ליאור קסטוריאנו נ. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים

8 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2578/24 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט ח' כבוב העותר: ליאור קסטוריאנו נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים 2. אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ עתירה למתן צווים על תנאי ולמתן צווים מוחלטים בשם העותר: עו"ד כפיר זאב; עו"ד בוריס מריאקרי פסק-דין השופט י' עמית: עתירה המופנית נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 17048-05-23 מיום 15.1.2024 שבגדרו נדחה ערעור העותרת על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בסע"ש 29628-05-19 מיום 9.4.2023. העובדות הצריכות לעניין 1. העותרת הועסקה אצל המשיבה 2 (להלן: אל על) כדיילת אוויר במשך כ-17 שנים, ומשנת 2008 הועסקה במעמד של דיילת קבועה. עובדי אל על מאוגדים במסגרת הסתדרות העובדים הכללית החדשה תחת איגוד עובדי התחבורה (להלן: ההסתדרות), ומועצת העובדים באל על מורכבת מנציגי הסקטורים השונים המועסקים בה (להלן: מועצת העובדים). בחודש אוקטובר 2016 מונתה העותרת לתפקיד נציגת סקטור הדיילים הקבועים במועצת העובדים. 2. כפי שעולה מהעתירה, במסגרת תפקידה כנציגה במועצת העובדים העותרת קיימה בחודש נובמבר 2016 פגישה עם ראש אגף שירות בטיסה, באשר למיונים לקורס מנהל שירות בטיסה, אשר לעמדתה נעשו באופן לא שוויוני (להלן: המיונים). כמו כן, בחודש דצמבר 2016 הגישה העותרת תביעה אישית לבית הדין האזורי לעבודה בטענה כי השכר המשולם לה פחוּת משכר המינימום, אשר נמחקה לבקשתה לאחר שהגישה בהליך נפרד בקשה לאישור תובענה ייצוגית בעילות דומות. הבקשה לאישור נדחתה בפסק דין מיום 21.12.2021 (ת"צ 9898-09-18) וערעור שהוגש לבית הדין הארצי לעבודה נמחק בהמלצת בית הדין (עת"צ 37913-01-22). 3. ביום 29.1.2017 זומנה העותרת לוועדת משמעת בשל התבטאויות בלתי הולמות כלפי גורמים שונים בחברה במסגרת עיסוקה במיונים (להלן: התלונה הראשונה). ביום 27.6.2017 פנה ממונה חטיבה ארצית באיגוד עובדי התחבורה בהסתדרות בבקשה כי אל על תבטל את זימון העותרת לוועדה, תוך שציין כי יובהר לעותרת שהתנהגותה איננה מקובלת על ההסתדרות. אל על הודיעה כי ההליכים המשמעתיים נגד העותרת יבוטלו. 4. ביום 8.4.2018 זומנה העותרת לוועדת משמעת נוספת נוכח התבטאויות שאינן הולמות (להלן: התלונה השנייה). בפרטי התלונה תוארה התלונה הקודמת, ונכתב כי למרות הבטחות ההסתדרות, העותרת ממשיכה לנהוג באותו אופן; כי העותרת נוקטת בלשון בוטה נגד אל על ועובדיה; וכי ביום 14.3.2018 נשלח לעותרת מכתב שבו נטען כי הודעת מייל ששלחה העותרת לסמנכ"לית משאבי אנוש ומנהל באל על (להלן: הסמנכ"לית) ביום 7.3.2018 מהווה עבירת משמעת ופרסום לשון הרע. הוועדה התכנסה בימים 29.5.2018 ו-24.7.2018 לדון בעניינה של העותרת, אשר התייצבה לדיונים בליווי נציג מועצת העובדים ובא כוחה. 5. ביני לביני, ביום 29.6.2018, בעוד הליכי המשמעת בנוגע לתלונה השנייה בעניינה של העותרת מתנהלים, האחרונה פנתה לאל על וביקשה אישור להתראיין לכתבה בטלוויזיה, ובו ביום אל על השיבה לעותרת כי בקשתה נדחתה. חרף האמור, ביום 7.7.2018 התראיינה העותרת לכתבה ששודרה בערוץ 10, שבה אל על הוצגה באופן שלילי (להלן: הכתבה). העותרת, שהתראיינה בעילום שם ותוך טשטוש קולה ופניה, תמכה במגמת הכתבה. בסוף התוכנית הוצגה שקופית אשר לכאורה פירטה את תגובת ועד הדיילים לפיה "תהליך התייעלות צריך להתחיל בהנהלת אל על". אולם, אין מחלוקת כי היא נוסחה על ידי העותרת ותוכנה לא הובא לאישור מועצת העובדים כך שלמעשה אין מדובר בתגובה רשמית. אל על חשדה כי העותרת היא המרואיינת ולכן פנתה למומחה אשר קבע בחוות דעת מיום 16.7.2018 כי בסבירות גבוהה ביותר המרואיינת בכתבה היא העותרת. העותרת הכחישה זאת. בעקבות אירוע הכתבה, בחודש אוגוסט 2018 הוגשה תלונה שלישית נגד העותרת (להלן: התלונה השלישית). 6. ביום 19.2.2019 התקיימה ישיבה נוספת בעניינה של העותרת, במסגרתה נידונו כלל התלונות נגד העותרת. בא כוח העותרת הבהיר כי העותרת מכחישה באופן גורף שהיא זו שצולמה בכתבה. העותרת ביקשה שהות נוספת להגשת השלמת טיעונים בכתב לעניין העונש, אך לא הגישה את ההשלמה במועד. ביום 26.9.2019 התקיימה ישיבה נוספת, שלא בנוכחות העותרת, לקבלת החלטה בעניינה. אל על הביעה עמדתה כי יש לפטר את העותרת, אך צוין כי ההחלטה תינתן לאחר הבחירות למועצת העובדים וכי אל על תהא פתוחה לשמוע הסתייגויות, ככל שיעלו כאלה בהמשך. בחודש פברואר 2019 העותרת נבחרה לנציגת הדיילים הקבועים במועצה פעם נוספת. ביום 27.2.2019 נמסר לעותרת כי הוועדה התכנסה וכי התקבלה החלטה בעניינה, אך ניתנה לה שהות נוספת לטעון באשר לעונש. ביום 3.3.2019 הוגשו טיעוני העותרת לעונש. ביום 26.3.2019 התקבלה החלטת ועדת המשמעת שהחליטה פה אחד כי העותרת תיפסל מתפקידה כדיילת אוויר ותועבר לתפקיד אחר מבלי שתפגע הכנסתה. יצוין כי בסמוך לכך, ביום 27.3.2019 לפנות בוקר נשלחה הודעת מייל מנציג מועצת העובדים ואחד מחברי הוועדה, אשר ביקש להמיר את כוונת אל על לפטר את העותרת, בהעברתה מתפקידה לתפקיד קרקעי ללא פגיעה בשכר. 7. בעקבות החלטת ועדת המשמעת, ההסתדרות הודיעה לעותרת על סיום תפקידה כחברת מועצת העובדים לאלתר שכן אינה משתייכת עוד לסקטור עבורו נבחרה. החל מיום 1.4.2019 העותרת לא הועסקה עוד כדיילת אוויר ויצאה להשתלמות שתוכננה מראש. העותרת הייתה צפויה להתחיל את תפקידה החדש ביום 14.4.2019. מאז חודש מרץ 2020 שהתה העותרת בחל"ת ובחודש יולי 2021 פוטרה בשל צעדי התייעלות שבהם נקטה אל על בעקבות משבר הקורונה. 8. ביום 14.5.2019 הגישה העותרת תביעה שבה התבקשו, בין היתר, צו המורה לאל על להחזיר אותה לעבודתה כדיילת אוויר, וכן פיצויים בגין נזקים ממוניים ולא ממוניים. ביום 9.4.2023 דחה בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (כב' השופטת מ' נעים דיבנר ונציגי הציבור מר א' בן קרת ומר ש' נויפלד) את התביעה. נקבע, בין היתר, כי על אף שאין חולק כי התלונות נגד העותרת לא קשורות לתפקודה כדיילת, התשתית העובדתית מצביעה על כך שבבסיס ההליכים המשמעתיים נגדה עמדה התנהגותה שלא הייתה מקובלת על אל על, מועצת העובדים וההסתדרות, ולא עצם פעילותה כנציגה במועצה; כי חברות בוועד העובדים אין משמעה שהעובד אינו מחויב עוד לכללי המעסיק, והעובדות מצביעות על כך שהעותרת חרגה "מכל קנה מידה של התנהלות תקינה"; כי נוכחותה של הסמנכ"לית בוועדה לא מהווה פגם והחלטותיה התקבלו באופן ענייני, ומכל מקום, היה על העותרת לטעון למשוא פנים כבר במסגרת דיוני הוועדה; כי העותרת טענה ל"אכיפה בררנית" אך לא הציגה אף מקרה דומה לשלה, ובפרט לא הצביעה על מקרה שבו נאסר במפורש להתראיין אך הדבר נעשה למרות האיסור; כי העונש שהוטל על העותרת הוחלט בהסכמת ההסתדרות ואינו חורג ממתחם הסבירות של פררוגטיבת המעסיק; וכי חופש הביטוי של העותרת כפוף להסכם הקיבוצי החל עליה ויש לאזנו למול קבלת מרות המעסיק. 9. על פסק הדין העותרת הגישה ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (כב' סגן הנשיאה א' איטח, השופטים ל' גליקסמן וא' סופר, ונציגי הציבור מר י' רחמים ומר י' רייף) אשר נדחה ביום 15.1.2024. בית הדין הארצי קיבל את טענת העותרת כי יש לבחון בקפדנות את מניעיו של מעסיק שבחר לנקוט בהליכי משמעת נגד עובד – אם מדובר בהתנכלות או ניסיון להרתיע, או שמא ההליכים כנים – ומה מידת הפגיעה בחופש ההתארגנות ובחופש הביטוי של העובד. יחד עם זאת, נקבע שלעובד לא מוקנה חופש פעולה בלתי מוגבל, והעובדה כי התבטאויות ופעולות נאמרו ונעשו במסגרת היותו חבר בוועד עובדים לא מקנה לו חסינות. בית הדין הארצי קיבל את קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי בכללותן וקבע כי הן מעוגנות היטב בחומר הראיות. בית הדין העיר כי היה מקום להבחין בין התבטאויות העותרת, שעמדו בבסיס התלונה הראשונה, אשר לא בהכרח עולות כדי התבטאויות שאינן הולמות, ובין התנהלות העותרת סביב הריאיון אשר הייתה למרכז הכובד בתלונה השלישית. נקבע כי בנסיבות שבהן העותרת התראיינה חרף האיסור המפורש לעשות כן, ללא תיאום ושלא בהקשר של סכסוך עבודה, ואף הכחישה זאת לאחר מכן – מדובר בהפרת משמעת חמורה של הוראות ההסכם הקיבוצי. בית הדין הארצי בחן לגופן את טענת ההפליה והטענה לניגוד עניינים של הסמנכ"לית ומצא כי אין בהן ממש, ובאשר למידתיות העונש קבע כי הוא איננו חורג ממתחם הענישה המתאים למעשי העותרת. לבסוף, בית הדין הארצי לא מצא להידרש לכלל ההיבטים הנוגעים לחופש הביטוי הארגוני אך קבע שהוא איננו בלתי מוגבל ולא יכול להכשיר כל אמירה שהיא. מכאן העתירה שלפנינו. טענות העותרת 10. בעיקרם של דברים, העתירה נשענה על ארבעה נדבכים: (1) חופש הביטוי – נטען כי בית הדין הארצי שגה משלא הכיר בזכותה החוקתית של העותרת לחופש ביטוי, ובכלל זה, שלא איזן כהלכה בין זכות העותרת לחופש ביטוי ארגוני לבין הפררוגטיבה של אל על כמעסיקה; (2) הפליה ו"אכיפה בררנית" – לטענת העותרת בית הדין הארצי ביצע הבחנה מלאכותית בין מקרים אחרים שבהם עובדים התראיינו ללא אישור ולא ננקטו נגדם הליכים משמעתיים, ובין עניינה של העותרת, ובפועל אל על הפלתה את העותרת בניגוד לחובת השוויון הנגזרת מחובת תום הלב החלה על מעסיק; (3) פגם היורד לשורש העניין בהרכב ועדת המשמעת – נטען כי בשל אירועים שקדמו לדיוני וועדת המשמעת, הסמנכ"לית הייתה מצויה בניגוד עניינים מובנה בעת שישבה בוועדת המשמעת בעניינה של העותרת, באופן הנוגד את כללי הצדק הטבעי, ולפי "מודל ההכתמה" הפסיקתי, די בשיקול פסול כדי להביא לבטלות ההחלטה בכללותה; (4) מידתיות – לטענת העותרת קיים חוסר התאמה מובהק בין העבירה שיוחסה לה ובין העונש הלא מידתי שקיבלה, שכן העברת העותרת מתפקידה לצמיתות פוגעת בזכותה לעבוד, ובפרט, בזכותה לעסוק במקצוע שבו היא מיומנת, ואף גררה את הדחתה מנציגות העובדים על אף שנבחרה מחדש לנציגות חודש בלבד קודם לכן. עוד נטען כי בית הדין הארצי טעה שגיאות מהותיות ופסק בניגוד להלכות המשפטיות, ולכן מדובר במקרה החריג שבו נדרשת התערבות בית משפט זה. דיון והכרעה 11. לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה, וכן בפסקי הדין של בתי הדין לעבודה, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. 12. הלכה עמנו כי בית משפט זה לא יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה, והתערבותו מצומצמת למקרים חריגים בלבד שבהם מתקיימים שני התנאים המצטברים: נתגלתה בפסיקת בית הדין הארצי טעות משפטית מהותית, ובנסיבות העניין הצדק מחייב התערבות של בית משפט זה (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986); בג"ץ 7600/23 שלמה נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 10 והאסמכתאות שם (17.12.2023)). מבלי להקל ראש במצבה של העותרת, לא מצאנו כי המקרה שלפנינו הוא מאותם מקרים חריגים המחייבים את התערבותנו. 13. עיון בפסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה ושל בית הדין האזורי לעבודה מלמד כי טענות העותרת קיבלו מענה מעמיק ומנומק על כל רובדיהן, וכי לא מתגלה טעות ברורה לעין, כל שכן טעות משפטית מהותית. בית הדין הארצי אימץ את הקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי, לאחר שמצא כי הן מבוססות היטב בחומר הראיות – מהן עלה בבירור כי ההליכים המשמעתיים בעניינה של העותרת התמקדו בהתנהגותה הלא נאותה, והעותרת לא הצליחה לבסס את טענתה כי מדובר "בניסיון להשתיק אותה מלפעול לטובת העובדים". עוד ניכר מפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה כי הוא נדרש לכל טענה וטענה של העותרת; העביר את קביעות בית הדין האזורי תחת שבט ביקורתו; ואף התערב בקביעותיו היכן שהיה נדרש – כך, בניגוד לקביעות בית הדין האזורי לעבודה נקבע כי היה מקום להבחין בין התבטאויות העותרת לבין מעשיה האחרים, ובפרט, עניין הריאיון; כי אין בעובדה שהחלטת וועדת המשמעת הייתה על דעת ההסתדרות כדי לאיין את טענת העותרת להפלייתה; וכי העובדה שמועצת העובדים לא התנגדה לנוכחות הסמנכ"לית בוועדות המשמעת, אין בה כדי לדחות על הסף את טענת העותרת לניגוד העניינים של הסמנכ"לית ולפגם מהותי בהרכב הוועדה. 14. כידוע, אמת המידה המרכזית להתערבות בית משפט זה בקביעות בית הדין הארצי לעבודה היא חשיבותה הציבורית של הסוגיה המתעוררת והשלכות הרוחב שנודעות לה (בג"ץ 8751/20 מקסים נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 6 והאסמכתאות שם (24.2.2021)), והעתירה דנן אינה באה בגדרי אמות המידה האמורות. בעתירה, העותרת חזרה על אותן הטענות, שנשמעו והוכרעו לגופן על ידי הערכאות האחרות, כך שרובן ככולן בעלות אופי ערעורי מובהק והן נטועות בנסיבות המקרה הפרטני של העותרת. גם בשל כך דין העתירה להידחות על הסף. 15. אשר לטענות העותרת הנוגעות לחופש הביטוי – על אף ניסיונה של העותרת לשוות להן נופך עקרוני אשר עשוי לכאורה להצדיק התערבות של בית משפט זה, לא שוכנענו כי התערבות כזו אכן מתחייבת. ראשית, יצוין כי על אף שהזכות החוקתית לחופש הביטוי היא חלק מתחומי מומחיותו של בית משפט זה, הפריזמה של חופש ביטוי ארגוני בתוך מקום עבודה, ובפרט של נציג בוועד עובדים, ראוי שתידון בבית הדין הארצי לעבודה "כערכאה השיפוטית בעלת המומחיות בתחום משפט העבודה, שעליה הטיל המחוקק את התפקיד של גיבוש ההלכה בענף משפט זה" (בג"ץ 5332/23 כהן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 7 והאסמכתאות שם (19.9.2023)). 16. ולגופו של עניין. העותרת מבקשת להיבנות מן העובדה כי בית הדין הארצי לעבודה לא מצא להידרש לכלל היבטיו של חופש הביטוי הארגוני (פסקה 29 לפסק הדין). העותרת אף טענה כי לא נעשה איזון כנדרש בין הזכות לחופש ביטוי ארגוני ובין פררוגטיבת המעסיק. אלא שהכרעת בית הדין הארצי לעבודה נפתחת במילים אלו: "נקדים ונאמר כי מקובלת עלינו טענת המערערת כי ככל שהמעסיק נוקט הליך משמעת כנגד חבר ועד עובדים בשל התבטאויות או מעשים שנעשו במסגרת פעילותו בוועד העובדים יש לבחון בקפדנות רבה את שיקוליו של המעסיק ולוודא כי המניע האמיתי להליך המשמעתי אינו התנכלות או ניסיון להרתיע את חבר הוועד מהמשך פעילותו למען העובדים. שכן, ברי כי נקיטת הליכי משמעת כנגד חברי ועד עובדים עלולה להרתיע עובדים מלכהן בתפקיד חבר ועד ולפעול מול המעסיק למען קידום זכויות העובדים. כן יש להביא בחשבון כי תוצאת נקיטת הליך משמעתי כנגד חבר ועד עלולה להיות פגיעה בחופש ההתארגנות ובחופש הביטוי, וזאת גם אם לא הייתה למעסיק כוונה לפגוע באלה" (הדגשה הוספה – י"ע; פסקה 21 לפסק הדין). ברי כי יש לקרוא את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה לאורן של מילים אלו, ובהמשך להן. בית הדין קבע את שקבע תוך שהוא מביא בחשבון את חופש הביטוי הארגוני של העותרת ואת השלכות ההליכים המשמעתיים עליו. זאת ועוד, בית הדין האזורי לעבודה נדרש לטענה לפגיעה בחופש הביטוי לעומקה, וקבע כי העותרת פעלה בניגוד להוראה מפורשת הקבועה בהסכם הקיבוצי שחל על העותרת; כי העותרת אף לא פעלה בהתאם לנוהל העבודה שהיה קבוע באותם ימים באל על; וכי חופש הביטוי איננו מוחלט ולצדו ניצבת גם החובה להישמע למרות המעסיק. מקובלת עלינו הקביעה כי נסיבות המקרה הפרטני מצביעות באופן מובהק על התנהגות אשר חורגת מגבולותיו של חופש הביטוי הארגוני, כך שאין צורך להידרש לאיזון דקדקני בין הזכות לבין פררוגטיבת המעסיק – וגם בכך לא מצאנו כל טעות משפטית מהותית המחייבת את התערבותנו. 17. סוף דבר: ניכר כי העותרת מאמינה בצדקת דרכה ואין לכחד כי העברת העותרת מתפקידה – שהובילה בלית ברירה גם לסיום מינויה כנציגה במועצת העובדים – עולה כדי ענישה "ברף הגבוה". יחד עם זאת, לא מצאנו כי מדובר במקרה חריג המצדיק את התערבותנו. אשר על כן, העתירה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ז' בניסן התשפ"ד (‏15.4.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 24025780_E01.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1