפיצול סעדים. בית-משפט השלום חייב את המערערת לשלם למשיב את שכרו בגין הטיפול בהעברת 25 הדירות. המשיב המשיך לטפל בהעברת הדירות שהוקמו על-ידי המערערת בשני הפרוייקטים האחרונים, ומשסירבה המערערת לשלם את שכרו, הגיש נגדה, לבית המשפט המחוזי, תביעה בסדר-דין מקוצר. בבקשתה לקבלת רשות להתגונן טענה המערערת, כי המשיב מיצה את עילת התביעה שלו במסגרת התובענה הראשונה, ואילו המשיב טען כי פסק-דינו של בית-משפט השלום חוסם את דרכה של המערערת מלשוב ולהעלות השגות על חבותה בהתאם לחוזה. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערערת בדבר מיצוי העילה ועל-כן דחה את בקשתה למתן רשות להתגונן. בעקבות זאת ניתן פסק-דין לזכות המשיב על מלוא סכום התביעה (סך 1,049,630 ש"ח) בצירוף הוצאות וכן שכר-טרחת עורך-דין בסך 10,000 ש"ח. בערעור שלפנינו משיגה המערערת על צדקת החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את בקשתה למתן רשות להתגונן; ואילו המשיב, בערעור שכנגד, מלין על מיעוט שכר הטרחה שנפסק לזכותו במסגרת פסק הדין. בא-כוח המערערת שוב אינו חולק כי בדין דחה בית המשפט המחוזי את טענת שולחתו כי המשיב מיצה את עילתו במסגרת התובענה הראשונה; שהלוא לפני מתן פסק-דינו של בית-משפט השלום קיבל המשיב, בהסכמת המערערת, רשות לפיצול הסעדים. עם זאת טוען פרקליט המערערת, כי מן הדין היה ליתן למערערת רשות להתגונן מפני תביעת המשיב ככל שזו התייחסה ל"פרוייקט הקוטג'ים". פרוייקט זה - כך נטען - לא נכלל במסגרת ההסכם, שבגדרו התחייבה המערערת לשאת בשכרו של המשיב. אילו נטענה טענה זו לפני בית המשפט המחוזי, חזקה שבית המשפט היה שוקל אם להעניק למערערת רשות להתגונן על-פיה. דא עקא, ובכך מודה בא-כוח המערערת, שטענה זו לא נטענה כלל; שכן, הטענה היחידה שעליה ייסדה המערערת את בקשתה לרשות להתגונן הייתה שהמשיב מיצה את עילתו בתביעה הראשונה. אומר בא-כוח המערערת, כי המדובר בטענה משפטית שעל נכונותה היה בידי בית המשפט קמא ללמוד מעיון בנספחי התביעה שהוגשו מטעם המשיב. טיעון זה אין בידינו לקבל. מחדלה של המערערת מתבטא באי העלאתן ותמיכתן בתצהיר של הטענות העובדתיות שעל-יסודן ביקשה לכפור בתביעה. הכלל, כידוע, הוא כי טענה אשר לא נטענה לפני הערכאה הדיונית אין זכות לטוענה לפני ערכאת הערעור אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן עד מאוד (ראו למשל ע"א 113/87 בוני ציון נגד גורני, פ"ד מג(2) 545). במקרה שלפנינו אין מתקיימות כל נסיבות שבכוחן להצדיק חריגה מכלל זה. אשר על כן דין הערעור להידחות. בערעור שכנגד מלין המשיב על גובה שכר הטרחה שנפסק לזכותו. אנו סבורים כי ערעורו בדין יסודו. בא-כוח המשיב חישב ומצא כי השכר שהגיע למשיב, בהתחשב בסכום התביעה, על-פי התעריף המינימלי של לשכת עורכי הדין הוא 47,233 ש"ח. אכן נראה לנו כי בנסיבות העניין לא הייתה הצדקה לפסוק למשיב שכר נמוך מזה שהיה זכאי לו על-פי התעריף המינימלי. אשר על כן אנו מחליטים לדחות את הערעור ולקבל את הערעור שכנגד. המערערת מחוייבת בזה לשלם למשיב שכר-טרחת עורך-דין בגין ההליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי בסך 47,233 ש"ח (תחת 10,000 ש"ח), וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. כן תשלם המערערת למשיב שכר-טרחת עורך-דין, בערעור ובערעור-שכנגד, בסך 25,000 ש"ח. ניתן היום, ד' בניסן תשס"ב (17.3.02). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________ העתק מתאים למקור 00026220.F02 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il /עכ.