בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
2594/02
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
המערער: ישראל
פרי
נגד
המשיב: יוסף
גורה
ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט
השלום
בתל-אביב-יפו בת.א. 100838/01 מיום
7.2.2002
שניתנה על ידי כבוד השופט דן מור
בשם
המערער: עו"ד דרור ארד-אילון
בשם
המשיב: עו"ד לאה גורה
פסק-דין
ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום בתל-אביב
(כב' השופט ד' מור) מיום 7.2.02, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 100838/01.
1. המערער הגיש לבית משפט השלום תביעת לשון הרע
נגד המשיב, בגין אירוע שהתרחש בבית משפט השלום במהלך דיון בתביעה שהגישה B.G. Asistance נגד אדם בשם אבשלום תמרי. במהלך חקירתו
הראשית של המערער כעד התובעת, קם המשיב, אשר נכח באולם בית המשפט כצופה בלבד, וקרא
לעבר המערער כי הוא "שקרן ורמאי" וכי יתבע אותו לדין. התפרצותו של המשיב
באה על רקע דברי המערער בעדותו כי לקוחות של הארגון למימוש האמנה ישראל-גרמניה,
שהמערער הוא אחד מראשיו ויזמיו, לא נדרשו לחתום על ערבות לצורך רכישת זכויות
הפנסיה הגרמנית. הדיון בתביעה פוצל ובשלב הראשון נדונה שאלת החבות בלבד. בית משפט
השלום (כב' השופט ד' מור) קיבל את גרסת המערער כי המשיב השמיע את הדברים האמורים
שעה שהמערער ניצב על דוכן העדים, וקבע כי הדברים שהשמיע המשיב מהווים לשון הרע. עם
זאת, קבע בית המשפט כי למשיב עומדת הגנת "אמת בפרסום" והגנת "תום
הלב". בית המשפט קבע כי עדותו של המערער לא היתה מדויקת, וכי די בכך שחלק
מתשובת המערער בעדותו לא היה נכון על מנת שתחול הגנת ה"אמת בפרסום"
הקבועה בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה1965- (להלן: "החוק").
כן נקבע כי מדובר בדברים שיש בהם עניין לציבור, שכן אדם המתריע על עדות שקר ממלא חובה
ציבורית. בהמשך נפנה בית המשפט מיוזמתו לבחון האם עומדת למשיב גם הגנה מכוחו של
סעיף 15 לחוק. מסקנתו של בית המשפט היתה כי אכן עומדת למשיב הגנת סעיף 15(א)(5)
לחוק, באשר מדובר היה בהבעת דעה על התנהגות המערער כעד וכן הוכח תום לבו של המשיב,
שכן הפרסום לא חרג מתחום הסביר בנסיבות.
2. על פסק דינו של בית משפט השלום ערער המערער
בפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והורה על החזרת התיק לבית
משפט השלום לשם דיון בשאלת גובה הפיצוי. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי היה על
המשיב לא רק להראות כי מדובר בעדות שאינה אמת, אלא גם כי המערער לא התכוון לומר
אמת וכי לא העיד אמת בכוונה להטעות. בית המשפט קבע כי בנסיבות המקרה לא הוכח אף כי
היה בפרסום "עניין ציבורי", שכן התפרצות כלפי עד במהלך עדותו בבית המשפט
מנוגדת לאינטרס הציבורי ויש בה פגיעה באושיות המשפט. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע
כי אף הגנת סעיף 15 לחוק אינה חלה, הואיל ולא הוכח תום לבו של המשיב.
3. עם החזרת התיק לבית משפט השלום ביקש המערער כי
בית המשפט יפסול עצמו מלדון בתיק. המערער טען כי בהערכת נזקו בגין פרסום לשון הרע
נגדו, על בית המשפט בשלב ראשון להעריך את השם הטוב שממנו נהנה המערער אלמלא
הפרסום. לטענת המערער, בנסיבות העניין ובמיוחד נוכח גיבוש דעתו של בית המשפט כלפי
המערער וקביעת ממצאי מהימנות לגביו, עולה חשש ממשי למשוא פנים בבחינת הנזק שנגרם
לשמו הטוב של המערער. המערער טען כי משמעות קביעתו של בית משפט השלום כי למשיב
עומדת הגנת "אמת בפרסום" היא כי בעיני בית המשפט אמרת המשיב שהמערער הוא
שקרן ורמאי היא בעיקרה אמת וכי יש בה עניין ציבורי. לטענת המערער, בכך גילה בית
המשפט דעה קדומה ומגובשת כלפי המערער לפיה אין לו שם טוב. כן טען המערער, כי אף
בלשון פסק הדין ישנם סימנים מובהקים לדעה הקדומה שגיבש בית המשפט כלפי המערער
בעניין שמו הטוב. כך, ציין בית המשפט בפסק דינו כי משעדותו של המערער אינה מלאה
ומדקדקת בפרטים, אין הוא יכול להלין אלא על עצמו. כך גם, קבע בית המשפט באשר
לעדותו של המערער נשוא התובענה כי תשובתו היתה מתחמקת ובלתי מלאה, וכי לפחות חלק
מעדותו לא היה נכון. בית המשפט אף ציין בפסק דינו כי הפרסום לא חרג מתחום הסביר
וכל אשר נעשה היה מספר מלים שנאמרו בפני אולם כמעט ריק. בדברים אלה יש - לטענת
המערער - כדי ללמד על המשקל המזערי שבית המשפט מייחס לפגיעה בו, עוד בטרם נדרש לדון
בשאלת הנזק. המשיב התנגד לבקשת הפסילה בטענה כי קביעות ביניים בהליכים משפטיים
אינן יכולות להוות כשלעצמן עילה לפסלות השופט, וכי החלטתו של בית המשפט בשאלת
האחריות אינה מהווה "דעה קדומה" כי אם דעה קודמת. כן טען המשיב כי בשלב
זה טרם הובאו מכלול הראיות בתיק.
4. בית המשפט, בהחלטתו מיום 7.2.02, דחה את בקשת
הפסילה. בית המשפט קבע כי לא היתה בפסק דינו כל הבעת דעה לגופו של עניין על המערער
או על שמו הטוב, שהרי קבע כי הדברים שנאמרו על המערער מהווים פרסום לשון הרע. בית
המשפט ציין כי בית המשפט המחוזי בערעור לא קבע כי ממצאיו לגבי חוסר הדיוק בעדות
המערער מוטעים, וכי פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסב על המשמעות המשפטית של
העובדות. באשר לדבריו בפסק הדין כי "כל שנעשה היה מספר מלים שנאמרו בפני אולם
ריק", ציין בית המשפט כי אלו עובדות המקרה, וכי עתה על המערער להביא הוכחות
בדבר שמו הטוב ומידת הפגיעה בו. בית המשפט קבע כי גם כאשר מונחת בפניו החלטת בית
המשפט המחוזי כי התפרצותו של המשיב הינה פגיעה באושיות המשפט, עדיין פתוחה לגמרי
השאלה לגבי מידת הפגיעה הסובייקטיבית והאובייקטיבית בעניין שמו של המערער, ובעניין
זה עוד יישמעו ראיות. עוד קבע בית המשפט כי הסוגיה העומדת עתה לפניו היא חדשה
לחלוטין, וכי לא גיבש דעה מוקדמת שתכביד עליו בבואו לדון בשאלת שמו הטוב של
המערער. בית המשפט הוסיף וציין כי אין למערער את הזכות לבחור לעצמו את השופט שידון
בעניינו, גם אם לדעתו, מספר דברים שנקבעו על ידי בית המשפט בפסק דינו אינם נוחים
לו.
5. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערער טוען
כי בית המשפט פסול מלדון בשאלת הנזק שנגרם למערער נוכח קביעתו בפסק הדיו שהמערער
ראוי לתארים שקרן ורמאי, וכי הדברים שנאמרו כלפיו והאופן שבו הוטחו הם בעלי משקל
מזערי. בכך נקט בית המשפט עמדה מגובשת וברורה בשאלה המרכזית הדורשת הכרעה לצורך
הערכת הנזק שנגרם למערער, עוד בטרם שלב בירורה. המערער מדגיש כי להבדיל מתביעות
נזיקין אחרות, הרי שבתביעה בגין לשון הרע, שמו הטוב של התובע הוא הגורם העיקרי
להערכת נזקו, וכי קביעת בית המשפט כי המערער ראוי לכינויים "שקרן ורמאי"
אינה מאפשרת מבחן הוגן בשלב השני של המשפט. כן טוען המערער כי אף נימוקי החלטתו של
בית המשפט בבקשת הפסילה מלמדים שאותה דעה קדומה בדבר שמו הטוב של המערער - קביעה
אשר נהפכה בערעור - מוסיפה להדריכו. כך, עמדתו של בית המשפט כי קביעותיו העובדתיות
בפסק הדין נותרו על כנן מלמדת על דבקותו העזה בעמדתו המקורית והקדומה. כך גם
הדבקות בעמדתו באשר למשקל המזערי שיש לייחס לפגיעה במערער. המשיב מתנגד לערעור
וטוען כי מדובר במשפט שמטיבו יש בו שני שלבים ואין ההכרעה בשאלת האחריות צריכה
להביא לפסילת בית המשפט מלדון בשאלת הנזק. לטענתו, לא צריך להיות הבדל בין מקרה זה
לבין מקרה בו היה קובע בית המשפט בשלב הראשון כי קיימת אחריות ומיד עובר לדון
בשאלת הנזק.
6. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, הגעתי לכלל מסקנה
כי דין הערעור להידחות. אכן, במספר מצבים דומים נקבע, כי אין בעצם העובדה כי על
בית המשפט מוטל להכריע בעניין שנתן בו הכרעה מוקדמת כדי לגרום, מניה וביה, לפסילתו
של בית המשפט. כך, בהליכי ביניים ובבקשות לסעדים זמניים (ראו: ע"א 6447/96 אחים
שרבט נ' משרד הבינוי והשיכון (טרם פורסם)). כך, גם מקום בו נדונה שאלה משפטית
דומה (ראו: ע"ב 1/88 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית,
פ"ד מב(4) 177, 182). כך גם, מקום בו מוחזר תיק לדיון בפני שופט, לאחר
התערבותה של ערכאת הערעור (ראו: ע"פ 75/98 עציון נ' מדינת ישראל (טרם
פורסם)). השאלה שיש לשאול היא, על כן, אם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה,
שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק
מכור" (ראו: בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יו"ר ועדת החקירה,
פ"ד מח(3) 573, 605). הדגש הינו, על כן, לא רק בהליך הדיוני, במסגרתו נתגבשה
דעה כזו או אחרת (אם בבקשה לסעד זמני; בערעור; בהליך קודם באותו עניין וכיוצא
בזה). אלא בשאלה המהותית, והיא קיומו של חשש ממשי למשוא פנים לגוף העניין. במובן
זה יכולה להיות, בין היתר, חשיבות לשאלה אם נשמעו ראיות אם לאו (ראו: ע"א
1016/97 פייקוב נ' פייקוב (טרם פורסם); ואם נשמעו טיעונים אם לאו. אין
לקבוע רשימה סגורה של מקרים ועילות בעניין זה, כל מקרה לגופו, כל אירוע ונסיבותיו
(ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל
בע"מ (לא פורסם)).
7. בענייננו, התיק הוחזר לבית המשפט השלום על מנת
שידון בשאלת סכום הפיצוי לו זכאי המערער, וזאת לאחר שדן בשאלת אחריותו של המשיב
בגין פרסום לשון הרע וקבע כי למשיב עומדת ההגנה של "אמת בפרסום".
קביעותיו של בית המשפט בכל הנוגע לשאלת אחריותו של המשיב, אין בהן כדי לפסול אותו
מלדון בשאלת הנזק. בית משפט השלום לא דן בפסק דינו בשאלת הנזק שנגרם לשמו הטוב של
המערער וקביעותיו של בית המשפט בעניין הגנת "האמת בפרסום" העומדת למשיב,
ככל שהן נוגעות גם לשאלת הערכת שמו הטוב של המערער, נקבעו בטרם שמע בית המשפט
ראיות בשאלת הפגיעה בשמו הטוב של המערער, ואין בהן להעיד כי בית המשפט גיבש את
עמדתו בשאלה העומדת לדיון וכי דעתו "ננעלה" באופן שלבו לא יהיה פתוח
לשמיעת טענות המערער. במצב דברים זה יש יסוד לקביעתו של בית המשפט בהחלטתו כי
הסוגיה העומדת לדיון בפניו היא חדשה לחלוטין וכי לא גיבש דעה מוקדמת שתכביד עליו
בבואו לדון בשאלת שמו הטוב של המערער.
הערעור נדחה, אפוא. המערער יישא בהוצאות המשיב
בסכום כולל של 5,000 ש"ח.
ניתן היום, ג' באייר התשס"ב (15.4.2002).
ה
נ ש י א
_________________
העתק
מתאים למקור 02025940.A01 /דז/
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
רשם
בבית
המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית
המשפט פתוח להערות והצעות:
[email protected]
לבתי
המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il