סיירוקס ישראל בע"מ נ. יוסף מונדיה ספי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2594/24 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ המערערת: סיירוקס ישראל בע"מ נגד המשיבים: 1. יוסף מונדיה 2. עו"ד ריקי אלמוג, נאמנת 3. כונס הנכסים הרשמי 4. בשיר יאסר 5. מוסך מילאד 1994 בע"מ ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' פרידמן) מיום 9.1.2024 בפש"ר 7561-12-16 בשם המערערת: עו"ד אופק עיני בשם משיב 1: בעצמו בשם משיבה 2: בעצמה בשם משיב 3: עו"ד רועי נירון בשם משיבה 5: עו"ד נוויסר גסאן פסק-דין השופט ד' מינץ: ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' פרידמן) מיום 9.1.2024 בתיק פש"ר 7561-12-16 בה בוטל צו ההפטר שניתן למשיב 1 (להלן: החייב) בד בבד עם ביטול החלטה שנתנה תוקף להצעת הסדר נושים בעניינו. הרקע לערעור צו הכינוס בענייננו של החייב ניתן לבקשתו ביום 4.1.2017. ביום 15.1.2018 הוכרז החייב פושט רגל. החייב הצהיר על חובות בסדר גודל של למעלה מ-1.2 מיליון ש"ח. התנהלות החייב בהליך במשך השנים לא הייתה שפירה. בין היתר ניתנו החלטות בדבר ביטול הענקות שביצע בנכסיו ואף נקבע כבר ביום 15.1.2018 כי ראוי היה לבטל את ההליך בשל ניסיון החייב ומשפחתו "לגלגל נכסים אחד לשני... כדי להקשות על איתור הנכסים ולצייר תמונה של היעדר נכסים". ההליך לא בוטל רק בשל ההערכה שניתן לאתר נכסים שתצמח מהם תועלת לנושים. ביום 14.6.2021 הגיש החייב הצעת הסדר. ביום 5.9.2022 הגיש הצעה משופרת וביום 8.1.2023 הוגשה בקשה משופרת נוספת. הנאמנת שמונתה לחייב, משיבה 2 בערעור זה, המליצה לקבל את הסדר. ביום 8.3.2023 אושר ההסדר וניתן לחייב הפטר (להלן: ההפטר). ברם, ביום 8.10.2023 הגישה הנאמנת בקשה לביטול ההפטר בשל כך שנודע לה שהחייב הסתיר נכסים מנושיו. כך התברר שבעוד הליך פשיטת הרגל היה בעיצומו, החייב ניהל הליך בבית המשפט לענייני משפחה בדבר חלוקת עיזבון הוריו. במסגרת אותו הליך קיבל החייב נכס מקרקעין (להלן: הנכס) אותו מכר למשיב 4 בהליך זה. בדיון שהתקיים ביום 9.1.2024 בבקשת הנאמנת לביטול ההליך הגיעו הצדדים שהתייצבו לדיון – החייב; באת-כוח כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר); בא-כוח משיב 4; ובא-כוח משיבה 5 שהוגדרה כנושה העיקרית של החייב – לכלל הסכמה כדלקמן: משיב 4 ישלם סך של 40,000 ש"ח לקופת הכינוס ויוסרו הטענות בדבר מכירת הנכס; ההפטר שניתן לחייב יבוטל והוא יושב להליך; כתנאי למתן הפטר מחודש ישלם החייב סך של 100,000 ש"ח תוך 30 יום וסך נוסף של 50,000 ש"ח ב-50 תשלומים שווים של 1,000 ש"ח לחודש. בית המשפט נתן תוקף של החלטה להסדר. החלטה זו היא מושא הערעור שלפנינו. לטענת המערערת, נושה של החייב, נפלו מספר פגמים בהחלטת בית המשפט. ראשית, היה על בית המשפט להזמין את כלל הנושים לדיון הואיל וניתן לחייב "הפטר מחודש"; שנית, הצעת ההסדר החדשה אושרה בניגוד לדין; שלישית, החלטת בית המשפט מהווה פרס לחייב חסר תום לב ותתמרץ אותו להסתיר את נכסיו. בשל כל אלו ביקשה המערערת לבטל את ההחלטה ולהורות לחייב להגיש הצעת הסדר מסודרת אשר תועבר לתגובת כל נושיו. לטענת הנאמנת שעה שנקבע בדיון שצו ההפטר המקורי בטל, ההליך שב למסלולו הרגיל של גיבוש תכנית פירעון ולאו דווקא למסלול הסדר ולא נדרש לקבל את עמדת כל הנושים. לגופו של עניין נלקחו בחשבון כל השיקולים לשם העשרת הקופה מעבר לסכום שהחייב נטל לעצמו. לפיכך יש לדחות את הערעור. לדעת הכנ"ר דין הערעור להידחות, אך לא בלי לבטים. מסלול הסדר נושים הוא מסלול חלופי למסלול מתן הפטר. כל אימת שבית המשפט מאשר הסדר, אין עוד צורך להעניק לחייב הפטר. במקרה זה, הלכה למעשה אין המדובר בביטול ההפטר של החייב, אלא על שינוי תנאיו. במקרה שכזה אין חובה להזמין את כל נושיו של החייב לדיון כדי שישמיעו את עמדתם. גם לגופו של עניין, אין מקום לבטל את אישור ההסדר מפני שניתנה הדעת של אלו שהופיעו לדיון ובכלל זה הנאמנת ונציג הכנ"ר והללו סברו כי ההסדר מטיב עם כלל הנושים. משיבה 5 טענה כי יש ממש בטענת המערערת שלא ניתנה לה הזדמנות להשמיע את דעתה על אודות ההסדר. עם זאת התנהל משא ומתן משמעותי עובר לאישור ההסדר, וספק אם שמיעת עמדתם של כלל הנושים הייתה מביאה לתוצאה שונה. החייב ומשיב 4 לא השיבו לערעור. דיון והכרעה לאחר עיון בערעור ובתשובות הצדדים שהוגשו הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל לפי הסמכות הנתונה לנו בתקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. סעיף 61(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה) קובע כי לאחר שהחייב הגיש בקשה למתן הפטר, בית המשפט יקבע מועד לדיון בבקשה והודעה על כך תישלח לכל מי שהגיש תביעת חוב או שצוין כנושה בדוח החייב על מצב עסקיו. משמעותו של דבר, כי דיון סביב הפטרו של חייב צריך להתקיים לאחר שכל נושיו יודעים על כך והם הוזמנו לדיון בעניינו. לעומת זאת חייב המעוניין להציע פשרה לפירעון חובותיו או הסדר לעסקיו יגיש לכנ"ר את הצעתו לפי סעיף 33 לפקודה, והכנ"ר ישלח לפי סעיף 34 לפקודה לכל נושה העתק של הצעת החייב ותסקיר ויקיים לאחר מכן אסיפת נושים. לפי סעיף 35 לפקודה, החלטת אסיפת הנושים תובא לבית המשפט למתן אישור. חרף השוני בין שני המסלולים, קיימת חובה בשניהם ליידע את כלל הנושים כדי שתעמוד להם האפשרות להביע את דעתם על אודות גורל חובותיהם (וראו לעניין ההבדל בין שני המסלולים: ע"א 4401/21 אמיתי נ' קרויז, פסקאות 34-33 (15.11.2023)). ולמען שלמות התמונה אציין, כי גם לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: החוק) (שאינו חל בענייננו), קיימת חובה לשתף את הנושים בגורל ההליך עובר למתן החלטה בדבר מתן צו לשיקום כלכלי העומד במרכז הליך חדלות פירעון של חייב יחיד. זאת לפי סעיף 161 לחוק הקובע כי הדיון בעניינו של החייב בעניין מתן הצו יתקיים לאחר שהממונה הגיש הצעת תכנית לשיקומו הכלכלי לפי סעיף 154 לחוק הקובע מפורשות בסעיף קטן (ג) שבו, כי הממונה יודיע לנושים על הגשת הצעתו ויעמידה לעיונם. ולא בכדי המצב הוא כך. התכלית העומדת מאחורי קיום הדיון במעמד הנושים היא כדי לאפשר להם להביע את עמדתם לגבי מתן הפטר לחייב, דבר אשר מעצם טבעו פוגע בזכויותיהם הקנייניות (רע"א 477/18 קדישוב נ' עו"ד נורה גוטליב, נאמנת, פסקה 10 (26.3.2018) (להלן: עניין קדישוב); ע"א 6528/19 מלכה נ' ישראל שפלר, עו"ד, בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, פסקה 18 (24.11.2020)). דין מתן הפטר אשר ניתן מבלי שהובא לידיעת כלל הנושים – בטלוּת. עם זאת קיים חריג לכלל האמור כאשר מדובר במקרים בהם אין מדובר בבקשת הפטר חדשה אלא ב"גלגול" של בקשה שנדונה בעבר (ראו: עניין קדישוב, פסקה 11; רע"א 6892/23 הללי נ' מזרחי, פסקה 19 (18.12.2023)). לטענת הכנ"ר, מקרה זה נכנס לגדרו של אותו חריג, שכן לפי דעתו אין המדובר בביטול ההפטר המקורי שניתן, אלא בשינוי תנאיו. ולא בכדי הוסיף בא-כוח הכנ"ר שהוא הציג עמדה זו לאחר לבטים רבים. המעיין בהחלטת בית המשפט מיום 8.3.2023 בה ניתן לחייב הפטר יגלה כי צו ההפטר ניתן לאחר שאושרה הצעתו להסדר ביום 2.2.2023. נוצר אפוא ייצור כלאיים בין מסלול ההסדר לבין מסלול ההפטר, אך לא נגרמה בשל כך תקלה. ברם, בדיון שהתקיים ביום 9.1.2024 בית המשפט הורה מפורשות על ביטול צו ההפטר המקורי ללא מתן הפטר "חדש", ומתן תוקף של החלטה להסדר החדש שהתגבש בין הצדדים. המערערת צודקת אפוא כי מדובר בבקשה שניתן לסווגה כבקשה לפי סעיפים 34-33 לפקודה אשר לא נעשתה בהתאם לפרוצדורה הקבועה באותם סעיפים. גם קשה לפרש את מהות ההחלטה שניתנה כ"שינוי תנאיו" של ההפטר המקורי, כפי שנטען על ידי הכנ"ר. זאת שעה שכלל לא ניתן לחייב הפטר בהחלטה המעודכנת, חלף ההפטר המקורי. יתר על כן, בית המשפט ראה לנכון להוסיף בהחלטתו כי אם החייב לא יעמוד בתכנית הפירעון, "כל האפשרויות פתוחות", לרבות ההליך של מימוש בית מגוריו, חקירות על אודות מצבת נכסיו ועוד. גם עמדת הנאמנת מוקשית בעיני, שכן על פניו אין המדובר ב"תכנית פירעון" שאינה טעונה אישור כלל נושיו של החייב, ולוּ בשל כך שבית המשפט עצמו ראה בכך כהסדר נושים לכל דבר ועניין. לסיכום: עמדת המערערת נמצאה אפוא נכונה ומהדין להורות על ביטול החלטתו של בית המשפט כדי שיורה על קיום אסיפת נושים לפי סעיפים 34-33 לפקודה. הדיון יוחזר אפוא לבית המשפט המחוזי בהתאם. בשים לב לאופיו של ההליך, אין צו להוצאות. ניתן היום, ח' אב תשפ"ד (12 אוגוסט 2024). דוד מינץ שופט יעל וילנר שופטת גילה כנפי-שטייניץ שופטת