מג'די אבו ואדי נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2602/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ח' כבוב המערער: מג'די אבו ואדי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת"פ 32882-09-21 מיום 14.2.2023 שניתן על ידי כב' השופט י' עדן תאריך הישיבה: כ"ב בחשון התשפ"ד (6.11.2023) בשם המערער: עו"ד נטלי אוטן בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד טליה קצב עו"ס סיון קוריס פסק-דין השופט י' עמית: 1. נגד המערער ואחיו (להלן יחד: הנאשמים) הוגש כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, המייחס למערער עבירות נשק על רקע סכסוך בין משפחת הנאשמים למשפחת המתלוננים. על פי האישום הרלוונטי למערער, עובר ליום 10.9.2021 הוצב מחסום אבנים וצמיגים על שביל עפר שחסם מעבר של כלי רכב של משפחת המתלוננים לשטח הסמוך למגורי משפחת הנאשמים. המתלוננים הגיעו למחסום והחלו לפרקו. המערער עמד במרחק מה משביל העפר יחד עם אחרים שזהותם אינה ידועה וביניהם קטינים, והמערער ואדם נוסף (להלן: האחר) החזיקו בנשק ארוך הדומה ל-M-16. המערער הזהיר את המתלוננים לבל ירימו את האבנים וכי ירה במי שיעשה כן, ולאחר שהמתלוננים המשיכו בשלהם, המערער כיוון את הנשק כלפי מעלה וירה מספר יריות. במקביל, האדם האחר ירה מספר יריות לעבר המתלוננים, וכתוצאה מהירי נפגע אחד המתלוננים באוזנו. לאחר דברים אלה המתלוננים נכנסו לרכבם ונמלטו מהמקום. 2. המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר הטיעון בעבירות של החזקת נשק וירי מנשק חם לפי סעיפים 144(א) ו-340א(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים וקבלת שני תסקירים מטעם משירות המבחן, נגזר עונשו ל-54 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי המעצר ו-12 חודשי מאסר על תנאי, אם יעבור עבירה שבה הורשע או כל עבירת נשק מסוג פשע לתקופה של שלוש שנים. 3. על כך נסב הערעור שלפנינו, בגדרו טוען המערער, בין היתר, כי בית משפט קמא החמיר במתחם הענישה ובעונש שקבע, שאינו תואם את מתחם הענישה ההולם בביצוע עבירות דומות; את נסיבות ביצוע העבירה וחלקו היחסי של המערער במעשים; את נסיבותיו האישיות; ואת האמור בתסקירי שירות המבחן וקבלת אחריות וחרטה כנה של המערער. 4. לא מצאנו מקום להיעתר לערעור, משהעונש שהושת על המערער אינו מקים עילה להתערבותנו. אכן, בהתאם לכתב האישום המתוקן, חלקו של המערער "מצומצם" ביחס לאחר – שזהותו אינה ידועה – והמערער "רק" ירה באוויר כלפי מעלה ולא היה זה שירה לעבר המתלוננים ופגע באחד מהם. ואולם, אין לנתק את מעשיו מהאירוע בכללותו, לאיום שהפנה כלפי המתלוננים עובר לירי (הגם שלא הואשם בכך) ולשימוש שעשה בנשק, שלא נתפס, בקרבתם של אחרים וביניהם קטינים. הדברים חמורים ומדברים בעד עצמם. ב"כ המערער הפנתה לאסופת פסקי דין בתחום עבירות הנשק וטענה כי יש בהם כדי ללמד על מתחמי ענישה ועונשים נמוכים בנסיבות דומות או חמורות מענייננו. אפשר שהעונש שהושת על המערער הינו על הצד הגבוה, אך יחד עם זאת, ובשים לב למגמת ההחמרה במדיניות הענישה בעבירות הנשק עליה עמד בית משפט זה בעבר (וראו, למשל, ע"פ 2482/22 מדינת ישראל נ' קדורה, פסקאות 6-5 (‏14.4.2022); ע"פ 5522/20 חלייחל נ' מדינת ישראל, פסקה 8 והאסמכתאות שם (‏24.2.2021)) – איננו סבורים כי העונש חורג באופן משמעותי המצדיק התערבות. 5. אף לא מצאנו כי ניתן משקל שאינו הולם ליתר הנסיבות בעניינו של המערער, וביניהן מצבו המשפחתי, הרקע לביצוע העבירה והודאתו במסגרת הסדר הטיעון. נציין כי גם במסגרת התסקיר השני שהוגש לבית משפט קמא, שירות המבחן התרשם מקבלת אחריות חלקית בלבד על ביצוע העבירה ולא בא בהמלצה שיקומית. אנו מברכים את המערער על כך שלפי האמור בתסקיר עדכני שהוגש, במהלך מאסרו הביע מוטיבציה להשתלב במסגרות חינוך או תעסוקה ובקבוצה טיפולית, וכי הוא מקיים קשר עם גורמים טיפוליים באגף. יש לקוות כי יבחר ויתמיד בדרך של טיפול ושיקום, ולבטח הדבר יועיל לו בהמשך הדרך. 6. סוף דבר, שהערעור נדחה. ניתן היום, ‏כ"ג בחשון התשפ"ד (‏7.11.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 23026020_E03.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il