מדינת ישראל נ. מוראד חסאסנה

פסק-דין בתיק ע"פ 2599/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2599/09 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: מוראד חסאסנה ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים תיק פ"ח 539/08 שניתן ביום 22.2.09 על-ידי השופט יעקב צבן, השופטת חנה בן-עמי והשופט רפי כרמל תאריך הישיבה: כ"ט בניסן תשס"ט (23.4.09) בשם המערערת: עו"ד אבי וסטרמן בשם המשיב: עו"ד ריאד סואעד פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור המדינה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים צבן, בן עמי וכרמל) מיום 22.2.09 בתפ"ח 539/08, לפיו נדון המשיב ל-14 חודש מאסר בפועל (מיום 17.7.08), 10 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת בסך 5,000 ₪. ב. לפי כתב האישום המתוקן בו הודה המשיב, יליד 1987, הגיעה המתלוננת - צעירה חרדית בת 19 - בצהרי יום 16.7.08 לביתה, בשעה שהמשיב עבד שם בשיפוצים. הוא התקרב אליה, הציע עבודה בניקיון, ומשאמרה שאינה מעוניינת התקרב, נשק בפיה בכוח אף שניסתה לצעוק, משך חולצתה ונשק בחזה, משך את חצאיתה והכניס ידו לתחתוניה תוך נגיעה באיזור אבר מינה ונסיון להחדיר אצבעות לאבר מינה. המתלוננת התנגדה, אך המשיב ביקש ממנה לגעת באבר מינו, ומשסירבה תפס בידה והניחה על איבר מינו, ואז הצליחה להשתחרר מאחיזתו. המשיב שהה בישראל שלא כדין. העבירות בה הודה המשיב הן מעשים מגונים בכוח לפי סעיף 348(ג)(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977 וסעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. ג. בטרם גזר הדין העיד מר א' פוגל, שעבד עם המשיב ומשפחתו בנושאי בניין, בשבח המשיב כעובד מסור ונאמן. באת כוח המדינה טענה למאסר בפועל ממושך, מאסר על תנאי ופיצוי. נוכח חומרת המקרה, פגיעה באשה עוברת אורח בביתה שלה. בא כוח המשיב טען למעידה חד פעמית של בחור ללא ניסיון מיני, אשר הודה מיידית והביע חרטה. המשיב עצמו אמר: "אני מצטער מאוד על מה שקרה. לא ידעתי לאן המקרה הזה יוביל ולא הבנתי את כוונתה בדיוק. בטעות הבנתי. זה הכל. אני מצטער". ד. בית המשפט, בגזרו את הדין, ציין את חומרת המקרה, ובין השאר אמר "נקל לשער כי כל אדם, ובודאי אשה צעירה, ישא צלקת בנפשו לאחר התנכלות מינית כזו", ולקולה צוינו ההודאה והחרטה והגיל הצעיר. על כן הוטל עונש כאמור, שבית המשפט ראהו כעונש מאסר משמעותי. בית המשפט עיין בתיק קרוב בנסיבותיו בבית המשפט המחוזי (פ"ח 511/08 מדינת ישראל נ' סירחאן (לא פורסם)), שם הוטלו 11 חודשי מאסר בפועל, ואיבחן בכך שגיל הנאשם דשם היה צעיר יותר וגם לא היתה עבירת השהיה שלא כחוק. ה. בערעור המדינה ובפנינו נטען כי כפסע היה בין המעשה לאינוס. המדובר בצעירה חרדית, קרבן אקראי ותמים, וניצול הבדידות לרגע שהיתה שרויה בה המתלוננת. לשיטת המדינה במקרים כאלה ראוי ליתן ביטוי הולם לכבוד הקרבן כאדם ולאוטונומיה של המתלוננת על גופה. על כן נתבקשה החמרה בעונש. ו. בפנינו הציג בא כוח המשיב פסיקה שלפיה אין העונש חורג מן העונשים שהושתו במקרים כאלה, ומנגד הציגה המדינה פסק דין מחמיר. כעולה מן הפסיקה, שהובאה ושלא הובאה, קשת הענישה בתיקים של מעשים מגונים בכוח רחבה, רובה נעה בין תשעה חודשי מאסר לחמישה עשר חודשי מאסר בפועל, ומיעוטה לחומרה - שנות מאסר אחדות, ולקולה - שירות לתועלת הציבור. ז. אכן המדובר במקרה בעל חומרה רבה – אף שלא הגיע, למרבה המזל, לדרגת אונס, וגם האישום בכתב האישום המתוקן אינו כולל נסיבות אונס, בשונה ממקרה אחר עליו הצביעה המדינה. המתלוננת הותקפה פתע בצהרי היום ונפגעה על-ידי המשיב על לא עוול, ואף שלא הוגש תסקיר קרבן, דעת לבן אנוש נבון נקל, כי המקרה הקשה הותיר בה חותם. הענישה בכגון דא מאחורי סורג ובריח מתבקשת וראויה. אשר לאורך תקופת המאסר, אכן גם על פי סעיף החוק יש מקום במקרים המתאימים לעונשים מחמירים מזה שהוטל כאן, כדי להרתיע עברייני מין בכוח - בכוח תרתי משמע - מביצוע זממם, ולהגן על נשים המהלכות ברחובה של עיר. רף הענישה בכגון דא צריך לשקף את שאט הנפש האנושי והחברתי - ולהרתיע. במקרה דנא התלבטנו, וכזכור נתלותה לכך גם שהיה בלתי חוקית, אך הגענו לכלל מסקנה שלא להיעתר לערעור זה, וזאת נוכח הפסיקה הקיימת, נימוקי בית המשפט קמא, ובמיוחד העבר הנקי והבעת החרטה; 14 חודשי מאסר בפועל לצעיר ללא עבר פלילי אינם מה בכך, ויש לקוות כי ילמדו את המשיב את לקחו. אך שוב נטעים, כי איננו שוללים כל עיקר העלאת רף הענישה במקרים מתאימים. בנתון לכך איננו נעתרים לערעור. ניתן היום, ו' באייר התשס"ט (30.4.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09025990_T01.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il