פלוני נ. פלוני

בבית המשפט העליון ע"א 2618/21 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערת: פלונית נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו שניתנה על ידי כבוד השופט א' שני ביום 18.03.2021 בתלה"מ 41399-10-20 בשם המערערת: בעצמה פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופט א' שני) מיום 18.3.2021 בתלה"מ 41399-10-20 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינה של המערערת. המערערת והמשיב 1 (להלן: המשיב) הם בני זוג לשעבר והמשיב 2 הוא ילדם המשותף (להלן: הקטין). בין המערערת והמשיב התנהלו מספר הליכים בבית המשפט לענייני משפחה החל משנת 2015, שעניינם, בין היתר, חלוקת הרכוש ביניהם והסדרי השהייה עם הקטין. בין הליכים אלו נמנית בקשה שהגיש המשיב ליישוב סכסוך, אשר נדונה בפני המותב שפסילתו נתבקשה בהליך דנן (י"ס 51474-09-20; להלן: הליך יישוב הסכסוך). ביום 29.9.2020 ניתן פסק דין בהליך יישוב הסכסוך שבו צוין כי הקטין לא היה בקשר עם המשיב במשך כשישה שבועות, אך בקשה ליישוב סכסוך אינה האכסניה המתאימה לבירור הסוגיה. עוד ציין בית המשפט כי דבריה של המערערת "יוצרים משבר אמון לגבי טוהר כוונותיה של [המערערת] והתנהלותה". נוכח זאת הורה בית המשפט על מינוי אפוטרופא לדין לקטין, וקבע כי ככל שהאפוטרופא לא תצליח לחדש את הקשר בין הקטין למשיב תוך עשרה ימים "מופנים הצדדים למרכז 'מפגשים' על-מנת להתניע את חידוש הקשר". ביום 7.10.2020 הגישה המערערת ערעור על פסק הדין בהליך יישוב הסכסוך ובצדו בקשה לעיכוב ביצועו (עמ"ש 8965-10-20). הבקשה לעיכוב ביצוע התקבלה באופן חלקי בהחלטת השופט נ' שילה מיום 12.10.2020, כך שמינוי האפוטרופא עוכב אך הבקשה לעיכוב הטיפול במכון "מפגשים" נדחתה (להלן: החלטת עיכוב הביצוע). ביום 21.10.2020 הגיש המשיב את התביעה שבמוקד הערעור דנן ובה ביקש, בין היתר, להורות "על מינוי מכון מפגשים לטיפול במשפחה" ועל שמיעת הקטין בנוכחות יחידת הסיוע. המערערת, מצדה, הגישה בקשה לסילוק תביעה זו על הסף. בתום דיון שנערך ביום 2.11.2020 דחה בית המשפט את הבקשה לסילוק על הסף ונתן פסק דין בהליך, שבו הודגש כי המערערת לא צייתה להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 12.10.2020 והקטין לא הופנה למכון "מפגשים". עוד ציין בית המשפט "כתב התביעה אשר בפניי הוא יחסית מתון, שכן הוא מבקש להלך אך ורק בעקבות אותן הוראות של בית המשפט המחוזי – קרי, פגישה עם הקטין ואכיפת הטיפול במכון 'מפגשים'". על כן הדגיש בית המשפט כי אין צורך במינוי מחודש של מכון "מפגשים"; קבע כי על המכון לתאם מפגש עם המערערת; והוסיף כי הצדדים רשאים להגיש פסיקתה לחתימתו. בהתאם, המשיב הגיש בקשה לחתימה על פסיקתה וזו נחתמה על ידי בית המשפט ביום 3.11.2020. המערערת הגישה ביום 12.11.2020 ערעור על פסק הדין (עמ"ש 32867-11-20), בו טענה, בין היתר, כי לא היה מקום ליתן פסק דין מבלי שניתנה לה הזדמנות להגיש כתב הגנה. הדיון בערעור זה אוחד עם הערעור על פסק הדין בהליך יישוב הסכסוך, ופסק דין בשני ההליכים ניתן ביום 20.1.2021 (סגן הנשיא ש' שוחט והשופטים ע' רביד ונ' שילה). בית המשפט המחוזי הורה על ביטול מינוי האפוטרופא לקטין, וכן קבע כי פסק הדין שניתן בהליך נושא הערעור דנן יהפוך להחלטת ביניים וכי המערערת תגיש כתב הגנה במסגרת הליך זה. בעקבות זאת הורה בית המשפט קמא למערערת, בהחלטה מיום 21.1.2021, להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום. לאחר שניתנה לה ארכה לבקשתה הגישה המערערת כתב הגנה ביום 10.3.2021, ובצדו בקשה לפסילת בית המשפט קמא. בבקשתה טענה המערערת כי בפסק הדין (אשר הפך, כאמור, להחלטת ביניים) הביע בית המשפט "עמדה מוגמרת באשר לתובענה ולסעדים המתבקשים בה", באופן שאינו מאפשר דיון אמיתי בהליך ומקים חשש ממשי למשוא פנים. לטענת המערערת די בכך כדי להקים עילת פסלות, אך "נסיבות נוספות" שמצדיקות את פסילת המותב הן העמדה שהביע בית המשפט "באשר לטענות בעניין פוגענות [המשיב]" במסגרת פסק הדין בהליך יישוב הסכסוך, כמו גם העובדה שבית המשפט נעתר "לבקשה לשמיעת הקטין שנועדה לצורך מינוי האפוטרופוס לדין". לאחר שהמשיב הביע התנגדותו לפסילת המותב, בית המשפט קמא דחה את בקשת המערערת ביום 18.3.2021 בהחלטה תמציתית. בית המשפט ציין כי החזרת הליך לטיפולה של הערכאה הדיונית על ידי ערכאת הערעור "אין משמעה שדעתו של בית המשפט 'ננעלה', בוודאי לא כשההליך הבסיסי היה אלא השתתפות בטיפול" (כך במקור), והוסיף כי "העתרות לבקשה לשמיעת קטין עולה בקנה אחד עם עמדת בית המשפט המחוזי בת"א בתיקי ניכור, אשר יוצרת כמעט חיוב אוטומטי לשמוע קטין". עוד ציין בית המשפט כי שמיעת הקטין ממילא בוצעה. מכאן הערעור שלפניי. המערערת, המייצגת את עצמה, חוזרת בעיקרם של דברים על טענתה כי פסק הדין שהוּמר על ידי בית המשפט המחוזי להחלטת ביניים, כולל קביעות שגויות ומעיד על "נעילת" דעתו של בית המשפט קמא ועל משוא פנים נגדה. בפרט טוענת המערערת כי דעתו של בית המשפט קמא "ננעלה" באשר לאחד הסעדים שנתבקשו בהליך – מינוי מכון "מפגשים" לקיום טיפולים – שכן לעמדת בית המשפט סעד זה כבר ניתן במסגרת פסק הדין בהליך יישוב הסכסוך, בעוד שלשיטת המערערת לא כך הוא. המערערת מוסיפה וטוענת כי אחת מההוראות שבפסיקתה שעליה חתם בית המשפט לא נכללה בפסק הדין שניתן בהליך, ומכל מקום כי לא היה מקום לחתום על הפסיקתה לפני שניתנה לה ההזדמנות להגיש תגובה בנושא. המערערת מוסיפה ומפרטת על התבטאויותיו של המותב בדיון שהתקיים ביום 25.3.2021 ובהחלטה שניתנה בסופו, אשר לשיטתה מעידות אף הן על משוא פנים נגדה. עוד טוענת המערערת כי לאורך ניהול ההליכים השונים בעניינם של הצדדים התבטא בית המשפט "תוך הצגה מגמתית, שגויה ומטעה של ראיות והחלטות שיפוטיות", ובפרט שגה כשהציג את המערערת כמי שהפרה את החלטת עיכוב הביצוע; כי בית המשפט אינו פתוח לקבלת ראיות בעניין "פוגענות המשיב כלפי הקטין", ואף התייחס להליך נושא הערעור דנן כ"תיק ניכור" למרות שטענת המשיב לניכור הורי טרם התבררה לגופה; וכי בית המשפט אינו מייחס חשיבות לרצונו של הקטין ו"אינו נוהג" להתיר לו להישמע. לשיטת המערערת, ההחלטה בבקשת הפסלות מעידה אף היא על משוא פנים וזאת, בין היתר, מכיוון שבית המשפט קמא נמנע מלהתייחס לטענות מסוימות שהעלתה. בד בבד עם הגשת הערעור הגישה המערערת בקשה לעיכוב ההליך בבית המשפט קמא ולביטול דיון ההוכחות שנקבע ליום 22.4.2021. עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. תחילה יצוין כי אין מקום להידרש במסגרת הערעור דנן לטענותיה של המערערת בנוגע לפסיקתה שעליה חתם בית המשפט ובנוגע לדיון מיום 25.3.2021, שכן טענות אלו לא הועלו בבקשת הפסלות וכלל לא הובאו בפני בית המשפט קמא (ראו לעניין זה ע"א 5406/20 מ.י שחם נדל"ן בע"מ נ' ברשן, פסקה 24 (26.11.2020)). עוד יוער כי רבות מטענותיה של המערערת, בפרט באשר לפסקי הדין שניתנו בהליך נושא הערעור דנן ובהליך יישוב הסכסוך, הן "ערעוריות" במהותן – וכפי שפורט לעיל המערערת אף הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי, שבעקבותיו הפך פסק הדין בהליך נושא הערעור דנן להחלטת ביניים. כפי שנפסק בעבר, הליכי פסלות אינם מסלול "שיורי" להליכי ערעור (ע"א 1840/21 לנג נ' מדינת ישראל- רשות מקרקעי ישראל, פסקה 8‏ (24.3.2021)). על כן יש לדחות את טענות המערערת ככל שהן נוגעות לתוכנם של פסקי הדין הללו או לתוכן החלטותיו של בית המשפט קמא, לרבות בנוגע למידת נכונותו של בית המשפט לשמוע את עמדת הקטין ובנוגע לנכונותו לקבל ראיות לגבי "פוגענותו" הנטענת של המשיב. טענה נוספת שבפי המערערת היא, כאמור, כי דעתו של בית המשפט קמא "ננעלה" בנוגע לסעד שנתבקש באשר להפניית הצדדים למכון "מפגשים" וכי מפסק הדין עולה שבית המשפט סבור כי סעד זה כבר ניתן במסגרת הליך יישוב הסכסוך. מבלי להביע עמדה בנוגע לפרשנות הראויה של פסק הדין בהליך יישוב הסכסוך, אינני סבורה כי עלה בידי המערערת להוכיח שדעתו של בית המשפט קמא "ננעלה" בהקשר זה. כפי שנפסק בעבר, החזרת הליך מסוים לערכאה הדיונית לאחר התערבותה של ערכאת הערעור, וקיום דיון מחודש בתביעה בהתאם להנחייתה, אינם מקימים כשלעצמם עילה לפסילת המותב ויש לבחון כל מקרה לגופו (ע"א 10179/17 אמיר נ' טרבלסי, פסקה 6 (‏8.1.2018); ע"א 9242/20 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (‏3.2.2021)). בענייננו, המערערת לא הצביעה על נסיבות חריגות שעשויות להצדיק את פסילת המותב על סמך האמור בפסק הדין. כפי שהבהיר בית המשפט המחוזי, החזרת ההליך לבית המשפט קמא נועדה לתת למערערת את יומה בבית המשפט ועל מנת שתוכל להגיש כתב הגנה, וחזקה על בית המשפט קמא כי ישמע את טענותיה בלב פתוח ובנפש חפצה. הערעור נדחה, אפוא, והבקשה לעיכוב ביצוע מתייתרת ונדחית אף היא. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ח' באייר התשפ"א (‏20.4.2021). ה נ ש י א ה _________________________ 21026180_V01.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il