פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים
עע"מ 259/22
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט נ' סולברג
המערער:
Oleksii khotynets
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל - משרד הפנים,
רשות האוכלוסין וההגירה
ערעור על פסק דינו של בית המשפט העניינים מינהליים ירושלים בתיק עתמ 047205-11-21 שניתן ביום 02.01.2022 על ידי כבוד השופטת ת' בר-אשר, ובקשה למתן סעד זמני
בשם המערער:
עו"ד בצלאל אביטבול
פסק-דין
השופט י' עמית:
ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (כב' השופטת ת' בר-אשר) בעת"מ 47205-11-21 מיום 2.1.2022. במסגרת פסק הדין, נדחתה על הסף עתירתו של המערער ונקבע כי מכיוון שהמערער לא הגיש בקשה לקבלת מעמד עולה ערוכה כדין, לא היה מקום לדון בעניינו וממילא אין מקום להידרש לעתירה.
1. ואלו העובדות הצריכות לענייננו כפי שעולה מהודעת הערעור בהליך דנן ומהליכים קודמים שהתנהלו בעניינו של המערער. המערער, בעל דרכון אוקראיני, נכנס לישראל עם בת זוגו דאז ביום 16.2.2017 באשרת תייר ומאז יום 16.5.2017 שוהה בישראל באופן רציף וללא אישורים מתאימים. המערער הגיש באמצעות באי כוחו בקשות להסדרת שהייתו בארץ. תחילה הגישו בני הזוג בקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטאריים אך זו נדחתה, וביום 4.11.2019 הגיש המערער בקשה לקבלת מעמד עולה מכוח חוק השבות, התש"י-1950 (להלן: חוק השבות). בקשתו זו נדחתה על ידי המשיבה ביום 18.5.2020 לאחר שנמצא כי נסמכה על מסמכים מזויפים, מרמה ומסירת מידע כוזב, באשר תעודת הלידה של סבתו של המערער, שהומצאה על ידו, היא פרי זיוף. בהחלטה צוין כי המערער שוהה שלא כחוק בישראל וכי עליו לעזוב את ישראל באופן מיידי. ערר פנימי שהוגש על ההחלטה נדחה מטעמים זהים ביום 27.7.2020.
2. ביני לביני, המערער פנה לדבריו לאדם שהתחזה לעו"ד "שהצליח להשיג לו" תעודת זהות ישראלית. המערער נעצר ביום 2.2.2021 לאחר שהציג תעודת זהות מזויפת ובהמשך הובא לשימוע בפני ממונה ביקורת הגבולות, הוצא לו צו הרחקה ונקבע כי המערער יוחזק במשמורת עד להרחקתו מישראל. מאז, צו המשמורת אושר מעת לעת ובית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין במתקן גבעון (להלן: בית הדין לביקורת משמורת) קבע כי ממונה ביקורת הגבולות יפעל להרחקתו של המערער מישראל.
3. ביום 24.10.2021, שנה ושלושה חודשים לאחר שסורבה בקשתו לקבלת מעמד עולה מחמת הצגת תעודה מזויפת, הגיש המערער בקשת ארכה להגשת עתירה מנהלית על החלטת המשיבה מיום 27.7.2020 (עע"מ 55899-10-21). בבקשה נטען כי המערער פעל לקבלת פסק דין בבית משפט אוקראיני שיכיר ביהדותה של אם סבתו וכי המערער הוא נכד ליהודיה וזכאי שבות בעצמו. על בסיס פסק הדין שהתקבל ביום 2.9.2021, ביקש המערער להאריך את המועד לתקיפת החלטת המשיבה שלא לתת לו מעמד עולה מכוח חוק השבות וצו ביניים שימנע את הרחקתו מישראל עד להכרעה בעתירה. בית המשפט קבע כי ככל שהמערער סבור כי יש בכוחו של פסק הדין האוקראיני כדי להביא לשינוי ההחלטה בעניינו, עליו להגיש למשיבה בקשה חדשה לקבלת מעמד עולה שתיבחן בהתאם לנהלי המשיבה, ואין מקום שבית המשפט יידרש לעתירה טרם בחנה המשיבה את הראיה החדשה ונתנה החלטתה לגביה. עוד צוין כי מאחר שהמערער נתון במשמורת, נראה כי אין ביכולתו להגיש בקשה חדשה והוא יוכל לעשות כן רק לאחר חזרתו למדינת מוצאו והגשת בקשה חדשה כשהוא נמצא שם (החלטה מיום 2.11.2021).
4. לאחר דברים אלה, פנה המערער ביום 4.11.2021 באמצעות בא כוחו במכתב למשיבה, וצירף לפנייתו את פסק הדין האוקראיני. במענה המשיבה מיום 9.11.2021 צוין, בין היתר, כי בקשתו של המערער למעמד עולה סורבה עקב תעודות ציבוריות שנבדקו ונמצאו מזויפות; כי התיק בעניינו של המערער סגור ולא ניתן להתייחס לפנייתו; מאחר שהמערער שוהה שלא כדין בישראל הוא נדרש לצאת את הארץ; והמערער יהיה רשאי להגיש בקשה חדשה למעמד עולה אשר תיבדק במשרדי העלייה במדינת מגוריו.
להשלמת התמונה העובדתית יצוין, כפי שנלמד מפסק דינו של בית משפט קמא, כי ביום 13.12.2021 דן בית הדין לביקורת משמורת בעניינו של המערער פעם נוספת, וקבע, בין היתר, כי הרחקתו של המערער מתעכבת בשל היעדר שיתוף פעולה מצדו לעניין הסדרת הליכי הרחקתו מישראל, בשים לב לסירובו הנמשך לעזוב את הארץ; לדברי המערער, אין מניעה מעשית כי ישוב לארצו, אך המערער מעדיף לנהל את בקשתו לקבלת מעמד עולה מישראל; למערער דפוס של מעשי מרמה ביחס לרשויות המדינה; ובשים לב לנסיבות המקרה, לניסיונותיו הרבים להשתקע בארץ והדין העצמי שבו נוקט, לא נמצא כי המערער ישתף פעולה עם הרחקתו מישראל. בית הדין קבע דיון בעניינו של המערער ליום 22.1.2022, וכי אם עד למועד זה המערער לא יורחק מישראל, יתייצב לדיון ממונה ביקורת הגבולות.
5. על החלטת המשיבה מיום 9.11.2021 הגיש המערער עתירה לבית משפט קמא, היא העתירה מושא הערעור שלפנינו. עם הגשת העתירה ביקש המערער צו שיורה על שחרורו ממשמורת ועל מניעת הרחקתו מישראל. בית משפט קמא דחה את הבקשה בין היתר מחמת סיכויי העתירה וחוסר ניקיון כפיים מצד המערער בשל אי אזכור החלטת בית הדין למשמורת בעניינו תוך חיוב המערער בהוצאות.
6. בפסק הדין מושא הערעור נעתר בית משפט קמא לבקשת המשיבה, והורה על דחיית העתירה על הסף, וזאת בהעדר עילה להתערב בהחלטת המשיבה שלא לדון בפניית המערער שנעשתה בקשר לבקשתו הקודמת.
בית המשפט עמד על השתלשלות העניינים בעניינו של המערער וקבע כי על פי הנוהל הרלוונטי שלאורו צריכה להיבחן בקשתו של המערער לקבלת מעמד עולה (נוהל מספר 5.2.0001 "נוהל הטיפול בבקשה לשינוי מעמד מתייר ל'עולה' בישראל לזכאי שבות"), על מגיש הבקשה לשהות בישראל באופן חוקי באשרת תייר בתוקף, וכי על מבקש הבקשה להגיש בקשה בהתאם לטפסים המפורטים בנוהל, להיות נוכח אישית בלשכת הרשות האזורית במקום מגוריו, ולצרף לבקשה את כל המסמכים הדרושים. פנייתו של המערער למשיבה מיום 4.11.2021 אליה צורף פסק הדין האוקראיני אינה בגדר בקשה חדשה למעמד עולה שהוגשה כדין על פי הנוהל, והיא אף לא הוגשה במקום מגוריו. בית המשפט הוסיף כי אמנם גם בקשתו הקודמת של המערער הוגשה בישראל בעת ששהה בה שלא כדין, אך נקבע כי מאז חל שינוי נסיבות מהותי הנעוץ בכך שהמערער נתון מזה זמן רב במשמורת ויש נגדו צו הרחקה תקף שטרם קוים בשל סירובו לפעול על פיו.
נקבע כי מאחר שהמערער לא הגיש בקשה ערוכה כדין בהתאם לנוהל ובצירוף המסמכים הדרושים, לא היה על המשיבה לדון בפנייתו ולתת החלטה בעניינו, וממילא אין מקום לדון בעתירתו כל עוד לא מיצה את ההליכים המנהליים ולא פעל בהתאם לנוהל המתאים. בית המשפט קבע כי אם יגיש המערער את בקשתו בהתאם לנוהל ממדינת מוצאו, אזי חזקה על המשיבה שתבחן את הבקשה לגופה, והורה על דחיית העתירה תוך חיוב המערער בהוצאות בסך 2,000 ₪.
7. על פסק דינו של בית משפט קמא הוגש הערעור שלפנינו, ולצדו בקשה לסעד זמני שימנע את הרחקתו של המערער תוך השארתו במשמורת. המערער טען כי קיבל הודעה לפיה בכוונת המשיבה להרחיקו מישראל בימים הקרובים תוך שימוש בכוח, וכי הרחקתו של המערער חלף השארתו במשמורת תסכל את ההליך המשפטי בעניינו ואת מימוש זכותו למעמד עולה.
במסגרת הערעור נטען, בין היתר, כי פנייתו של המערער מיום 4.11.2021 היא בגדר בקשה חדשה אותה הגיש כמצוות בית משפט קמא ובהתאם להצהרת המשיבה כי תבחן את עניינו, ואין להתנות את הדיון בבקשה ביציאתו מישראל. נטען כי חובת המשיבה לדון בבקשה שהוגשה, עולה מנהלי המשיבה עצמה ובפרט מ"נוהל טיפול בבקשות ובעררים על החלטות לשכות ומטה רשות האוכלוסין וההגירה" מספר 1.6.0001; כי בהתאם לנוהל זה, בעניינו של המערער לא מתקיימים החריגים המאפשרים להתנות את הטיפול בבקשתו ביציאתו מישראל; כי על אף שמצוין בנוהל הטיפול בבקשה לשינוי מעמד מתייר ל"עולה" שהוא חל על בעלי אשרות ב/2 תייר, הרי שכל בקשות לעלייה, בין אם של שוהים לא חוקיים ובין אם של מחזיקי אשרת תייר או אשרה אחרת, מטופלות להלכה לפי נוהל זה ולפיו טופלה גם בקשתו הראשונה של המערער והוא לא התבקש לעזוב את הארץ; כי כל המסמכים שהיה על המערער להגיש הוגשו ונמצאים אצל המשיבה; כי המערער נמצא במשמורת, ואין מניעה שבקשתו תוגש על ידי בא כוחו כעולה לשיטתו מהנחיית היועמ"ש בנושא ייצוג על ידי עורך דין ונוהל מספר 5.2.0022 "נוהל הסדרת עבודתה של הוועדה הבינמשרדית המייעצת לקביעה ומתן מעמד בישראל מטעמים הומניטרים". לאור כל האמור לעיל, טען המערער כי בקשתו הוגשה כדין ויש לדון בה לגופה.
המערער הוסיף וטען כי פסק דינו של בית משפט קמא התמקד בעניינים פרוצדוראליים וכי לא ניתנה לו הזדמנות להשיב לטענות המשיבה בתגובתה המשלימה, שהיוותה למעשה בקשה "מתוקנת" לסילוק העתירה. עוד נטען כי המערער נפל קרבן ל"עוקץ" ולא ידע שתעודת הזהות הישראלית שניתנה לו מזויפת; כי המערער סבר שלא יוכל לנהל את בקשתו לקבלת מעמד עולה מאוקראינה בתקופת מגיפת הקורונה; ואין הצדקה כי ינהל את ההליכים להסדרת מעמדו מחו"ל אך בשל רשלנותה של המשיבה וקביעתה הלא מבוססת בדבר זיוף, כשמנגד קיימת ראיה המוכיחה את זכאותו שהמשיבה יכולה לבחון ולדון בה על נקלה.
לנוכח כל האמור, עותר המערער להורות למשיבה לדון בבקשת המערער לקבל מעמד עולה ולשחררו ממשמורת, וכן לבטל את הוצאות המשפט שנפסקו לחובתו.
8. לאחר עיון בהודעת הערעור על נספחיה ובבקשה למתן סעד זמני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות בלא צורך בתשובה, בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט2018-, שחלה בענייננו מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.
9. מעמדת המשיבה בהליך קמא עולה כי הנוהל הרלוונטי לבחינת בקשה למתן מעמד עולה מכוח חוק השבות הוא "נוהל הטיפול בבקשה לשינוי מעמד מתייר ל'עולה' בישראל לזכאי שבות". נוהל זה לפי כותרתו ומטרתו, מסדיר את הטיפול בהגשת בקשה למעמד עולה על ידי נתין זר השוהה בישראל ברישיון ביקור מסוג ב/2, וקובע, בין היתר, "נוכחות אישית חובה" של המבקש בלשכת הרשות האזורית במקום מגוריו וכי על המבקש להגיש טופס בקשה לתעודת עולה וטופס בקשה לתעודת זהות המצורפים כנספחים לנוהל. בקשה ערוכה כדין בצירוף טפסים עדכניים לא הוגשה, לא על ידי המערער אשר נתון במשמורת ולא על ידי בא כוחו, וכל שהוגש היה מכתב הסבר נלווה לבקשה לקבלת מעמד עולה בצירוף פסק הדין האוקראיני. בהקשר זה אציין כי המערער כלל לא טרח לצרף את פנייתו-"בקשתו" למשיבה כחלק מנספחי הערעור, והדבר אומר דרשני. לכן, אף אין בטענת המערער כי המשיבה בוחנת גם בקשות למעמד עולה של מי שאינו בעל אשרת תייר לרבות של שוהים בלתי חוקיים, כדי לסייע לו.
ודוק, הדברים אינם בבחינת דקדוקי עניות פרוצדורליים גרידא, ואין להשלים עם התנהלותו של המערער. המערער מבקש להיבנות מסירובו מלמלא אחר צו ההרחקה ומהיותו במשמורת בטענה כי המסמכים מצויים ממילא בידי המשיבה ואין ביכולתו להגיש בעצמו את הבקשה. המערער עשה דין לעצמו בשהייתו בישראל שלא כחוק, לא עזב את הארץ על אף שהתבקש לעשות כן, ולא משתף פעולה עם הרחקתו מישראל. המערער שב וביקש בהליכים השונים מבתי המשפט צווים שימנעו את הרחקתו מישראל וזאת מבלי לחשוף את מלוא המידע והחלטות בית הדין לביקורת משמורת בעניינו, ועל אף שהובהר לו כי הדרך לתקיפת החלטת בית הדין היא בהגשת ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים. למיטב הידיעה, המערער לא השיג על החלטות בית הדין, והוא המשיך בניסיונותיו להוכיח את טענתו להיותו זכאי שבות כשהוא שוהה שלא כחוק בישראל. המערער לא הציג טעם מדוע לא יחזור למדינת מוצאו וסירובו לצאת את הארץ קשור בטרוניותיו נגד המשיבה והעדפתו להסדיר את מעמדו כשהוא נמצא בישראל. אלא שבקשתו הראשונה נבחנה ונדחתה בשל הצגת מסמך מזויף, הוצא נגדו צו הרחקה, והובהר למערער בהזדמנויות שונות, כי על מנת שתיבחנה טענותיו לאור פסק הדין האוקראיני עליו להגיש בקשה חדשה ולצורך כך עליו לצאת מישראל ולהגישה ממדינת מוצאו.
10. לנוכח כל האמור, בהינתן הצטברות הנסיבות החריגה שעליה עמדתי, אין עילה להתערב בהחלטת המשיבה שלא לסווג את פנייתו של המערער כ"בקשה חדשה" ולא לדון בה לגופה. על כן, וכפי שקבע בית משפט קמא, משלא מוצו ההליכים מול המשיבה ובהעדר החלטה מנהלית עדכנית שבחנה את טענותיו לא היה מקום לדון בעתירתו ובדין היא נדחתה.
11. אשר על כן, הערעור נדחה, וממילא נדחית הבקשה לסעד זמני.
בנסיבות העניין ולנוכח התנהלותו של המערער, המערער יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1,000 ₪.
ניתן היום, ט"ו בשבט התשפ"ב (17.1.2022).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
22002590_E01.docx עכב
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il