פלוני נ. פלוני

1 4 בבית המשפט העליון ע"א 2611/23 לפני: כבוד השופט י' עמית המערער: פלוני נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על פסק דינו של בית המשפט הענייני משפחה תל אביב-יפו (כבוד השופטת ת' סנונית פורר) מיום 15.3.2023 ב-תלה"מ 041917-01-23 בשם המערער: עו"ד חנן כהן פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' השופטת ת' סנונית פורר) מיום 15.3.2023 בתלה"מ 41917-01-23, שבה נדחתה בקשת המערער לפסילת המותב. 1. ביום 4.9.2022 ניתן פסק דין מפורט על ידי בית המשפט לענייני משפחה, שהכריע בתביעה לפירוק שיתוף ובתביעה לאיזון משאבים בין המערער ואשתו לשעבר (תלה"מ 15261-03-17, תלה"מ 45304-06-18). במסגרת ההליך דן בית המשפט בחלוקת נכסים שונים של הצדדים, לרבות נכסי מקרקעין, והורה, בין היתר, על מכר בית המגורים של הצדדים (להלן: פסק הדין). המערער לא הגיש ערעור על פסק הדין, וזה הפך חלוט. 2. ביום 17.1.2023 הגיש כונס הנכסים תביעת פינוי נגד המערער. דיון בתביעה נקבע בפני בית המשפט לענייני משפחה ליום 16.3.2022, בפני אותו מותב שנתן את פסק הדין. יומיים עובר למועד הדיון, ביום 14.3.2022, הגיש המערער בקשה לפסילת המותב. למחרת היום, ביום 15.3.2023, דחה בית משפט קמא את בקשת הפסלות. בית המשפט ציין, בין היתר, כי טענות המערער חורגות מהתנסחות סבירה ונדרשת של בעל דין המבקש סעד מבית המשפט; כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר; כי ההליכים בעניינם של הצדדים נמשכים שנים ופסק הדין הפך חלוט; כי אין כל חדש בניהול ההליך; כי מועד הדיון בתביעת הפינוי נקבע כבר בחודש ינואר; ואף לא ניתנה כל החלטה חדשה שבעטיה הוגשה בקשת הפסלות. בית המשפט הוסיף כי ניכר שהסיבה להגשת הבקשה היא חוסר שביעות רצונו של המערער מתוצאות פסק הדין, וכי אין כל הסבר לשיהוי שחל בהגשת הבקשה. לגופן של טענות הפסלות, בית המשפט קבע כי אין בטענות המערער לגבי תוכן פסק הדין כדי לבסס עילת פסלות; כי הגשת בקשת פסלות אינה בבחינת מקצה שיפורים להליך הקודם; וכי אין יסוד לטענה בדבר קיומו של משוא פנים, ופסק הדין ניתן לאחר מיצוי ההליך ובחינת מלוא טענותיו של המערער, תוך שמירה קפדנית על זכויות המערער, שחלק מטענותיו אף התקבלו. בית המשפט סיכם כי טענות המערער הן חסרות שחר ומשוללות יסוד, ודחה אפוא את הבקשה, תוך שהוא מבהיר כי יוסיף לדון בטענות המערער בלב פתוח ובנפש חפצה. 3. להשלמת התמונה יצויין כי הדיון בתביעת הפינוי בבית המשפט לענייני משפחה התקיים במועדו ביום 16.3.2023; וביום 27.3.2023 ניתן פסק דין מנומק המקבל את תביעת כונס הנכסים ומורה על פינוי המערער מהנכס עד ליום 1.5.2023. ביום 29.3.2023, יומיים לאחר מתן פסק הדין בתביעת הפינוי, הגיש המערער את ערעור הפסלות שלפניי (לדברי המערער, הוא הכין ערעור שנועד להגשה ביום 26.3.2023, אך זה לא הוגש לבסוף בשל פגמים טכניים). 4. בפתח ערעורו עותר המערער לכך שאורה "לבטל ולאיין את פסק הדין שניתן ביום 27/3/23 ע"י המותב, אגב עשיית דין עצמי ושיבוש הליכי פסלות שופט". עוד צוין בפתח הערעור כי בית המשפט לענייני משפחה פעל "להטיית דין ומשוא פנים לטובת ולתועלת חברת נשיאת בית המשפט העליון"; וכי קיימות תלונות אצל "גורמי האכיפה" נגד הנשיאה א' חיות ונגד המשנה לנשיאה השופט ע' פוגלמן ושופטים נוספים. המערער טוען עוד, בין היתר, כי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ניתן מבלי שניתן לו יומו בבית המשפט וזאת "באופן מכוון ומתוכנן ע"י מותב בימ"ש קמא"; כי ערכאת הערעור "אינה בבחינת 'פח אשפה'" וסמכויות ערכאת הערעור יוחדו לבירור טעויות ולא לשם בירור שפיטה הנגועה במרמה, ומכל מקום הליכי ערעור הם "בגדר פיקציה" ולכן ערכאת הערעור אינה הערכאה המתאימה לדון בטענותיו; כי בית המשפט לענייני משפחה הפך את פרק ט' לחוק העונשין, התשל"ז-1977 "לאות מתה" (פרק זה כולל, בין היתר, עבירה של עדות שקר); וכי פסיקתו נגועה "בשיקולים זרים, הטיית דין, משוא פנים, במרמה, קבלת דבר במרמה, קנוניה ועוד". המערער מוסיף ומפרט טענות בשורה של נושאים שבהם בוצעה, לדבריו, הטיית דין בבית משפט קמא, ובכלל זה: מתן צו איסור דיספוזיציה שלא כדין; חיוב בהפקדת סכומים שלא כדין; קנוניה נגד המערער שלא אפשרה להכריז עליו כזוכה בהתמחרות; וגיבוי כונס הכנסים והימנעות מסילוקו מתפקידו חרף מחדליו. כן מעלה המערער טענות נגד השומה שנערכה לנכס אחד ולזכויות שהוקנו לגרושתו בנכס אחר, ומפרט שורה של ליקויים שנפלו לדבריו בהליך. 5. דין הערעור להידחות, ודומה כי בקשת הסעד המובאת בראשיתו – "לבטל ולאיין את פסק הדין" של בית המשפט לענייני משפחה – היא הנותנת כי אין מקום להידרש לערעור. כפי שהובהר בפסיקה לא אחת, הליכי פסלות שופט לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 הם הליכים הצופים פני עתיד, במובן זה שהם נועדו לבחון "אם המותב יכול להמשיך ולשבת בדין, או שמא יש להעביר את ההליך שמתנהל בפניו למותב אחר" (ע"א 7046/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (7.3.2023) (להלן: עניין פלוני); ע"א 6252/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (1.1.2023)). בדומה למצב הדברים בעניין פלוני הנ"ל, גם במקרה דנן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ניתן לפני שהוגש ערעור הפסלות. משאלו הם פני הדברים, אין מקום להידרש לערעור על החלטת הפסלות (ראו בעניין פלוני, שם). על כך יש להוסיף – ובית משפט קמא עמד על הדברים – שטענת פסלות יש להעלות "מיד לאחר שנודע לבעל הדין על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת" (תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי)), וכפי שנפסק לא אחת, "טענת פסלות אינה 'נשק סודי' שניתן לשמור לשעת כושר ולשלוף ככל שההליך אינו מתקדם לשביעות רצונו של מבקש הפסלות" (ע"א 1186/23 ראש העיר אבירם דהרי נ' לדרמן (29.3.2023); ע"א 2435/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 9 (30.8.2022)). לא כך נהג המערער, שראה לנכון להעלות בערעורו שורה ארוכה של טענות לגבי ליקויים שנפלו לדבריו החל משנת 2017 ואילך, לאורך ההליך שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה שבו ניתן פסק הדין בחודש ספטמבר 2022. אם לא די בכך, הרי שערעורו של המערער כולל גם טענות ערעוריות מובהקות שאין מקומן במסגרת הליכי פסלות (ראו, מני רבים, ע"א 8866/22 פלוני נ' פלונית (7.3.2023); ע"א 1464/22 בן חיים נ' יעקבי, (7.3.2022)). די באמור לעיל כדי להביא לדחיית ערעורו של המערער. לא למותר לציין כי ככל שיש למערער השגות על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה שניתן ביום 27.3.2023 בתביעת הפינוי, פתוחה בפניו הדרך לנקוט הליך ערעורי מתאים, בכפוף לכל דין. 6. לבסוף, לא ניתן שלא להתייחס לאופן ניסוחו של הערעור ולטענות שהועלו בו. בית המשפט לענייני משפחה התנסח במתינות מופלגת שעה שציין כי טענות המערער "חורגות מהתנסחות סבירה ונדרשת של בעל דין המבקש סעד מבית המשפט". הערעור דנן, שהוא זהה ברובו לבקשת הפסלות שהוגשה לבית משפא קמא, מנוסח בלשון בוטה ומשתלחת, תוך ייחוס מפורש, חוזר ונשנה, של ביצוע עבירות פליליות למותב שישב בדין בבית המשפט לענייני משפחה. בנסיבות אלו, ראוי להזכיר את תקנה 33 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כי "כתב טענות ינוסח באופן שאינו מבזה, מביש או משתלח"; וכן את תקנה 151(ג) הקובעת כי מקום שבו "סבר בית השפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט או לא מילא אחר תקנות אלה, רשאי הוא לחייבו בהוצאות לטובת הנפגע או לטובת אוצר המדינה ובנסיבות מיוחדות אף את בא כוחו". הערעור דנן מבטא באופן מובהק את הסגנון שנאסר בתקנה 33, ועל מנת שלא להפוך את תקנה 151(ג) ל"אות מתה", דומה כי יש ליתן לדברים את המשקל הראוי. 7. אי לכך, הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,000 ₪. העתק מפסק דין זה יועבר ללשכת עורכי הדין. ניתן היום, ‏י"ח בניסן התשפ"ג (‏9.4.2023). ש ו פ ט _________________________ 23026110_E02.docx זפ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1