עמרם אפרים נ. ועדת הבחירות המקומיות למועצה מקומית אזורית גלב

פסק-דין בתיק בר"ם 2610/09 בבית המשפט העליון בר"ם 2610/09 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות המבקשים: 1. עמרם אפרים 2. רשימת "איחוד וצמיחה" נ ג ד המשיבים: 1. ועדת הבחירות המקומיות למועצה מקומית אזורית גלבוע 2. מנהל הבחירות למועצה אזורית גלבוע 3. חיים יוסף 4. רשימת "חיים טובים" בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת ב-עמ"נ 104/09 מיום 17.3.2009 שניתן על ידי כבוד הנשיא מנחם בן דוד תאריך הישיבה: כ"ט אייר תשס"ט (23.4.2009) בשם המבקשים: עו"ד ליאור דגן בשם המשיב 2: עו"ד דניאל מארקס בשם המשיבים 3 ו-4: עו"ד ניר נחום; עו"ד נטע בכרך פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. האם בת זוגו של מועמד בבחירות רשאית ללוות לקלפי מצביע, שמחמת מחלה או מום אינו מסוגל לבצע לבדו את הפעולות המעשיות בתא ההצבעה? זו השאלה העיקרית הניצבת לפנינו בהליך זה. העובדות 2. המבקש זכה, תחילה, על חודו של קול, בבחירות שנערכו ביום 20.1.2009 לנציג מושב מיטב במליאת המועצה האזורית גלבוע (להלן – הבחירות) בהן התמודדו המבקש והמשיב 3 (להלן – המשיב). לפי תוצאות הבחירות שפורסמו בסמוך לאחר הבחירות הרשימה בראשות המבקש זכתה ב-137 קולות, בעוד הרשימה בראשות המשיב זכתה ב-136 קולות. ואולם, בהליך בבית המשפט המחוזי התהפך הגלגל והמשיב הוא שהוכרז כזוכה. המבקש טוען כי יש להכריז עליו כזוכה, ובכך להחזיר את זכייתו הקודמת. ההליך בבית המשפט המחוזי 3. לאחר הבחירות, בהן הוכרז המבקש כזוכה, הגיש המשיב בקשה לבית המשפט המחוזי לעיון בפתקי הצבעה וביום 5.2.2009 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים בגדרה הוסכם על עיון הדדי בפתקי ההצבעה – שלושה פתקי הצבעה לטובת המבקש ושישה פתקי הצבעה לטובת המשיב. בעקבות העיון הגישו שני הצדדים ערעורי בחירות לבית המשפט המחוזי. בדיון שהתנהל בבית המשפט המחוזי צמצמו הצדדים את טענותיהם לשני עניינים. העניין הראשון הוא בקשה שהעלה כל אחד מהצדדים לפסול כמה פתקי הצבעה בכתב יד לפי סעיף 203(10) לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי"ח-1958 (להלן – הצו): המבקש טען לפסילתם של שני פתקים מתוך ששה בכתב יד לטובת המשיב; המשיב טען לפסילתם של שני פתקים מתוך שלושה בכתב יד לטובת המבקש. העניין השני שעלה הוא בקשת המבקש לפסול את הצבעתם של שני בוחרים שאשת המשיב, שהיא אחראית המרפאה המקומית, נלוותה אליהם בתהליך ההצבעה. 4. לאחר שבחן חוות דעת של מומחים מטעם שני הצדדים, קיבל בית המשפט המחוזי (הנשיא בן-דוד) את טענת המשיב והורה על פסילת שני קולות לטובת המבקש. בית המשפט קבע כי שלושה פתקים בכתב יד לטובת המבקש נכתבו על ידי אותו אדם. בית המשפט קבע בעניין זה כי "גם מי שאינו בעל מקצוע, מתרשם מהדמיון הבולט והמובהק בכתב היד שמופיע בשלושת הפתקים". נוכח מסקנה זו התהפכו תוצאות הבחירות: נקבע כי יש לגרוע שני קולות שניתנו לטובת המבקש, כך שיש לזקוף לזכותו 135 קולות בלבד, ומכאן שיש להכריז על המשיב, שזכה ב-136 קולות, כזוכה בבחירות. אשר לפתקי ההצבעה בכתב יד לטובת המשיב קבע בית המשפט כי לא ניתן לקבוע איזה מהפתקים נכתב על ידי אותו אדם. 5. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקש בדבר אי-חוקיות הצבעתם של שני הבוחרים אליהם התלוותה אשת המשיב. בית המשפט מתח ביקורת על כך שאשת המשיב נמנעה מלהגיש תצהיר בהליך ולהתייצב לחקירה, אולם לבסוף לא הכריע במחלוקת עובדתית, האם אשת המשיב נכנסה עם הבוחרים מאחורי הפרגוד או רק לוותה אותם עד הפרגוד. בית המשפט קבע כי גם בהנחה שאשת המשיב נכנסה עם הבוחרים אל מאחורי הפרגוד, אין מקום לפסול את שני קולות הבוחרים. הטעם לכך הוא שסעיף 197(א) לצו כולל רשימה של "חוג האנשים האסורים על פי הצו במתן ליווי" – מנהל או עובד בית אבות או מוסד אחר בו שוהה הבוחר. אשת המשיב, העובדת כאחראית המרפאה המקומית, אינה באה בגדר איסור זה. הנשיא בן-דוד הדגיש כי "אין איסור על מלווים אחרים להתלוות ולסייע לבוחרים המוגבלים, ואין בדעתי להרחיב את חוג 'הפסולים' על דרך הפרשנות". בית המשפט ציין כי לא נמצאה כל ראיה כי אשת המשיב סייעה לשני הבוחרים לשלשל את פתקי ההצבעה אל תוך המעטפות. הליווי לא מצא ביטוי בפרוטוקול ועדת הקלפי, כנדרש בסעיף 197(ב) לצו, אך בית המשפט לא מצא בכך פגם היורד לשורשו של עניין. בקשת רשות הערעור וטענות הצדדים 6. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין. לטענתו בקשת הרשות מוגשת "מטעמי זהירות בלבד" משסבור הוא כי יש בידו זכות ערעור על פסק הדין. לגוף העניין טוען המבקש נגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי בעניין פסילת שני פתקים בכתב יד והתרשמותו מהם, ונגד קביעתו כי אין לפסול שני קולות לטובת המשיב בשל כך שאשתו התלוותה לשני בוחרים. לטענת המבקש בין אשת המשיב לשני הבוחרים קיימים יחסי תלות רפואית, ולה יש עניין אישי בהצבעה ובתוצאותיה. לדבריו קיים חשש ממשי מפני ניצול לרעה של מעמדה כאחראית המרפאה המקומית ושל יחסי התלות, באופן המצדיק את פסילת שני הקולות הללו. לטענתו, תכלית סעיף 197(א) לצו היא למנוע חשש ממשי להשפעה פסולה על הבוחרים ואופן הצבעתם ולכן יש ליתן פרשנות מרחיבה לחוג המלווים הפסולים, כך שיש לפסול כל מלווה שיש לו השפעה על חופש ההצבעה של הבוחר בשל יחסי מרות או תלות. לטענת המבקש העובדה שהמשיבים לא הביאו את אשת המשיב לעדות מקימה חזקה ראייתית לפיה מטרת הליווי היתה לצורך השפעה על אופן ההצבעה של הבוחרים ומתקיים חשש ממשי להשפעה פסולה על הבוחרים. המבקש מניח כי הבוחרים המלוּוים נתנו את קולם למשיב ולפיכך מבקש הוא להכריז עליו שוב כזוכה בבחירות. אך גם ללא הנחה זו, די לטעמו בכך שנפסלו שני קולות, כיוון שבנסיבות בהן הוכרעו הבחירות על חודו של קול אחד בלבד, יש לייחס לפגם השפעה ממשית על תוצאות הבחירות כאמור בסעיף 223 לצו. טענה נוספת בפי המבקש, היא כי חולקו לחיילים, בטרם הצבעתם, ארבעה פתקי הצבעה מודפסים אותם הם שלשלו לקלפי "באופן פסול ואסור" וכי די בליקוי זה כדי להביא לביטול הבחירות ועריכתן מחדש. לעניין זה אומר כבר כאן כי לא מצאתי מקום להתייחס לטענות חדשות שהועלו לראשונה בבקשות רשות הערעור, ביחס להצבעת החיילים, ולא אחזור לעניין זה (לגבי הצבעת חיילים ראו באחרונה בר"ם 1691/09 סיעת "עפולה עירי" נ' מנהל הבחירות למועצת עיריית עפולה (טרם פורסם, 12.3.2009)). 7. המשיבים 3 ו-4 מתנגדים לבקשה בטענה כי עניינה בעיקר בטענות נגד הממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט ואין מקום כי ערכאת הערעור תתערב בהם. בעניין הליווי של שני הבוחרים טוענים הם כי אין כל פסול בהתנהגותה של אשת המשיב. ראשית, חברי ועדת הקלפי כולם התירו לה ללוות את הבוחרים ולא הביעו כל הסתייגות מכך, ואף לא נרשמה בנושא הערה חריגה בפרוטוקול. שנית, אשת המשיב אינה מנהלת או עובדת בית אבות או מוסד אחר בו שוהים הבוחרים, ולכן האיסור הקבוע בצו אינו חל עליה. לטענתם, אין להרחיב את האיסור החוקי מעבר ללשון הצו ואין לקרוא לתוכו סייגים נוספים שהמחוקק לא מצא שיש צורך לקבעם. 8. המדינה, בשם המשיב 2, אף היא מבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. אשר לשאלה של ערעור בזכות או ברשות מציינת המדינה, כי סעיף 223 לצו אמנם אינו כולל הוראה המקבילה לזו שבסעיף 73(א) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), תשכ"ה-1965 (להלן – חוק הבחירות לרשויות המקומיות), לפיו ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור בחירות יהיה ברשות בלבד. ואולם עקרון סופיות הבחירות "אינו פוחת משמדובר בבחירות למועצות האזוריות" ולכן יש לראות בהיעדר הוראה המחייבת בקשת רשות ערעור כ"לקונה בחוק" ולא שוני מכוון. לגוף העניין סבורה המדינה כי אם מדובר בבקשת רשות ערעור הרי שהיא אינה מעוררת שאלה משפטית, ואילו אם מדובר בערעור בזכות, לא קמה עילה משפטית להתערבות בפסק דינה של הערכאה הראשונה. אשר לפרשנות סעיף 197(א) לצו, לשאלת הליווי, סבורה המדינה כי "משהתייחס המחוקק לקבוצה מוגדרת וברורה כמנועה מלמלא תפקיד של מלווה, צדק בית משפט קמא בהימנעו מלהרחיב הגדרה זו על דרך הפרשנות". בענייננו שני האנשים שלוו על ידי אשת המשיב הינם מוגבלים, מבחינה פיזית, ביכולתם להצביע, אך אשת המבקש אינה נמנית על הפסולים מללוותם ולכן רשאית היתה ללוותם. לפיכך "העובדה [שהמלווה] נמצא בקשר משפחתי הדוק כל כך עם מועמד בבחירות מעוררת אי נוחות" אך לא מעבר לכך. גם בהנחה שאשת המשיב ליוותה את הבוחרים אל מאחורי הפרגוד, אי-רישום הדבר בפרוטוקול הוא פגם טכני בלבד שאינו מצדיק, כפי שקבע בית המשפט קמא, את פסילת הקולות. ערעור על פסק דין בערעור בחירות למועצות אזוריות – בזכות או ברשות? 9. הצדדים חלוקים כאמור בשאלה האם ההליך הנכון בבית משפט זה, בתקיפה של פסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור בחירות לפי סעיף 223 לצו, הוא בדרך של ערעור בזכות או ערעור ברשות. ערעור על פסק דין של בית המשפט לענינים מינהליים בערעור בחירות לרשויות המקומיות שנדון כערעור מינהלי (כאמור בסעיף 72(א) ו-72(ה) לחוק הבחירות לרשויות המקומיות), הוא ברשות בשאלה משפטית בלבד (סעיף 73(א) לחוק הבחירות לרשויות המקומיות). הוראה דומה לא קיימת ביחס לפסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור בחירות למועצות האזוריות (כאמור בסעיף 222 לצו). בהיעדר הוראה המגבילה במפורש את זכות הערעור, ובהיות פסק הדין של בית המשפט המחוזי פסק דין של הערכאה הראשונה, חל סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה, הקובע כי "פסק דין של בית משפט בערכאה ראשונה ניתן לערעור בזכות, להוציא פסק דין של בית המשפט העליון". אכן, "שיטת המשפט הנוהגת אצלנו מבוססת על כך שהנפגע מפסק דין של ערכאה ראשונה זכאי לערער על פסק הדין. כך עולה מסעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה... ההוראה האמורה עוסקת בזכות להשיג על פסק דין, בין אם מדובר בעניין פלילי, אזרחי או מינהלי" (ע"פ 4793/05 נבון נ' עצמון, פסקה 5 לפסק דינו של חברי השופט גרוניס (לא פורסם, 6.2.2007)). המסקנה היא כי המסלול הדיוני להשגה על פסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור בחירות לפי סעיף 223 לצו הוא בדרך של ערעור בזכות. 10. אכן, תוצאה זו יוצרת הבחנה לעניין זכות הערעור על פסק דין בערעורי בחירות ברשויות מקומיות (ערעור ברשות) מול ערעורי בחירות ברשויות אזוריות (ערעור בזכות) מבלי שתהיה לכך, לכאורה, הצדקה מהותית וכדברי השופט מ' חשין: "מה בין בחירות למועצת מועצה מקומית לבין בחירות למועצת מועצה אזורית, שכאן יהא דין אחד וכאן יהא דין אחר? ... שאלה שאלנו, תשובה בצידה לא מצאנו" (רע"א 12/99 מרעי נ' סאבק, פ"ד נג(2) 128, פסקה 16 (1999)). עקרונות יסוד של השיטה המשפטית, בדבר האחדה של הסדרי הבחירות המשקפים הגיון בסיסי דומה ומתבקשים בהם סעדים דומים (ראו והשוו החלטת הרשם שחם בע"א 7497/01 יחיא נ' עתמנה, פסקאות 5-6 (לא פורסם, 31.8.2003)), לצד עקרון סופיות הבחירות ויציבות השלטון (ראו רע"א 3055/05 פרומר נ' סבג, פסקה 7 לפסק דינו של הנשיא ברק (לא פורסם, 21.8.2005)) עשויים להצדיק האחדה של הליך התקיפה הערעורי (וראו גם סעיף 86(ה) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], תשכ"ט-1969 הקובע אף הוא מסלול של ערעור ברשות (להלן – חוק הבחירות לכנסת)). 11. ראוי היה לקבוע הסדר דיוני אחיד בעניין השגה על פסק דין בערעור בחירות. כך גם בעניין הסמכות העניינית לדון בערעור בחירות, אם בבית המשפט המחוזי או בבית המשפט לענינים מינהליים (לעניין הסמכות העניינית ראו הקשיים שפורטו בעמ"נ 41/07 סיאני נ' ועדת הבחירות למועצה האזורית "שער הנגב", פסקה 2 (לא פורסם, 28.12.2007); כן ראו סעיף 5(4) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, הקובע כי בית משפט לענינים מינהליים ידון, בין השאר, ב"ענין מינהלי או ענין אחר שנקבע בחוק אחר כי בית משפט לענינים מינהליים ידון בו, ובכפוף להוראות אותו חוק"). 12. נראה לי כי למבקש עומדת כאמור זכות ערעור. הבקשה הוגשה אפוא בטעות משום שלמבקש הייתה זכות ערעור. החלטנו לדון בבקשה כבכתב ערעור (ראו תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 יחד עם תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000). גם כשזו נקודת המוצא, אין הטענות שהעלה המבקש מצדיקות את התערבותנו בפסק הדין של הערכאה הראשונה. סוגיית פסילת הפתקים בכתב יד 13. הטענות המועלות בבקשה ביחס לחוקיות הקולות בפתקים בכתב יד הן טענות התוקפות את ממצאיו העובדתיים של בית המשפט. ככלל אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים. אבחנה זו נעשה בה שימוש גם כשהערעור אינו מוגבל לשאלות שבדין (ראו שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית מבוא ועקרונות יסוד 222-223 (מהדורה שניה, 2008)). הדברים יפים גם לדיון בערכאת הערעור בענייני בחירות (ראו רון שפירא "הבחירות לשלטון המקומי – התייצבות השיטה וסקירת סוגיות משפטיות בעניין הבחירות בשלטון המקומי" מדינה וחברה 5, 1023, 1041-1042 (2005) (להלן – שפירא)). לאחר דיון מפורט ומנומק, קבע בית המשפט כממצא עובדתי כי שלושה קולות בפתקים בכתב יד לטובת המבקש נכתבו על ידי אותו אדם, ולכן על פי סעיף 203(10) לצו יש לפסול שני קולות שניתנו לטובת המבקש. המדובר בהכרעה עובדתית מובהקת המבוססת על החומר שהונח בפני בית המשפט, ובכלל זה חוות דעת המומחים מטעם שני הצדדים וחקירת העדים, ואין מקום להתערב בה. יוער, כי ניתן היה לחסוך חלק מהטענות העובדתיות, לרבות הטענות כנגד תוקף חוות דעת המומחית מטעם המשיב, לו היה ממונה מומחה מוסכם מטעם שני הצדדים. סוגיית הליווי של בוחר שאינו מסוגל לבצע את הפעולות המעשיות בתא ההצבעה 14. הטענה העיקרית בהליך זה נוגעת לעובדה שאשת המשיב ליוותה שני בוחרים אל הקלפי. בית המשפט המחוזי קבע כי סעיף 197(א) לצו הוא הוראה הקובעת הסדר שלילי. המבקש טוען כי קיימים שיקולי מדיניות המצדיקים פרשנות המרחיבה את מעגל האנשים שאינם רשאים ללוות את הבוחר כדי לעזור לו בפעולות ההצבעה, וזאת בהתבסס על מקרים "טיפוסיים" בהם מתעורר חשש להשפעה פסולה על הבוחר בייחוד בנסיבות של מרות או תלות. אכן, העובדה שאשת המשיב התלוותה פעמיים לבוחרים מעוררת תחושה של אי נוחות, ובפרט בסיטואציה שלפנינו, בה נפלה ההכרעה על חודו של קול. עם כל זאת, אין לדעתי מקום להתערב בהכרעתו של בית המשפט המחוזי, שלא ראה לפסול שני קולות שניתנו לטובת המשיב. 15. סעיף 197 לצו מאפשר לבוחר המוגבל בפעולותיו המעשיות ("מי שמחמת מחלה או מום אינו מסוגל לבצע לבדו את הפעולות המעשיות בתא ההצבעה") לקבל ליווי לצורך ביצוע הפעולות המעשיות של ההצבעה בקלפי: 197. סיוע בהצבעה (א) מי שמחמת מחלה או מום אינו מסוגל לבצע לבדו את הפעולות המעשיות בתא ההצבעה, רשאי להביא אתו מלווה כדי לעזור לו בפעולת ההצבעה; ואולם המלווה - (1) לא יהיה מנהל או עובד בית אבות או מוסד אחר שבו שוהה הבוחר; (2) לא ילווה ביום הבחירות יותר משני בוחרים. (ב) ועדת הקלפי תציין ברשימה לפי טופס 10א שבתוספת השלישית את פרטי המלווים למצביעים כאמור בסעיף קטן (א); הטופס האמור יצורף לפרוטוקול ההצבעה למועצה ויהיה חלק ממנו. תכלית ההוראה היא להגשים את זכותו של הבוחר המוגבל בפעולותיו המעשיות לבחור בבחירות. בבסיס הדברים ניצבת הזכות לבחור, לרבות בבחירות לשלטון המקומי (על חשיבות הזכות לבחור בבחירות לשלטון המקומי ראו בג"ץ 753/87 בורשטיין נ' שר הפנים, פ"ד מב(4) 462, פסקאות 18 ו-19 לפסק דינו של השופט ברק (1989)). הליווי והסיוע בפעולות המעשיות של ההצבעה נועדו לאפשר לבוחר להתגבר על מגבלותיו הפיזיות בדרכו לממש את הזכות לבחור ולהגשים את רצונו. המחוקק ביקש להבטיח כי הבחירה (הרצונית) תהיה עצמאית וחופשית אף אם ההצבעה (הפיזית) אינה כזו. לצורך זה נכון היה המחוקק לאפשר פגיעה מסוימת בעקרון החשאיות הקבוע בסעיף 189(א) לצו (הקובע כי "תובטח חשאיות מוחלטת" של הנמצאים בתוך תא ההצבעה) ולאפשר למלווה לסייע לבוחר בפעולות המעשיות של ההצבעה בקלפי. הפגיעה בעקרון החשאיות מקפלת בתוכה חשש מפני השפעה פסולה על הרצון החופשי של הבוחר, באופן החותר תחת תכלית ההוראה. בכדי להקטין החשש להשפעה פסולה על הרצון החופשי קבע המחוקק שתי מגבלות על האפשרות לסייע לבוחר: מגבלה מהותית לעניין קבוצת המסייעים לבוחר ("לא יהיה מנהל או עובד בית אבות או מוסד אחר שבו שוהה הבוחר") ומגבלה כמותית לעניין מספר הפעמים שרשאי מסייע אחד ללוות בוחרים ("לא ילווה ביום הבחירות יותר משני בוחרים"). לכך נוסף גם כלי-עזר לבקרה בדרך של רישום המלווים בפרוטוקול ועדת הקלפי ("ועדת הקלפי תציין ברשימה לפי טופס 10א שבתוספת השלישית את פרטי המלווים למצביעים") כאשר מזכיר הועדה וכן כל משקיף וכל חבר ועדת הבחירות רשאי לרשום בפרוטוקול את הערותיו בכל הנוגע להצבעה ולספירת הקולות (כאמור בסעיף 192 לצו). 16. הנה כי-כן, הגשמת הזכות לבחור בחירה עצמאית וחופשית היא העומדת הן בבסיס הכלל (המתיר ליווי) והן בבסיס החריגים לכלל (האוסר ליווי על ידי אנשים מסוימים ואוסר ליווי של יותר משני בוחרים על-ידי אותו מלווה). בדרך כלל הזכות לבחור ועקרון החשאיות עולים בקנה אחד. אך כאשר מדובר בבוחר המוגבל בפעולות המעשיות של ההצבעה בקלפי, מימוש הזכות לבחור מחייב הפרה מסויימת של עקרון החשאיות שכן הבוחר נזקק לסיוע של אדם נוסף בכדי לבצע את הפעולות המעשיות הנדרשות להצבעה. האיזון העקרוני קבוע בסעיף 197(א) לצו ולפיו הזכות לבחור נסוגה רק מקום בו הבוחר המוגבל בפעולות המעשיות מבקש להסתייע במלווה שהוא "מנהל או עובד בית אבות או מוסד אחר שבו שוהה הבוחר", או במלווה שליווה כבר פעמיים. 17. השאלה המשפטית שמעורר המבקש היא, האם יש מקום להתערב באיזון הקבוע בסעיף 197(א) לצו ולהרחיב את המגבלה המהותית באופן האוסר ליווי על ידי אנשים נוספים שקיים לגביהם חשש להשפעה פסולה על הרצון החופשי של הבוחר. אכן, כפי שעולה גם מתגובת המדינה, ליווי על ידי בן זוג של מועמד או מועמדת מעורר אי נחת. ועם כל זאת – אין מקום לדעתי להרחבה בדרך של פרשנות הסעיף הקיים או ליצירת איסורים נוספים בחקיקה שיפוטית מכח עקרונות כללים בצד האיסור הקבוע בדין. לכך שני טעמים עיקריים. 18. ראשית, לשון סעיף 197 לצו משקפת הסדר חקיקתי שלם ואין בו "שתיקה" הטעונה השלמת חסר בדרך של פרשנות שיפוטית (ראו והשוו רע"א 10879/02 באולינג כפר סבא בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, כפר-סבא, פסקה 21 (לא פורסם, 6.12.2006)). סעיף 197(א) לצו מסדיר במפורש את האיזון האמור בדרך של כלל ולא בדרך של עקרון או אמת-מידה (להבחנה זו ראו אהרן ברק שופט בחברה דמוקרטית 249 (2004)). נוסח הכלל קיים גם בסעיף 75(ב) לחוק הבחירות לכנסת, ובסעיף 61(ב) לחוק הבחירות לרשויות המקומיות הקובעים מגבלה מהותית וכמותית זהה. את דבקותו של המחוקק בכלל ברור, כפי שבא לידי ביטוי באופן עקבי ואחיד בהסדרי הבחירות בישראל בנושא זה, יש לכבד. על רקע זה יש לראות ברשימת האנשים שנאסר עליהם לסייע לבוחר רשימה סגורה. יתירה מזאת, הרשימה הסגורה יוצרת וודאות שהיא קריטית לסדרי הבחירות. יש לזכור כי סדרי הבחירות מחייבים הנחיות ברורות ופשוטות לאלפי אזרחים הפועלים ביום הבחירות בניהול הבחירות: "עניין לנו בסמכותה של ועדת הקלפי, אשר חייבת להחליט בסיום יום הבחירות אם הקול כשר אם לאו. נראה לי, כי במצב דברים זה רצויים כללים חדים וברורים ואין זה רצוי כלל להכיר בתחום רחב של חוסר ודאות ושיקול-דעת. החלטת הוועדה נעשית בלחץ הנסיבות, ורצוי הוא כי תודרך על-ידי כללים פשוטים ואלמנטאריים. חושש אני כי גישה אחרת תביא לאנדרלמוסיה, לחשדנות, לריב ומדון, שסופם תוהו ובוהו בהליך הבחירות" (ב"ש 67/84 חדד נ' פז, פ"ד לט(1) 667, פסקה 7 לפסק דינו של השופט ברק (1985); ראו גם בג"ץ 606/01 ברקה נ' ועדת הבחירות המרכזית, פ"ד נה(2) 577, פסקה 3 (2001)). על רקע זה יש לראות לטעמי ברשימת האנשים שנאסר עליהם לסייע לבוחר רשימה סגורה. מובן כי המחוקק או מחוקק המשנה רשאי להרחיב רשימה זו ולהוסיף לה אנשים נוספים ובלבד שיקבע זאת באופן ברור (ראו והשוו בג"ץ 2757/96 אלראי נ' שר הפנים, פ"ד נ(2) 18, פסקה 7 לפסק דינו של השופט זמיר (1996)). 20. שנית, התחקות אחר ההיסטוריה החקיקתית של סעיף 197 מלמדת כי מקורו בהתאמה לתיקון שבוצע קודם לכן לחוק הבחירות לכנסת. סעיף 75(ב) לחוק הבחירות לכנסת וסעיף 61(ב) לחוק הבחירות לרשויות המקומיות קבעו בעבר עקרון רחב ללא מגבלות ("מי שמחמת מחלה או מום אינו מסוגל להצביע לבדו, רשאי להביא אתו אדם אחר כדי שיעזור לו בהצבעה"). המגבלה המהותית, כחריג לכלל, נוספה בתיקוני חקיקה לחוק הבחירות לכנסת בשנת תשנ"ו ובתיקון חקיקה לחוק הבחירות לרשויות המקומיות בשנת תשנ"ח. עיון בהצעות החוק לתיקון חוק הבחירות לכנסת מעלה כי הוספת המגבלה המהותית נעשתה באופן נקודתי בכדי לשרש תופעה פסולה שנתגלתה בשטח: "השופטים – יושבי ראש ועדות הבחירות האזוריות – מתלוננים על תופעה נפוצה, שלפיה מביאים במרוכז לקלפי תושבי בתי אבות או מוסדות דומים אחרים ומנהל המוסד או אחד מעובדיו נכנסים לתא ההצבעה עם כל אחד מהמצביעים כדי לעזור להם להצביע. קיים חשש מבוסס וחמור, כי הצבעת בוחרים אלו איננה חופשית והפתקים המוכנסים למעטפות אינם לפי רצון המצביעים. מוצע לאסור על מנהלים ועובדים אלו לעזור בפעולות ההצבעה" (דברי הסבר לסעיף 13 להצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 30) (לוח זמנים והוראות אחרות), התשנ"ו-1995, ה"ח 182, 184). המגבלה המהותית נקבעה לאחר מכן גם בחוק הבחירות לרשויות המקומיות, בכדי להתאים את ההוראות (ראו דברי ההסבר לסעיף 12 להצעת חוק הרשויות המקומיות (תיקוני חקיקה) (הסדרי בחירות) (מס' 2), התשנ"ח-1998, ה"ח 394, 398), ולאחר מכן גם בצו (סעיף 14 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) (תיקון), התשס"ד-2003, ק"ת 113, 115). דברי ההסבר לחוק הבחירות לכנסת מלמדים כי המגבלה המהותית היא מענה חקיקתי נקודתי לבעיה נקודתית שנתגלתה בשטח ושהמחוקק ביקש להסדירה באופן אחיד בבחירות הארציות והמקומיות. המגבלה המהותית איננה מבססת אפוא עקרון לפיו ייאסר ליווי כל אימת שקיים חשש ממשי כי הצבעת הבוחר אינה חופשית. כלל כזה, שהוא כלל אפשרי ויתרונו אולי בצידו, עלול לגרור הליכים משפטיים שאין לגבי תוצאותיהם ודאות. זאת ועוד: הרחבה כזו בדרך של חקיקה שיפוטית עלולה לפגוע בדיעבד בזכות לבחור של שני האנשים אותם ליוותה אשת המשיב. יוזכר שאין אנו יודעים בוודאות במי בחרו השניים שלוו על-ידי אשת המשיב, אלא מניחים כי אשת המשיב ליוותה את השניים כדי שיצביעו עבור המשיב. 21. לדעתי יש לדחות אפוא את הטענה המשפטית שהעלה המבקש ולקבוע כי ההסדר הקבוע בסעיף 197(א) הוא הסדר ממצה, ורשימת האנשים שנאסר עליהם לסייע לבוחר היא רשימה סגורה. בדרך כלל המגבלה הנוספת, לפיה אדם אחד אינו יכול ללוות יותר משני בוחרים (המגבלה הכמותית), מונעת השפעה ממשית על תוצאות הבחירות. בענייננו, כאמור, שונים פני הדברים כי הבחירה נפלה על חודו של קול. 22. מן הכלל אל הפרט: בענייננו אשת המשיב אינה נמנית על רשימת האנשים שנאסר עליהם לסייע לבוחר. אשת המשיב, העובדת כאחראית המרפאה המקומית, איננה "מנהל או עובד בית אבות או מוסד אחר שבו שוהה הבוחר". לפיכך רשאית היתה ללוות את שני הבוחרים בכדי לסייע להם בביצוע הפעולות המעשיות של ההצבעה. אשר לעצם זיהוי שני הבוחרים כ"מי שמחמת מחלה או מום אינו מסוגל לבצע לבדו את הפעולות המעשיות בתא ההצבעה", לא היתה כל מחלוקת בזמן אמת בין חברי ועדת הקלפי, ולא נרשמה כל התנגדות או הסתייגות לצורך שלהם בליווי. טענות המבקש כנגד הכרעתה במישור העובדתי נדחו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שקבע כי "מתוך הראיות שהובאו בפני עולה כי שני הבוחרים עליהם מדובר כאן אכן היו מוגבלים ביכולתם להצביע, מבחינה פיזית, והא-ראיה שאיש מחברי הקלפי לא מנע מהם להסתייע ב[אשת המשיב]". כאמור, אין מקום להתערבות בהכרעותיו העובדתיות המבוססת, בין היתר, גם בתצהיר של מר אוהד אפרים ששימש כיו"ר ועדת הקלפי. 23. בתגובת המדינה צויין כי העובדה ששני בוחרים לוו על-ידי אשת המשיב, שהתמודד בבחירות, היא חוקית אך "מעוררת אי-נוחות". כאמור לכך אין לי אלא להסכים. ראוי, לדעתי, לשקול הטלת איסור על מועמדים ובני משפחתם הקרובים, בדרגת קרבה שתוגדר בחקיקה, ללוות בוחרים לקלפי. ואולם, לדעתי לא ראוי לעשות כן בדרך של פרשנות או בדרך של חקיקה שיפוטית. פגם אי-ציון פרטי מלווי הבוחרים בטופס שצורף לפרוטוקול ועדת הקלפי 24. לטענת המבקש בהליך ההצבעה של שני הבוחרים אותם ליוותה אשת המשיב נפל פגם אחר: בניגוד להוראת סעיף 197(ב) לצו לא ציינה ועדת הקלפי, ברשימה לפי טופס 10א שבתוספת השלישית לצו, את פרטי המלווים ולא צירפה את הטופס לפרוטוקול ההצבעה. אכן, מדובר בפגם. עם זאת לדעתי, אין המדובר, בנסיבות העניין שבפנינו, בליקוי בחירות המצדיק פסילה של שני קולות לטובת המשיב. 25. פגם בדבר אי-ציון פרטי המלווים ברשימה הוא פגם באמצעי-בקרה. רישום המלווים בטופס נפרד הוא אמצעי-בקרה להליך הבחירות. אמצעי-בקרה הקבועים בתחיקת הבחירות עשויים לחשוף "פגמים פנימיים" בבחירות (פגמים פנימיים בהליך הבחירות עשויים להשתקף בפרוטוקול ועדת הקלפי, וזאת להבדיל מ"פגמים חיצוניים" בדבר תרמית בתוצאות הבחירות, שעלולים שלא להשתקף בפרוטוקול בהיותם תוצר של קנוניה מחוץ לקלפי, ראו בר"ם 1069/09 פרג'ון נ' מנהל הבחירות לראשות עיריית טירת הכרמל, פסקה 13 (טרם פורסם, 9.2.2009)). אמצעי בקרה אלה עשויים להיות חיוניים לבירור תוצאות הבחירות ורצון הבוחר בהליך דמוקרטי תקין (ראו והשוו בר"ם 10462/08 טל נ' פרג'ון, פסקה 16 (טרם פורסם, 29.12.2008)). עם זאת, לא כל סטייה מסדרי הבחירות תיחשב כליקוי בחירות המצדיק את ביטול הבחירות, ובכדי שהליקוי יצדיק את ביטול הבחירות נדרש ליקוי היורש לשורשו של עניין (בר"ם 1837/09 משלב נ' הזימה, פסקה 25 (טרם פורסם, 18.3.2009) (להלן – פרשת משלב)). בית המשפט מוסמך לבטל את הבחירות בהתקיים שני תנאים מצטברים: הראשון הוא שעל בית המשפט להשתכנע כי הליך הבחירות היה לקוי; השני הוא כי היה בליקוי כדי להשפיע על תוצאות הבחירות (כאמור בסעיף 223(א)(1) לצו ביחס לבחירות לרשויות האזוריות; וזהו גם הדין ביחס לבחירות לרשויות המקומיות, כאמור בסעיף 73(ב)(1) לחוק הבחירות לרשויות המקומיות, וראו פרשת משלב, פסקה 14). 26. מן הכלל אל הפרט: בנסיבות המקרה שלפנינו אי-ציון פרטי מלווי הבוחרים בפרוטוקול ועדת הקלפי איננו ליקוי היורד לשורשו של עניין. הסטייה מהוראת סעיף 197(ב) לא השפיעה על תוצאות הבחירות במקרה שלפנינו, שהרי אין מחלוקת סביב זהות המלווה – אשת המשיב – שכאמור רשאית היתה ללוות את שני הבוחרים (המגבלה המהותית). אין גם מחלוקת כי היא התלוותה לשני בוחרים ולא יותר (המגבלה הכמותית). אי-ציון פרטי אשת המשיב בטופס הנדרש ובפרוטוקול ועדת הקלפי לא מנע אפוא את בירור חוקיות הליווי. מכאן שהפרת ההוראה בדבר ציון פרטי המלווים, במקרה הקונקרטי שלפנינו, לא פגעה באפשרות לברר את תוצאות הבחירות ואת רצון הבוחר בהליך דמוקרטי תקין. אף אם נבחן את הדברים בהתחשב בחומרת הסטייה מסדרי הבחירות כשלעצמה אין מדובר בסטייה ממשית מסדרי הבחירות, כיוון שלא היתה הפרה של ההוראה המהותית הקבועה בסעיף 197(א) לצו והליווי כשלעצמו היה כדין. המדובר אפוא, בנסיבות העניין שלפנינו, בסטייה טכנית בלבד (ראו והשוו שפירא, 1043). אמנם מן הראוי היה כי ועדת הקלפי תקפיד גם על הוראת אמצעי-הבקרה הקבועה בסעיף 197(ב) לצו ככלי-עזר לבחינת קיומה של ההוראה המהותית, אך משלא עשתה כן, בנסיבות המקרה שלפנינו, אין מדובר בפגם המצדיק את ביטול הבחירות ואף לא בפגם המצדיק פסילה של שני קולות כלשהם לטובת המשיב מקולות הבוחרים. 27. אשר על כן, הערעור נדחה. אין צו להוצאות. ש ו פ ט ת השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת א' חיות: 1. תמימת דעים אני עם חברתי השופטת נאור כי המסלול הדיוני להשגה על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בערעור בחירות לפי סעיף 223 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי"ח-1958 (להלן: הצו) הוא בדרך של ערעור בזכות וכן שותפה אני לקריאתה כי מן הראוי לקבוע הסדר דיוני אחיד לעניין השגה על פסקי-דין בערעורי בחירות ולעניין ה"אכסניה" אשר לה תוקנה הסמכות העניינית לדון בערעורים אלה. עוד מקובלת עלי עמדת חברתי כי אין מקום להתערב בקביעותיו ובממצאיו של בית משפט קמא בכל הנוגע לסוגיית פסילת הפתקים בכתב יד. אך בעניין אחד, הנוגע לסוגיית הליווי של שני המצביעים, שמחמת מחלתם ומגבלותיהם נזקקו לעזרה בפעולת ההצבעה, לא אוכל להסכים עימה. כמתואר בפסק-דינה של חברתי, עלתה במקרה דנן הטענה לפיה אשת המשיב, העובדת כאחראית המרפאה המקומית, ליוותה שני מצביעים אל מאחורי הפרגוד ועזרה להם להצביע, אף שקיימים בינה ובינם יחסי תלות רפואית ואף שיש לה עניין אישי בהצבעה ובתוצאותיה. בית המשפט המחוזי לא ראה צורך להכריע במחלוקת העובדתית שהתעוררה בהקשר זה בין הצדדים ולא קבע האם כטענת המבקש אכן ליוותה אשת המשיב את שני המצביעים הללו אל מאחורי הפרגוד ועזרה להם להצביע, או שמא כטענת המשיב ליוותה אותם עד אל הפרגוד אך לא מעבר לכך. לגישתו של בית משפט קמא, גם אם אכן ליוותה אשת המשיב את שני המצביעים אל מאחורי הפרגוד ועזרה להם להצביע אין בכך כדי לפסול את הצבעתם משום שגב' יוסף אינה נמנית עם חוג האנשים האסורים על פי הצו במתן ליווי, ובהקשר זה הפנה בית משפט קמא אל הוראת סעיף 197(ב) לצו הפוסל "מנהל או עובד בית אבות או מוסד אחר שבו שוהה הבוחר" מלשמש מלווה של אדם אשר מפאת מחלה או מום אינו מסוגל לבצע לבדו את הפעולות המעשיות בתא ההצבעה וזקוק לעזרה. גישה זו מקובלת על חברתי השופטת נאור המציינת בפסק-דינה כי – "בענייננו אשת המשיב אינה נמנית על רשימת האנשים שנאסר עליהם לסייע לבוחר. אשת המשיב, העובדת כאחראית המרפאה המקומית, איננה 'מנהל או עובד בית אבות או מוסד אחר שבו שוהה הבוחר'. לפיכך רשאית היתה ללוות את שני הבוחרים בכדי לסייע להם בביצוע הפעולות המעשיות של ההצבעה" (פיסקה 22 לפסק-הדין). עוד מציינת חברתי השופטת נאור כי ליווי שני המצביעים על-ידי אשת המשיב המתמודד בבחירות, אף שהוא חוקי אכן מעורר אי-נחת ולגישתה, ראוי לשקול הטלת איסור בחקיקה על מועמדים או בני משפחתם הקרובים ללוות מצביעים לקלפי, אך אין מקום להטיל איסור כזה בדרך של פרשנות או בדרך של חקיקה שיפוטית. 2. בסוגיה זו דעתי, כאמור, שונה. ראשית דומני כי חומר הראיות שהוצג בפני בית משפט קמא מאפשר קביעה פוזיטיבית לפיה אשת המשיב אכן ליוותה את שני המצביעים אל מאחורי הפרגוד על-מנת לעזור להם בפעולת ההצבעה וזאת נוכח עדות מפורשת שניתנה בהקשר זה על-ידי מר מרדכי צדוק שנכח בקלפי הרלוונטית כנציג מטעם מועמד לראשות המועצה האזורית הגלבוע ואינו מזוהה עם איש מן המועמדים הניצים (המבקש או המשיב), שהתמודדו על נציגות מושב מיטב למועצה (ראו עמ' 15 לפרוטוקול הדיון בשורות 12-2 וכן עמ' 17 לפרוטוקול בשורות 27-16). עדות זו תומכת בעדות שמסר בעניין זה בנו של המבקש אוהד אפרים, אשר שימש כיושב-ראש ועדת הקלפי הרלוונטית ולכך יש להוסיף את העובדה שהגב' יוסף בחרה שלא להגיש תצהיר ולא להתייצב לחקירה בעניין זה, עובדה אותה זקף לחובתה גם בית משפט קמא. משכך, נראה כי ניתן לקבוע במאזן ההסתברויות (ולמרות עדותה הנוגדת של המשקיפה מטעם המשיב, הגב' קרן משה, שהעידה כי הגב' יוסף ליוותה את שני המצביעים הנ"ל רק עד אל הפרגוד), כי הגב' יוסף אכן ליוותה את שני המצביעים אל מאחורי הפרגוד וסייעה להם בפעולת ההצבעה. שנית, אילו מדובר היה בעובדת האחראית על המרפאה המקומית שאין לה כל נגיעה או זיקה אל מי מהמועמדים המתמודדים, נכונה הייתי בהחלט לאמץ את המסקנה לפיה משלא נכללה עובדת מסוג זה ברשימת הפסולים לליווי אין בקיומם של יחסי תלות בין אותה עובדת ובין המצביעים הנזקקים לעזרה, אפילו יוכחו כאלה, כדי לפסול אותה מללוות מצביעים שאינם מסוגלים לבצע בעצמם "את הפעולות המעשיות בתא ההצבעה". אלא שהפגם שנפל בליווי שני המצביעים על-ידי הגב' יוסף אינו נעוץ בהיותה אחראית המרפאה המקומית. הפגם במקרה דנן נעוץ בעיני בכך שהגב' יוסף מזוהה עם אחד המועמדים - המשיב - שהוא בעלה. כפי שציינה חברתי השופטת נאור, נועד סעיף 197(א) לצו (על-פי לשונו ועל-פי ההיסטוריה החקיקתית שביסוד הסעיף המקביל לו בחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], תשכ"ט-1969 (להלן: חוק הבחירות לכנסת) (ראו סעיף 75(ב) לחוק הנ"ל וכן סעיף 61(ב) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), תשכ"ה-1965 (להלן: חוק הרשויות המקומיות (בחירות)), למגר תופעה נפוצה ולפיה מנהלים ועובדים של בתי אבות או מוסדות דומים אחרים הביאו לקלפי במרוכז דיירים של אותם מוסדות ועזרו להם להצביע. תופעה זו העלתה "חשש מבוסס וחמור", כמפורט בדברי ההסבר, כי הצבעתם של אותם בוחרים אינה חופשית והפתקים המוכנסים למעטפות אינם לפי רצונם. במילים אחרות עניין לנו כדברי חברתי ב"מענה חקיקתי נקודתי לבעיה נקודתית שנתגלתה בשטח" ומענה זה מכוון עצמו, לדעתי, אל קטגוריה מוגדרת של מלווים אשר בשל ניסיון נצבר קיים לגביהם חשש כי ישפיעו על מצביעים הזקוקים לליווי ולעזרה בפעולת ההצבעה. ודוק – המלווים המפורטים בקטגוריה זו הם מלווים "ניטרליים" במובן זה שאין להם זיקה משפחתית או זיהוי מוצהר עם מי מן המועמדים בהליך בחירות נתון ובמילים אחרות, מדובר בחשש מפני "קבלני קולות". לעומת זאת, נראה לי כי המועמד עצמו, בן-זוגו או בן משפחה אחר מדרגה ראשונה פסולים מלשמש כמלווים מטעמים שונים לחלוטין ואני מעיזה לומר כי פסול זה הוא כה מובהק וברור עד כי המחוקק לא נדרש להוראת חוק שתאסור את הדבר. 3. עד כמה ביקש המחוקק להרחיק מאזור הקלפי כל השפעה, ולו עקיפה, של מי מהמועמדים בעת קיום הבחירות ניתן ללמוד מהוראות שונות הכלולות בצו. כך, למשל, נאסר למקם קלפי במועדון מפלגתי או במקום אחר המיועד למוסד ציבורי-פוליטי ואף לא בבית כנסת או במקום תפילה אחר (סעיף 175(ב) לצו; ראו והשוו: סעיף 68(ב) לחוק הבחירות לכנסת; סעיף 31(ב) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות)). כמו כן, נקבעה הוראה מפורטת ומפורשת לגבי זהות האנשים הרשאים להימצא בשעות ההצבעה במקום הקלפי (סעיף 193 לצו; ראו והשוו סעיף 73 לחוק הבחירות לכנסת; סעיף 56 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות)), ואלה אמורים לייצג יחסי כוחות מאוזנים ובקרה צולבת, לרבות באמצעות משקיפים מטעם המועמדים השונים (ראו סעיפים 177(א) ו-180 לצו, הקובעים כי ועדת הקלפי תורכב בהתאם להצעותיהם של באי-כוח רשימות המועמדים המשתתפות בבחירות באזור ורשימת מועמדים שאינה מיוצגת בוועדת קלפי רשאית למנות משקיף מטעמה ביום הבחירות; כן ראו והשוו: סעיף 21(א) לחוק הבחירות לכנסת; סעיף 32(א) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), הקובעים כללים באשר להרכב ועדות הקלפי, ובהם ההוראה כי בכל ועדה תיוצגנה לכל הפחות שלוש סיעות)). הוראות קפדניות אלה, כמו גם הוראות אחרות בהסדרי הבחירות למוסדות השונים, נועדו לשמור על "הגינות, טוהר ויעילות בסדרי הבחירות". על תכלית זו עמד השופט (כתוארו אז) א' ברק בב"ש 67/84 חדד נ' פז, פ"ד לט(1) 667 (1985), הנוגע לסעיף 51 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), באומרו: "מהי תכליתו של חוק הבחירות? שאלה זו אינה פשוטה כלל ועיקר. יש לו לחוק הבחירות תכליות מספר ברמות הפשטה שונות. ודאי שאחת מתכליותיו של חוק הבחירות היא להגשים את רצונו של הבוחר. אך דומה שאין זו התכלית היחידה. אילו הסתפק המחוקק בכך, די היה לו בקביעה, שהבוחר ירשום את רצונו על פיסת נייר כלשהי וישלשלה לקלפי. אך לא זו גישתו של המחוקק, הקובע הסדרים מפורטים וטכניים באשר לסדרי ההצבעה. דומה שמטרתם של אלה הייתה להבטיח הגינות, טוהר ויעילות בסדרי הבחירות. אכן, המחוקק ראה לנגד עיניו לא רק את רצונו המופשט של הבוחר אלא אף את רצונו כפי שהוא בא לידי ביטוי במסגרות ובסדרים שנקבעו בחוק הבחירות. הגשמת מטרת החקיקה אין משמעותה רק הגשמת רצונו המופשט של הבוחר, אלא משמעותה גם הגשמת רצונו של הבוחר כפי שהוא בא לידי ביטוי בהסדריו של המחוקק, הבאים להבטיח גם טוהר, הגינות ויעילות בסדרי הבחירות" (שם, 670; ראו גם: רע"א 105/94 נאסר נ' באדר – כפר טורעאן, פסקה 6 לפסק דינה של השופטת דורנר (לא פורסם, 3.3.1994); רע"א 12/99 מרעי נ' סאבק, פ"ד נג(2) 128, 136 (1999) (להלן: עניין מרעי)). 4. אכן, טוהר הבחירות הוא ערך בעל חשיבות עליונה, אשר נועד להבטיח את מימוש רצון הבוחרים (ראו והשוו: רע"א 3055/05 פרומר נ' סבג, פסקה 7 (לא פורסם, 21.8.2005) (להלן: עניין פרומר); בר"ם 7540/06 העבודה-מימד נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-17 (טרם פורסם, 3.5.2007)). רציונאל זה מונח ביסוד הוראות הצו כמו גם ביסוד ההוראות המקבילות בחוק הבחירות לכנסת ובחוק הרשויות המקומיות (בחירות) (השוו: בג"ץ 332/82 רשימת אחוה וקידמה – אבו גוש נ' ועדת הבחירות למועצה האזורית מטה יהודה, פ"ד לו(4) 429, 431 (1982); רע"א 265/89 ראבי נ' פקיד הבחירות לראשות המועצה המקומית ג'לג'וליה, פ"ד מג(4) 437, 439-440 (1989); רע"א 1863/90 רביץ נ' דיין, פ"ד מה(2) 309, 319 (1991) (להלן: עניין רביץ); עניין מרעי, 141); בר"ם 1837/09 משלב נ' הזימה, פסקה 25 (טרם פורסם, 18.3.2009)) והוא משמיע לנו, לדעתי, איסור החל על מועמד, בן-זוגו או בני משפחתו מדרגה ראשונה ללוות מצביעים הזקוקים לעזרה בפעולת ההצבעה אל מאחורי הפרגוד. איסור זה אינו צומח בדרך פרשנית מן האיסור שבסעיף 197(ב) לצו ואף אינו קורא אל תוך הצו על דרך של חקיקה שיפוטית איסורים נוספים. הוא נגזר בעיני כדבר המובן מאליו מן הנורמות הכלליות בדבר טוהר והגינות הבחירות, אותן חותרים הסדרי הבחירות להגשים. 5. במקרה שבפנינו נפגע טוהר הבחירות בכך שאשת המשיב ליוותה שני מצביעים אל מאחורי הפרגוד ועזרה להם להצביע. ליקוי זה עלול להשפיע על תוצאות הבחירות גם על פי המבחן המקל ביותר מבחינת המשיב (ראו עניין פרומר, פסקה 15 לעומת עניין רביץ, 319-320). זאת נוכח העובדה כי ההכרעה בין המתמודדים נפלה במקרה דנן על חודו של קול (ראו והשוו: סעיפים 222(א)(4) ו-223(א)(1) לצו; סעיף 86(א) ו-(ד) לחוק הבחירות לכנסת; סעיפים 72(א) ו-73(ב)(1) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות)). יחד עם זאת אין בעיני מקום לפסילת שני קולות לטובת המשיב כעתירת המבקש, וזאת משום שאופן הצבעתם של שני המצביעים אותם ליוותה אשת המשיב אינו ידוע ופתקי הצבעתם אינם ניתנים לזיהוי. אשר על כן, אילו נשמעה דעתי היינו מורים בנסיבות העניין על ביטול בחירתו של המשיב כנציג מושב מיטב למועצה האזורית הגלבוע ועל עריכת בחירות בשנית בקלפי הנדונה (והיחידה) במושב מיטב. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור. ניתן היום, ‏‏‏כ"ד אייר, תשס"ט (18.5.2009). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09026100_C02.doc עע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il