יחזקאל דגן נ. רונן דגן ואח'

פסק-דין בתיק ע"א 2605/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2605/13 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת ע' ברון המערער: יחזקאל דגן נ ג ד המשיבים: 1. רונן דגן 2. ר.ד. שלם בע"מ 3. א.ל. בנה ביתך בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים בתיק א -003021/09 שניתן ביום 13.02.2013 על ידי כבוד השופטת א' אפעל-גבאי תאריך הישיבה: כ"ז באדר התשע"ה (18.03.2015) בשם המערער: עו"ד יאיר פרלה ועו"ד יצחק דהן בשם המשיבים: עו"ד רונן וינברג פסק-דין השופט י' עמית: 1. מעשה בשלושה אחים, והם: המערער (להלן: יחזקאל), המשיב 1 (להלן: רונן) ואח נוסף בשם שלמה. בתחילת שנות השמונים שלמה ורונן היו הבעלים במשותף של חברה בשם מפעלי דגן בלוקים ובטון בע"מ (להלן: מפעלי דגן), שניהלה עסקי הובלה ומפעל לייצור בלוקים. יחזקאל התפרנס מניהול מועדון ולא היה מעורב בעסקי החברה. בשלב מסוים, רכש יחזקאל מגרש במבשרת ציון (להלן: המגרש) והסכים להעמידו לרשות שני אחיו, ובכך הפך לשותף בעסקיהם. 2. השנים חלפו ועסקי מפעלי דגן התרחבו בניהולם של רונן ושלמה וללא מעורבותו של יחזקאל. לימים, גבה טורא בין האחים, והשלושה פנו להליך בוררות במסגרתו חתמו ביום 30.8.2000 על הסכם בוררות שכותרתו "הסכם גישבור", ולפיו התמנה עורך דין יוסף תוסיה-כהן כבורר יחיד לצד שני מגשרים (אחד המגשרים היה אחיהם של הצדדים, מר סמי דוגה). בהחלטתו מיום 31.12.2000 הסדיר הבורר את הפסקת הפעילות של מפעלי דגן וחלוקת עסקיה ונכסיה בין רונן לשלמה, באופן שרונן יקבל לניהולו את כל העסקים הממוקמים על המגרש (חנות לכלים סניטרים, חנות כלבו למוצרי בניה, מפעל שיש ומגרש למכירת חומרי מחצבה). בעקבות זאת, החל מיום 1.1.2001 החל רונן לפעול במגרש, תחילה באמצעות המשיבה 2 ולאחר מכן גם באמצעות המשיבה 3. מכאן ואילך יוצא שלמה מהתמונה והסכסוך מתמקד במגרש וביחסים שבין יחזקאל לרונן. 3. הבורר מסר טיוטא של פסק הבוררות לצדדים על מנת לקבל את הערותיהם, וביום 5.7.2001 ניתן פסק בוררות חלקי (להלן: פסק הבוררות). בפסק הבוררות נקבע כי יחזקאל אמנם לא העביר את הבעלות במגרש לידי מפעלי דגן, אך העמידו לשימושה וראה עצמו שותף בעסקי מפעלי דגן. הבורר הזכיר כי שלמה העמיד לזכות יחזקאל דירה במבשרת ציון, וכשם שמפעלי דגן זכאית להמשיך להחזיק במגרש של יחזקאל, כך רשאי יחזקאל לגור בדירה עד אריכות ימיו ואריכות ימיה של אשתו, או עד תום שלושה חודשים ממועד החזרת החזקה במגרש ליחזקאל. אביא להלן את ההוראות האופרטיביות הנוספות בפסק הבורר, כפי שצוטטו בפסק דינו של בית משפט קמא (עמודים 4-3): "ג. לאור עמדתם של הצדדים ולאחר ניתוח העובדות כמפורט ברישא לפסק דיני זה הנני קובע כי יחזקאל השקיע את המגרש בעסק כחלקו בשותפות. למרות האמור לעיל ולאור העובדה כי מאז פרוץ הסכסוך ואולי אף בסמוך לפניו הצדדים ביקשו לפרק השותפות ולאור העובדה כי רונן ושלמה לא שיתפו את יחזקאל בניהול החברה [מפעלי דגן – י"ע], בעסקיה, לא דאגו כי יקבל במשך שנים רווחים ו/או משכורת הנני מקבל את עמדת יחזקאל כי אין הוא שותף בחברה וכי הוא זכאי לדמי שכירות בגין המגרש. אשר למועד תחילת תשלום דמי השכירות ושיעורם הנני קובע כי מגיע ליחזקאל דמי שכירות בגין העבר אך ורק לתקופה של שבע שנים טרם חתימת הסכם הבוררות ומאותו מועד ואילך. דמי השכירות ישולמו בשיעורים המפורטים להלן. ד. גובה דמי השכירות ייקבע על ידי שמאי מוסכם ליום 1.1.2001 תשלום דמי השכירות העתידיים יוצמד למדד המחירים לצרכן כפי שיפורסם מפעם לפעם על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בחלוף חמש שנים ממועד ההערכה תהא לכל צד זכות לדרוש עריכת שמאות חדשה על ידי שמאי מוסכם. נעשתה השמאות כאמור לפי דרישת צד מהצדדים שוב תהא בתוקף לחמש שנים. לא תערך שמאות תמשיך החברה לשלם דמי השכירות הצמודים כפי שנקבעו בשמאות האחרונה בצירוף ההצמדה כאמור. אשר לגבי העבר הנני קובע כי דמי השכירות יחושבו לפי השווי שייקבע בחוות הדעת שתתקבל במכפלת שנות העבר. למען הסר ספק שווי המגרש ושווי דמי השכירות ייקבעו לגבי המגרש ללא המבנים שעליו. ה. דמי השכירות ישולמו אחת לחודשיים ביום הארבעה עשר לחודש הגרגוריאני ואם הוא חל בשבת או במועד יוקדם התשלום לערב שבת או חג. לדמי השכירות יתווסף מע"מ כנגד חשבונית, בהעדר חשבונית יעשה הדיווח על ידי חשבונית עצמית. ו. מנגד לזכותו של יחזקאל לדמי שכירות לעבר והעתיד הנני קובע כי לחברה הזכות להמשיך ולהחזיק במגרש עד תום תקופת החכירה של יחזקאל במגרש כנגד תשלום דמי שכירות. לחברה ולבעלי מניותיה הזכות להעביר החזקה והשימוש לאחד מהם, דהיינו, שלמה או רונן ואזי יחולו הוראות ההחזקה בשינויים המתחייבים. ז. היה ובעתיד תבקש החברה להעביר פעילותה למקום אחר יותר לה אחת משנים: 1. להחזיר החזקה במגרש ליחזקאל ולפטור עצמה מתשלום דמי שכירות. 2. להעביר זכות השכירות לצד ג' בכפוף לזכותו של יחזקאל לדמי שכירות. ביקשה החברה לבצע העברה זו תקום ליחזקאל זכות לקבל את המגרש בחזרה לידו כנגד 50% משווי המבנים שעליו ללא כל תוספת שהיא. שווי המבנים ייקבע על ידי שמאי מוסכם. ח. להבטחת ביצוע הוראות אלה תקבל החברה החלטה מיוחדת לפיה יתוקן תזכיר החברה באופן שיתווסף להון מניות החברה גם מנית זהב אשר תקבל מעמד על בחברה לפיו לא תעשה כל העברת מניות בחברה אלא באישורו של מחזיק מנית הזהב. מנית זהב זו תוקצה לעו"ד מיכאל צור כנגד תשלום של -.1 ₪. מנית זהב זו לא תזכה המחזיק בה לדיבידנדים ואף לא לחלק מרכוש החברה בעת פירוקה. ט. תועבר ההחזקה לאחד האחים ינתן יפוי כח בלתי חוזר המסמיך את עו"ד מיכאל צור לפעול לביצוען של הוראות החברה והמכירה אם וכאשר יתמלאו התנאים כאמור לעיל. י. לא שולם ליחזקאל דמי שכירות בגין ארבעה חודשים רצופים יהווה הדבר הפרה יסודית של ההסכם ויחזקאל יהא זכאי לדרוש ולקבל חזרה החזקה במגרש. יא. השמאי המוסכם שיקבע את שווי דמי השכירות ביחס למגרש יקבע גם את שווי דמי השכירות הראויים לבית בו מתגורר יחזקאל ושווי שכירות המגורים יקוזז מדמי השכירות המשולמים על ידי החברה ליחזקאל בגין המגרש ויועבר לשלמה". החלטות נוספות של הבורר ניתנו עוד לפני פסק הבוררות ולאחריו. 4. יחזקאל, שלא היה שבע רצון מפסק הבוררות, עתר ביום 22.8.2001 לבית המשפט המחוזי בבקשה לביטולו, בין היתר, בטענה כי הבורר חרג מסמכותו בכך שהפקיע את זכויותיו הקנייניות במגרש. עוד נטען, כי רונן משכיר חלקים מהמגרש בשכירות משנה ובכך גורף לכיסו דמי שכירות גבוהים בהרבה מאלה שהוא עצמו מקבל על פי קביעת השמאי. הבקשה נדחתה בפסק דינו מיום 30.4.2002 של בית המשפט המחוזי. בפסק הדין נאמר, בין היתר: "ניכרת בפסק הבורר העבודה היסודית והעדינה שעשה הבורר בבירור העובדות ובקביעת הממצאים. ...הבורר נימק כראוי את אשר מצא ואת אשר פסק. המדובר ביחסים עדינים בין אחים, בעניינים הקשורים זה בזה, והבורר עשה כמיטב הבנתו לאזנם. כל התערבות בפסיקה מהותית זו או אחרת, שומטת את הקרקע מתחת לפסק כולו. על כן, כאמור, אין זו מלאכה הנעשית בידי בית המשפט במסגרת זו של בקשה לביטול פסק בורר". 5. בעקבות מספר החלטות נוספות של הבורר הנוגעות, בין היתר, לתשלום דמי השכירות השוטפים, פנה יחזקאל בתביעה לבית משפט השלום (ת"א 8215/03), בטענה כי רונן הפר את פסק הבורר, בין היתר, בכך שלא שילם דמי שכירות לתקופה של 7 חודשים; בכך שהשכיר חלקים נכבדים של המגרש בשכירות משנה; ובכך שחדל לעסוק במגרש במטרות ובעיסוקים לשמם נמסר לו המגרש. כסעד אופרטיבי תבע יחזקאל סילוק ידי רונן והמשיבות 3-2 מהמגרש ותשלום דמי השכירות שהתקבלו משוכרי המשנה. התביעה נדונה בפני כבוד השופטת מלכה אביב. בעקבות הגשת התביעה פנה רונן לבורר וביקש לקבל את עמדתו בעניין השכרת המשנה לרשת מרכולי רמי לוי. בהחלטתו מיום 17.12.2003 קבע הבורר כי רונן רשאי לעשות כן ומדובר בהחלטה לגיטימית. אלא שכבוד השופטת אביב קבעה במספר החלטות ביניים, כי הבורר לא היה מוסמך לדון במחלוקת, וכי השכרת המשנה מנוגדת לפסק הבוררות. לאור החלטות אלה תיקן יחזקאל את סכום התביעה והעמידו על כ-4 מיליון ₪, ומשכך הועברה התביעה לבית משפט קמא, היא התביעה מושא הערעור שבפנינו. ביני לביני הגיש רונן מספר ערעורים על החלטות הביניים של השופטת אביב. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 12.9.2010 (ע"א 25530-04-10) ניתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה הממצאים שנקבעו בהחלטות הביניים לא יחייבו את הצדדים, והשאלה אם רונן רשאי היה להשכיר את המגרש תתברר מחדש. משכך, "נפתחו" סוגיות אלה מחדש ונדונו בפני בית משפט קמא. 6. בפסק דינו של בית משפט קמא נדחו כל טענותיו של יחזקאל, אחת לאחת, ואעמוד להלן על עיקרי פסק הדין. פעילות באמצעות החברה: יחזקאל טען כי פסק הבוררות אפשר למפעלי דגן להעביר את החזקה והשימוש במגרש לשלמה או לרונן אך לא לחברות שבבעלותם או בשליטתם. בית משפט קמא דחה את הטענה, בקבעו כי העובדה שרונן מנהל את עסקיו באמצעות המשיבות 3-2 שבבעלותו המלאה, אינה פוגמת בהחזקתו האישית במגרש ואין לראות בה משום העברת זכותו על פי פסק הבוררות. בית המשפט הצביע על כך שכבר החל מיום 1.1.2001 – כחצי שנה לפני פסק הבורר – החל רונן לפעול במגרש באמצעות המשיבה 2, בגלוי ובידיעת הבורר ויחזקאל, מבלי שיחזקאל מחה על כך. רונן שילם את דמי השכירות עבור המגרש בשיקים של המשיבות 3-2, ויחזקאל מעולם לא טען כי יש בכך הפרה של פסק הבוררות, ולא פנה לבורר בעניין זה, על אף שידע לפנות לבורר בעניינים רבים אחרים. השכרת משנה: יחזקאל טען כי השכרת המשנה מהווה הפרה של פסק הבורר, באשר הרציונל של הפסק היה לאפשר למפעלי דגן להמשיך את פעילותה במגרש או להעביר את פעילותה למקום אחר. לטענתו, פסק הבורר חייב את רונן להמשיך לעסוק באותה פעילות של מפעלי דגן שהועברה אליו (החנות לכלים סניטרים והחנות למוצרי בניה, מפעל השיש והמגרש למכירת חומרי מחצבה). עוד טען יחזקאל, כי על פי הוראות חוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971 (להלן: חוק השכירות), השוכר אינו רשאי להשכיר את המושכר בשכירות משנה אלא בהסכמתו כמשכיר, וכי רונן מתעשר על חשבונו בכך שהוא מקבל תמורה גבוהה בהרבה מדמי השכירות המשתלמים לו על פי קביעת השמאי. בית משפט קמא דחה את הטענה. נקבע כי פסק הבוררות העניק למפעלי דגן או לבעלי מניותיה את הזכות להמשיך להחזיק במגרש עד תום תקופת החכירה, כנגד תשלום דמי שכירות ליחזקאל ובהתאם למנגנון שנקבע בהסכם הבוררות. פסק הבוררות לא קבע איזו פעילות תבוצע במגרש, לא חייב את מפעלי דגן להמשיך בפעילות שקיימה במגרש עובר לפסק הבוררות, וכל עוד רונן לא העביר את פעילותו למקום אחר לא הוטלה כל מגבלה על סוג הפעילות במגרש. זכות החזקה והשימוש במגרש הוענקה עד תום תקופת החכירה, ואין היגיון להגביל את הפעילות של רונן או של החברות בשליטתו משך תקופה כה ארוכה. עוד נקבע, כי פסק הבוררות העניק ליחזקאל זכות לדמי שכירות, בין אם המחזיק במגרש יקיים בו פעילות רווחית ובין אם יפסיד, כך שבמצב דברים בו יחזקאל אינו נוטל על עצמו כל סיכון עסקי, הוא אינו יכול להישמע בטענה כי יש להגביל את השימוש במגרש לשימוש מסויים דווקא. מה עוד, שדמי השכירות שנקבעו על ידי השמאי ומשולמים ליחזקאל, עלו נוכח הפעילות המתקיימת במגרש. בית המשפט אף עמד על כך, שרונן ממשיך להפעיל את החנויות לכלים סניטרים ולמוצרי בניה, ומשרדי המשיבות 2-3 מצויים במגרש. פעילות מפעל השיש הצטמצמה במשך השנים והמקום הושכר לצד ג' (חברה בשם מ.ש. אלומיניום בע"מ) עוד לפני שניתן פסק הבוררות, מבלי שיחזקאל מחה על כך בפני הבורר, ובהמשך הושכר המקום לרשת מרכולי רמי לוי. זאת ועוד. בבקשתו לביטול פסק הבוררות טען יחזקאל כי האפשרות שניתנה לרונן על פי פסק הבוררות, להשכיר חלק מהמגרש בהשכרת משנה, מנוגדת לתקנת הציבור. כעת, משנדחתה בקשת יחזקאל לביטול פסק הבוררות מעלה יחזקאל טענה סותרת לפיה השכרת המשנה מנוגדת לפסק הבוררות. בית משפט קמא ציין בפסק דינו כי לפני השכרת המשנה למרכול רמי לוי ולאחר הגשת התביעה, רונן פנה לבורר וביקש את עמדתו תוך פרישת השיקולים העסקיים שהביאו אותו להחלטה זו. בהחלטתו מיום 17.12.2003 קבע הבורר כי השכרה של חלק מהעסק בשכירות לתקופה קצובה, או התקשרות עסקית עם צד שלישי להפעלה משותפת, היא פעולה לגיטימית שאינה נוגדת את פסק הבוררות, וכלשונו: "פסק הבורר החלקי יצר מנגנון של הפרדה בין האחים ואפשר לכל אחד לעבוד בתחומו הוא בחצרים שנמסרו לשליטתו על פי שיקוליו הכלכליים ללא התערבות מי מבין האחים ובלבד שאין למחזיק זכות להעביר הבעלות באותו נכס". בית משפט קמא ראה בדברי הבורר כלי עזר לפרשנות ההוראה בפסק הבוררות, לאור טענת יחזקאל לגבי כוונת הבורר בפסק הבוררות. בשורה התחתונה קבע בית משפט קמא כי השכרת חלק מהמגרש לצד ג' בשכירות משנה אינה מהווה הפרה של פסק הבוררות ואינה בגדר הפסקת פעילותו של רונן במגרש, ויש לראות את התנגדותו של יחזקאל כהתנגדות "מטעמים בלתי סבירים" לפי סעיף 22 לחוק השכירות והשאילה. בכך נדחתה גם טענת יחזקאל כי רונן חייב להמשיך ולהשתמש במגרש לאותם עיסוקים שקיימה מפעלי דגן במגרש קודם שנמסר לאחזקתו ולשימושו של רונן. תשלום דמי השכירות: יחזקאל טען כי רונן לא שילם את דמי השכירות במועדם במהלך השנים 2002-2001. בית משפט קמא בחן בהרחבה טענה זו, תוך התייחסות לאסמכתאות שהוצגו על ידי רונן ודחה טענה זו. נקבע, כי יחזקאל התלונן לראשונה על נושא זה במכתבו לבורר מיום 4.12.2002, ועתר להורות לרונן לשלם את דמי השכירות שבפיגור באופן מיידי. מכאן, שיחזקאל ביקש לקיים את פסק הבוררות ולא לבטלו. מכל מקום, ביום 15.12.2002 ניתנה החלטת הבורר שהתייחסה גם לנושא זה ובכך העניין בא על פתרונו באופן מלא. אף יחזקאל הודה בחקירתו הנגדית כי אין עוד בפיו טענה לפיגורים בתשלומים השוטפים משנת 2003 ואילך. בית משפט עמד על כך כי בזמן אמת יחזקאל ביקש לקיים את פסק הבורר, ומששילם רונן את כל דמי השכירות שבפיגור תוך זמן סביר, הוא תיקן בכך את ההפרה, אם בכלל, ויש לראות את יחזקאל כמי שויתר על ברירת הביטול. ובקיצור, משניתנה אורכה ותוקנה ההפרה, לא עומדת ליחזקאל ברירת הביטול. משכך, לא מצא בית משפט קמא טעם להידרש להסברים שניתנו על ידי רונן להצדקת אי תשלום דמי השכירות משך תקופה מסויימת, ואף נמנע מלקבוע כי רונן אכן הפר את פסק הבוררות. וכלשונו "העובדה החשובה היא, כי ככל שהיו הפרה של פסק הבוררות או פיגור מוצדק בתשלום דמי השכירות השוטפים, העניין תוקן לפני כעשור ועובר ל'הודעת הביטול' הגלומה בכתב התביעה, ומאז אין עוד כל בעיה או תלונה בנושא תשלום דמי השכירות השוטפים". בהמשך, ובהנחה שאכן היתה הפרה מצד רונן, ואף בהנחה כי אין לראות את רונן כמי שתיקן את ההפרה תוך זמן סביר לפני הגשת כתב התביעה - הרי שגם אז ביטול פסק הבוררות יהא בלתי צודק בנסיבות העניין. זאת, באשר מהראיות עולה שרונן היה נכון לקיים את חיוביו ולשלם דמי השכירות השוטפים, בעוד שהיה זה יחזקאל שנמנע מלשתף עימו פעולה, בין היתר, בכך שלא המציא חשבוניות, סירב להסדיר את נושא המע"מ וסירב ולחתום על הטפסים הנדרשים להוצאת חשבונית עצמית. עוד הזכיר בית משפט קמא, כי זכות הביטול כפופה לעיקרון תום הלב. הנה כי כן, בשורה התחתונה נדחו כל טענות המערער. 7. על כך נסב הערעור שלפנינו. בתמצית, נטען על ידי יחזקאל כלהלן: (א) פסק הבוררות הגביל את סוג הפעילות במגרש, וכאשר מפעלי דגן העתיקה את פעילותה למקום אחר, ורונן השכיר חלק ניכר מהמגרש, זכותו על המגרש פקעה; (ב) פסק הבוררות אסר על רונן להשכיר חלקים במגרש בהשכרת משנה, וההשכרה עומדת בניגוד לסעיף 22 לחוק השכירות, ובניגוד לחוזה החכירה על פיו השימוש העיקרי למגרש הינו תעשייה; (ג) חלקו הארי של המגרש מושכר בשכירות משנה כך שבפועל זיקתו של רונן למגרש חלשה ואינה עומדת בדרישות פסק הבוררות; (ד) אין לראות בבקשה לביטול פסק הבוררות כהכרה בזכות רונן להשכיר את המגרש בשכירות משנה; (ה) רונן הפר את הפסק באי תשלום דמי השכירות; (ו) בית משפט קמא לא היה צריך לייחס משקל כלשהו לעמדת הבורר בשאלה השכרת המשנה לאחר מתן פסק הבוררות. 8. בערעורו חוזר יחזקאל למעשה על אותן הטענות שהעלה בפני בית משפט קמא. לאחר שעיינו בטענות הצדדים ולאחר ששמענו את טיעוניהם, נחה דעתנו כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא ואנו מאמצים אותו על קרבו ועל כרעיו, לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הלכה למעשה, עולה מטענותיו של יחזקאל כי גם כיום הוא אינו משלים עם פסק הבוררות, שכאמור אושר על ידי בית המשפט המחוזי, והתביעה מושא דיוננו אינה אלא ניסיון חוזר "לפתוח" נושאים שהוכרעו בפסק הבוררות. אכן, ניתן להבין לליבו של יחזקאל, שלשיטתו פסק הבוררות "הפקיע" את זכויותיו הקנייניות במגרש לטובת רונן. אלא שנושא זה כבר הוכרע בפסק הבוררות ואין לבודד אותו ולנתק אותו ממערכת היחסים וההתחשבנות הסבוכה בין האחים, שהיתה מושא להליך הבוררות. 9. בשולי הדברים, יש להצר על כך שהצדדים לא השכילו להגיע לפשרה, למרות שבמהלך הדיון הגיעו למספר הסכמות עקרוניות, שנועדו לסיים את מכלול הסכסוכים ביניהם. יש לקוות כי על אף פסק דיננו זה, ישכילו הצדדים בעתיד להגיע לעמק השווה. 10. סוף דבר, שאנו דוחים את הערעור, ובנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ג בסיון התשע"ה (10.6.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13026050_E13.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il