פלוני נ. פלוני

4 1 בבית המשפט העליון ע"א 2619/21 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה מיום 29.03.2021 בתלה"מ 14274-09-19 שניתנה על ידי כב' השופטת הבכירה ר' מקייס בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (השופטת הבכירה ר' מקייס) מיום 29.3.2021 בתלה"מ 14724-09-19 ובתלה"מ 29433-08-17 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו של המערער. הצדדים הם בני זוג לשעבר שבעניינם מתנהלים מזה שנים מספר הליכים בבית המשפט לענייני משפחה, ובהם: תביעה לחלוקת רכוש שהגישה המשיבה ביום 14.8.2017 (תלה"מ 29433-08-17; להלן: הליך הרכוש), ותביעה שהגישה ביום 8.9.2019 ובה ביקשה לחייב את המערער בתשלום מדורם של שלושת ילדיהם הקטינים (תלה"מ 14724-09-19; להלן: הליך המדור). במסגרת הליך המדור טענה המשיבה כי המערער מתעלם מחובותיו לפי פסק דין שניתן ביום 22.7.2018 בהליך קודם שעניינו מזונותיהם של הקטינים (תמ"ש 16191-07-16; להלן: הליך המזונות), ואשר נדון אף הוא בפני המותב שפסילתו נתבקשה בהליך דנן. ביום 14.2.2021 נתן בית המשפט קמא, במסגרת הליך המדור, החלטה בה דחה שתי בקשות שהגיש המערער – בקשה לזימון הוריה של המשיבה לעדות, ובקשה לחיוב המשיבה להגיש דפי חשבון בנק מלאים. באשר לזימון העדים, בית המשפט קמא ציין בהחלטתו כי המערער ביקש את זימונם לקראת דיון שנקבע ליום 14.12.2020, וכי בית המשפט נעתר במקור לבקשה (החלטה מיום 16.10.2020) – אך במהלך הדיון טענה המשיבה כי מצבם הרפואי של הוריה אינו מאפשר את העדתם והצהירה כי היא מוכנה שהדבר יפעל נגדה במסגרת ההליך. בעקבות זאת הורה בית המשפט למשיבה להגיש אישורים רפואיים של הוריה, אשר נועדו לעיונו של בית המשפט בלבד אך בשל טעות הם נחשפו גם לעיני המערער. בעקבות הגשת המסמכים קבע בית המשפט בהחלטתו מיום 14.2.2021 כי אין מקום לזמן את הוריה של המשיבה לעדות וציין "סביר להניח כי לו בית המשפט היה ער למצבם הרפואי של הורי [המשיבה] לא היה נעתר לבקשה לזמנם לדיון". באשר לגילוי דפי חשבון הבנק: בית המשפט פירט בהחלטתו מיום 14.2.2021 כי הוא נעתר לבקשה קודמת של המערער לחייב את המשיבה להגיש את דפי חשבון הבנק שלה, אך במסמכים שהגישה המשיבה הושחרו נתונים מסוימים והמערער סבר כי יש לחייבה לחשוף גם אותם. בית המשפט קמא קבע בהחלטתו מיום 14.2.2021 כי הנתונים שנתבקשו אינם קשורים לסוגיה שטעונה הכרעה בהליך, וכי אין מקום לפגיעה נוספת בפרטיותה של המשיבה. עוד חייב בית המשפט קמא את המערער בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ש"ח. ביום 2.3.2021 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב מלדון בהליך הרכוש ומהליך המדור, בטענה כי ההחלטה מיום 14.2.2021 משקפת "ניסיון ברור להכשיל את בירור האמת באופן המעיד על משוא פנים" וכי דעתו של המותב "ננעלה" בנוגע לשני ההליכים הללו. בפרט הדגיש המערער כי בית המשפט קמא ציין בהחלטתו מיום 14.2.2021 שגדר המחלוקת בין הצדדים היא "מצומצמת ביותר", ולעמדת המערער ניתן ללמוד מכך שבכוונת בית המשפט להתעלם ממטענותיו. עוד נטען כי מפרוטוקול הדיון מיום 14.12.2020 עולה שבית המשפט קמא החליט שלא לזמן את הורי המשיבה לעדות עוד במהלך הדיון, וכי הוא הורה לה להגיש את המסמכים הרפואיים רק "לכאורה". המערער הוסיף כי לא היה מקום לניסיון "להסתיר" ממנו את המסמכים הרפואיים שהגישה המשיבה, וכי בית המשפט "התעל[ם]" מבקשתו להגיב לאמור במסמכים אלו. עוד לטענת המערער, העדפת זכותה של המשיבה לפרטיות על פני זכותו לקבלת יומו בבית המשפט מעידה על משוא פנים מצד המותב; הסירוב לחייב את המשיבה לחשוף את דפי החשבון המלאים פגע ביכולתו לערוך חקירה נגדית; ובמהלך הדיון המותב מנע מהמערער, מיוזמתו, לשאול שאלות מסוימות אף שהמשיבה לא התנגדה לשאלות אלו. המערער הוסיף והתייחס להתבטאות של המותב במהלך הדיון מיום 14.12.2020 אשר לשיטתו מעידה אף היא על משוא פנים: בתגובה לבקשת באת-כוח המשיבה כי יינתן פסק דין בהליך המדור מבלי לקיים דיוני הוכחות, ציין המותב "אני מבינה את הטיעון, אני מבינה לאן זה הולך וזה עדיין בתיק הזה אין יותר נכון מלומר שהדרך הארוכה היא הדרך הקצרה. אז אני מציעה שהגברת תיחקר [...] והאדון ייחקר ויהיו סיכומים ואני אתן פסק דין" (עמ' 213 שורות 4-6 לפרוטוקול). לטענת המערער, התבטאות זו מעידה שהמותב מסכים עם המשיבה בדבר תוצאת ההליך אך בכוונתו "לעשות זאת בדרך הארוכה" תוך קיום "'הצגה' של הליך תקין". בנוסף העלה המערער טענות בנוגע להתרחשויות בהליך המזונות, שם המותב מנע ממנו, לשיטתו, מלהוכיח את "מלוא טענותיו". המשיבה התנגדה לפסילת המותב, ובהחלטתו מיום 29.3.2021 דחה בית המשפט קמא את הבקשה. בית המשפט קבע כי טענותיו של המערער בנוגע להחלטות השונות שניתנו בעניינו מקומן בהליכי ערעור מתאימים; כי חלק מטענותיו הועלו בשיהוי; וכי המערער לא הצביע על כל חשש למשוא פנים. בית המשפט קמא הוסיף והדגיש כי המערער הגיש ערעור על פסק הדין בהליך המזונות וכן בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, אשר נדחו (ראו, בהתאמה: עמ"ש 67993-10-18; בע"מ 7256/19) ומכל מקום, כך צויין, טענותיו של המערער בנושא זה אין מקומן בבקשת פסלות. מכאן הערעור שלפניי. המערער, המייצג את עצמו, שב בעיקרם של דברים על הטענות שהעלה בבקשת הפסלות ומוסיף ומשיג על תוכנו של פסק הדין בהליך המזונות –שאותו הוא מבקש לבטל מכיוון ש"לא באמת קיבל את יומו" במסגרת הליכי הערעור על פסק הדין. המערער חוזר על טענתו כי המותב נוהג במשוא פנים לטובת המשיבה, וטוען בפרט כי המותב מנע ממנו להעלות טענות מסוימות בהליך המזונות ובהליך המדור; כי המותב מסייע למשיבה "לשבש ראיות"; וכי המותב נמנע, ללא הנמקה, מלהכריע בבקשות שונות שהגיש המערער במסגרת הליך הרכוש. המערער מוסיף ומבהיר כי הוא "אינו טוען לטעויות המצדיקות נקיטת הליכי ערעור, אלא להטיית דין המצדיקה פסילה של כב' השופטת". עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. תחילה יש לציין כי טענותיו של המערער בנוגע להחלטות שניתנו בהליך הרכוש לא הועלו בבקשת הפסלות שהוגשה לבית המשפט קמא, ולפיכך אין מקום להידרש להן לראשונה במסגרת הערעור דנן (ע"א 1192/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 11 (5.5.2021)). לצד זאת, טענותיו של המערער בנוגע להתרחשויות בדיון מיום 14.12.2020 לוקות בשיהוי המצדיק כשלעצמו את דחייתן, שכן בקשת הפסלות הוגשה למעלה מחודשיים לאחר מועד הדיון מבלי שהמערער סיפק נימוק כלשהו להשתהותו בהגשת בקשת הפסלות (ראו תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; ע"א 454/20 חליאלה נ' המועצה המקומית כפר משהד, פסקה 7 (1.3.2020)). ולגופו של עניין: המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין מעוגן בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו יש לבחון אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. לא שוכנעתי כי נסיבות מעין אלו מתקיימות בענייננו. כפי שפורט לעיל, עיקר טענותיו של המערער מופנה כלפי תוכנה של ההחלטה מיום 14.2.2021 בעניין זימון עדים וגילוי מסמכים – אך אלו הן טענות "ערעוריות" במהותן והן אינן מקימות כשלעצמן עילת פסלות (ע"א 5609/20 סיסו נ' עמידר - החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, פסקה 11 8.10.2020))). גם הטענות באשר להתנהלות המותב בהליך המזונות אין מקומן בערעור שלפניי. זאת, בין היתר, משום שבקשת פסלות אינה מסלול "שיורי" להעלאת טענות שנדחו בהליכי ערעור (ע"א 1840/21 לנג נ' מדינת ישראל- רשות מקרקעי ישראל‏, פסקה 8 (24.3.2021)). ערעורי פסלות אף אינם האכסניה הנכונה להעלאת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהליך אחר. על כן, אין מקום להידרש במסגרת זו לבקשתו הנוספת של המערער לבטל את פסק הדין בהליך המזונות. מכל הטעמים המפורטים לעיל, הערעור נדחה. משלא נתבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ז' בסיון התשפ"א (‏18.5.2021). ה נ ש י א ה _________________________ 21026190_V01.docx אק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1