פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"א 2602/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2602/13 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס המערערת: פלונית נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניני משפחה בתל אביב מיום 20.03.2013 בתיק תמ"ש 50340-09-11 ובתמ"ש 35010-12-11, שניתנה על ידי כבוד השופט א' בן-ארי ובקשת המערערת לעיכוב הליכים מיום 5.6.2013 בשם המערערת: עו"ד דרורה רמיגולסקי סגל בשם המשיב: עו"ד איריס אילוטוביץ-סגל פסק-דין 1. ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (כבוד השופט א' בן ארי), מיום 20.3.2013, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 50340-09-11 שאוחד עם תמ"ש 35010-12-11. 2. המערערת, הטוענת כי היא והמשיב היו "ידועים בציבור" במשך 14 שנים וחיו בבית משותף, הגישה תביעת רכוש וכן תביעת מזונות נגד המשיב, לאחר שהאחרון עזב את המערערת. שתי התביעות אוחדו ונדונו יחד לפני בית המשפט. בשלב זה של ההליך סיימה המערערת את עדותה. המערערת הגישה בקשה לפסילת בית המשפט. 3. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי הבסיס לבקשת הפסלות הוא שלוש החלטות שנתן; בשני מקרים מדובר במורת רוח של המערערת מאי מתן החלטה במועד, ובמקרה השלישי מדובר באי שביעות של המערערת מהחלטה הנוגעת למהימנות עדותה. בית המשפט קבע כי בקשת הפסלות לא מעלה כל טעם שבדין לפסילתו, וכי הוא אינו רואה כיצד ניתן לפרש עיכוב במתן החלטה כמשוא פנים. בית המשפט ציין כי המערערת לא סברה שיש בהחלטתו שלא לפסוק לה מזונות זמניים עילת פסלות, ויתכן שהיה מקום לערער על החלטה זו שלא הייתה לשביעות רצונה. בית המשפט ציין כי די בכך כדי לדחות את בקשת הפסלות, אך הוסיף שמן הראוי היה שהמערערת הייתה מהססת להעלות את דרישתה למזונות זמניים כידועה בציבור תוך הצהרה על הסכום שנמצא בחשבון הבנק שלה, וכן את השגתה על כך שבית המשפט ציין שלא יפסול את העדה אלא ייתן לה את המשקל הנאות. בית המשפט הבהיר שלא התגבשה אצלו כל דעה נגד המערערת, וציין שההליך עדיין מתנהל ויישמעו בו עדויות וחקירות. המערערת חויבה בהוצאות בסך של 2,000 ש"ח. בעקבות החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. 4. המערערת טוענת כי לאורך כל ההליך נקט בית המשפט בגישה חד-צדדית לטובת המשיב, שבאה לידי ביטוי בסחבת בהליכים, אי מתן החלטות בחלק מהבקשות שהגישה ובמתן החלטות המפלות אותה לרעה. לדעת המערערת, התנהלות זו מצביעה על משוא פנים לטובת המשיב באופן בוטה, ומשכך, הגישה את בקשת הפסלות. המערערת מפנה לפרוטוקול דיון מיום 24.12.2012, המבטא, לדעתה, סחבת במהלך חקירתה החוזרת, וטוענת שבית המשפט נתן ונותן יד לכך. לטענת המערערת, נסיבות העניין מצביעות על שיתוף פעולה של המותב עם המשיב [כך!], תוך עיכוב מתן החלטות מהותיות כמו בסוגיית המזונות הזמניים שביקשה, באופן שגורם לה נזק ממשי ומיידי. כך גם דרישת בית המשפט שתוגש בקשת פסלות בכתב בצירוף תצהיר. המערערת שבה ומשיגה על ההחלטה שלא לפסוק לה מזונות זמניים, ועל הסחבת של כחצי שנה במתן החלטה בבקשה הנוספת שהגישה בעניין בהמלצת בית המשפט, לטענתה. לדעת המערערת, החלטת השופט דה פקטו שלא לתת החלטה מצביעה על משוא פנים כלפיה. בכך מפר השופט, לדעת המערערת, את חובתו לשפוט, ואופן התנהלותו מהווה, לדעתה, "שימוש בזכות חובת השיפוט בחוסר תום לב" [כך!]. המערערת מפנה גם להחלטת בית המשפט שלא להתיר את הגשת המסמכים מטעמה, לעומת החלטתו להתיר את הגשת כל המסמכים שהגיש המשיב. לדבריה, לא ניתנה החלטה בבקשת ההבהרה שהגישה בעניין. המערערת משיגה גם על החלטה נוספת הנוגעת למהימנות עדותה, המצביעה, לדעתה, על נטיית ליבו של השופט לטובת המשיב בלבד. לפיכך, מבקשת המערערת לקבל את הערעור ולבטל את חיובה בהוצאות. 5. המשיב השיב לערעור. לדעתו, דין הערעור להידחות משאין בטעמים שהעלתה המערערת עילת פסלות. המשיב טוען שהמערערת יכולה הייתה לערער על ההחלטה שלא לפסוק לה מזונות זמניים, אך היא לא עשתה כן. לטענתו, מאז מתן ההחלטה הדוחה את הבקשה לא היה שינוי נסיבות והמערערת עדיין לא הוכיחה את כוונת השיתוף ביחסיהם. מכל מקום, לדעת המשיב, אין באי מתן החלטה בבקשה עילה לפסילת השופט. המשיב טוען כי במסגרת בקשתה להצגת מסמכים, ניסתה המערערת לצרף מסמך שלא הוצג במהלך הדיון. המשיב מוסיף כי בעניין עדותה של המערערת פעל בית המשפט כדין, ואף עשה עימה חסד כשלא פסל את עדותה למרות ששוחחה עם באי-כוחה לפני החקירה הנגדית. המשיב טוען עוד שהמערערת הסתירה את העובדה שעבדה במהלך השנים 2004-2003. לדעת המשיב, אין לתת יד לניסיון המערערת להחליף מותב או להטיל עליו אימה בשל דחיית בקשתה למזונות זמניים, שהיא הסיבה האמיתית להגשת בקשת הפסלות. המשיב טוען גם שהמערערת היא זו שמעכבת את ההליך. לפיכך, מבקש הוא לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות לדוגמה. 6. דין הערעור להידחות. המקרה דנא אינו מצדיק את פסילת בית המשפט. עיון בהודעת הערעור מעלה שהמערערת אינה שבעת רצון מהחלטות בית המשפט ומאופן הניהול על ידו. ואולם, כידוע, השגות על הדרך בה בוחר בית המשפט לנהל את הדיון ועל החלטותיו מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (למשל, ע"א 3406/13 מזאוי נ' עזבון המנוח סלים מזאוי (26.5.2013)). האחריות על ניהול המשפט מוטלת על בית המשפט. בניהול המשפט, ממלא בית המשפט את תפקידו ופועל לפי הבנתו ומצפונו (למשל, ע"א 8684/12 פלונית נ' פלוני (27.1.2013)). אין בעובדה שבית המשפט טרם נתן החלטות בבקשות שהגישה המערערת כדי להקים עילת פסלות, והדברים ברורים. ברי, כי המערערת יכולה לבקש מבית המשפט ליתן החלטה בבקשותיה שטרם הוכרעו. על בעלי הדין לפעול למען המשך קיומו התקין וההוגן של ההליך ולאפשר לבית המשפט להכריע בו על יסוד הראיות שיובאו בפניו. 7. הערעור נדחה. ממילא נדחית בקשת המערערת לעיכוב הליכים. המערערת תישא בשכר טרחה בסך של 5,000 ש"ח. שקלתי אם להימנע מהשתת הוצאות בשל כך שתשובתו של המשיב ארוכה יתר על המידה. ברם, נוכח הלשון הבלתי מקובלת שננקטה בערעור החלטתי, בסופו של דבר, לחייב את המערערת בהוצאות בסכום מופחת לזכות המשיב וכן בסכום של 3,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה. ניתן היום, ב' בתמוז התשע"ג (10.6.2013). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13026020_S02.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il