יוסף אלקובי נ. מדינת ישראל - הרשות השופטת

פסק-דין בתיק בג"ץ 2583/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2583/12 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' סולברג העותר: יוסף אלקובי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל – הרשות השופטת בשם העותר: עו"ד ג'דעון מרואן פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיבה לנמק מדוע לא איפשר בית המשפט לעותר להגיש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ע"פ 3610-01-11, החלטת הנשיא י' אלון מיום 7.3.12). 2. העותר הורשע בבית משפט השלום בבאר שבע בתקיפה ובגרימת חבלה חמורה; ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה (ע"פ 3610-01-11 מיום 13.7.011) וכך גם בקשה למתן רשות ערעור בבית משפט זה (רע"פ 5621/11). המערער הגיש בקשה למשפט חוזר, בגידרה דחה בית המשפט העליון את בקשתו לעיכוב ביצוע וקבע כי עליו להתייצב לריצוי עונש המאסר ביום 11.3.12 (מ"ח 1675/11). 3. בהליך דנא, פנה המבקש לבית המשפט המחוזי ב"תביעה לסעד הצהרתי כי פסק הדין בערעור הושג במרמה". בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה על הסף, בציינו כי הבקשה "אינה ממין העניין, ממין הסמכות, מסדר הדין הפלילי או מכל מקור אחר… ההליך בו מבקש לאחוז עתה המבקש איננו קיים כל עיקר, ואינו ממין העניין, הנושא, הדין וסדרי הדין". כמו כן הודגש כי המבקש מיצה את ההליכים בעניינו. 4. לטענת העותר הוא ביקש להגיש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי האמורה, "אולם נתקל בסירוב מטעם בית המשפט העליון לדון בערעורו וזאת מאחר ובית המשפט המחוזי קבע כי 'אין הליך כזה'". לטענת העותר, יש לאפשר הגשת תביעה לביטול פסק דין שהושג במרמה, גם בפלילים, זאת בהתבסס על דברי המלומד י' קדמי בספרו כי "יש גורסים כי אף שמדובר בהלכה שנפסקה במישור האזרחי – דומה כי ניתן יהיה ליישמה בנסיבות מתאימות ובשינויים המתחייבים גם במישור הפלילי" (על סדר הדין בפלילים, עמוד 1819 (2003)). משכך, בית המשפט המחוזי טעה בכך שדחה את תביעתו על הסף, טוען העותר, ובית המשפט העליון טעה משסרב לאפשר את הגשת ערעורו. 5. העותר לא פירט בעתירה מיהו הגורם בבית המשפט העליון אשר אליו פנה בבקשה להגשת ערעור, ומהו ההליך שביקש להגיש. לא צורפו תימוכין רלבנטיים לעתירה. מעבר לכך, גם במידה ויתברר שהעותר פנה למזכירות בית המשפט ושם סרבו לקבל את ערעורו לרישום, יש מקום לדחות את העתירה על הסף, שכן העותר לא מיצה את ההליכים העומדים לרשותו, כפי שיובהר. 6. רשם בית המשפט ממונה בין היתר על עבודת המזכירות (סעיף 105 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 (להלן – החוק)). הרשם מוסמך להכריע כל אימת שמתעוררת שאלה בדבר קיבולו כדין של הליך (בש"א 3868/90 יעד אלקטריק – שירות וביצוע עבודות חשמל בע"מ , פסקה 7 לפסק דינו של השופט ש' לוין (18.2.90)). החלטת הרשם אינה סופית וניתן להגיש ערעור על החלטתו לפי האמור בסעיף 96 (ב) לחוק. להשלמת התמונה ראוי להפנות להחלטת השופטת מ' נאור בעניין חממי (בש"א 8160/07 עזרא חממי ואחר' נ' אלברט אוחיון (1.11.07)), במסגרתה נדונה השאלה אימתי השגה על החלטת המזכירות שלא לקבל הליך לרישום תידון לפני שופט ואימתי לפני רשם. מכאן מתבקשת המסקנה שאם עסקינן בהחלטה של המזכירות שלא לקבל הליך לרישום, היה מקום להגיש השגה על החלטה זו ולא לפנות ישירות לבית המשפט הגבוה לצדק. 7. העתירה נדחית על הסף. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות. ניתן היום, ט' בניסן תשע"ב (01.04.2012). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12025830_O02.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il