מוסא רכיד נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2607/00 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2607/00 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' גרוניס המערער: מוסא רכיד נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת-דינו וגזר-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 22.2.2000 בת"פ 230/98 שניתנו על-ידי כב' השופט י' דר תאריך הישיבה: ל' באדר א' תשס"ג 4.3.03 בשם המערער: עו"ד דוד ברהום בשם המשיב: עו"ד אורלי מור-אל פסק-דין השופט מ' חשין: המערער הורשע בעבירות חמורות של קשירת קשר לביצוע פשע ובעבירות נוספות, ודינו נגזר למאסר בפועל בן 14 שנים, למאסר על-תנאי בן שלוש שנים ולעונשים נוספים. הערעור שלפנינו ערעור הוא על הכרעת-הדין ועל גזר-הדין כאחד. מסתבר כי לאחר הגשת כתב-הערעור וקודם שמיעתו של הערעור היום יצא המערער לחופשה מבית הכלא אך לא טרח לחזור בתום החופשה. מעמדו של המערער כיום מעמד הוא של עבריין הנמלט ממשמורת חוקית. על רקע זה טענה המדינה טענת סף ולפיה דינו של הערעור להידחות כהוראת סעיף 208 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, באשר המערער לא התייצב לדיון. טענה זו תומכת המדינה בהלכה המקובלת זה מכבר. ראו והשוו: ע"פ 1903/99 - חסין נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(2) 429, והאסמכתאות הנזכרות בו. טענת המדינה נראית לנו טענה ראויה. בא-כוח המערער, עורך-דין דוד ברהום, מבקש מעימנו כי נדחה את שמיעת הערעור למועד שייקבע - עורך-דין ברהום נקב בתקופה של שלושה חודשים - מתוך תקווה כי ביני לביני יימצא המערער ויוכל להתייצב לדיון. עורך-דין ברהום מוסיף וטוען כי המערער לא קיבל כלל הזמנה לדיון היום - שהרי ברח ממאסרו - ובידוע הוא שאין שומעים משפט שלא בנוכחותו של נאשם או של מערער בלא שאותו נאשם או מערער יוזמן להתייצב כדין למשפט. טענתו של עורך-דין ברהום בנושא ההזמנה לדין לאו טענה היא. המערער היה חבוש בבית האסורים והזמנה שנשלחה לכלא היתה הזמנה שנשלחה למקום שהותו. עצם העובדה שהמערער סיכל במעשיו יכולת לקבל את ההזמנה לדין בוודאי אין בה כדי לזכותו בדבר. אשר לבקשה לדחות את השמיעה, לא מצאנו לה הצדק ראוי. נוסיף ונזכיר כי למערער עומדת זכותו כהוראת סעיף 208א לחוק סדר הדין הפלילי, והיא, שמשיתייצב לדיון יוכל לבקש לבטל את פסק-דיננו זה ולשמוע את הערעור למתחילה ועד סוף; זאת, למותר לומר, אם יעלה בידו להראות כי היתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדין או אם יראה בית-המשפט שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; והכל כאמור וכמפורש בסעיף 208א האמור. אנו מחליטים לדחות את הערעור אך מטעם זה בלבד שהמערער נמלט מן הדין ולא התייצב לפנינו לשמיעת הערעור. היום, ל' באדר א' תשס"ג (4.3.2002). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 00026070_G09.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il